ד', המתגורר בשכירות בהרצליה, החליט לעבור דירה מאחר שלטענתו הדירה שבה התגורר אינה ראויה למגורים והיא מסוכנת לבריאותו. מעבר לסכסוך החוזי בינו ובין בעלי הדירה, התעוררה בעיה נוספת: תקנות שעת החירום (נגיף הקורונה – הגבלת פעילות) קובעות כידוע כי אסור לצאת למרחב הציבורי, למעט חריגים מסוימים שנקבעו בתקנות, לרבות "הצטיידות במזון, תרופות ומוצרים חיוניים וקבלת שירותים חיוניים".
ד' פנה למשרד הבריאות, על מנת לקבל אישור שמבחינת משרד הבריאות מעבר הדירה הוא "שירות חיוני", ולכן נכנס לגדר החריג המאפשר לו לעבור דירה בימי הקורונה. משרד הבריאות לא זרם: "מעבר דירה בימים אלה ייעשה בהתאם להנחיות ורק במקרים דחופים", הודיע בתגובה. ד' פנה לבית משפט השלום בהרצליה, בהליך שטיבו לא לחלוטין ברור, וביום חמישי הכריע השופט גלעד הס כי ניתן לאפשר לו לעבור דירה.
השופט דחה את טענת הפרקליטות כי ד' מבקש למעשה "פסיקה מראש", ושמה שהוא היה צריך לעשות הוא לעבור דירה, ואם יקבל דו"ח – לפנות בבקשה לבטלו. "בנסיבות המיוחדות של המצב השורר בישראל כיום", כתב השופט, "רשאי האדם במקרים מסוימים לקבל סעד מראש, המבהיר האם מקרה מסוים הוא מקרה דחוף המאפשר יציאה למרחב הציבורי".
אשר לתקנות שעת החירום, קבע השופט כי מאחר שהן "מטילות הגבלות קשות על זכות אדם בסיסית כחופש התנועה, יש לפרשן כך שהפגיעה בזכות היסוד תהיה מינימלית".
והנה כך הולכת ומצטברת לאיטה פסיקת בתי המשפט בעידן החדש שנחת על העולם ועל המדינה, והופך באופן מתבקש גם לעידן משפטי חדש – עידן הקורונה.
פסקי הדין הראשונים הגיעו בשבועות האחרונים מבג"ץ, ואולם בזמן הקרוב יתחילו ההליכים לחלחל כלפי מטה, לערכאות הדיוניות, שצפויות לדון בכל היבט משפטי אפשרי של הקורונה – מבקשות לביטול דו"חות שניתנו לאזרחים על הפרת כללי הבידוד, דרך ענייני בריאות והקצאת משאבים, השפעת ימי הקורונה על הליכים פליליים, ועד לדיני עבודה ודיני חוזים.
מבט על פסקי הדין הראשונים בענייני קורונה, שניתנו בבית המשפט העליון בשבועיים האחרונים, מעלה מסקנה ברורה: נכון לעת הזו, השופטים מתיישרים באופן מוחלט לפי עמדת הממשלה, ונמנעים מהתערבות בהחלטות השלטוניות המתקבלות, בדרך של תקנות שעת חירום וצווים מכוח פקודת בריאות העם.
מבט על פסקי הדין הראשונים בענייני קורונה, שניתנו בעליון בשבועיים האחרונים, מעלה מסקנה ברורה: השופטים מתיישרים באופן מוחלט לפי עמדת הממשלה, ונמנעים מהתערבות בהחלטות השלטוניות המתקבלות
השופטים נותנים לממשלה מרחב פעולה גדול, תוך שהם מסווגים את כל ההחלטות השלטוניות תחת הכותרת "מדיניות". בית המשפט מקבל כי הפגיעה בזכויות אדם וחירויות אזרח היא אכן חמורה וקשה, אך לפי שעה מוכן להכיל אותה, בשם המאבק בהתפרצות הנגיף.
פסק הדין הראשון בספקטרום הזה ניתן בבג"ץ לפני קרוב לשבועיים, עוד לפני העוצר הכללי שהוטל על המדינה בערב פסח, בעתירה של ארבעה עורכי דין תושבי העיר בני ברק, בעניין ההחלטה להטיל סגר על העיר. הסיטואציה איפשרה לשופט יצחק עמית, שקלט את העתירה הזו יום קודם, כשופט תורן, לנסח את הצייטגייסט השיפוטי לרגע הזה:
"מגפת הקורונה מותירה את חותמה בכל תחומי החיים (…) בהיבט המשפטי, המגפה מוליכה אותנו בארץ לא זרועה, במחוזות ובמשעולים חוקיים וחוקתיים שלא שיערו ראשונים ולא חזו גם רואי השחורות. זכויות חוקתיות בסיסיות כמו הזכות לפרטיות, לקניין, לחופש העיסוק ולחופש התנועה בתוך ישראל נאלמות דום מול מונחים כמו סגר והסגר, כתר, מחסומי דרכים, איכון טלפונים על ידי השב"כ, ריחוק חברתי ועוד. כל אלה חולפים בסך לפנינו כמו חלום בלהה דיסטופי במדינה דמוקרטית שחירויות האזרח הן בבסיס קיומה (…) עומדות רגלינו במצב חסר תקדים של חשש להתפשטות מהירה של מגיפת הקורונה בשיעורים גבוהים, על כל הכרוך בכך בהיבט של תחלואה, תמותה וקריסה של מערכת הבריאות".
בג"ץ 2435 עו"ד ידידיה לוונטהל נ' ראש הממשלה (7.4.2020)
בניתוח משפטי קר, בית המשפט אמר כי הוא "איננו מתיימר להיכנס בנעליה של הרשות ולקבל תחתיה החלטות אשר בתחום מומחיותה". ובמילים אחרות: מומחי משרד הבריאות והממשלה כולה קבעו מהם הכלים הראויים להיאבק בהתפשטות המגפה, ואנחנו, בית המשפט, לא נתערב בהחלטות אלה אפילו במחיר פגיעה ניכרת בזכויות אדם, ונהיה נכונים לקבוע כי הפגיעה הזו סבירה ומידתית, על אף שהיא קשה.
חלפו כמה ימים, ופסק הדין בעניין לוונטהל הפך להיות "פסק דין מנחה", המצוטט בפסקי הדין הבאים של העליון. כך בבג"ץ שהגישו תושבי שכונת רמות בירושלים נגד הסגר שהוטל על השכונה ועל אזורים נוספים בירושלים; כך בעתירה שדרשה להפוך את בדיקות הקורונה לזמינות גם במגזר הבדואי ובעתירה זהה לגבי מחנה הפליטים שועפאט; ובעתירה בעניין קיום תפילות במניינים במרחב הציבורי (גילוי נאות: הח"מ ייצג את העותרים בעתירה זו).
כל העתירות הללו נדחו – חלקן על הסף, ללא דיון בנוכחות הצדדים.
בפסקי הדין הקצרים שניתנו עד עתה, השופטים לא רק מיישרים קו עם עמדת הממשלה, אלא שגם ניכרת האחדה, כמעט ברמה של מילה במילה, בין הטקסטים של פסקי הדין לבין האמור בתשובות הפרקליטות לעתירות.
בפסקי הדין הקצרים שניתנו עד עתה, השופטים לא רק מיישרים קו עם עמדת הממשלה, אלא שגם ניכרת האחדה, כמעט ברמה של מילה במילה, בין הטקסטים של פסקי הדין לבין האמור בתשובות הפרקליטות
מאחר שפסקי הדין האלה ניתנו בכמה הרכבים שונים, לא ניתן לעמוד בשלב זה על פערים בין אסכולות שונות של שופטי העליון. כולם ניצבים, פחות או יותר, על אותה מרצפת.
אם מתעקשים, אפשר בכל זאת להצביע על גישה שיפוטית מובהקת של השופט החדש ביותר בעליון, פרופ' אלכס שטיין, המצמצמת את ההתערבות הפוטנציאלית של בג"ץ למקרים של שקילת שיקולים זרים על ידי הממשלה.
"בהינתן גודל המשימה ומורכבותה", כתב שטיין בעתירה בעניין הבדואים, "לא ייפלא כי זו איננה כוללת בתוכה אסתטיקה של קווים ישרים. מסיבה פשוטה זו, טענת האי-שוויון שבפי העותרים תקרוס תחתיה כל אימת שנמצא כי המדינה עיצבה את משימתה הלאומית על בסיס שיקולים מקצועיים וענייניים".
אם השופט עמית הסתייג מהאמירות האלה, הוא עשה זאת בלשון מרומזת ביותר: "חזקה על המשיבים כי יהיו עם היד על הדופק", הוא כתב מתוך תקווה שמישהו בממשלה עוקב אחרי צופן האנדרסטייטמנט הנמסר מכיוון העליון.
חריג בולט למגמה המתגבשת של העליון לאפשר מרחב תמרון לממשלה, מסתמן בעתירות בעניין תקנות שעת החירום המאפשרות למשטרה ולשב"כ לקיים מעקב דיגיטלי אחרי אזרחים.
חריג בולט למגמה המתגבשת של העליון לאפשר מרחב תמרון לממשלה, מסתמן בעתירות בעניין תקנות שעת החירום המאפשרות למשטרה ולשב"כ לקיים מעקב דיגיטלי אחרי אזרחים
בעניין הזה התקיימו כבר שני דיונים – השני בהם, ביום חמישי האחרון. השופטים לחצו על הפרקליטות וזו הודיעה שלשום (שישי) כי היא מסכימה שהדיון הזה ייחשב כאילו הוצא צו על-תנאי.
פירוש הדבר שהפרקליטות נתנה את הסכמתה לקיצור הפרוצדורה הבג"צית, כך שניתן יהיה לתת פסק דין בלי לקיים עוד דיון. לפיכך, פסק הדין צפוי להתקבל השבוע – ואם לשפוט לפי הדיונים שהתקיימו בעתירה, הוא אינו צפוי להיכנס לאותה שורה כמו פסקי הדין שניתנו עד עתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם