"המצב הזה חייב להיפסק"

המומחים תומכים עקרונית בלמידה מרחוק, אך טוענים כי התכנים אינם מתאימים, וכי הנטל נופל על ההורים ● "מתוך שיעור אונליין של 45 דקות, התלמידים קולטים אפס דקות תוכן, כלום לא נקלט", אומרת ד"ר סוזי קגן, מומחית לטיפול בילדים ובנוער ● "הילדים מובכים ממה שהחברים לכיתה יוכלו לראות דרך המצלמה, וזה מפריע לריכוז שלהם" ● פרופ' עמוס רולידר: "הטילו על ההורים משימה בלתי אפשרית"

אילוסטרציה,  למידה מרחוק (צילום: istockphoto)

החזרה ללמידה מרחוק, תוך כדי החזרה לעבודה אחרי החג, תפסה אותי לא מוכנה. הילדים שלי עדיין לא בגיל שבו הם יכולים לתפעל לבד את הטכנולוגיה ולעקוב אחר לוחות הזמנים שמציבים להם הגננות והמורות. הם גם לא להוטים לבצע את המשימות, וכשאני מתעקשת, נוצרים חיכוכים (כאילו שהיו חסרים לנו סיבות לוויכוחים אחרי כמעט חודשיים שהם בבית). האם זה חובה? אני שואלת את עצמי. שר החינוך אומר שלא, אבל המורה עושה רושם שלא מדובר במשימות בחירה, ואני ממש לא רוצה להיות אמא שלא אכפת לה מהלימודים של ילדיה.

הורים רבים חולקים תחושות דומות. הרשת גועשת, והכותרות בעיתונות מציגות הורים מותשים שספק אם יש להם את הכוחות לעמוד באתגר החדש. ואולם, גם להורים ברור שדווקא בתקופה זו מסגרת לימודית היא חיונית. למעשה, כל המומחים ששוחחנו איתם, תמימי דעים לגבי הצורך של הילדים במסגרת, גם אם מקוונת, שתעזור להם ולהורים לעבור את התקופה הארוכה בבית.

"הלמידה מרחוק לא יכולה להחליף את הלמידה הישירה פנים מול פנים, אבל היא נותנת לילדים ולהורים עוגן לסדר יום, שניתן לבנות סביבו הרגלי שינה, אוכל ופנאי", אומר פרופ' עמוס רולידר, ראש התכנית לתואר שני וניתוח התנהגות באקדמית כנרת ומומחה לניתוח וטיפול התנהגותי בילדים.

פרופ' עמוס רולידר (צילום: רויטל מייקלס)

פרופ' עמוס רולידר (צילום: רויטל מייקלס)

"אנחנו לא רוצים שהילדים יחדלו מהתהליך של למידה ורכישת ידע. אנו לא רוצים שסדר היום של הילדים לא יכלול מאמץ מוחי, מחשבתי, שינון ותרגול. ואנו לא רוצים שסדר יומם יתבטא רק במסכים ובפעילויות שהן פנאי, ללא תכלית וללא סדר יום, שיש בו גם לקיחת אחריות".

שירלי בן יאיר,  מדריכת הורים מוסמכת ומנהלת התוכן של מרכז הורים בעיריית גבעתיים, מחזקת דברים אלה ואומרת כי "עבור המתבגרים שכבר מזמן הפכו את היום והלילה, זו ממש סיבה לשים שעון מעורר ולקום בבוקר. בימי קורונה כמו גם שגרה, התפקיד שלנו ההורים הוא לא להיות מורים ולפקח על הילדים, אלא להקנות להם ערכים של אחריות, ולתת להם הזדמנות להתמודד עם מערכת הלמידה החדשה".

עם זאת האופן שבו הלמידה המקוונת מיושמת בישראל מעורר ביקורות גם בקרב מומחים. לדברי פרופ' רולידר, מערכת החינוך הישראלית נתפסה לא מוכנה לכך. "ילדים בבתי הספר היסודיים, שלא רגילים למסכים, היו צריכים לעבור תהליך הכנה והיכרות עם המערכת המקוונת. הם היו צריכים ללמוד להתמודד לבד, מבעוד מועד, עם הטכנולוגיות של הלמידה מרחוק ללא עזרת ההורים.

"גם המורים והמורות צריכים להבין שלא מדובר במערכי שיעור רגילים ולא במשימות רגילות ששולחים לילדים. הם היו צריכים ללמוד כיצד בונים שיחה, וכיצד מעבירים מסרים דרך המסך, מבלי ליצור אצל הילד תסכולים מיותרים".

"המורים צריכים להבין שלא מדובר במערכי שיעור רגילים ולא במשימות רגילות ששולחים לילדים. הם היו צריכים ללמוד כיצד בונים שיחה, וכיצד מעבירים מסרים דרך המסך, מבלי ליצור אצל הילד תסכולים מיותרים"

על פי רולידר, בגלל חוסר ההתאמה של התוכן ודרך הלמידה למצב החדש, ההורים הם אלה שמשלמים את המחיר. "חייבים לזכור שהורה הוא לא מורה", הוא מדגיש. "ההורים גם ככה במצב לא פשוט, ומתמודדים עם אתגרים קשים. עכשיו הוסיפו להם משימה בלתי אפשרית והיא להיות מורים. הוראה זה מקצוע. מורים יודעים להגיש את החומר, להתמודד עם קשיים, עם מוטיבציה ירודה, עם ליקויי למידה ועם הפרעות קשב וריכוז. הם למדו 4 שנים ויש להם ניסיון.

"הורים, לעומת זאת, לא אמורים לעמוד באתגרים האלה. אסור להורה ללמד את הילד שלו. הוא רגיש יותר והוא כועס יותר. לא פעם הורים שמנסים לעזור לילדיהם מוצאים את עצמם לומדים ביחד איתם, כך שרמת החיכוך עולה, וזה מכניס את ההורים לסיטואציה בלתי אפשרית. המצב הזה חייב להיפסק".

האם דבריו של שר החינוך על כך שהמתווה אינו חובה יכולים להקל על ההורים?

"מה זה להגיד 'זה לא חובה'? בזה לא אמרת כלום. כל הורה רוצה להיטיב עם הילד שלו ודואג להשכלתו. לא יהיה מצב שהילד של השכן ילמד ושהילד שלי לא. זה לא פותר כלום עבור ההורים. יש פה עניין מקצועי ואותו המערכת צריכה לפתור".

רפי פרץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

שר החינוך רפי פרץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

במסמך שהוציא משרד החינוך בשבוע שעבר הוגדרו הסטנדרטים והמסגרת של הלמידה המקוונת למורים ולמנהלי בתי הספר. בהודעות ובמיילים ששוגרו בעקבות הנחיות אלה, התבקשו ההורים לחבר את הילדים למפגשי אונליין עם המורים, ולהנגיש לילדיהם אמצעים טכנולוגיים לביצוע משימות במחשב.

חלק מבתי הספר החליטו לחזור ללימודים באותה מתכונת של מערכות השעות הבית ספרית הרגילה. הורים רבים נלחצו מהדרישות החדשות האלה והביעו חשש כי לא יוכלו לעמוד בהן מבחינה פרקטית ומבחינת העומס הנפשי.

"ביום רגיל הילדה לומדת מ-8:00 ועד 14:00, והיא מצופה לאותו היקף שעות גם בלמידה המקוונת", אומרת דקלה עמית, אם לארבעה מכפר סבא. "אני לא מצפה שתעסיקו את הילדה שלי שש שעות. תנו לתלמידים להיפגש עם המחנכת בזום, תנו להם משימות לדבר עם חברים, תנו להם משימות להכין מרק, לרדת למטה לספוג ויטמין די, לשחק עם האחות ואולי סתם לשיר קריוקי – תנו להם להתמודד עם תסכולים, להיות יצירתיים, אנחנו ההורים נתמוך בכם כל הזמן".

פוסט של הסטנדאפיסטית רויטל ויטלזון יעקבס, סיכם את עמדת ההורים:

"על מנת להצליח ולהפעיל את המערכת אנחנו זקוקים למעורבות שלכם ולשיתוף הפעולה ובעידוד להשתתפות בשיעורים. במידה ויתעוררו…

פורסם על ידי ‏רביטל ויטלזון יעקבס סטנדאפ‏ ב- יום שישי, 17 באפריל 2020

ועדי ההורים הוציאו הודעות התנגדות לאופן הלמידה הנוכחי וההורים אף יצאו בעצומה לביטול הלימוד מרחוק וצברו כ-18 אלף חתימות.

להשתעמם מול מסכים

גם ד"ר סוזי קגן, ראש בית הספר לפסיכותרפיה ומשחק, מומחית לטיפול בילדים ונוער, לא מרוצה משיטת הלמידה מרחוק הנהוגה כיום. "השיטה הזו לא רצויה והיא צריכה להשתנות", היא אומרת. "משרד החינוך מצפה מהילדים לבלות כמה שעות רצופות מול זום, ואז לשבת על המשימות לבד בבית, אבל הם פשוט לא מסוגלים לעשות את זה. הם לא רצו בחצר, הם לא פגשו חברים, הם לא התאווררו ולא שתו מהברזייה. הם ישבו כל היום בבית מול המסך, וסביר להניח שהשתעממו. לבקש מהם אחרי כל זה לשבת ולהכין את המשימות, זה פשוט בלתי אפשרי".

קגן מזהה קושי מיוחד אצל הילדים הקטנים יותר. "עבור ילדי הגן ובתי הספר היסודיים, שעדיין לא רגילים לחיות בתוך מסכים, הלמידה מרחוק מביכה. אולי דרך הזום החברים יראו חלקים מהחיים שלהם שלא נוח להם איתם? למשל איך הבית שלהם נראה, איך אמא עוברת מול המסך לבושה בפיג'מה ואיך אבא צועק על האח. זו חשיפה שהם לא התכוננו אליה, והדאגה מפני 'מה שאר הכיתה תראה', ו'אם יצחקו עלי אחר כך', תופסת נתח גדול מיכולת הריכוז שלהם".

ד"ר סוזי קגן

ד"ר סוזי קגן

עם קשיי ריכוז מתמודדים גם המתבגרים, על פי קגן. "בשיעור של 45 דקות בכיתה רגילה יש הרבה הפרעות – זה קם, זה יוצא, זה העביר פתק, ותכלס, להערכתי, מה שעובר בשיעור זה 15 דקות תוכן, ומתוך זה התלמידים קולטים רק 8 דקות. בשיעור מקוון, יכולת הקשב אפילו עוד יותר נמוכה, ולדעתי מתוך שיעור של 45 דקות הם קולטים 0 דקות תוכן. כשאין אווירה של שיעור, אני לא מאמינה שמשהו נקלט.

"יתרה מזו, המתבגרים שמטופלים אצלי מספרים לי שהם כבר עמוק בתוך החופש הגדול מבחינת הלו"ז, הם ערים בלילה וישנים ביום. הם שמים שעון מעורר לשיעור שנקבע להם בבוקר, מתחברים לזום וחוזרים לישון".

"בשיעור של 45 דקות בכיתה רגילה יש הרבה הפרעות – זה קם, זה יוצא, זה העביר פתק. מה שעובר בשיעור זה 15 דקות תוכן, ומתוך זה התלמידים קולטים רק 8 דקות תוכן. בשיעור מקוון, יכולת הקשב אפילו יותר נמוכה"

קגן מציינת כי המצוקה הגדולה ביותר היא של ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים ולקויות למידה. "אני לא מדברת על ילדי החינוך המיוחד, אלא על כל אותם ילדים, מאובחנים ולא מאובחנים, שיש להם הפרעות קשב, קצת היפר אקטיביות, או קצת דיסלקציה, ושהוריהם לא ערוכים להתמודד עם הלמידה שלהם. ההורים לא אמורים להכיר את החומר ולא אמורים להסביר אותו לילדים. זה שם אותם במבוכה גדולה ומגביר את התסכול של ההורים והילדים גם יחד".

הורות הליקופטר

לדברי שירלי בן יאיר, ההורים שמערכת הלמידה מרחוק מלחיצה אותם הם אותם הורים שלוקחים על עצמם את המשימות של הילדים. "אני קוראת לזה הורות הליקופטר: ההורה חג מעל ראש הילד ומסדר את המציאות שלו מאלף עד תו, כך שהביצוע יותר חשוב מההתמודדות של הילד. אני מכירה ההורים שהתחברו במקום הילד לזום, רק כדי שיהיה 'נוכח' בשיעור, אפילו שהילד בכלל לא בתמונה.

"אני ממליצה להורים לפתח עמדה שלא קשורה לאמירה כזו או אחרת של מורה או משרד החינוך. אם נחליט שלימודים הם המשימה של הילדים ולא שלנו, נסביר להם את האחריות הזו, וניתן להם להתמודד עם ההשלכות של אי עמידה במשימות, לא נילחץ. אנו אחראים לתת להם מסגרת, ולהסביר להם מה ההשלכות של אי עמידה במשימות, אבל אסור לנו לקחת אחריות על הלמידה שלהם".

"אני קוראת לזה הורות הליקופטר: ההורה חג מעל ראש הילד ומסדר את המציאות שלו מאלף עד תו, כך שהמשימה והביצוע שלה יותר חשובים מההתמודדות איתם. אני מכירה הורים שיתחברו במקום הילד שלהם לזום"

פרופ' רולידר מציע מתווה למידה משלו למשרד החינוך. "לדעתי מינון הלמידה המקוונת צריך להיות הרבה יותר צנוע. אני טוען שבכיתה א' הילדים צריכים ללמוד 10 דקות ביום, בכיתה ב' 20 דקות, ובכיתה ג' 30 דקות. כלל שעולים כיתה מוסיפים עוד 10 דקות ללו"ז. יותר מזה לא יהיה אפקטיבי.

שירלי בן יאיר

שירלי בן יאיר

"המורים צריכים לוודא שהמשימות שהילדים מקבלים יכולות להתבצע בהצלחה כי אני לא רוצה עוד תסכול עבור הילד. המורה צריך להקנות לו תחושה של הצלחה ולא של כישלון. המורים צריכים לפתוח מנגנון סיוע לילדים שמתקשים במשימות, מבלי לערב את ההורים, ומבלי ליצור חיכוכים מיותרים בבית. זה אומר שהמשימות צריכות להיות פשוטות ומונגשות בצורה נכונה. זה אומר שאפשר לחזור לחומרים שכבר נלמדו, ולהימנע מהכנסת תהליכי למידה חדשים, כי זה רק יכניס עוד תסכול.

"התפקיד של ההורה הוא לדאוג לפנות את הילד ללמידה בשעות הנכונות, ליצור לו סביבה שקטה ולארגן סדר יום סביב זה. אבל הוא לא אמור להתערב ולהתעסק עם תכני הלמידה, משום שזה רק יעלה את רמת החיכוך בבית, לא יתרום ליחסים בין הורים לילדים ולא יתרום למידת האמון של הילדים וההורים במערכת".

"לדעתי מינון הלמידה המקוונת צריך להיות הרבה יותר צנוע. אני טוען שבכיתה א' הילדים צריכים ללמוד 10 דקות ביום, בכיתה ב' 20 דקות, ובכיתה ג' 30 דקות. כלל שעולים כיתה מוסיפים עוד 10 דקות ללו"ז"

ד"ר קגן ממליצה להוציא את הלמידה מהמסגרת המקוונת של משרד החינוך, ולהתרכז בשיח בין המורים לילדים. "הילדים צריכים שידבר איתם, שיסבירו להם את המצב. כל התכנים של שיעורי חברה מתאימים לתקופה זו. אין בעיה לעזוב את הלמידה לתקופה, ולעבור לתכנים שיוכלו לתחזק את המצב הרגשי והנפשי של הילדים. כבר נחקר ונבדק בעולם שכל ילד ממוצע יוכל להשלים פערים".