בין התומכים הנלהבים של בנימין נתניהו לבין מתנגדיו הנחושים פעורה תהום כמעט בכל תחום. אין ביניהם הסכמה על האיזון הנכון בין לאומיות לדמוקרטיה, על יחסי הדת והמדינה, על היחס למבקשי המקלט, על הסכסוך עם הפלסטינים, על מעמד רשויות החוק ועל המאבק בשחיתות.
אך על דבר אחד שוררת הסכמה כלל-ישראלית נדירה: נתניהו הוא הפוליטיקאי ואיש התקשורת המיומן ביותר בישראל בפער גדול מכל השאר, ותאוות השלטון שלו גדולה משל כל מתחריו.
לנתניהו לא חסר תיאבון פוליטי עוד קודם להסתבכויותיו הפליליות, אך מאז התברר לו כי הוא עלול לבלות חלק משנות הפנסיה שלו בבית הכלא, הוא נמצא במצב טורבו קבוע.
בגיל 70, אחרי עשור רצוף בשלטון, נתניהו התמודד בשנה וחצי האחרונות בשלוש מערכות בחירות תוך הפגנת אנרגיות ומרץ מפליאים, והצליח להפוך הפסדים קטנים ותוצאות תיקו לניצחון מוחץ, המאפשר לו להמשיך לכהן בעתיד הנראה לעין.
מאז הבחירות בחודש שעבר רשם נתניהו שתי הצלחות בולטות, תוצאה של יכולותיו הפוליטיות והתקשורתיות. הראשונה היא השימוש היעיל שעשה במשבר הקורונה כדי לחזק את הלגיטימציה הציבורית שלו. הסקרים הנוכחיים מלמדים שחלק לא מבוטל במחנה "רק לא ביבי" התרכך ומוכן כעת לממשלה בראשותו. ההצלחה השנייה והחשובה עוד יותר היא פירוק כחול-לבן – האיום המשמעותי היחיד על שלטונו בעשור האחרון.
"נתניהו מתמחה בדיבור רהוט, בשפה נקייה ומדויקת, ובבחירת מילים ברורות המובנות לקהל הרחב", אומר ד"ר ארז יעקובי, פסיכולוג חברתי-ארגוני ומרצה בכיר בקריה האקדמית אונו. "הוא יודע לפנות במדויק לקהל היעד בגובה העיניים ולהשפיע עליו באמצעות הנחיות לפעולה.
"במשבר הקורונה זה בא לידי ביטוי בהבהרות על מועדי תחילת וסיום הסגרים, הסיבות להם, מה בדיוק הם יכללו וכך הלאה. הוא משדר את התחושה שהוא המנהיג והקברניט המנווט, ושאפשר לסמוך עליו. לכן היה חשוב לו להופיע ביום שני האחרון לפני בני גנץ; מבחינה פסיכולוגית, זה נותן תחושה שהוא החזק והמוביל. שים לב למיסגור ההזמנה של נתניהו אל גנץ אחרי הנאומים: 'בוא אלי, בוא לבית ראש הממשלה, אני מחכה לך'.
"כשנולד משבר שאותו נתניהו תופס כבעייתי, למשל הנושא של בנו שחגג אצלו את פסח, הוא מנסה להסיר אותו בהקדם מסדר היום התקשורתי, ולמסגר אותו כמשהו שלקח לתשומת לבו וכבר טופל. זה מה שהוא עשה בנאומו ביום שני. הוא אמר 'חברים אני לומד מטעויות, שהן דבר טבעי אבל יש להימנע מהן, ועכשיו כולנו ממשיכים קדימה ביחד לדברים הדחופים באמת'. כך, לאזרח שהוטרד מהמקרה, יש תשובה לתת לעצמו, ונתניהו עושה מהלימון לימונדה".
יעקובי, שכתב עם יועצי התקשורת משה גאון ואיל ארד את הספר "קילר אינסטינקט", העוסק בקמפיינים פוליטיים ובפסיכולוגיה של מנהיגות, מדגיש את יכולתו של נתניהו לעשות שימוש בדיבור רגשי כשצריך. דוגמה לכך הייתה התייחסותו השבוע לפטירת הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון.
"הוא מצוין ביצירת קשב בתחילת דבריו, למשל בחשיפת תוכנית הגרעין האיראני: 'היום אני מתכוון לגלות לכם משהו…'. הוא עושה שימוש במילים חזקות ומסקרנות כמו 'סוד' ו'תגלית', ויש סנכרון מלא בין תוכן הדברים לשפת הגוף – וזאת נקודה חשובה מאוד.
"הוא מסתכל ישר בעיניים ומשתמש במילים של ביחד ובחיזוקים חיוביים: 'אני ואתם', 'הציבור הישראלי', 'ביחד נתמודד', 'אני רוצה לחזק את…'. הוא מעצים את האזרחים ואומר להם שהם עושים דברים טובים. הוא נותן דוגמאות והופך את ההופעה לחיה: 'הבוקר נפגשתי עם…', 'היתה לי שיחה מצוינת עם…".
"הוא משתמש בעזרים חזותיים ממחישים ובהפתעות: מארון הקלסרים והדיסקים של תוכנית הגרעין האיראנית, ועד המחשה בסרטון איך נראית התעטשות הגורמת להדבקה בקורונה.
"עוד דבר מרתק הוא הסאבטקסט. מה בעצם המסקנה שהציבור מסיק, גם אם ברמה לא מודעת, וזה נכון לתקופות משבר. 'יש מצב חירום, עומדים עלינו לכלותינו, ואני אנווט ואציל אתכם' – בין אם זה ביחס לאיראן, כשהאויב ידוע, ובין ביחס לקורונה, מול אויב חמקמק ופחות ברור. הוא נוקט על פי הכלל שבתחבולות תעשה לך מלחמה.
"במצבי משבר אנחנו כמהים כבני אדם למנהיג כריזמטי שיוביל אותנו לחוף מבטחים ושייטע בנו אופטימיות, ונתניהו נוגע בדיוק בנקודות האלה. אנחנו מעדיפים במצבים אלו את המוכר והידוע, ונמנעים מלהכניס את עצמנו למצב של אי-ודאות. האדם הסביר אומר לעצמו: 'אני מעדיף לא לשנות כרגע, כי בשינוי יש אי-ודאות, אז אולי עכשיו זה לא הזמן'.
"בנוסף, אם במצב 'רגיל' אנחנו מנתחים לוגית תהליכים, הרי שבמצבי משבר אנחנו מאוד מושפעים מרגשות בקבלת ההחלטות שלנו. מסוכן שם בחוץ ואנחנו מחפשים נחמה. יש התכנסות סביב הדגל ברמה הלאומית וגם סביב מנהיגים".
חיזוק לכך ניתן לראות בזינוק שחל בתמיכה בראש ממשלה בריטניה, בוריס ג'ונסון, למרות שבתחילת משבר הקורונה היה שאנן ונקט במהלך שנוי במחלוקת שנועד להביא לחיסון עדר של הבריטים. לאחר שהתברר כי המהלך עלול להוביל לאסון שינה ג'ונסון כיוון וממשלתו החליטה על סגר, כמקובל במדינות אחרות.
חברת הסקרים Yougov, העוקבת בהתמדה אחר אחוזי התמיכה בו, מצביעה על קפיצה מ-46% תמיכה לפני חודש ל-66% בתחילת השבוע. לא מן הנמנע כי גם העובדה שנדבק בקורונה הוסיפה לו אהדה.
התמיכה אינה רק בג'ונסון אלא בממשלה כולה. לראשונה מאז תחילת כהונתו של דיוויד קמרון לפני עשור, התמיכה בממשלה גדולה מההתנגדות לה, ובפער גדול: כמחצית מהבריטים הביעו בשבוע האחרון תמיכה בממשלה לעומת 29% המתנגדים לה. רק לא מזמן, בתקופת כהונתה של תרזה מיי, עמדה התמיכה הציבורית בממשלה השמרנית על 10% בלבד.
מקרה מובהק אפילו יותר מהמקרה הבריטי מתרחש באיטליה. למרות המכה הקשה שספגו אזרחי המדינה מווירוס הקורונה, אחוזי התמיכה בראש הממשלה ג'וזפה קונטה זינקו בשבועות האחרונים מ-27% ל-70%. ההסבר שניתן לכך הוא הקרדיט שנותנים לו האיטלקים על היותו המנהיג האירופי הראשון שהחליט לנקוט בסגר.
קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל נהנית גם היא מפופולריות גואה, עם 66% תמיכה, עליה של 11% לעומת התקופה שלפני המשבר. בצרפת המגמה מורכבת יותר, כאשר מקרון זינק במהלך חודש מרץ עד ל-55% תמיכה – כמעט הכפלה של הנתון המקביל בסוף 2018, אך במהלך החודש הנוכחי שוב ירדה התמיכה בו ועתה רק כ-40% מהצרפתים מביעים בו אמון.
אפקט החשיפה הבלעדי
בנימין נתניהו אינו נהנה רק מההזדמנות שסיפק לו משבר הקורונה, אלא גם מהשפעות העומק של כהונתו הארוכה. מחקרים בפסיכולוגיה גילו שאחד הגורמים להתאהבות הוא "סמיכות" (proximity), כלומר חשיפה מוגדלת לאדם הנמצא בסביבתנו, גם אם החשיפה הזאת אינה מודעת.
על פי המחקרים, חשיפה מרובה לגבר או אישה מסוימים גרמה להעדפתם כבני זוג לדייט רומנטי על פני גברים ונשים שהחשיפה אליהם הייתה מועטה.
"לפי 'אפקט החשיפה הבלעדי', ככל שאני רואה משהו או מישהו שוב ושוב, אני מעריך ומחבב אותו יותר", אומר יעקובי. "זה נכון גם בפסיכולוגיה פוליטית. ככל שאתה נחשף יותר פעמים לדמות פוליטית – כל עוד אתה לא בבייס הראשוני של מתנגדיה – אתה באופן טבעי יותר תאהב ותחבב אותה, ודאי אם היא עושה פעולות הסברה ופעולות אחרות שנראות לך נכונות.
"את יאיר לפיד ראינו בכל יום שישי בטלוויזיה לפני שהוא נכנס לפוליטיקה, וב'קילר אינסטינקט' כתבנו שגם עצם החשיפה גרמה לנו להעריך אותו יותר, כל עוד אנחנו לא נגדו ברמה הראשונית. זה בא לידי ביטוי בהמון דוגמאות בפוליטיקה".
חוזקה נוספת של נתניהו היא הצלחתו לעשות שימוש בערכים ובשפה של היריבים נגדם. מאז הצטרפו גנץ וגבי אשכנזי לפוליטיקה, הוא עשה מאמצים גדולים לתאר אותם כחשודים בשחיתות בדיוק כמוהו, ומאז הסתיימו הבחירות האחרונות – ותוך כדי המו"מ עם גנץ – נעשה מאמץ מרוכז להציג את כחול-לבן כמפלגה לא דמוקרטית, המוכנה לפגוע בדמוקרטיה רק מתוך אובססיה להפלתו.
הטכניקה הזאת נכונה גם בהקשר הרחב יותר, בעיקר בהאשמת בג"ץ ב"גניבת הדמוקרטיה" או "השתלטות על הכנסת". גיליון ערב שביעי של פסח של "ישראל היום" סיפק המחשה בולטת לכך, כאשר שני המאמרים בכפולת העמודים הפותחת של העיתון הציגו את מתנגדי נתניהו כצבועים, וככאלה שחורגים בזדון מגבולות סמכותם הדמוקרטית.
הפרשן המקורב לבלפור יעקב ברדוגו שיגר האשמה חמורה על שיקולים פוליטיים לכאורה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, תוך שהוא ממשיך להעמיק את הקמפיין שנועד לצייר את יריבי נתניהו כמושחתים: "רק בשבוע החולף, בחסות מגיפת הקורונה, בחרה הנשיאה חיות לדחות את העתירה החוזרת להסיר את החיסיון על שיחות מנדלבליט־אשכנזי, ובכך להגן שוב על נציגה ברשות המבצעת".
בנכונותם לדון בעתירות נגד נתניהו, סיכם ברדוגו, "השופטים מבקשים להמשיך להניח האקדח על השולחן ולכוונו כלפי הרשות המחוקקת והמבצעת".
גם הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", מתי טוכפלד, עשה שימוש באותה טכניקה: "הרי כבר הוכח לא פעם שהדיבורים הנמלצים והדרמטיים בדבר השמירה על הדמוקרטיה, שומרי הסף, בית המשפט ועוד, אינם אלא קרדום לחפור בו, ולא יותר מכלי ניגוח נגד הימין. די בהצצה חטופה במפלגותיהם נטולות הדמוקרטיה (של יריבי נתניהו, נ"י) ובמתקפות על שומרי סף שלא מיישרים קו, כדוגמת מבקר המדינה, כדי להגיע למסקנה הברורה מאליה".
"יש מחקרים מרתקים, כולל במדעי המוח", אומר יעקובי, "שמראים איך האופן שבו גידלו אותנו במשפחה הגרעינית שלנו, בבית אמא ובבית אבא, משפיע על העמדות הפוליטיות שלנו בבגרות. באופן מדהים, ההשפעות האלה זוהו בסריקות מוח. ישנן שתי קטגוריות עיקריות של משפחות גרעיניות: אחת מהן נקראת 'האב הנוקשה', והיא מובילה בדרך כלל לתמיכה בימין, והשניה 'הורות משתפת', שמובילה לרוב לתמיכה במרכז ובשמאל הליברליים.
"בגישת האב הנוקשה האבא הוא היודע, הוא יוביל אותנו לחוף מבטחים ואם נלך אחריו יהיה לנו טוב. בהורות משתפת הגישה דמוקרטית יותר: כולם שווים, יש להקשיב לכל הדעות ולקבל החלטות יחד, כי זוהי הדרך להגיע להחלטות הטובות ביותר. נתניהו יודע לדבר לקהלים השונים בשפה המתאימה להם.
"אל השמאל הוא פונה במושגים של הכרעת הרוב, שיתוף, הסכמות, ועם הימין הוא מדבר בשפה של השפעה, 'אני אחליט, אני אנווט', אך גם תוך התייחסות מדויקת למה שהבייס – שהוא מכיר מצוין – מצפה ורוצה לשמוע.
"כדי לנצח בקרב פוליטי כל צד צריך לדבר בשפה של הצד השני, אם הוא רוצה לגייס לפחות חלק מתומכיו. אתם בשמאל טוענים שאנחנו פועלים באופן לא דמוקרטי? אז איך זה מתיישב עם זה שאתם רוצים למנות את מאיר כהן ליו"ר הכנסת 'באופן לא דמוקרטי', שאינו כולל את הסכמת שתי המפלגות הגדולות, כפי שהיה נהוג מאז הקמתה של מדינת ישראל? כאן נכנס גם ההיבט הרגשי.
![בנימין נתניהו מדבר על האיום האיראני באו"ם, ספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Richard Drew, File)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/04/AP_19263774608148-640x400.jpg "בנימין נתניהו מדבר על האיום האיראני באו"ם, ספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Richard Drew, File)")
"אתם, אנשי השמאל, טוענים כי עשיתי דברים לא כשרים שעליהם אעמוד למשפט – כיצד זה מתיישב עם השחיתות במימד החמישי? אתם טוענים שיש לשמור על עקרונות המשפט – כיצד זה מתיישב עם העיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו? אתם פועלים נגד הבסיס שלכם.
"זה יוצר סתירה לוגית לכאורה בטיעון הצד שכנגד, וגם אם תהליכי ההפנמה של הטיעונים אינם מודעים, הם עמוקים ומשפיעים. נוצר דיסוננס במהות. הכל פסיכולוגיה, והמטרה היא להעצים את התוצאות השליליות לכאורה של המהלכים שהיריב רוצה לבצע כדי לשכנע אותו ואת הקהל שלו להימנע מהם".
גנץ סונדל מכל הכיוונים
ההסבר הזה אינו מספיק כדי להבין מדוע נרתע גנץ ממינוי כהן ליו"ר הכנסת, שהרי ברור לו וליועציו שהספין התורן יתפוגג במהירות עם השכחה של הציבור, הקורס תחת עומס המידע וההתרחשויות הדרמטיות.
דוגמה לכך נותן יעקובי מחיסול קסאם סולימני, שנחשב בזמן אמת למהלך שעשוי לשנות את המציאות המזרח תיכונית, ונשכח תוך זמן קצר, עוד קודם למשבר הקורונה. הפלת המטוס האוקראיני באיראן נשכחה גם היא.
נתניהו, אומר יעקובי, מצליח כמעט תמיד לא למצמץ ולשמור את הקלפים קרוב לחזה. בימים אלה, לדוגמה, אין כמעט איש שיודע מה עמדתו האמיתית ביחס לממשלה עם כחול-לבן.
"אנחנו בעצם רואים שכל האסים אצל נתניהו, כל הקלפים החזקים אצלו, והקלפים של גנץ נשארו הקלפים החלשים. נתניהו פירק את המוקש האסטרטגי מספר אחד נגדו, וביטל את היתרון שהיה לגוש כחול-לבן אחרי הבחירות. הסאבטקסט לתומכיו במהלך הזה הוא: גם מול 'אויבים אחרים' אדע להסתדר ולהציל אתכם אזרחי ישראל".
המהלך לפירוק כחול-לבן החל עוד קודם לבחירות. הקמפיין הקולני על ממשלת מיעוט בתמיכת "תומכי מחבלים" לא שימש רק להשגת קולות של אנשי מרכז וימין בקלפי, אלא למלכוד כחול-לבן לאחר הבחירות. הקמפיין נגד שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת דחק את גנץ וחבריו להכריז בהזדמנויות רבות שלא ינהגו כך, מה שצימצם בהמשך את מרחב הפעולה והלגיטימיות שלהם.
"גנץ לא היה צריך לפרק את כחול-לבן או להיכנס למהלך לפני שהדברים חתומים", אומר יעקובי, "אבל בהנחה שיועז הנדל וצבי האוזר סירבו להקים ממשלת מיעוט בתמיכה של הרשימה המשותפת, לא היתה לו כל כך אלטרנטיבה אמיתית, וממילא הוא העריך שהמהלכים שכן בוצעו בכיוון בשבועיים שלאחר הבחירות יפגעו בו בבחירות רביעיות.
"כבר בזמן אמת נתניהו והליכוד הוציאו הודעות שסינדלו את היכולת של כחול-לבן ללכת לממשלת מיעוט. האסטרטגיה היתה: כל מה שכרגע יעשו, כל מהלך שכחול-לבן אפילו רק יחשבו עליו, אנחנו נסנדל אותם ונמסגר את המהלך כאינטרס אישי. נגיד שזה לא ישראל לפני הכל, שזה אינטרס אישי צר; שגנץ לא נגד נתניהו, הוא נגד המדינה, נגד המצביעים.
"בעצם היה פה מהלך שהצליח לשכנע את גנץ שהוא מסונדל מכל הכיוונים, ושלא יחזור על הטעות של מועד ב' בבחירות 2019, שאחריהן היה יכול להיות ראש ממשלה. 'אנחנו נגיד לציבור' – יש פה תמיד איום – 'נגיד לציבור שטחנו מים'. הכל הוא מיסגור השיח בצורה שתורמת להשגת המטרה האסטרטגית הסופית.
"אם נכנסים לפסיכולוגיה של התהליכים, מה שעשה נתניהו במשחק השחמט הזה הוא להוביל את גנץ לאט לאט ובצורה סדורה ומאוד חכמה למצב של אין מוצא; למסגר את התפיסה שכל מהלך שהוא יעשה יסתיים במט בטווח הקצר או הבינוני, עד שהוא השתכנע שאין ברירה אלא לפרק את כחול-לבן.
"יש פה תהליך מאוד מעניין של השלכה (האשמת גנץ באינטרסים אישיים, נ"י), אבל הוא כנראה עבד וגנץ אולי האמין שאין לו ברירה אלא להיענות לרצון הציבורי בממשלה משותפת. במצב הזה הוא חשב שמינוי מאיר כהן ליו"ר הכנסת יקלע אותו לבעיה, משום שהליכוד יממש את איומו להפסיק את כל המגעים וכחול-לבן תתגלגל לבחירות רביעיות מעמדת נחיתות, בעוד נתניהו יכול להדגיש את השמירה על בלוק הימין.
"כל המהלכים כרגע נועדו להוביל לתוצאה הטובה ביותר מבחינת בנימין נתניהו. הוא רואה את הסקרים ומתעודד, לכאורה הוא היה יכול להקים ממשלה יציבה אם היו עכשיו בחירות. גם את זה אפשר למסגר כקלף. אם היינו נכנסים השבוע לחדר המו"מ, נתניהו אמר מן הסתם לגנץ: 'בני, אנחנו צריכים להתקדם יחד; תראה איך ייראו הבחירות, אני לא צריך אותך'".
ההסברים האלה להתנהלות גנץ אינם ראיה לכך שנהג נכון בחודש האחרון, ודאי לאחר כשלון המו"מ הקואליציוני בזמן שהחזיק במנדט מנשיא המדינה. מבחינה פוליטית טהורה עדיין נראה שהיה עדיף לו לבחור מלכתחילה בהתמודדות עם נתניהו מהכנסת, באמצעות חקיקה לביצור הדמוקרטיה ולמאבק בשחיתות, שתאיים על יכולתו של נתניהו להמשיך לכהן. במקרה כזה הוא היה מוביל לכמה חודשים לפחות את מחנה הרוב, הקובע סדר יום וגורף אהדה מאזרחים שמאסו בשחיתות.
אך דווקא הקושי להסביר את מהלכי גנץ בכלים פוליטיים רציונליים עשוי להצביע על חשיבות הרובד הפסיכולוגי במהלכיו, ושם נראה שהוא פשוט חסר את ה'קילר אינסטינקט' הנדרש להדחת מנהיג סמכותני כנתניהו.
המהפך הגרפי שעברה דמותו במודעות התעמולה של כחול לבן מאז הושקה המפלגה נועד לשוות לו את אותה קשיחות נחשקת, אך הדימוי נותר חלול. כתמונת ראי לנתניהו, גם ביחס לגנץ יש הסכמה חוצת מגזרים: הוא מנהיג חלש.
לנוכח משבר המנהיגות במרכז-שמאל, מקווים חלק ממתנגדי נתניהו שהמציאות תהיה זאת שתנצח אותו לבסוף, ואולי אף בזמן הקרוב, כשיתעורר זעם ציבורי על המצב הכלכלי הקשה שיוצר משבר הקורונה. יעקובי לא ממליץ לבנות על כך, ומעריך שנתניהו שוב יצליח למסגר את המציאות לטובתו.
"הוא יגיד: נכון שיש פה המון מובטלים ומצב כלכלי קריטי, אבל אני כבר הוצאתי את ישראל ממשבר כלכלי, וגם הפעם יש לי תוכנית סדורה – אבל היא תוכל להתממש רק אם תמשיכו לתמוך בי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם