ג'ירפה בגודל מלא מציצה מהמרפסת של בית העיר בתל אביב, בניין מועצת העיר הראשונה, צווארה הארוך חוצה את החלונות של שתי הקומות העליונות של הבניין ההיסטורי. טוקן צבעוני יושב על מעקה קרוב, גמל דו-דבשתי צופה לכיוון צפון, וטרנטולה יוצאת מהמשרד של ראש העיר האגדי של תל אביב, מאיר דיזנגוף.

"ZOO תל אביב", תערוכת אמנות שנפתחה לאחרונה, השתלטה על הבניין ההיסטורי. היצורים אמנם עשויים כולם מגבס, אך הם מנציחים את האריות, הנמרים והדובים האמיתיים מגן החיות של תל אביב, אחת מהאטרקציות האהובות של העיר במשך 42 שנים של פעילות, מ-1938 עד 1980.

הרב מרדכי שורנשטיין (צילום: הצלמניה- רודי וינסנשטיין)

במשך מחצית מזמן פעילותו, הוא שכן לצד העירייה הנוכחית בכיכר רבין ואכלס 800 חיות קולניות. פקידי העירייה התעמקו במסמכים על רקע פסקול מוכר של קולות הפילים והקופים.

בנוסף לתערוכה בבית העיר- המציגה בעלי חיים מלאכותיים ואיורים גרפיים שיוצרו על ידי סטודנטים מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים – גן החיות האיקוני של תל אביב מונצח השבוע עם הפצת סרט תיעודי.

"אין אריות בתל אביב" (2019) הוא חלק מפסטיבל דוקאביב והוא מספר את הסיפור המסקרן על הדרך בה הוקם גן החיות בעיר העברית הצעירה, בתור פרויקט חיים של רב חובב-חיות מקופנהאגן.

"תמיד התעניינתי בסיפורים שעדיין לא סופרו", אומר דוקי דרור, במאי הסרט, "ובאנשים שעיצבו את המקומות בהם חיו, אך ההיסטוריה שכחה".

אחת הדמויות המרכזיות בגן החיות של תל אביב היה מרדכי שורנשטיין, רב דני שהיגר לתל אביב ב-1935 עם שני כלובים מלאים ציפורים ורצון עז לקרב את הילדים של תל אביב לעולם הטבע.

גן החיות בתל אביב בשנות ה-40 וה-50 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

שורנשטיין התחיל בקטן, עם חנות לחיות מחמד ברחוב שינקין 15 שם מכר 200 סוגים של ציפורים (וכמה סוגים של קופים קטנים). החנות, לה קרא "גן החיות", הייתה אטרקציה מיידית עבור ילדים ומבוגרים כאחד, שבאו לחנות של שורנשטיין מכל קצוות העיר.

רילוקיישן לחוף הים

כאשר אוסף היצורים של שורנשטיין התרחב, הוא עבר משינקין לבית צנוע וחד-קומתי קרוב יותר לחוף הים, ברחוב הירקון.

הכתובת החדשה שלו כללה חצר בה בעלי חיים בילו את ימיהם בחוץ, לפני שחלקו גג עם שורנשטיין בלילה. שורנשטיין החזיק שם נחשים, דוב, תוכי מזמר בשם ולנסיה, שני נמרים וזוג אריות בשם גיבור ותמר, אותם קיבל בתור גורים מגן חיות בקהיר.

במרבית המקרים, שורשנטיין והשותפים שלו התמזגו עם השכונה הגובלת בחוף הים. יש תמונות שלו הולך עם גיבור ותמר ברצועות ברחובות תל אביב, כמו כלבים. אך כשהדוב ברח באחד הימים (עד שנתפס על ידי וטרינר עירוני), היה ברור שיש צורך בפתרון אחר והותנעו התכניות ליצירת גן חיות ראוי.

ג'וני זוסיה, מנהל גן החיות בתל אביב, הולך עם נמר ברחובות העיר (צילום: בוריס כרמי, באדיבות אוסף מיתר)

ארגון "ידידי גן החיות של תל אביב" הוקם, והופצה עצומה הקוראת לעירייה להעניק לשורשנטיין שטח להקמת גן החיות.

מועצת העיר הסכימה לתכנית, והקצתה מטע שלא היה בשימוש במה שהיה אז פינה רחוקה בצפון-מזרח העיר. המיקום החדש היה כה רחוק מהמרכז של תל אביב, עד ששורשנטיין חשש כי אף אחד לא יעשה את הדרך ותלה פרסומות בכל רחבי העיר, חלקן באיורם של אמנים ידועים כמו נחום גוטמן.

החששות של שורשנשטיין לא היו מבוססים. כשגן החיות הוקם ב-1938 הוא היה הצלחה מידית. בקטע וידיאו מארכיון התמונות של גן החיות משנת ההקמה, הנכלל ב"אין אריות בתל אביב", הקריין מציין כי "מכל מוסדות התרבות בתל אביב, גן החיות בולט במיוחד".

כ-50,000 אלף איש ביקרו בגן החיות בשנה הראשונה, בזמן שאוכלוסיית תל אביב עמדה על כ-120,000.

כרזה של גן החיות בתל אביב (צילום: לע"מ)

"תושבי תל אביב (ויותר מכך – התושבים הערבים של יפו) מעריכים את המוסד האהוב ומבקרים לעתים קרובות", כתב ישראל אהרוני, הזואולוג האזורי הראשון וממציא השמות העבריים של מינים רבים של בעלי חיים, במכתב מ-1945 לראש העיר תל אביב, ישראל רוקח. "גן החיות הפך לגורם מרכזי בחיי כלל התושבים, ללא קשר למעמד או גיל".

בשני העשורים הראשונים, גן החיות המשיך להתרחב – השתלט על עוד שטח, והוסיף בעלי חיים שהגיעו במצעדים חגיגיים בדרכם לביתם החדש. אך גם תל אביב התרחבה, ועד שנות ה-60 גן החיות – שעמד בעבר בשוליים הלא מיושבים של העיר – מצא את עצמו באמצע שכונת מגורים.

השכנים התחילו להתלונן

חלק מבנייני המגורים היו במרחק של שישה מטרים מגן החיות. שכנים התחילו להתלונן על הרעש והסירחון, והגישו עצומה לראש העיר להזיז משם את בעלי החיים. שורטטו תכניות באמצע שנות ה-60 להעברת גן החיות לשטח הירוק הגדול ביותר של תל אביב, פארק הירקון, אבל הוא נותר מצפון לכיכר רבין עד לפתיחת הספארי ברמת גן ב-1980.

בעלי החיים הועברו אז אחד אחרי השני למרחב ירוק יותר עם תנאי מחייה מרווחים יותר. כיום, שני בוגרי גן החיות של תל אביב עדיין חיים – הפילה ורדה והפיל מותק.

ורדה ומותק, שני בעלי החיים הנותרים מגן החיות המקורי של שורנשטיין בתל אביב, בספארי (באדיבות הספארי)

עבור דרור, יוצר הסרט, שבילה שנים במחקר על גן החיות לאחר שגילה על ההיסטוריה של גן החיות מהאמן זאב אנגלמאייר, שורנשטיין הוא הדמות המעניינת ביותר מבין שורת הדמויות הפראיות המשתתפות בסיפור של גן החיות.

"זה סיפור המטיל אור על אנשים שאני מרגיש שהיו המפתיעים והמשפיעים ביותר בחיינו, אנשים שיצרו משהו מאפס וחשבו אחרת", אמר דרור. "אנחנו חיים בתקופה בה אנחנו כר לא רואים אנשים".

אנגלמאייר, שהגדיר את שורנשטיין בתור הנושא הויזואלי עבור הסטודנטים שלו בבצלאל בשנים האחרונות ועזר לאצור את "ZOO תל אביב", אמר כי "הסיפור של מרדכי שורנשטיין הוא הסיפור של ד"ר דוליטל הישראלי. הסיפור הוא נפלא ועצוב, על מישהו שהיתה לו אובססיה וחזון משוגע, והצליח להפוך אותו למציאות. יש בו את כל מה שאפשר לבקש מסיפור".