ראיון "בתוך כמה חודשים אפתח חיסון יעיל"

פרופ' ג'וני גרשוני עומד בראש צוות שמנסה לנטרל את החלק בנגיף הקורונה שנקשר לתאים האנושיים ומדביק אותם ● עבודתו נשענת על הידע שנצבר ממגפת הסארס ● בראיון לזמן ישראל הוא מביע אופטימיות רבה, מדווח על גישושים מצד חברות תרופות ברחבי העולם, ומעריך שאם וכאשר יימצא חיסון במעבדה שלו - מינהל התרופות האמריקאי יגמיש את הקריטריונים להפצתו

אילוסטרציה (צילום: istockphoto/ZOONO3)
istockphoto/ZOONO3
אילוסטרציה

פרופ' ג'וני גרשוני מבית הספר לביולוגיה מולקולרית של התא ולביוטכנולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב קיבל בחודש שעבר אישור מרשות הפטנטים של ארה"ב עבור פטנט על חיסון חדשני לנגיפים ממשפחת הקורונה. החיסון מתבסס על פגיעה בעקב אכילס של הנגיף: אזור בחלבון המעטפת שלו שנקרא RBM, שבאמצעותו הנגיף נקשר לקולטן בתא האנושי כדי לחדור אליו.

"אני חוקר את יחסי הגומלין בין נגיפים לבין הקולטנים שלהם בתאים אנושיים כבר יותר מ-35 שנה", אומר פרופ' גרשוני לזמן ישראל. "ב-2004, בשלהי מגפת הסארס, התחלנו לחקור את הנגיף שחולל אותה, ובהמשך חקרנו גם את נגיף מרס (MERS) – שניהם ממשפחת הקורונה. על סמך מחקרים אלה פיתחנו שיטת חיסון שעשויה להיות יעילה במיוחד, ואף הוצאנו פטנט. נגיף הקורונה החדש SARS CoV2, הגורם ל- COVID-19, מצא אותנו מוכנים. בתוך זמן קצר נוכל להתאים את הגישה שלנו כפלטפורמה לפיתוח חיסון חדשני ויעיל לקורונה".

החידוש בשיטת החיסון שפיתח פרופ' גרשוני הוא האפשרות למקד את התגובה החיסונית בנקודה הרגישה והפגיעה ביותר של הנגיף. "עיקרון הפעולה של חיסונים, ככלל, הוא שהם גורמים למערכת החיסון לפתח נוגדנים שמזהים את הנגיף או חלק ממנו, מתבייתים עליו ונקשרים אליו; בדרך זו חוסם הנוגדן את הנגיף ומונע ממנו להיקשר לתאים בגוף ולהדביק אותם", מסביר פרופ' גרשוני.

פרופ' ג'וני גרשוני
פרופ' ג'וני גרשוני

"היום, במאמץ העולמי לפיתוח חיסון לקורונה, מתמקדים החוקרים בחלבון המעטפת של נגיף הקורונה, שתפקידו להכשיר את הדרך לחדירה לתאים אנושיים. ההנחה היא שנוגדנים שהגוף ייצור בעקבות החיסון יתבייתו על חלבון המעטפת וינטרלו את הנגיף. החיסון שאנחנו מפתחים יספק למערכת החיסון מטרה ממוקדת יותר, ובכך יגביר את יעילות החיסון".

בוא ננסה לפשט את זה לטובת מי שאינם אנשי מקצוע. אם הבנתי נכון, מה שאתם עושים זה למצוא ולנטרל את המפתח באמצעותו הווירוס פורץ לתא?

"אם היית מדמיין וירוס בתור דיסק-און-קי, אז יש לו את קופסית הפלסטיק שאורזת אותו ובתוך הדיסק-און-קי יש את השבב שעליו נמצאת כל האינפורמציה. אבל כדי שהדיסק-און-קי יתחבר למחשב, אתה צריך את המתאם יו-אס-בי. את 'הזכר'. כשבמחשב יש לך את כניסת היו-אס-בי. את ה'פורט'.

"אז מה שאנחנו עשינו, זה פיתחנו דרך לזהות ולשחזר רק את הקונקטור. רק את החלק שצריך להיכנס לתוך הפורט, על מנת שתוכל לקשר בין הדיסק און קי למחשב. ובמקרה שלנו – לקשר בין הנגיף לבין התא שאותו הוא מתקיף".

וברגע שאתה חוסם את האפשרות הזו, הנגיף בעצם לא יכול להחדיר את ה'תוכנה' שלו לתוך ה'מחשב' של התא.

"כן. הוא לא יכול להדביק. הוא לא יכול להעביר את החומר הגנטי לתא המודבק".

עד כמה הפטנט שאותו הוצאתם הוא בשורה שמאפשרת לנו להכריז את ההודעה המיוחלת: חיסון לקורונה נמצא מעבר לפינה?

"באופן מעשי, בפיתוח חיסון זה תמיד מחייב תהליך של כמה וכמה שלבים. אני אעשה אנלוגיה נוספת: אדם הולך לקנות משקפי ראיה. יש במשקפים האלה שני אלמנטים חיוניים. האחד זה המסגרת. כולנו מתלבטים כשאנחנו בוחרים את המסגרת ומשקיעים בזה לא מעט מאמץ. אבל אנחנו גם יודעים שהדבר הכי חיוני זו העדשה. בשביל זה אתה קונה משקפיים. והצורך הדחוף כעת הוא לפתח עדשה יעילה. אנו חייבים לנסות למקד את התגובה החיסונית לאתרים שהם הכי רגישים והכי פגיעים בנגיף, כדי לחסל אותו. ופה אני חושב שעשינו צעד יפה קדימה.

"מה שאנחנו שומעים לאחרונה מהחברות הגדולות שמדברות על זה שהן או-טו-טו מצליחות לקדם את פיתוח החיסון, זה שהן השקיעו את רוב המאמץ שלהן במסגרת של המשקפיים ולא בעדשה. הן מחפשות דרך להנגיש את החיסון למערכת החיסון. לדוגמה, חברת מודרנה עובדת על חיסון שהכלי להנגיש אותו הוא RNA. יש בזה חידוש רב. אבל זה לא מבטיח שהחומר הפעיל של החיסון בהכרח יעורר תגובה אפקטיבית נגד הנגיף.

"מה שאנחנו עשינו – זה לחדד, למקד ולשחזר את החומר הפעיל. וזה כמובן כשלפחות ברמה התאורטית אנחנו אומרים שכאשר בן אדם חשוף לנגיף הוא מפתח נוגדנים כנגד כל מגוון החלבונים שהנגיף מגיש לו. יותר מזה – הנגיף, לאורך שנים, פיתח לעצמו באבולוציה מעטפת של חלבונים שמטרתם, בין היתר, להטעות ולהסיח את הדעת של מערכת החיסון".

עידן הקורונה: ירושלים, היום (19 באפריל 2020) (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
עידן הקורונה: ירושלים, היום (19 באפריל 2020) (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כלומר – הנגיף גורם לנו לייצר נוגדנים מיותרים, מפעיל אותנו יותר ויותר, וזה גם חלק מהנזק שהמחלה יוצרת?

"אתה צודק לגמרי עד מחצית המשפט, אבל לקחת את זה צעד אחד רחוק מדי. הנגיף, במהלך האבולוציה, מפתח כלים על מנת להסיט את מערכת החיסון לאזורים פחות יעילים. הוא עושה את זה לטובתו. כי על ידי כך הוא יכול להתחמק מהמגננה שאנחנו מנסים להרים נגדו. עקב האכילס, נקודת התורפה של הנגיף, זה בדיוק אותו אזור הקונקטור של היו-אס-בי שדיברנו עליו קודם. כי בסופו של דבר, אם הוא לא מתחבר לתא, אין שום ערך לכל ההדבקה, מבחינתו.

"ולכן, מה שאנחנו עשינו בזמנו, עוד כשהתחלנו לחקור את הסארס ב-2004, זה לחוקר את חלבוני הנגיף כדי לגלות ולהבין את אותו האזור המצומצם שאחראי להיקשרות לקולטן – הרצפטור – שהנגיף משתמש בו על מנת להדביק. אנחנו כיוונו את המחקר שלנו בדיוק לאזור שיוצר אינטראקציה אינטימית עם הקולטן.

"ועכשיו הייתה לנו בעיה מאוד גדולה. כי זה שאתה מזהה, עוד לא אומר שאתה יודע לשחזר את זה. והדברים האלה הם מורכבים, כי הם מולקולות שיש להן מבנה תלת-ממדי וצריך לפתח טכנולוגיות וגישות חדשניות, על מנת לשחזר את המפתח הזה שעליו דיברת בהתחלה, שיתאים בצורה מדויקת לחור המנעול, ואם אתה מפספס פה או מפספס שם, המפתח למעשה לא יפתח את הדלת.

"אתה חייב לפתח מפתח שיהיה מאוד מדויק. ופה היו לנו הרבה בעיות טכניות, שהתגברנו עליהן. למדנו כיצד לעשות את זה על סארס. ואז כשצץ המרס, כבר היינו מלומדים. ידענו מה הגישה הנכונה. וגילינו שמה שעבד טוב לסארס, עבד יפה מאוד גם למרס. והיינו בשלבים של סיכום העבודה על מרס, כשפתאום צץ קוביד19 וברגע שאנחנו יודעים מנסיוננו, גם בסארס וגם במרס, איך ניגשים לזה, הלכנו לבדוק באיזה מידה המבנה של הנגיף החדש דומה לבני דודים שלו סארס ומרס. ולהפתעתנו – לא אנחנו גילינו את זה, כל העולם הבין – שהנגיף החדש הוא מאוד מאוד דומה לסארס. ולכן יכולנו להתחיל את התהליך על הנגיף החדש. ואת זה אנחנו עושים בימים אלה, ואנחנו בשני שליש הדרך, פחות או יותר".

"להפתעתנו – לא אנחנו גילינו את זה, כל העולם הבין – שהנגיף החדש הוא מאוד מאוד דומה לסארס. ולכן יכולנו להתחיל את התהליך על הנגיף החדש. ואת זה אנחנו עושים בימים אלה, ואנחנו בשני שליש הדרך, פחות או יותר"

השאלה שמן הסתם כל מי שיקרא את הראיון הזה ישאל את עצמו: עד כמה אתם קרובים לייצור המוני של חיסון לקוביד19?

"התהליך שאנחנו צריכים לעבור שהוא שחברה תיכנס לתמונה. אני הרי מדען, לא יצרן. צריכה להיות חברה שתבין שכדאי לשלב את התבנית של החיסון שלנו במוצר שלהם. זה דבר שיכול לקחת חודשים. לא הרבה".

ובימי חירום כאלה לא יהיו קיצורי דרך בתהליך הזה? אני מנחש שחברות תרופות מסחריות יעמדו בתור כדי לבחון את התגלית שלכם.

"ייתכן. אינני יודע. אני שוב מדגיש את העובדה שאין לי הכלים של התעשייה. אני מניח שברגע שיהיה לנו המבנה המדויק, הדבר הזה יוכל להיות משולב בתהליך של חודשים בחיסון שייוצר בצורה מסחרית".

"התהליך שאנחנו צריכים לעבור שהוא שחברה תיכנס לתמונה. אני הרי מדען, לא יצרן. צריכה להיות חברה שתבין שכדאי לשלב את התבנית של החיסון שלנו במוצר שלהם. זה דבר שיכול לקחת חודשים. לא הרבה"

אתם כבר נמצאים במו"מ עם חברות מסחריות?

"יש חברה שכבר מתעניינת, אבל כמובן מוקדם לי לדבר על זה. יש התעניינות. ברגע שנוכל לממש ולהוכיח שאכן הצלחנו לשחזר את המבנה שאנחנו מנסים לבנות, חברה תוכל לאמץ את הדבר הזה ולהגיע איתנו לידי הסכם. ברגע שיש את זה חייבים לעבור את כל התהליכים הרגילים של אישור תרופה חדשה של ה-FDA. אתה הרי לא יכול להזריק את זה בלי האישורים הללו. לגבי מתי ואיך נתגבר קצת על התהליך של הרגולציה – אני חושב שיש דרכים לקצר קצת את התהליך".

עידן הקורונה: ירושלים, היום (19 באפריל 2020) (צילום: Nati Shohat/Flash90)
עידן הקורונה: ירושלים, היום (19 באפריל 2020) (צילום: Nati Shohat/Flash90)

תכניס אותי לתוך המעבדה שבה אתה עובד. היה רגע של "אאוריקה"? או שרק בסרטים עבודת המדען נראית ככה?

"ברור שכשהצלחנו ב-2004 לפתח אסטרטגיה שעובדת גם במרס, היה בזה סיפוק רב. אני לא בטוח שמזה היה ממש רגע 'אאוריקה' כמו בסרטים. זה נתן לנו את הביטחון והתחושה שאנחנו בדרך הנכונה.

"אם אתה שואל אותי האם התקופה הזאת בתור ווירולוג ואימונולוג היא תקופה מרגשת, התשובה היא כמובן שכן. כי אנחנו רואים היום יכולת אולי לממש מחקר של שלושים שנה. ולהביא את זה לידי מימוש במשהו שעשוי להיות לא רק מעניין ואקדמי, אלא גם כמשהו שיכול לתרום לחברה.

"אני מרגיש כמדען, שאני זכיתי במהלך השנים ליהנות מתמיכה של כספי ציבור, שזו אולי הזדמנות – בין היתר – להחזיר ולתרום. אז כן, יש בזה התרגשות. היום, עם כל הסבל שהנגיף הזה גורם, לכלכלה וכו', ברור שכל דבר שאפשר לעשות להאיץ את התהליך לחיסון אפקטיבי ולייעל אותו – זה דבר מבורך".

עוד 1,304 מילים ו-1 תגובות
סגירה