הגיע הזמן לחוקק את "חוקי נתניהו" בלי קשר לנתניהו עצמו

חוקים לשיפור נורמות שלטוניות וטוהר המידות הם לא פרסונליים ולבג״ץ אין סיבה לפסול אותם ● אבל במקום להעביר את חוק להגבלת כהונת ראש הממשלה ואת החוק הקובע כי ח״כ הנאשם בעבירות חמורות לא יוכל לכהן כראש הממשלה - הפוליטיקאים מעדיפים להשתמש בחקיקה כמנוף להשגת תיקים נחשבים יותר ● פרשנות

17/04/2020 03:57
בני גנץ בהשבעת הכנסת ה-23. 16 במרץ 2020 (צילום: גדעון שרון, דוברות הכנסת)

כבר שבועות רבים שבני גנץ מתלבט מהו הרגע המתאים להאיץ את הליכי חקיקת מה שקרוי "חוקי נתניהו". אחרי הכול, יש משא ומתן קואליציוני שצריך לשמר, אי אפשר לשבור את הכלים, לעורר את זעמו של בנימין נתניהו או להשתמש בקלפים חזקים בעיתוי לא מתאים. אז מחכים.

כך גם איילת שקד, שמצאה לנכון לאיים, לפני כשבועיים, שאם "ימינה" תקבל חלילה תיקים זוטרים מדי במו"מ הקואליציוני, סיעתה תעדיף לשבת בקואליציה ותקדם "חוקים נגד השחיתות".

הציניות חוגגת. חקיקת חוקים שאמורים לשפר את הרף הכללי של ניקיון הכפיים במערכת הפוליטית והציבורית, משמשת כלי שרת לטובת אינטרסים רגעיים של פוליטיקאים, מנוף ללחצים פוליטיים להשגת תיקים מיניסטריאליים נחשבים יותר ומקום מרכזי יותר ליד שולחן הממשלה. אף אחד אפילו לא מנסה להסוות זאת – הכול גלוי, מעל השולחן.

קודם כל, הערה בעניין ספינים פוליטיים. שתי קונספציות התקבעו בשיח הציבורי בחודש האחרון ביחס לחוקים המדוברים, שתיהן שגויות.

האחת, עניינה הטרמינולוגיה שהתקבעה, כי מאחר שהצעות החוק האמורות הן "פרסונליות", יש לכנות אותן "חוקי נתניהו". מעבר לכינויי החיבה השגורים בזירה הפוליטית, שם מעדיפים לכנות הצעות חוק בכינויים קליטים ואלה קונים אחיזה בשיח התקשורתי, אין הצדקה לכנות כך את החוקים האמורים.

מעבר לכינויי החיבה השגורים בזירה הפוליטית, שם מעדיפים לכנות הצעות חוק בכינויים קליטים ואלה קונים אחיזה בשיח התקשורתי, אין הצדקה לכנות את החוקים האמורים "חוקי נתניהו"

אלה הן הצעות חוק שעניינן השלטת נורמות דמוקרטיות ראויות כנורמות חוקיות ומשפטיות: חבר כנסת הנאשם בעבירות חמורות לא יוכל לכהן כראש הממשלה; וראש ממשלה לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות ברציפות. הצעות החוק האמורות אינן פרסונליות, מאחר שאין כוונה להחיל אותן באופן מיידי אלא רק לאחר הבחירות הבאות.

אכן, גם לתחולה עתידית כזאת עשויה להיות השפעה על המהלכים הפוליטיים של ההווה, אך הדבר אינו הופך את הצעות החוק לפרסונליות, בעיקר נוכח העובדה שהן אמורות לחול גם בעתיד לבוא, אחרי שנתניהו ויריביו הפוליטיים הנוכחיים יירדו מהבמה הציבורית.

הקונספציה השגויה השנייה שהפכה לנחלת הכלל, היא שנוכח היותן של הצעות החוק האמורות "פרסונליות", הרי שיש סיכוי גבוה שבג"ץ יפסול אותן. הרווח הפוליטי הנובע מעצם קיבוע התודעה הזו, מובן.

אם זוהי הערכה אובייקטיבית מלומדת שבג"ץ עתיד לפסול את הצעות החוק הללו, הרי שכל הערכה אחרת לגבי התייחסות בג"ץ לעניין תיחשב למוטה פוליטית – ובנוסף, אם אכן יחוקקו החוקים האמורים ובג"ץ לא יפסול אותם, זה בוודאי יעיד שגם בג"ץ עצמו מוטה פוליטית.

