במיוחד בתקופה הזו, יש לדבר לא רק על לקחי השואה, לא רק על האיום האיראני או האיום הקורוני, אלא על מה שראש הממשלה ושריו מזניחים: אלו שזקוקים ביותר להם ולא זוכים להתייחסות ומענה מעשי מעבר לדיבורים.
ובכל שנה ביום השואה אנחנו עדים לאותו ריטואל.
ראש הממשלה ושרי הממשלה מדברים על ההיסטוריה ועל לקחי השואה, ושוב, כצפוי, מזכירים את האיום האיראני והאיום הקורוני ("הפעם, שלא כמו בשואה, בקורונה זיהינו את הסכנה בזמן"). כל זה חשוב מאוד.
שלא כמו בשואה, הפעם, הפעם, זיהינו את הסכנה בזמן. ב. נתניהו pic.twitter.com/mFo0raEBbq
— חגית קלימן – Hagit Klaiman (@klaiman14) April 20, 2020
יחד עם זאת, כל שנה ביום השואה, התקשורת והארגונים החברתיים והאזרחים מפצירים בראש הממשלה ושריו להתייחס לניצולי השואה הרבים החיים בינינו ולפעול עבורם במהרה, כי הזמן שנותר להם לחיות קצר והמלאכה מרובה מאד, ובדידותם היום, לנוכח הגבלות הקורונה (שלא חלו על נתניהו ובני ביתו, למשל), קשה ועצובה במיוחד.
נקרע הלב: ניצולת שואה ערירית נמצאה הלילה בביתה בלי רוח חיים ובמצב של צלם אנוש. ניצולת השואה, בת ה-89, רופאה לשעבר בבית החולים ומרצה באוניברסיטה מתה כנראה בערב ליל הסדר אבל מאז אף אחד לא הבחין בכך.
— almog boker (@bokeralmog) April 20, 2020
משבר הקורונה לא רק שהמחיש לנו את הזנחת מערכת הבריאות ואת המחסור בחשיבה לטווח רחוק, ובמקביל את הקאמבק של ישראבלוף הבדיקות והטיפול בבתי אבות – משבר הקורונה המחיש לנו גם את המשבר החברתי שאנו תקועים בו במשך שנים רבות. זאת לאחר שהמחאה החברתית לא הצליחה להזיז את קיר האטימות בנפשו של נתניהו ובאידיאולוגייה האולטרא קפטיליסטית שלו שאת פירותיה אנו רואים כיום.
נדבך אחד במשבר החברתי הזה, שהיה אמור להיות ראשון בסדר העדיפויות החברתי, הוא הטיפול באזרחים הקשישים.
עד כה חלק גדול מהמאמץ בא לידי ביטוי במיתוג: חלילה לא לקרוא להם זקנים או קשישים. אז קוראים להם אזרחים וותיקים, הדור השלישי (נשמע יותר מתאים לסלולרי), גמלאים ועוד.
עד כה חלק גדול מהמאמץ בא לידי ביטוי במיתוג: חלילה לא לקרוא להם זקנים או קשישים. אז קוראים להם אזרחים וותיקים, הדור השלישי (נשמע יותר מתאים לסלולרי), גמלאים ועוד
המאמץ צריך לבוא מלמעלה, לא להסתמך אך ורק על ארגוני המגזר השלישי שחלקם הגדול עושה עבודת קודש.
משבר הקורונה היא הזדמנות עבור הממשלה לבצע תיקון. לצורך התיקון צריכות להימצא בקרב מקבלי ההחלטות תכונות ובהן: רגישות חברתית, חמלה, ערבות הדדית, נכונות לשיתוף פעולה עם העובדים הסוציאלים, עם מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות ועם ארגוני המגזר השלישי.
הבעיה היא שבקרב מקבלי ההחלטות שלנו קיים מחסור בתכונות הללו. מנהיג ראוי הוא מנהיג שיש לו נשמה ושהתושבים חשובים לו, שאכפת לו.
מה שמגיע למלך חייב להגיע לאלו שזקוקים לכך.
עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם