זירת הבלוגים

הבלתי מיוצגים והפקב"מ

פרק ראשון בסדרת ארבעת הכשלים הבסיסיים בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל

22/04/2020 05:27
תיעוד מהפגנה של השולמנים, מתוך עמוד הפייסבוק "אני שולמן" (צילום: צילום: Shay Fireshtein סטודיו אבי רביבו צילום אירועים‎‏)

מה אפשר ללמוד מתהליכי קבלת ההחלטות של ממשלת נתניהו במהלך משבר הקורונה? הכלל הראשון של התנהלות בחירום קובע כי "מה שלא עובד בשיגרה, לא יעבוד בחירום". מנגנוני קבלת ההחלטות של ממשלות ישראל אינם פועלים כהלכה בשיגרה, ולכן הסיכוי שיפעלו היטב בחירום לא קיים למעשה. את ארבעת הכשלים הבסיסיים המובנים לתוך המערכת הישראלית ניתן לתמצת בראשי התיבות פקב"מ, ואלו הם:

פוליטיזציה – העדפת שיקולים פוליטיים וסקטוריאליים, על פני טובת הכלל והאינטרס הציבורי הרחב.

קיצרות-טווח (Short termism) – העדפת שיקולים קצרי טווח, על פני תכנון ארוך טווח.

ביטחוניזם – העדפת מערכת הביטחון על פני המערכת האזרחית כולה, ועל פני כל אחד מחלקיה (חינוך, בריאות, שירותים חברתיים וכו').

מטה – היעדר עבודת מטה סדורה. הממשלה וועדותיה מתנהלות ככלל ללא עבודת-מטה מקצועית, סדורה, מתכללת (אינטגרטיבית) ומכוונת-החלטה.

מה אפשר ללמוד מתהליכי קבלת ההחלטות של ממשלת נתניהו במהלך משבר הקורונה? הכלל הראשון של התנהלות בחירום קובע כי "מה שלא עובד בשיגרה, לא יעבוד בחירום"

בענין הפוליטיזציה, נתניהו לא המציא את השיטה, הוא רק משכלל אותה ומביא אותה אד-אבסורדום, כשהוא מנוון לחלוטין את שרי הממשלה, את הגופים הממלכתיים, את הביקורת התקשורתית ואת הדיאלוג עם הציבור.

הציבור הספון בביתו רואה כיצד החלטות הממשלה מנותבות על פי שיקוליו האישיים והפוליטיים של נתניהו, תוך שהוא מגיב ללחצים של אותם גורמים שהוא רואה כחיוניים עבורו, ואשר מיוצגים באופן ישיר או עקיף ליד שולחן הממשלה.

כך, למרות שהצורך הלאומי וחוות הדעת המקצועיות הצביעו על ריכוזי אוכלוסייה חרדית כמוקדי-הדבקה שיש לשים תחת סגר מקסימלי, נתניהו היסס, מסמס ומיזער את ההחלטות בנושא מתוך שיקול פוליטי שקוף.

כך גם, בדומה לעמיתו האמריקני טראמפ, נתניהו מתעדף חילוץ פיננסי של טייקונים על פני סיוע מסיבי לעצמאים ולעסקים קטנים ובינוניים. הטייקונים מיוצגים היטב סביב שולחן הממשלה, בדרכים שרובן עדיין סמויות מן העין. שר האוצר הנפקד-נפקד כחלון, הקשור לטייקון קובי מימון, הוא דוגמא מוכרת אחת. בעלי העסקים הקטנים? הם שייכים לקטוגריה הרחבה והעמומה של "הבלתי-מיוצגים".

היכולת של נתניהו לתמוך פיננסית ומוראלית בסקטורים התומכים בו בקלפי היא זו שהביאה אותו (ואותנו) עד הלום, אל סיפה של ממשלת נתניהו החמישית. האם הקורונה תטרוף את הקלפים במובן זה? האם הבלתי מיוצגים, כדוגמת העצמאים או החקלאים, ימרדו ב"שיטה" הסקטוריאלית? ואיזו חלופה עומדת בפניהם?

היכולת של נתניהו לתמוך פיננסית ומוראלית בסקטורים התומכים בו בקלפי הביאה אותו אל סיפה של ממשלתו החמישית. האם הקורונה תטרוף את הקלפים במובן זה? האם הבלתי מיוצגים ימרדו ב"שיטה" הסקטוריאלית?

עד עתה השכיל נתניהו לתעל גם גלי מחאה ציבורית לתועלתו. את מחאת 2011 הוא אילף ומסמס, ואת מפלגתו של יאיר לפיד שתפס עליה טרמפ בשם "מעמד הביניים" הוא הפך לעוד חברה במסדר שומרי נתניהו. היום, כשלפיד בגלגולו הנוכחי מנסה שוב לתפוס טרמפ על ניצני מחאת-העצמאים, הם זועקים לעברו "אתה כבר היית באוצר".

אחר כך השתמש נתניהו באותו מירשם כדי להפוך את כחלון מ"אלטרנטיבה כלכלית-חברתית" לשטיח אדום בדרך לעוד שתי ממשלות, ומשם – מן הסתם – בדלת מסתובבת לזרועות מימון.

בשנה האחרונה התנפחה לה ברשת קבוצת-פייסבוק גדולה וממותגת בשם "אני שולמן", ששמועות עקשניות קושרות לנתניהו. האם לקראת הבחירות הבאות נחזה בגלגול שלישי של "מפלגת מעמד-ביניים" קצרת ימים שתעשה את דרכה, הפלא ופלא, לתוך ממשלה נוספת של נתניהו?

את משבר-הייצוג במערכת הפוליטית הישראלית, שהוא חלק ממשבר-ייצוג גלובלי בעולם הדמוקרטי כולו, יש לבחון משתי פרספקטיבות נפרדות – האחת היא זו של "הבלתי-מיוצגים" למיניהם, והשנייה נרחבת עוד יותר, כלל-מערכתית, קרי מהי טובת הציבור וטובת המדינה?

לבלתי מיוצגים יש לעצב פתרון בר-קיימא ורב-מגזרי. לא עוד פלטפורמה פוליטית נישתית, סקטוריאלית, שתחזיק מעמד זמן קצר ותיבלע בבטנו של לוויתן פוליטי. במובן הזה השילוב של משבר-הייצוג, משבר האמון עקב בגידתם הסדרתית של גנץ ואשכנזי, פרץ ושמולי, ואורלי לוי-אבקסיס, והתרסקות האלטרנטיבה השלטונית, מהווים כר פוטנציאלי לצמיחתה של אלטרנטיבה מסוג חדש.

השנה התנפחה ברשת קבוצת-פייסבוק גדולה וממותגת: "אני שולמן", ששמועות עקשניות קושרות לנתניהו. האם לקראת הבחירות נחזה בגלגול שלישי של "מפלגת מעמד-ביניים", שתעשה דרכה לממשלת נתניהו נוספת?

עבור המדינה כולה נדרשת בנייה מחדש של כלל מערכות השלטון, בהתבסס על לקחי 72 שנות קיומה של המדינה, ועל לימוד מעמיק של משבר הדמוקרטיה, הייצוג והאמון בכל המדינות הדמוקרטיות. כשלי הפקב"מ אינם גזירת גורל אלא תוצאה מצטברת של עשרות אלפי החלטות, של 23 כנסות ו-34 ממשלות, לא כולל ממשלות המעבר של השנה האחרונה. הדמוקרטיה הישראלית נשענת על תשתית פגומה, ו"הסערה המושלמת" של 2020 היא הזדמנות נדירה לתקן אותה מן היסוד.