אני מכיר את רובי ריבלין מאז 1978, אז היה יושב ראש הנהלת בית"ר ירושלים ואני כתב ספורט צעיר אחרי צבא. משום כך אני יכול לתאר לעצמי את תחושתו של הנשיא אחרי שפרסם את ההודעה המפתיעה שלו, לפיה הוא לא מתכוון להעניק לבני גנץ אורכה נוספת, אחרי 28 הימים שקיבל, אבל יותר מכך: אחרי שהחליט שלא להעביר את המנדט גם לראש הממשלה בנימין נתניהו.

ריבלין, אני חושב, ישב בלשכתו בחיוך רחב של סיפוק. ההחלטה לגבי גנץ מובנת: לא נותנים את המנדט למועמד שכשל בהזדמנות הראשונה ובדרך איבד את רוב התומכים שלו בכנסת, אחרי שפירק את מפלגתו. ריבלין יכול היה להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו על פי סעיף 9 לחוק יסוד הממשלה, אבל הוא החליט להעמיס על עצמו משקל מוסרי חסר תקדים.

ההחלטה לגבי גנץ מובנת: לא נותנים את המנדט למועמד שכשל ובדרך איבד את רוב התומכים שלו בכנסת, אחרי שפירק את מפלגתו. ריבלין יכול היה להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אבל הוא החליט להעמיס על עצמו משקל מוסרי חסר תקדים

וכך, אחרי שבג"ץ הודיע, גם אתמול, כי ההחלטה האם ניתן להטיל על חבר כנסת עם כתב אישום את הרכבת הממשלה היא עניין תיאורטי; ואחרי שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התחמק מהסוגיה באותו תירוץ, הגיע נשיא המדינה והפך את התיאורטי למעשי: ריבלין החליט בעצם שראש ממשלה שעומד לדין לא ראוי להרכיב ממשלה.

הנשיא לא הסביר את ההחלטה שלו. הוא יכול היה לומר שאין לנתניהו רוב של 61 ואין לו סיכוי, אבל הוא העדיף לשתוק ולהתעלם מההאשמות שהטיחו כלפיו ראשי הליכוד.

בפועל, הנשיא יצר מצב חדש, שיש לו משמעות ערכית ומוסרית. אני יכול לשער כי לריבלין, שהוא אחרי הכול פוליטיקאי יצרי ותאב נקם, היו גם סיבות נוספות להתנכל לראש הממשלה. נתניהו הרי לא רצה אותו כנשיא בקיץ 2014, לחם נגד בחירתו בכל הכוח ואפילו שקל לבטל את מוסד הנשיאות רק כדי שריבלין לא יהפוך לאזרח מספר אחד.

אתה רצית לדלג עלי, אז עכשיו אני מדלג עליך, אמר אתמול ריבלין, במעשים ולא במילים, לנתניהו. אני מתאר לעצמי שנשיאים אחרים, דוגמת שמעון פרס או משה קצב, לא היו נוהגים כך ומשלבים שיקולים מוסריים בהחלטות קרות על הטלת מנדט לפי הספר. יצחק נבון אולי כן. נבון הרי איים להתפטר אם לא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הטבח בסברה ושתילה.

להחלטה של ריבלין שלא להעניק לנתניהו את המנדט יש משמעות נוספת: הוועדה המסדרת תישאר בראשות ח"כ אבי ניסנקורן מכחול-לבן. לוועדה הזו יש כוח לא מבוטל, בין השאר בקביעת סדר היום החקיקתי של הכנסת – אבל גם במקרה שיוחלט לפזר את הכנסת וללכת לבחירות נוספות. לא פלא, אם כן, שבליכוד מתעקשים שריבלין ייתן לנתניהו את המנדט: הוא אולי לא זקוק לו כדי להקים ממשלה, אבל מיקי זוהר זקוק לו כדי להשתלט על הכנסת.

ועדיין, נתניהו לא פראייר. הוא פוליטיקאי ערמומי לא פחות מריבלין והרבה יותר מגנץ.

נתניהו תמרן את עצמו למצב פנטסטי בתוך הנסיבות המורכבות הללו. אם לא תוקם עד סוף היום ממשלת ימין-חרדים ביחד עם כחול-לבן, ישראל נכנסת לוואקום פרלמנטרי של 21 יום, ואם נתניהו יצליח לגייס בתקופה הזו עוד שני חברי כנסת, הוא יהיה ראש הממשלה, ולא חשוב מה הנשיא חושב ורוצה.

אם לא תוקם עד סוף היום ממשלת ימין-חרדים ביחד עם כחול-לבן, ישראל נכנסת לוואקום פרלמנטרי של 21 יום, ואם נתניהו יצליח לגייס בתקופה הזו עוד שני ח"כים, לא חשוב מה הנשיא חושב ורוצה

אם נתניהו לא יצליח לגייס 61 חברי כנסת, אנחנו הולכים לבחירות בסוף אוגוסט. זה מה שנתניהו רוצה ורצה תמיד.

ראש הממשלה גרר את המדינה לשלוש מערכות בחירות כדי לחוקק את פסקת ההתגברות ולהעביר את החוק הצרפתי כדי להימלט מאימת הדין. מה זה בשבילו ללכת לבחירות נוספות, רביעיות במספר, גם בתקופת חירום וגם אם יצטרכו לשנות את החוק כדי שהבוחרים יגיעו לקלפי בתנאי קורונה, במשך חמישה ימים, כפי שדיווח עמית סגל בערוץ 12.

נתניהו ינסה שוב להשיג בבחירות האלה רוב ימני-חרדי-דתי מובהק, אחרי שפירק את כחול-לבן. יש כמה סקרים שמעניקים לו מספרים כאלה, אבל מי באמת יודע, חוץ מאחד אלוהינו? איך באמת ייראו הבחירות עם מיליון מובטלים, חורבן כלכלי ומציאות מתפתחת של מחדל מתמשך בטיפול במשבר הקורונה? מה יהיו ההשלכות בקלפי?

ראש הממשלה גרר את המדינה לשלוש מערכות בחירות כדי לחוקק את פסקת ההתגברות ולהעביר את החוק הצרפתי כדי להימלט מאימת הדין. מה זה בשבילו ללכת לבחירות נוספות, גם בתקופת חירום

נשיא צרפת האגדי שארל דה גול פרש באפריל 1969 אחרי מרד הסטודנטים והשביתות האיומות שהרסו את כלכלת צרפת, למרות שניצח בבחירות זמן קצר אחרי שפרצו המהומות בפאריס במאי 1968.

זהו הימור נוראי. משחק באש. אני יודע שראש הממשלה, או לפחות מקורביו, חוששים עד מוות מבחירות בתנאים הללו. זו הסיבה שנתניהו בכל זאת ממשיך את המו"מ על ממשלה עם גנץ גם ברגעים אלה.

אם תקום ממשלה כזו, יו"ר כחול-לבן יגיע אליה נטול כוח, אחרי שנתניהו – התחבולן הידוע – יסחט ממנו ברגעים האחרונים את כל הוויתורים שהוא רק יכול, כמו שהוא אוהב ויודע. גנץ הרי נותר עכשיו בלי מנדט מהנשיא ובלי מפלגה מגובשת, גדולה ותומכת. הוא גם לא יכול לאיים בחוקים פרסונליים על נתניהו, שצריכים לעבור בשלוש קריאות ברוב של 61 חברי כנסת בכל פעם.

הימור שלי בעניין גנץ: אם חלילה נלך לבחירות רביעיות, הוא לא יתמודד ולא יוביל את כחול-לבן. פרישה של האיש שנכשל בגדול, חצה קווים והפר הבטחות לבוחריו נראית לי סבירה יותר, בעיקר אחרי שהספקנו להכיר את ביצועיו של הרמטכ"ל לשעבר בשדה הפוליטי ובכלל.