המציאות, כרגיל, שונה. ההערכה שבג"ץ יתערב בחקיקת החוקים הללו היא חסרת יסוד. אין שום סיכוי שבית המשפט יתערב במעשי החקיקה הללו. ולא רק בגלל שמדובר בתיקון לחוקי יסוד ולא לחוקים רגילים – בניגוד לגישה שמייצגת שקד, למשל, בג"ץ מעולם לא הכריז שחוקי יסוד חסינים מהתערבות שיפוטית. למעשה, הוא אמר את ההיפך, בפרשת התקציב הדו-שנתי, כך שבנסיבות מסוימות של שימוש לרעה בחקיקת חוקי יסוד, יש אפשרות שבית המשפט יתערב.

אך הסיבה שבעטיה אין סיכוי להתערבות שיפוטית בחוקים הללו, היא שאין בהם כל פסול, והם נטועים עמוק בסוגיות של קביעת מדיניות משטרית, ואינם מעלים כל פגם משפטי.

הסיבה שבעטיה אין סיכוי להתערבות שיפוטית בחוקים הללו, היא שאין בהם כל פסול, והם נטועים עמוק בסוגיות של קביעת מדיניות משטרית, ואינם מעלים כל פגם משפטי

אין שום פסול בהנהגת הסדר שלפיו ראש ממשלה לא יוכל לחנות לנצח בתפקיד זה, וכהונתו תוגבל לשתי קדנציות. לא רק שזה ההסדר בחוקה האמריקאית לגבי כהונת נשיא, אלא שאף בישראל שררה הוראה כזו בחוק יסוד הממשלה, בתקופת הבחירה הישירה, בין 1992 ל-2001.

כך גם לגבי הצעת חוק שלפיה מי שנאשם בעבירות פליליות חמורות, אינו יכול להיות חבר הכנסת שיקבל מהנשיא את המנדט להרכיב ממשלה. נורמה כזו תהיה עיגון בחקיקה של פסיקת בג"ץ מפרשת דרעי-פנחסי לגבי שרים וסגני שרים, והיא אינה אמורה לעורר שום קושי בהיבט המשפטי.

אלא שנאמני נתניהו עמלים על גיבוש טיעון סבוך במיוחד לבג"ץ, שלפיו מטרתן של הצעות החוק הללו (שאם וכאשר יוגשו עתירות לבג"ץ, ההצעות כבר ייהפכו לחוקי יסוד) היא לסלק את נתניהו מהזירה הפוליטית, ולפיכך מדובר בחקיקה המונעת ממניעים זרים, "שימוש לרעה בחקיקת חוקי יסוד".

התשובה היא שלא מדובר בשימוש לרעה בחוקי יסוד, מסיבה פשוטה: אם נתניהו אינו רוצה להיות הנמען של החוק, זה שיימנע ממנו לקבל את המנדט להרכיב ממשלה אחרי הבחירות הבאות, כל שעליו לעשות הוא למנוע את המצב הזה, בדרך של הימנעות מהקדמת הבחירות הבאות מצד אחד, ולדאוג לנהל את משפטו בבית המשפט המחוזי במהירות המתבקשת מצד שני, כך שעד אחרי הבחירות הבאות הוא כבר יהיה נאשם לשעבר.

אם נתניהו אינו רוצה להיות הנמען של החוק, כל שעליו לעשות הוא למנוע הקדמת הבחירות הבאות מצד אחד, ולדאוג לנהל את משפטו במהירות המתבקשת מצד שני, כך שעד אחרי הבחירות הבאות הוא כבר יהיה נאשם לשעבר

לא מדובר איפוא ב"חוקי נתניהו", אלא בחוקים שטוב היה לו נחקקו כבר מזמן, ולטובת טוהר המידות ברשויות השלטון מוטב לחוקקם בהקדם האפשרי. אם נוצרה כעת קונסטלציה פוליטית המאפשרת את חקיקתם, מה טוב.

הכנסת ה-23 תמשיך לכהן לפחות עוד שלושה שבועות, עד שתתפזר או עד שתוקם ממשלה חדשה. מוטב לנצל את העובדה שדלתותיה פתוחות, כך שגם אם הכנסת הנוכחית תחזיר את נשמתה לאלוהי הדמוקרטיה מוקדם מהצפוי, היא תירשם בהיסטוריה ככנסת שבה נחקקו חוקים שסייעו להוציא את ישראל מבור השחיתות שאליו נפלה.