במשך שנים פיתרון שתי המדינות מלווה אותנו כתשובה מובנת מאליה לכל הבעיות הקשורות לשני עמים שונים החיים יחד באותו תא שטח. רק נפצל את השטח לשתי מדינות וכן, רבות מהבעיות ביננו, אם לא כולן, תפתרנה.

מצד שני יתכן שלא מעטים רואים בהצעה לפצל את הארץ לשתי מדינות את הגורם המקורי לבעיות שלנו מלכתחילה, הרעיון האחד שממשיך להדליק את השטח ומונע מכולנו להגיע להסדר. אולי שתי מדינות אינן גורלנו?

כאשר ועדת פיל (Peel) הציגה את הצעתה לממשלת הוד מלכותו בשנת 1937 היו אכן סיבות רבות להפריד בין הפלגים הלוחמים בזמן שהמנדט הבריטי עדיין היה בשיא תפקודו. בדיוק כמו שהיו סיבות טובות גם ב-1947, כאשר נעשה המאמץ הרציני האחרון להיפרדות. הוא כבר נעשה על ידי האו"ם, ארגון חדש שרצה להוכיח את עצמו. כפי שנכשלה ההצעה הבריטית שכלל לא מומשה, גם הצעת האו"ם לא הגיעה למימוש מלא וכשלונה העלה את הפלסטינים על דרך ארוכה של סבל ואת ישראל על הדרך למדינת הסטארט-אפ.

כפי שנכשלה ההצעה הבריטית שכלל לא מומשה, גם הצעת האו"ם לא הגיעה למימוש מלא וכשלונה העלה את הפלסטינים על דרך ארוכה של סבל ואת ישראל על הדרך למדינת הסטארט-אפ

מלחמת 1967 ותוצאותיה הדרמטיות היו יכולות להיות הזדמנות לדון בחלוקת ארץ ישראל והשלכותיה מחדש ולפתור סוגיות בין הצדדים בגדול. לצערנו מדינות ערב באזור לא רצו, הפלסטינים לא היו מאורגנים וישראל המשיכה להתעלם מהבעיה, מתוך שיכרון של ניצחון מזהיר. החל מסוף שנות ה-80 נעשו לסירוגין מאמצים ממושכים לפצל את ארץ ישראל, ללא ספק מתוך כוונות טובות, אך תמיד במחשבה רוויזיוניסטית. חזרה לעתיד, לכשלון שהיינו בו. לא באמת במבט קדימה.

ובשורה התחתונה? ככל שהפלסטינים רוצים מדינה משלהם, הם לא באמת מוכנים לוותר על שום דבר מהותי שעשוי להביא את ישראל לנכונות להגביל את שליטתה בגדה המערבית. הם גם לא הציעו מעולם הצעה מדינית משלהם שתקשה על ישראל לדחות אותה בקלות יתרה.

ומי יודע? אולי הם מסתכלים מסביב, על מצבם של שכנינו הערבים במזה"ת והם גם רואים ומרגישים איך שלטון הרשות הפלסטינית מתפקד, ורבים מהם עשויים לחשוב בסתר ליבם שעדיף להישאר תחת ריבונותה של ישראל, עם כל הקושי.

וישראל? ככל שישראל הייתה רוצה להיפטר מהפלסטינים, להרחיק אותם מאחורי חומה גבוהה וארוכה, רוב אוכלוסייתה רוצה להמשיך ולממש את כמיהתו לאדמות אבותינו ביהודה ושומרון. ישראל גם חרדה מדי לביטחונה בכדי לשקול ברצינות נסיגה מנהר הירדן על מנת להשאיר שטח רציף ובגודל סביר למדינה פלסטינית בת קיימא.

ככל שישראל הייתה רוצה להיפטר מהפלסטינים, להרחיק אותם מאחורי חומה גבוהה וארוכה, רוב אוכלוסייתה רוצה להמשיך ולממש את כמיהתו לאדמות אבותינו ביו"ש

תוכנית טראמפ-נתניהו סתמה את הגולל על פיתרון שתי המדינות. בכך שמתחה את הגבול לאורך נהר הירדן ואפשרה את החלת הריבונות הישראלית בבקעה היא כלאה את פלסטין בתוך מדינת ישראל מורחבת, ממש בלעה אותה, ויצרה מציאות של מדינה אחת.

מימוש תוכניות הבניה בירושלים ומסביב לה משלימים את הצעד הבלתי הפיך. לא תהיה מדינה פלסטינית עצמאית, אנחנו חוזרים לאוטונומיה. הרכבת יצאה מהתחנה. אם הצעת טראמפ עשתה משהו, היא הראתה לכולם ששתי מדינות כבר לא רלוונטיות.

הסתכלו במפה. הסתכלו שוב. איים אלה של בנטוסטנים (גם בצד שלנו וגם בצד הפלסטיני) המחוברים על ידי חוטים/כבישים, מנהרות וגשרים, אם הם מחוברים בכלל, אינם מהווים בסיס למדינה בת קיימא. ובאמת, יש מישהו שמאמין ברצינות שהפלסטינים יעמדו אי פעם בתנאים ובדרישות של ישראל וארה"ב?

מפת טראמפ

התוכנית כולה תרגיל ביחצ"נות, כך שכל אחד יכול לראות איזה מאמץ מדהים ארה"ב עשתה. לא, זו לא השקת הפיתרון האולטימטיבי של שתי המדינות, אלא זו הלווייתו. ומי שעיצב אותו יודע זאת היטב.

אנחנו במציאות של ארץ אחת ותמיד היינו. מייסדי המדינה אמרו את זה בהכרזת העצמאות, אשר כמו החלטת החלוקה של האו"מ קראה לאיחוד כלכלי של ארץ ישראל. אנחנו בוודאי ביחידה אקולוגית אחת והיום, בעידן הקורונה מתברר יותר ויותר עד כמה אנחנו גם ביחידה דמוגרפית אחת.

התוכנית כולה תרגיל ביחצ"נות, כך שכל אחד יכול לראות איזה מאמץ מדהים ארה"ב עשתה. לא, זו לא השקת הפיתרון האולטימטיבי של שתי המדינות, אלא זו הלווייתו. ומי שעיצב אותו יודע זאת היטב

מה שנותר לנו לעשות הוא להחליט אם המציאות לא מחייבת גם מדינה אחת. ואם מדינה אחת, האם אנחנו רוצים במדינת של אפרטהייד, עם כיבוש על טורבו בתוכה או שאנחנו יכולים לעשות יותר טוב מזה, הרבה יותר טוב. האם אנחנו רוצים ליצור מצב בו נצטרך לפעול ללא הרף לדיכוי חלק מהאוכלוסיה שחי בריבונותנו או שאנחנו מעדיפים שוויון במדינה בה כולם יכולים להרגיש בטוחים?

האם אנחנו באמת צריכים קודם להתחיל בדרך הלא נכונה ולחכות עד שהעולם הנאור, יהודי התפוצות או התקוממות עממית יאלצו אותנו לתקן את דרכינו כאשר המציאות תטפח לנו על הפנים?

האם אנחנו באמת חייבים לעשות את אותן הטעויות שמדינות לאום אתנוצנטריות אחרות עשו לפנינו ואנחנו היהודים סבלנו מהן ובסופו של דבר שילמנו מחיר עצום? האם אנחנו באמת כה עיוורים ולא יכולים לראות לאן זה מוביל? האם אתנוצנטריות אי פעם עשתה טוב למישהו בסביבה רב לאומית?

התשובות ברורות אם כי אני חושש שלא מעטים ביננו יתקשו לוותר על מדינת הלאום היהודי למרות שהמושג הזה פשוט לא הוזכר בהכרזת העצמאות, וברור גם למה. אין לנו באמת ברירה אלא לעבור למדינת הלאום הישראלי. אבל כל מי שחושב שמדינת לאום יהודי ואין בלתה, במוקדם או במאוחר חייב להתמודד עם ההשלכות. זו רק שאלה של זמן ועוצמה. וההיסטוריה לא תסתכל עלינו באהדה אם נוכיח לכל שלא למדנו דבר.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8