אירה אימרגליק טולצ'ין, יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)
״זה קיבוץ שאוהב עלייה – אבל לא אוהב עולים״

השיבה ליטבתה

הפרעות קליטה

את חייבת ללמוד עברית. את חייבת להיפטר מהמבטא. את חייבת לעבוד בתקשורת הישראלית. להעלב כששואלים אותך אם נשלחת מערוץ 9 ● אירה טולצ׳ין אימרגליק עלתה לבדה מרוסיה בגיל 15, ונשלחה לקיבוץ יטבתה ● עכשיו היא חוזרת לשם, לפגוש את בני הקיבוץ שלא ידעו איך להתמודד עם העולים, ולהודות לאלה שתמכו בה ושינו את חייה

שני דקלים וביניהם עמדת שמירה עגולה מוצבים בכניסה לקיבוץ הדרומי. השמש המלאכותית שזורחת בין העצים המטופחים מוכרת למרבית הישראלים כסמל המסחרי של מחלבת יטבתה.

שנים התרגשתי מהמראה הכל-כך ישראלי הזה, שסימל עבורי את החזרה לבית – ליטבתה – בדרך כלל אחרי נסיעה מתישה באוטובוס.

במשך חמש שנים – מאז שעליתי לארץ מרוסיה בגיל 15, במסגרת פרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), ועד שהשתחררתי מהצבא – יטבתה היה הבית שלי.

ב-1995, כאשר אמא שלי סיפרה לי שקיבלתי שיבוץ מהסוכנות היהודית, ושאני הולכת לחיות ביטבתה, לא היתה לזה כל משמעות עבורי. לא ידעתי הרבה על הקיבוץ, כמו שלא ידעתי הרבה על ישראל, חוץ מהמעט ששמעתי בפעילויות של הסוכנות. גם לא ידעתי מילה בעברית, ולכן הכל היה זר עבורי באותה מידה. דין יטבתה כדין תל אביב, כדין ירושלים – רצפים של הברות שוברות שיניים.

מהאלבום הפרטי
בנות הדודה הופרדו בירידה מהמטוס. אירה וסוניה, ברוסיה

לא עזבתי את בית הוריי ואת חברובסק, עיר מגוריי במזרח רוסיה, מטעמים ציוניים. לא עזבתי בגלל עוני, אנטישמיות או יחסים גרועים במשפחה. הייתי ילדה רגילה במשפחה תומכת, אבא אמא, אח קטן, שתי סבתות, חוג מוזיקה, חוג שחמט וציונים טובים בבית הספר.

אבל מה שעניין אותי בגיל 15 זה הרפתקאות וחוויות חדשות. רציתי להגיע למחנה קיץ שנמשך כל השנה, ותכנית נעל"ה נראתה לי ולהוריי כמו מסגרת טובה ללימודי תיכון והזדמנות טובה לבחון את האופציה להגר לישראל כדרך קבע.

הייתה לי גם שותפה לפשע: על המטוס עליתי עם בת הדודה שלי, סוניה, ויחד הרגשנו בלתי מנוצחות. אבל ברגע שנחתנו בארץ, סוניה נשלחה לפנימייה ליד חיפה, ואני דרומה, למדבר. מיד הרגשתי הרבה יותר חלשה, מוחלשת.

הבידוד היה בלתי נסבל. מיד זיהיתי את התהום שמפרידה אותנו, הרוסים, מהעולם הישראלי-הקיבוצניקי שבחוץ

לא המדבר הוא שהכניס אותי לדיכאון. היינו קבוצה של 23 ילדים מכל רחבי ברית המועצות, שאף אחד מהם לא הכרתי קודם לכן, ושעליה הופקדו שלושה אנשי צוות מהקיבוץ. אני זוכרת שהסתכלתי על פניהם של שותפיי החדשים לחיי החדשים, והבנתי שזו המסגרת שתקיף אותי בשנים הקרובות. איתם אדבר, איתם אוכל, איתם אשן, איתם אלמד ואיתם אבלה בשעות הפנאי. סוג של גטו.

בתור ילדה עירונית, שהתרגלה להסתובב בכמה מעגלים חברתיים בו זמנית, הבידוד היה בלתי נסבל. מיד זיהיתי את התהום שמפרידה אותנו, הרוסים, מהעולם הישראלי-הקיבוצניקי שבחוץ.

זה קרה כבר בביקור הראשון בחדר האוכל, וחזר על עצמו גם ביום הראשון בבית הספר: אף אחד לא הסתכל לכיוון שלי, והאנשים שעברו לידי סובבו את ראשם לצד השני. בהמשך, הבנתי שזה חלק מהמנטליות של חברי וילדי הקיבוץ. אולם באותם רגעים, כשהמבטים היחידים שקלטתי היו כאלה שבחנו אותי בהתנשאות, מהר מאוד חלחלה אלי הבנה אחת – אני לא רצויה.

העלייה לישראל הייתה היציאה הראשונה שלי מגבולות רוסיה. בתור ילידת שנות ה-80, טרום עידן האינטרנט, כל השקפת עולמי התבססה על תעמולה סובייטית – מעט מאוד השפעות של המערב, ואפס ביקורת על המדינה.

הייתי בהלם לגלות שלהיות רוסייה זה לא מגניב, שיש דעות קדומות לגבי המוצא שלי, שהחיקוים של המבטא הרוסי הם נלעגים ומבישים. אני מניחה שזו קבלת הפנים והרושם שהייתי מקבלת בכל מקום שהייתי נוחתת בו אז בישראל, אבל מה שבטוח – בקיבוץ לא עשו לנו הנחות.

את הנחמה הפרטית שלי מצאתי בתוך הקבוצה שלנו. חברתי לשלוש בנות ונהפכנו לחברות אמת, למשפחה, לכוח ההישרדות שהיה דרוש לי כל כך, כדי להשאיר את הראש מעל המים. כדי להשתייך.

החודש, כמעט רבע מאה אחר כך, החלטתי להתמודד פנים אל פנים עם המקום שנתן לי בית, אך מעולם לא הרגשתי בו בבית. הזמנתי את שלושת חברותי הטובות, ויחד חזרנו ליטבתה.

אני והיפות שלי, יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)
אני והיפות שלי, יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)

1. לפחות לא דמיינתי

לפחות לא דמיינתי, הם באמת לא רצו אותנו שם, אני חושבת לעצמי כשאני פוגשת בחדר האוכל של הקיבוץ את ליאת גלנטי.

ליאת עדיין מתגוררת בקיבוץ, עוסקת בחינוך ומגדלת שתי בנות. 24 שנים עברו והיא לא השתנתה. אותה שמחת חיים, אותם תלתלים, ואותה יכולת מדהימה לגייס אותך לפטפוט קל, גם כשאת לא ממש יודעת עברית. לא בכדי היא הייתה אחת מהבנות הראשונות והיחידות שיצרו איתנו קשר חברי.

"אני זוכרת שהיה דיון סוער בקרב ילדי 'חביב' (הכינוי שניתן לקבוצת בני גילי ביטבתה, אא"ט), כשהודיעו לנו שרוצים לקלוט קבוצה של רוסים, ולשכן אותם בעיר הנוער שלנו (אזור המגורים של הנוער בקיבוץ)", ליאת מגלה לי לראשונה.

"לא רק שיטבתה ידועים בכל האזור כקיבוץ של סנובים, תחשבי שהיינו חבורה מאוד סגורה, גדלנו ביחד מגיל שלושה חודשים ולא רצינו לקבל אף אחד לתוכנו. בסוף הדיון ערכנו הצבעה האם להביא אתכם לקיבוץ – והצבענו פה אחד נגד".

אבל עם כל הכבוד להחלטה של בני הנוער, חברי הקיבוץ הבוגרים קיימו הצבעה נוספת – והחליטו אחרת. גם שם התגלעו חילוקי דעות קשים סביב הקליטה של בני הנוער. "הדעות היו חלוקות, כי הקהילה הייתה עמוסה ועייפה מפרצופים זמניים חדשים – מתנדבים ואולפניסטים", מספר גנאדי דבורקין, שהיה המדריך שלנו במשך כל התקופה.

גנאדי, שהיה אז בעצמו חבר קיבוץ טרי ועולה חדש, מסביר שההחלטה הסופית התקבלה ממניעים אידאולגיים טהורים, כפי שהיה נהוג אז בתנועה הקיבוצית. "בסוף מה שהכריע הוא האג'נדה הציונית", הוא אומר. "אבל כשראיתי איך הם קיבלו אתכם בפועל אמרתי, 'זה קיבוץ שאוהב עלייה – אבל לא אוהב עולים'".

גנאדי היה בשנות ה-40 לחייו כשהגענו לקיבוץ, היו לו שני ילדים קטנים, אישה יפה בשם אירה, והרבה מאוד מוטיבציה לעזור לנו בכל דרך אפשרית.

עד היום גנאדי הוא הקשר העיקרי שלי עם הקיבוץ. אב לארבעה ילדים בוגרים שעדיין מתייחס אלי כאילו הייתי הילדה שלו. כאילו הישגי המקצועיים הם הישגיו. ובמידה רבה הם באמת כאלה.

היינו מבודדים פיזית – אזור נפרד בעיר הנוער, כיתה נפרדת, שולחן נפרד בחדר האוכל; וגם חברתית – כל הפעילויות נערכו בנפרד

אבל אז, כאשר הגענו לקיבוץ על אפם וחמתם של בני גילנו, אנשי צוות מסורים כמו גנאדי (ובהם גם המחנך שלי, שלום זאוסמר ז"ל, והמטפלת שלי מילה) היו טיפה בים של זרות. זרות שהרגשנו בכל דרך אפשרית.

היינו מבודדים פיזית – אזור נפרד בעיר הנוער, למדנו בכיתה נפרדת, אכלנו בשולחן נפרד בחדר האוכל; וגם מבודדים חברתית – כל הפעילויות שלנו מחוץ לשעות הלימודים התקיימו בנפרד. ביומיום, בבית הספר, בחדר האוכל, בהסעות ובכל שאר נקודות המפגש הפיזיות, נרשמה התעלמות הדדית.

בני גילנו התעלמו מאיתנו, ואנחנו התעלמנו מהם. לא רבנו איתם, הבנים לא הלכו מכות, פשוט התעלמות מוחלטת.

"כשנחתו החייזרים אנחנו לא רצינו אותם״, מספרת ליאת. ״אמרנו 'שימו אותם בנפרד מאיתנו, ואל תכריחו אותנו להיות חברים שלהם'. אחרי חודש-חודשיים שהייתם פה, החלטתי לבדוק במה מדובר. אני זוכרת שהייתי יושבת איתכם בלי שממש יכולנו לדבר, אבל גיליתי שאתם חמודים. שאתם בני-עשרה מורדים כמונו – מעשנים סיגריות בשושו ומתחבאים מהמדריכים. במשך כמה חודשים הקיבוצניקים שגדלתי איתם עשו עלי חרם. ׳לכי לחברים החדשים שלך׳, הם היו אומרים לי. לעולם לא אשכח לה את זה״.

שינו את חיי. ד"ר חנן גינת (מימין) ושלום זאוסמר ז"ל (צילום: מהאלבום הפרטי)
שינו את חיי. ד"ר חנן גינת (מימין) ושלום זאוסמר ז"ל (צילום: מהאלבום הפרטי)

2. כנראה שפלשנו לטריטוריה שלהם

כחלק מההווי הקיבוצי הסתובבנו בשבילים של עיר הנוער, דיברנו רוסית בקולי-קולות, צחקנו, וכנראה "פלשנו" לטריטוריה ולפרטיות של בני הקיבוץ.

"היו ילדים שזה ממש הרגיז אותם, והפריע להם", אומר לי אחד מבני הקיבוץ, שמבקש להישאר בעילום שם. הפצע הזה, מסתבר, פתוח גם אצלו עד היום. "הילדים האלה יזמו אסיפה בנושא, ובמזכירות הקיבוץ דרשו שילדי 'נעל"ה' לא יעברו בתוך אזור המגורים של הצברים, אלא יעברו בשביל שמסביב. אני זוכר שהיו חברי קיבוץ שהזדעזעו מהרעיון הזה, וראו בו גזענות לשמה, אבל היו גם חברים שתמכו בילדים".

למרות שהיינו רק בני 15, חלק מהחברים ביטבתה התקשו לראות בנו ילדים שזקוקים לבית. "הייתם סגורים, אבודים וחסרי ביטחון, הייתם זרים. לאנשים היה קשה להתחבר",  מסבירה ענת בן יוסף, חברת קיבוץ ועובדת סוציאלית במקצועה, שעבדה כמטפלת בקבוצה שלנו למשך תקופה.

ענת, שהייתה אז אמא צעירה לשלושה ילדים קטנים, פתחה את ביתה ואת לבה והייתה למשפחה אומנת עבור חברתי לקבוצה, ג'ני. כשפגשתי אותה עכשיו בחדר האוכל, והיא כבר אם לארבעה ילדים גדולים, מיד הציעה לי לבוא לביתה ולספר לי את הרשמים שלה מהתקופה ההיא.

כשהתיישבנו בגינה שלה והיא מזגה לי שוקו (של יטבתה, אלא מה), אמרה:  "יטבתה הייתה אז קהילה מאוד הומוגנית – הרוב יוצאי תנועות הנוער וגרעינים, מעט מאוד עולים חדשים. ראיתי שיש אנשים בקיבוץ שקשה להם לפתוח את הלב אליכם. הייתה סנוביות ועליונות. כאילו רצינו לשים מסביבנו חומות ולא לפתוח אותן לזרים. אנחנו טובים וחזקים, ונישאר כאלה, ורק שלא יבואו לשנות אותנו".

רק בביקור הזה גיליתי עד כמה התקופה שלנו בקיבוץ זכורה גם למקומיים. אפילו היום הראשון שבו הגענו לקיבוץ. "יש לי תמונה בראש – רכב שעוצר ליד חדר האוכל ויוצאים ממנו שישה חבר'ה", מספר אריאל ביק, חבר קיבוץ שהיה רכז נוער בתקופה המדוברת".

התיישבנו לשוחח מיד אחרי ארוחת שישי, על שני כיסאות פלסטיק בכניסה לחדר האוכל. כל מי שנכנס או יצא נתקל בנו. קלטתי הרבה מבטים, וידעתי שהלפטופ הזעיר שלי לא מסתיר אותי.

"הייתם שונים", אומר אריאל. "היום כל הילדים בעולם נראים אותו הדבר, בגלל המדיה והרשתות החברתיות. אתם לבשתם סוודרים רוסים כבדים. לא יכולתי להפסיק לחשוב על ילדים שבגיל 15 לקחו אותם מהבית, וזרקו אותם במדבר בלי שפה ובלי ההורים. זה היה אומץ בלתי נתפס, וזה גם קושי שאתה כמקומי לא יודע איך להתמודד איתו".

"לא יכולתי להפסיק לחשוב על ילדים שבגיל 15 לקחו אותם מהבית, וזרקו אותם במדבר בלי שפה ובלי ההורים. זה היה אומץ בלתי נתפס, וזה גם קושי שאתה כמקומי לא יודע איך להתמודד איתו"

ההפרדה המוחלטת בינינו לבין בני הנוער המקומיים הייתה מאורגנת וממוסדת, ונמשכה לאורך כל שנות התיכון. זאת הייתה המדיניות – או היעדר מדיניות. בסוף י"ב הרשו לנו לחגוג יחד את סיום הלימודים במסיבה משותפת. האירוע היה מהנה בצורה בלתי רגילה, אבל זה גם היה מעט מדי ומאוחר מדי.

"זו הייתה אחת הטעויות הגדולות שנעשו ואני הכיתי על חטא במשך שנים", אומר ביק, שהיה חלק מהצוות החינוכי של יטבתה.

"היינו צריכים להכניס אתכם למסגרת אחת יחד עם הנערים המקומיים, ולתת לכם מדריכים משותפים. אבל אז היה ניסיון לגונן. הצוות שלכם, שבעצמו היה מורכב מעולים חדשים, ניסה לגונן עליכם, ואנחנו ניסינו לגונן על בני הקיבוץ, שחיו בתוך בועה ונחשפו לאוכלוסיות אחרות רק בטיולים השנתיים".

שיחה עם ענת בן יוסף. יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)
שיחה עם ענת בן יוסף. יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)

3. אירה מחברוסק ויוליה מפרם

למדנו בבית ספר "מעלה שחרות", שממוקם על הר מעל יטבתה, ולומדים בו ילדי הקיבוצים של האזור. בשכבת י' היו רק שתי כיתות – אנחנו וכיתת הצברים. ד"ר חנן גינת, היום ראש המועצה האזורית חבל אילות, היה מנהל בית הספר והמורה שלנו לגיאולוגיה באותה התקופה.

כשחנן שמע על הביקור שלי ושל חברותי בקיבוץ, הוא ביקש לפגוש אותנו ביוזמתו. לא ראיתי אותו יותר מעשרים שנה, והוא לא השתנה בכלל. אותו אדם ערכי, איש חינוך שופע ידע וטוב לב.

חנן סיפר לי שעד היום, כשהוא מרצה על חינוך, הוא מדבר על שתי ילדות "אירה מחברובסק ויוליה מפרם (עיר במרכז רוסיה), שהגיעו לארץ בלי ידיעת השפה וסיימו 5 יחידות עם ממוצע של 100 בבגרות". הייתה בו כל כך הרבה חיבה אלינו שזה חימם את ליבי, ובכל זאת היו לי שאלות לא פשוטות.

חנן סיפר לי שעד היום, הוא מדבר על שתי ילדות "אירה מחברובסק ויוליה מפרם, שסיימו 5 יחידות עם ממוצע של 100 בבגרות"

חנן הוסיף כי מהרגע הראשון תמך בשילוב ילדי נעל"ה בבית הספר. אבל המניעים שלו, הוא מעיד, היו בעיקר פרקטיים: "הגיעו חבר'ה חרוצים ומוכשרים שאהבו ללמוד", הוא מספר. "זה העלה את ממוצע הציונים, ואפשר לחלק את הכיתות – שהיו קטנות – למגמות לימוד".

איזו הכנה ערכתם בבית הספר לקראת ההגעה שלנו?

"אני לא זוכר שערכנו הכנות. לא נכנסתי לכיתות ודיברתי עם הילדים על זה שמגיעה כיתה של עולים חדשים. בשנה הראשונה, באופן טבעי, למדתם בנפרד, כי למדתם עברית הרבה שעות. בהמשך, כשהתחלקתם למגמות, הכיתות היו מעורבות".

דותן בק
יטבתה, 2019

בפועל, הערבוב היה וולנטרי, כי אני לא זוכרת שיצא לי לבצע משימה לימודית אחת עם מישהו מהכיתה השנייה. למה לא ניסיתם לגרום לנו להתערבב ולחייב אותנו לעשות משימות ביחד?

"אני לא זוכר שהייתה חשיבה כזו. הילדים הצברים היו בתוך הבועה של עצמם והיה להם נוח להתעלם מכם. אבל זה הטבע של בני הקיבוץ. אפילו כשניסינו לפתוח את בית הספר לילדים מאילת, היתה התנגדות לקבל את העירוניים הערסים".

בשלב הזה מתערבת בשיחה חברתי לנה. היום ראש צוות פיתוח תוכנה בחברת היי-טק ואמא לשלוש בנות. אז היא הייתה רוסיה חסרת ערך כמוני, או לפחות ככה הרגישה.

"רק כשהגעתי ללמוד בטכניון אחרי הצבא, התחלתי להבין שאני לא סוג ב', שלהיות רוסיה זה דווקא מגניב", אומרת לנה לגינת, והמילים שלה כאילו יוצאות מהפה שלי. עם העלייה שלי לארץ נצרבה אצלי התפיסה שהמוצא שלי הוא לא מקור לגאווה.

להיפך. אירה, את חייבת ללמוד עברית על בוריה, אמרתי לעצמי. את חייבת להיפטר מהמבטא. את חייבת לעבוד בכלי תקשורת ישראלי. לעטות פרצוף נעלב בכל פעם שמרואיין שואל אותך האם נשלחת לשוחח איתו מטעם ערוץ 9.

"הקיבוץ בשבילי היה מקום עם אנשים חמים, שנתן לי גם כישורי חיים", אומר רומן ספונוב. "קיבלתי יותר ממה שילדים ישראלים קיבלו"

יחד עם זאת, לנה ואני יודעות שהרבה מהמוטיבציה המטורפת שלנו – להשתלב, להשתנות, להוכיח – נולדה שם, מאחורי הדקלים של יטבתה. ובעיקר, שהיו שם גם הרבה כוונות טובות ורגעים יפים.

"הקיבוץ בשבילי היה מקום עם אנשים חמים, שמעבר להשכלה ולמידה נתן לי גם כישורי חיים", אומר רומן ספונוב, בוגר הקבוצה שלמד איתי, וכיום מומחה לביו-כימיה, מנהל פיתוח בחברת תרופות ואב לשלושה. "קיבלתי כל מה שילדים ישראלים קיבלו פלוס עצמאות עם גיבוי של מערכת תומכת".

להתראות נעורים, שלום אהבה. יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)
להתראות נעורים, שלום אהבה. יטבתה, 2019 (צילום: דותן בק)

4. אתם בסדר, אתם

ואכן, נעשו הרבה מאמצים לשלב אותנו, והיו הרבה אנשים נפלאים באמצע הדרך שעשו עבודת קודש ועזרו לנו. המחנך שלנו, שלום, דחף אותנו לעבוד כמו בני קיבוץ – פעם בשבוע יום עבודה במקום לימודים. חלק ממשפחות הקיבוץ אימצו את ילדי נעל"ה, ונוצרו קשרים אישיים, שחלקם נמשכים עד היום.

כולנו סיימנו את התיכון עם בגרות מלאה, רובנו המכריע חיים בישראל, הקמנו משפחות והגענו להישגים מרשימים בקריירה. מהנדסים, קצינים, מתכנתים ודוקטורים, וגם עיתונאית אחת שכותבת רק בעברית.

יותר מ-90% מבוגרי נעל"ה נשארו בארץ. ההערכה היא שכ-80 אלף עולים הגיעו ארצה בזכות התכנית – בוגרים ומשפחותיהם

גם ברמה הלאומית, מדובר בסיפור הצלחה: לפני שנה בדיוק ציינו באגודה לקידום החינוך 25 שנה לתוכנית נעל"ה, ובמעמד שר החינוך ושרת הקליטה, ציינו את הישגי התוכנית ובוגריה.

במשך 26 שנות קיומה של התוכנית הגיעו לישראל יותר מ-17 אלף תלמידי תיכון. ממוצע הזכאים לתעודת בגרות מקרב בוגרי נעל"ה עומד על 85%. יותר מ-90% מהבוגרים נשארו לגור בישראל.

ההערכה היא שכ-80 אלף עולים הגיעו לישראל בגלל התוכנית – בוגרים ומשפחותיהם.

מאז שנות ה-90 ועד היום, יטבתה וקיבוצים אחרים באזור – גרופית, קטורה ואילות – המשיכו לקלוט קבוצות נעל"ה. מבחינת הקיבוצניקים שפגשתי החודש, המחזור שלנו הסתיים בתחושה אדירה של הצלחה – ובטפיחה על השכם של הצד הקולט.

"הצלחה כמובן!", אומר ד"ר גינת, "המטרה לא הייתה לקלוט אתכם כחלק אינטגרלי של הקיבוץ, אלא לקלוט אתכם בארץ ולתת לכם השכלה. קודם כל הלימודים, והיכולת להשתלב אחר כך. כשמסתכלים על התוצאות, אני לא רואה כאן כישלון, אני רואה הצלחה!"

החברות הכי טובות, יטבתה, שנות התשעים. מימין: אירה, יוליה ולנה (צילום: מהאלבום הפרטי)
החברות הכי טובות, יטבתה, שנות התשעים. מימין: אירה, יוליה ולנה (צילום: מהאלבום הפרטי)

רגע לפני פרידה, אני מספיקה להגיד שלום להילה אילן, חברת הקיבוץ שהייתה המורה האהובה שלי לספרות ולתאטרון.

בהרבה מובנים, הילה הייתה הסיבה לכך שמצאתי את עצמי בתחום התקשורת. היא החמיאה לי על כישורי המשחק שלי, אבל עודדה אותי ללמוד משהו אחר באוניברסיטה. "לכי למשהו שהוא ליד״, היא אמרה. "תדאגי שתהיה לך ארוחה חמה על השולחן בשישי".

"כשאני מסתכלת על הקבוצה שלכם כעבור 20 שנה, אני רואה שכולכם מאוד בסדר", אמרה לי הילה השבוע. "אף אחד לא גר בהתנחלות, אף אחד לא חזר בתשובה. כולם עובדים טוב, נשואים לבני המין השני, ולכולם ילדים עם שמות מאוד ישראלים. כולכם הייתם צריכים להיות בסדר כדי להתקבל כאן. כי מי יכול להרשות לעצמו להיות לא בסדר? מי שגם ככה מקובל בכל תנאי".

וכל הדרך חזרה לילדים שלי במרכז הארץ אני חושבת על הדברים של הילה אילן.

האם העובדה שכולנו הלכנו בתלם שחרשו עבורנו בקיבוץ – לא מתנחלים, לא דתיים, לא רווקים או חד מיניים, רחמנא לצלן, לא נותנים לילדים שלנו שמות שנשמעים יותר טוב עם מבטא – האם העובדה הזו היא הצלחה או כישלון? האם יש רק דרך אחת "להיות בסדר"?

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
שלום אירה, לא יכולתי שלא לחוש הזדהות. אני אמנם צבר יליד ירושלים, אבל חייתי זמן כילד חוץ במספר קיבוצים. סבלתי בדיוק מאותה דחיה אליטיסתית שסבלת את, אלא שאני רואה בך את הסיבות לכך באור שו... המשך קריאה

שלום אירה,
לא יכולתי שלא לחוש הזדהות. אני אמנם צבר יליד ירושלים, אבל חייתי זמן כילד חוץ במספר קיבוצים. סבלתי בדיוק מאותה דחיה אליטיסתית שסבלת את, אלא שאני רואה בך את הסיבות לכך באור שונה. השיטה הקבוצית שהרימה את ילדי הקיבוץ כעתידה של ישראל, כבחירי בניה, ואכן, הם היו בין המתנדבים בעם אבל בהחלט לא היחידים. זאת חברה סגורה שנתמכה בחברה סגורה עוד יותר. אותה התופעה ברמות שונות קיימת בכל הארצות אליהן הגיעו מהגרים. קיימת נחיצות להשתיכות האטנית והיא נשמרת בקנאות גם כשאין צורך מעשי בכך. לא ארחיב, אבל הסיפור חייב לעורר מחשבות. ואלי לימוד הדרך לשיפור חייהם של מאות סובלים על לא עוול בכפם.

הייתי גם בנעל"ה באותה תקופה בקיבוץ של שומר הצעיר. ברגע שביקשתי ללמוד יותר על יהדות ולעבור לפנימייה לבנות, נשלחתי לפסיכולוג ולא קיבלתי שום תשובה לבקשתי. עזבתי את הארץ בעקבות הסיפור והצתר... המשך קריאה

הייתי גם בנעל"ה באותה תקופה בקיבוץ של שומר הצעיר. ברגע שביקשתי ללמוד יותר על יהדות ולעבור לפנימייה לבנות, נשלחתי לפסיכולוג ולא קיבלתי שום תשובה לבקשתי. עזבתי את הארץ בעקבות הסיפור והצתרפתי להוריי שעשו הגירה לגרמניה, שם חזרתי בתשובה בגרמניה וחזרתי לארץ. בסוף הגעתי להשגים די טובים לאלו של החברים החילוניים בכל המובנים, למרות שגרתי תקופה ביישוב לקו הירוק. בסך הכל אני רואה את הניסיון של נעל"ה באור חיובי – התאהבתי בארץ באותה תקופה, אך הייתי רוצה שהתכנית הייתה מכילה בצורה טובה יותר שינויי אישיות החניכים המתבגרים בלי שיפוטיות, שמדובר עליה במאמר. גם הום הרבה עולים חדשים עוזבים את הארץ בעקבות כשלון של תכנית קליטה מסוימת ולא מקבלים יעוץ לגבי תחלופה אפשרית. חבל!

עוד 2,369 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // יום שני, 21 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראיון "ישראל היום מבליט כל דבר שנועד להשחיר את המחאה"

ד"ר דורון שולצינר, שחקר את סיקור המחאה החברתית של 2011, הגיע למסקנות עגומות לגבי מחאת בלפור ● "בזמן שחלף המסכות ירדו, והיום לאיש כבר אין אשליות בקשר לישראל היום - והעמודים הראשיים מהדהדים ציוצים של נתניהו ובנו לגבי הפצת מחלות, אלימות, ושמאל קיצוני" ● "אם אתה צורך רק אחד מהעיתונים, אתה חי במציאות שונה לחלוטין מזו שבה אנו חיים"

עוד 2,631 מילים

בקרוב יתרחש רצח של מפגין בישראל

בקרוב יתרחש רצח בישראל. הרצח יהיה רצח של מפגין. בניגוד למה שחושבים זה לא יהיה רצח ספונטני, זה לא יהיה רצח בשל קינטור, זה לא יהיה רצח בלהט ההפגנה והתלהטות היצרים אלא זה יהיה רצח שמקורו בהסתה ובתעמולה בלתי פוסקת נגד מפגינים ומוחים. עוד שלב, אחד האחרונים, בדרך לשלטון יחיד.

בקרוב יתרחש רצח בישראל. הרצח יהיה רצח של מפגין. בניגוד למה שחושבים זה לא יהיה רצח ספונטני, זה לא יהיה רצח בשל קינטור, זה לא יהיה רצח בלהט ההפגנה והתלהטות היצרים

בקרוב יתרחש רצח של מפגין בישראל משתי סיבות: הסיבה האחת, נתניהו אינו מתכוון לפנות את השלטון. לא לטובת ראש ממשלה חלופי ולא לטובת אף אחד אחר, לא לתקופה של נבצרות ולא לאף תקופה אחרת, הוא מתכוון להמשיך ולכהן כראש הממשלה. הסיבה השנייה, נתניהו איננו מתכוון לעמוד לדין פלילי, לא כעת ולא באף תקופה אחרת. הוא אינו מתכוון להשיב באופן ענייני על האישומים נגדו וזו הסיבה גם שהוא אינו טורח להכין את ההגנה המשפטית שלו – מי שלא מתכוון לעמוד לדין אין לו צורך בהגנה משפטית. ונתניהו אינו מתכוון לוותר על אף אחת מהמטרות האלה, הוא לא יסתפק באחת מהן ויתרה מכך – הוא יודע כי הוא יכול להשיג את שתיהן אז למה לו להסתפק רק באחת?

נתניהו יודע היטב שבינו ובין השגת המטרות הללו לא עומדות כעת לא הרשות המחוקקת ולא הרשות השופטת, לא מערכת אכיפת החוק ולא התקשורת. למעשה אין אף גוף או מערכת במערכת האיזונים והבלמים המשמשים בשלטון דמוקרטי, העומדים בינו לבין השגת מטרותיו. שנים שלו בשלטון שחקו את המערכות האלה עד תום והן אינן ממלאות את תפקידן. היחידים העומדים כעת בינו לבין מטרותיו הם המפגינים. היחידים המסוגלים כעת לבלום אותו הם האזרחים המפגינים נגדו ולכן נתניהו ממקד כרגע את מאמציו במפגינים.

זה החל בקטן, נתניהו סבור היה שדי במינוי אוחנה לתפקיד שר המשטרה כדי לטפל הן במשטרה והן במפגינים. אוחנה אמור היה להבהיר למשטרה למה הוא מצפה ממנה ואלה בתורם היו אמורים להבהיר זאת למפגינים.

ואכן, המעצר של אמיר השכל ומעצר מפגינים נוספים הראו בבירור לאן נושבת הרוח. אלא שהמצב הכלכלי החמור והיעדר מידה מינימלית של אחריות שלטונית הוציאה אלפים לרחובות.

השלטון הבין שאין די באוחנה לתפקיד. מרגע זה ואילך החל מסע הסתה ודה-לגיטימציה של ההפגנות ושל המפגינים, כשמכונת התעמולה, שלא היתה מביישת תעמולה של משטרים אפלים ואנטישמיים, עובדת ללא הפסקה: המפגינים הפכו בהבל פה לאנרכיסטים, לחייזרים, למפיצי מחלות, לעושים צרכים בחצרות, לסוטי מין, למבזים את סמלי השלטון. לתעמולה התגייסה אפילו שרה נתניהו שהפכה לאישה מוכה ולמוטרדת מינית – לא פחות – והסכר נפרץ. התקשורת כולה עשתה את מה שהיא עושה בשנים האחרונות: נעמדה לימינו של השליט. לא כלב שמירה של הדמוקרטיה אלא כלב שמירה על השלטון.

נתניהו יודע היטב שבינו ובין השגת המטרות הללו לא עומדות הרשות המחוקקת ולא הרשות השופטת, לא מערכת אכיפת החוק ולא התקשורת. היחידים שעומדים מולו כעת הם המפגינים, ולכן הוא ממקד בהם את מאמציו

השלטון לא הסתפק בתעמולה ארסית, בדה-לגיטימציה ובמלחמה כנגד המפגינים אלא פתח חזית נוספת בשיסוי תושבי בית שאן כנגד הקיבוצים, חזית נוספת שנועדה להסית ולהסיט. חזית שנועדה להבטיח שמה שלא יקרה בבלפור, יקרה בעזרת השם וודאי באסי. אולי משם תבוא הישועה. כלומר הרצח הבא. רצח שייתן לגיטימציה להכרזה על מצב חרום כללי. רצח שייתן לגיטימציה לשלטון מכוח תקנות חרום לתקופה בלתי מוגבלת "כדי להשיב את הסדר על כנו". רצח שיוביל לדחיית המשפט – שהרי אי אפשר בעת כזו כשראש הממשלה דואג לאזרחים לעמוד למשפט.

ואכן, תוצאות ההסתה וההסטה נשאו פרי, מפקד מחוז ירושלים קרא למפגינים שמאלנים, חיילי לה פמיליה התייצבו לדגל, ואתמול כמעט התרחש הנורא מכל – נסיון פיגוע הדריסה לכאורה, שעלול היה להגמר ברצח מפגין, בעילה לאיסור על הפגנות וכעילה להטלת מצב חרום כללי המצדיק סגר כללי, סגר שיביא בסופו של דבר להגשמת שתי המטרות הגדולות של נתניהו.

25 שנה לרצח ההוא, רצח שהיה תוצאה של הסתה פרועה ומשתלחת, רצח שהעלה את נתניהו לשלטון – ואנחנו עומדים לפתחו של רצח נוסף. אלא שהפעם המלחמה היא באזרחים. השלטון נלחם באזרחים שומרי חוק כדי להמשיך ולשלוט בכוח הזרוע, כדי לבסס שלטון יחיד.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 624 מילים

נתניהו יקיים פריימריז לראשות המפלגה בנובמבר

פרסום ראשון כדי להתכונן לאפשרות של הקדמת הבחירות במהלך 2020, מעריכים בצמרת הליכוד שנתניהו יעמיד את עצמו לבחירה כבר בנובמבר ● ההערכה היא שאיש משרי הליכוד לא יתמודד נגדו הפעם, גם לא סער ● מה שכן, מוסיפים גורמים בצמרת הליכוד, לנתניהו יש בעיה אמיתית לצאת לבחירות כלליות ● למעשה, נתניהו יצטרך להחליט למי הוא מעניק רוטציה: לבני גנץ או לנפתלי בנט ● פרשנות

הנשיא דונלד טראמפ אינו היחידי שיתמודד בבחירות בנובמבר הקרוב. לפי הערכה בצמרת הליכוד, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו יעמיד את עצמו לבחירה בפריימריז לראשות הליכוד במהלך נובמבר, כדי לקבע את מעמדו לקראת בחירות אפשריות לכנסת במרוצת 2021.

נתניהו נוהג להכריז על פריימריז בשלב מוקדם, כדי שאיש לא יערער על מעמדו עד הבחירות. "לסלק את המטרד", כלשונו. מאז 2009 לא התייצבו מול נתניהו מועמדים שיש להם סיכוי אמיתי לנצח. ההערכה היא שגם הפעם נתניהו יהיה המועמד היחידי ובכל מקרה – המועמד המוביל.

איש מהשרים לא יתמודד מול נתניהו וגם לא גדעון סער, שניסה את מזלו בדצמבר האחרון והובס. גם ניר ברקת לא יתמודד הפעם. היחידי בליכוד שעשוי לרוץ מול נתניהו הוא אבי דיכטר, שנתניהו לא מינה אותו כשר בממשלה הנוכחית.

איש מהשרים לא יתמודד מול נתניהו וגם לא גדעון סער, שניסה את מזלו בדצמבר האחרון והובס. גם ניר ברקת לא יתמודד הפעם. היחידי בליכוד שעשוי לרוץ מול נתניהו הוא אבי דיכטר, שנתניהו לא מינה אותו כשר בממשלה

לנתניהו אין שום בעיה להביס כל מועמד בליכוד, למרות הכישלון בטיפול בקורונה והמשפט הפלילי, שבו יחל שלב ההוכחות בינואר הקרוב. בנובמבר עוד עשוי ראש הממשלה לחזור לבית הלבן כדי לחתום על הסכם עם מדינה ערבית נוספת, מה שיקל עליו את הניצחון, אם אכן יתקיימו פריימריז בליכוד.

מה שכן, מוסיפים גורמים בצמרת הליכוד, לנתניהו יש בעיה אמיתית לצאת לבחירות כלליות. הסיבה היא ההתחזקות המאסיבית של נפתלי בנט בסקרים. למעשה, נתניהו צריך להחליט למי הוא מעניק רוטציה, לבני גנץ או לבנט.

נתניהו יכול לפוצץ את תקציב 2020 בסוף דצמבר ולגשת לבחירות במרץ 2021, או לטרפד את תקציב 2021 ולגרור את המדינה לבחירות ביוני 2021. הכול תלוי במצב הקורונה והכלכלה, אבל גם המיצוב של בנט מהווה שיקול מכריע.

נתניהו יודע שאם בנט וימינה ישיגו בבחירות 22-20 מנדטים, כפי שמלמדים הסקרים, הוא יתבע רוטציה בראשות הממשלה, ואולי אפילו את פרק הזמן הראשון בכהונה. רק המחשבה על בנט כראש הממשלה מעוררת חלחלה גדולה במעון נתניהו בבלפור.

נתניהו יודע שאם בנט ישיגו בבחירות 22-20 מנדטים, הוא יתבע רוטציה בראשות הממשלה, ואולי אפילו את פרק הזמן הראשון בכהונה. רק המחשבה על בנט כראש הממשלה מעוררת חלחלה גדולה במעון נתניהו בבלפור

"נתניהו יעדיף לתת את הרוטציה לגנץ, ולא לבנט", אומר לזמן ישראל שר בכיר בליכוד. "נתניהו יוכל לפזר את הכנסת גם אם גנץ יהיה ראש הממשלה במשך חודש או חודשיים. יש לו רוב בכנסת והוא יכול ללכת לבחירות מתי שהוא רוצה. הוא לא היה רוצה שזה יקרה, אבל האופציה של רוטציה עם בנט היא הכי גרועה מבחינתו".

בנט גורף היום מנדטים רבים בסקרים בזכות אופוזיציה עניינית לנתניהו, התמקדות במאבק בקורונה, סיוע מתוקשר לאנשים במצוקה כלכלית וטשטוש עמדות ימניות קשוחות ("לא פרנסה-לא מעניין"). ברגע זה עומדת מפלגתו ימינה על חמישה מנדטים (בבחירות האחרונות קיבלה הרשימה שישה מנדטים אך יו"ר הבית היהודי רפי פרץ עזב והצטרף לממשלה).

בנט מצליח לגייס לימינה, על פי הסקרים, שישה מנדטים מהליכוד, חמישה מיש עתיד וחמישה מכחול-לבן. בעבר הצליח נתניהו לפרק את כוחם של בנט ומפלגתו לפני הבחירות, ובאפריל 2019 הוא אפילו הוריד אותם מתחת לאחוז החסימה, אחרי קמפיין אגרסיבי במיוחד שניהל מולם.

הפעם זה נראה שונה. "אחרי הכישלון בקורונה זה לא ילך", העריכה איילת שקד בראיון לזמן ישראל בשבוע שעבר. בנט עצמו לא ענה לשאלות בנושא ראשות הממשלה והרוטציה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
על פניו נראה כי הכוח הפוליטי הכי גדול והכי מהותי שמאיים כיום על נתניהו הוא האפשרות של "גוש בל"ל" (בנט, לפיד וליברמן). ולכן בצמרת הליכוד מעריכים כי נתניהו יצטרך לקבל החלטה (לפני הבחירות ... המשך קריאה

על פניו נראה כי הכוח הפוליטי הכי גדול והכי מהותי שמאיים כיום על נתניהו הוא האפשרות של "גוש בל"ל" (בנט, לפיד וליברמן). ולכן בצמרת הליכוד מעריכים כי נתניהו יצטרך לקבל החלטה (לפני הבחירות הבאות) את מי הוא מעדיף כשותף בממשלת רוטציה: גנץ או בנט. ובמילים אחרות, נתניהו מתכוון ככול הנראה להפיל את ממשלת הרוטציה עם גנץ ולהוביל לבחירות נוספות במרץ 21. ומשכך הוא פועל כיום במלוא הקיטור לתקוע חיץ ולטרפד כל אפשרות להתגבשות חזית אפקטיבית של מפלגות מרכז/ימין נגדו, בדמות "גוש הבל"ל".

עוד 499 מילים ו-1 תגובות

משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית קוראים לרופאים בפנסיה להתגייס לסיוע ביה"ח

הוארך בשלושה ימים מעצר הנהג, שלפי החשד, ניסה לדרוס מפגינים ● הממשלה תדון היום בקיצוץ שכר הח"כים והשרים ● גנץ ימריא הלילה לארה"ב לפגישה עם שר ההגנה מארק אספר ● חברי הכנסת משה (בוגי) יעלון ומיקי לוי ייכנסו לבידוד, לאחר שבאו במגע עם חבר הכנסת משה ארבל, שאובחן כנשא קורונה

11:12 עריכה

על רקע משבר הקורונה, משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית קוראים לרופאים בפנסיה להתגייס לסייע לבתי החולים – כך דיווחה קטי דור בתאגיד השידור כאן.

11:09 עריכה

מעצרו של הנהג, שלפי החשד, ניסה לדרוס אמש מפגינים בירושלים, הוארך בשלושה ימים. הוא ייבדק על ידי פסיכיאטר במהלך מעצרו.

11:05 עריכה

קבינט הקורונה יכונס מחר בשעה 12:00 לדון בהקשחת ההגבלות.

10:46 עריכה

חברות הכנסת איילת שקד מימינה וקארין אלהרר מיש עתיד – תל"ם בירכו על החלטת בית המשפט להסגיר את מלכה לייפר לאוסטרליה.

10:10 עריכה

ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ ימריא הלילה לארצות הברית. הוא ייפגש עם שר ההגנה מארק אספר ועם בכירים בפנטגון. גנץ ישוב ארצה מהביקור ביום חמישי.

09:49 עריכה

מהחקירה האפידמיולוגית של חבר הכנסת משה ארבל – שאובחן אתמול כנשא קורונה – עולה שחברי הכנסת משה (בוגי) יעלון ומיקי לוי נדרשים להיכנס לבידוד.

08:41 עריכה

יושב ראש האופוזיציה הביע תמיכה בקיצוץ שכר השרים וחברי הכנסת – צעד שמקדם שר האוצר ישראל כ"ץ – אך במקביל קורא לצמצם את מספר השרים בממשלה.

07:55 עריכה

המשטרה פרסה מחסומי תנועה ברחבי הארץ כדי לאכוף את הגבלות הסגר, ובשל כך ישנם עומסי תנועה כבדים. פקקי תנועה מורגשים הבוקר בנתיבי איילון, בכביש 4 ובכביש 2.

07:29 עריכה

11 מוחים, שהפגינו אמש ליד בית ראש הממשלה בירושלים, עוכבו או נעצרו על ידי המשטרה, חלקם בשל הפרת הסגר הציבורי ואחרים בשל תקיפת שוטרים.

שוטרים מפנים מפגין, שמחה ליד בית ראש הממשלה בירושלים, 20 בספטמבר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
שוטרים מפנים מפגין, שמחה ליד בית ראש הממשלה בירושלים, אמש (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
07:19 עריכה

קבינט הקורונה יקיים מחר דיון. לפני שורה של דיווחים, ראש הממשלה בנימין נתניהו יקדם החמרה של הגבלות הקורונה, לאור הגידול בשיעורי התחלואה. זאת, חרף התנגדותו של פרויקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו.

07:12 עריכה

ישראל והונדורס סיכמו על פתיחה של שגרירויות בערי הבירה זו של זו לפני סוף שנת 2020.

ההודעה המשותפת של שתי המדינות –

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא הונדורס חואן אורלנדו ארננדס שוחחו היום ואישרו את הידידות הקרובה והשותפות האסטרטגית בין הונדורס וישראל, הקשורות בברית של תמיכה הדדית ושיתוף פעולה כלכלי ומדיני.

הנשיא ארננדס בירך את ראש הממשלה נתניהו על הסכמי השלום ההיסטוריים "הסכמי אברהם", כחלק ממהפך השלום שעובר האזור, ושלח ברכות חמות לרגל ראש השנה.

ראש הממשלה נתניהו הביע את הערכתו לידידות האמת ולתמיכה האיתנה שישראל זוכה לה מהונדורס וחזר על מחויבותה של ארצו לחיזוק השותפות באמצעות פיתוח, שיתוף פעולה, תיירות, השקעות, טכנולוגיה, חקלאות, חינוך ומסחר.

ב-1 בינואר 2019, ארה"ב, ישראל והונדורס פרסמו הצהרה משותפת בעקבות הפגישה הטרילטראלית שהתקיימה בברזיליה, בירת ברזיל, בין מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא הונדורס חואן אורלנדו ארננדס. המדינות "הסכימו לחזק את היחסים המדיניים ולתאם ביניהן שיתוף פעולה בפרויקטי פיתוח בהונדורס" ועוד "הסכימו לקדם תכנית פעולה, שתכלול פגישות בשלוש הבירות לקידום תהליך של פתיחת שגרירויות בטגוסיגלפה ובירושלים". הנושא הועלה ע"י רעיית ראש הממשלה הגב' שרה נתניהו במהלך ביקורה הרשמי בגואטמלה. הנשיא ארננדס, שהיה הבוגר הראשון של תכנית המנהיגות של מש"ב, שנבחר לעמוד בראש ממשלה לאומית, הוא ידיד פעיל של ישראל מזה שנים רבות. תחת מנהיגותו, הונדורס הפכה לאחת משתי מדינות באמריקה הלטינית ואחת מחמש מדינות בעולם שמספר הפעמים בהן הן נמנעו בהחלטות אנטי ישראליות הוא הגדול ביותר. בדצמבר 2017, הונדורס הייתה לאחת ממספר מצומצם של מדינות שהצטרפו לישראל והצביעה נגד הההחלטת באו"ם לגנות את ארה"ב על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים.

במרץ 2019, בהתאם לתכנית הפעולה וההתחייבויות הפומביות לנקוט בצעדים הראשונים, הונדורס הכירה בירושלים כבירת ישראל וב-1 בספטמבר 2019 היא פתחה משרד סחר בבירת ישראל, ירושלים. ישראל בתמורה פתחה את משרד הסחר ושיתוף הפעולה שלה ב-20 באוגוסט 2020 בבירת הונדורס, טגוסיגלפה.

היום, כשדגליהן מתנוססים בערי הבירה של שתי המדינות, ישראל והונדורס מבקשות להצהיר על כוונתן להשלים את תכנית הפעולה לפני סוף השנה הנוכחית, עם פתיחה הדדית וחנוכת השגרירויות שלהן בבירות הלאומיות, טגוסיגלפה וירושלים.

07:02 עריכה

הממשלה תתכנס היום כדי לדון בהצעת שר האוצר ישראל כ"ץ להפחית בשכרם של השרים ושל חברי הכנסת. כן תדון הממשלה בישיבה, שתיערך בשעה 15:00 בצהריים באמצעות ועידת וידאו, בצעדי סיוע למשק.

עוד 12 עדכונים

למקרה שפיספסת

יש אתם ויש אני

היכולת המופלאה של ראש הממשלה לטעון שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ולבקש פטור מחובת בידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא לעטות מסיכות, היא זו שעומדת בליבת הריקבון:

יש אתם ויש אני, עולה מדברי הראיס. יש דרג ויש…מממ…דרג פחות נחשב.

זה לא רק היעדר דוגמה אישית. זהו זלזול מוחלט. זו צביעות בלתי נסבלת. זהו ביטוי נוסף לנרקיסיזם מוחלט.

הכל גם יודעים שהמדיניות אינה שיטתית, אינה עניינית, אינה מושתתת על עובדות בלבד, אינה נסמכת אך ורק על שיקולים ענייניים, אינה ממוקדת אך ורק בשיקולים רפואיים, מדעיים וכלכליים, ואינה סופרת את מצוקותינו העצומות והקיומיות.

טענת רה"מ שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ומאידך בקשת פטור מבידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא מסיכות, עומדת בליבת הריקבון

זיגזוג קבוע. שיקולים זרים. לחץ פוליטי. כיפופי ידיים מצד קבוצות לחץ. התמקדות בצרכים פוליטיים ואלקטורליים בלבד. הסתה נבזית וכוזבת נגד יריבים פוליטיים ואזרחים מפגינים שמבטאים מצוקה אדירה.

ברוכים הבאים לדיסטופיה שהחלה ב-2009, התעצמה לאורך שנים, הגיעה לשיא חלקי בשנות החקירה וההעמדה לדין ונוסקת כעת לשיאים חדשים.

בעצם, זה הפוך:

לא נסיקה לשיאים חדשים. אלא צלילה לתחתיות חדשות. ובכל פעם שבה נדמה שהגענו לתחתית, מתברר שיש תחתית נמוכה ממנה. מעניין מתי ניגע כבר במרכז גרעין כדור הארץ. או שבכלל נצא פתאום החוצה בקצהו השני של הכדור.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 208 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

יועץ רה"מ טופז לוק נצפה באזור ההפגנה בבלפור למרות שהוא אמור להיות בבידוד

צעיר נעצר בחשד כי ניסה לדרוס מפגינים בבלפור ● אלפי מפגינים נגד רה"מ בירושלים ועל הגשרים ● המשטרה תצמצם מחר את המחסומים בכבישים אבל תשאיר 38 מהם ● קבינט הקורונה ידון ביום ג' בהחמרות בסגר אחרי יום כיפור ● עמותת "מסעדנים חזקים ביחד": "נתמוך כספית ומשפטית במסעדות שיפתחו" ● ח"כ משה ארבל מש"ס נדבק בקורונה ● משה יעלון שנפגש אתו נכנס לבידוד

עוד 29 עדכונים

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה