רבים מכירים את עיסוקו של קיבוץ להב בתעשיית גידול, רביית ושחיטת חזירים -לניסויים, לתעשיית הבשר, (לו עצמו מפעל עיבוד בשר לבן) ולכל חפץ. הואיל והחזיר הוא בעל חיים "מקובל" ו"אהוד" מאוד בארצנו – יש למרכולתם ביקוש והצלחה מרובה.

המקום מהווה מזה שנים מוקד מחאה לארגוני בעלי חיים בשל התנאים, היחס, וסבלם של החזירים בניסויים, והפרקטיקות והתנאים שגורמים סבל. לטענת הקיבוץ מדובר בפרקטיקות ותנאים "רגילים", הקיימים ומקובלים בכל העולם. כאילו זה תירוץ שמצדיק.

המקום מהווה מזה שנים מוקד מחאה לארגוני בעלי חיים בשל התנאים, היחס, וסבלם של החזירים בניסויים, והפרקטיקות והתנאים שגורמים סבל. לטענת הקיבוץ מדובר בפרקטיקות ותנאים "רגילים" ומקובלים.

במהלך השנים נכתבו כתבות ןנערכו תחקירים אמיצים בנושא. תחקיר ששאל, למשל, מי המרוויחים הגדולים מהניסויים בחזירים בקיבוץ להב?. הוגשו גם עתירה לבג"ץ: למנוע מקיבוץ להב לגדל ולשווק חזירים. והיה גם וידאו של תחקיר סמוי בקיבוץ להב.

היו דיווחים על צפיפות וזעקות כאב: כך מוחזקים החזירים בישראל, עלו סרטים על התעללויות בדיר החזירים בקיבוץ להב.

צצו שאלות נוקבות בעיתונות ותיאורים מחרידים על הזוועות שעוברים החזירים והופיעו עצומות שדרשו צו סגירה למשחטת החזירים בקיבוץ להב!.

בניגוד לדעות הרווחות והסטיגמה הלא חיובית שיצאה לבעל חיים זה, שלא באשמתו, מדובר בבעל חיים עדין ורגיש. רק מי שמגדל אותו בתנאים שלא גורמים לו סבל, שמעניק לו אהבה וטיפול ראויים (להם הוא ראוי בדיוק כמו כלב, חתול, או כל בעל חיים אחר) יכול לראות ולהבין זאת.

חזירים הם מלאי שמחת חיים, אוהבים להתלטף ולהשתולל, ובארצות מסוימות מגדלים אותם בבית להנאת כולם. כמו למשל את החזירה המפורסמת Esther the Wonder Pig לה הקדישו בני הבית המתגוררים איתה דף אינטרנט שמתעדכן ומתהדר כבר מעריצים רבים בעולם.

כאן אצלנו יש לנו את אוקצ'ה שגר בחוות שיקום והצלה-Born for Life ואת: יוסי, עמרי, אורית ודיקלה מחוות החופש. אתם יכולים לקרוא על כל אחד ואחד מהם, ולראות שחזיר הוא בעל חיים מקסים אוהב ומשעשע, בדיוק כמו כלב, כבשה, חתול, או פיל אין הבדל ואין סיבה ליחס הנורא שהוא מקבל.

כאן אצלנו יש לנו את אוקצ'ה מחוות שיקום והצלה ועוד כמה בחוות החופש. אפשר לקרוא עליהם ולראות שחזיר הוא בע"ח מקסים, אוהב ומשעשע, אין הבדל בינו לבין כלב, כבשה או חתול ואין סיבה ליחס הנורא שהוא מקבל

לאחר שפורסמה לאחרונה כתבתה של אורנה רינת בהארץ "חברי להב לא שומעים את הצעקות?" ושל גדעון לוי "התבוננו בחזירים של להב וראו את ישראל", בעקבות התחקיר האמיץ של "קירות שקופים" התעוררו חברי הקיבוץ להגן בחירוף נפש על מקור פרנסתם וממונם, הדפו את הביקורת ואת הנאמר בכתבה וטענו כי: "הכותבת מאנישה את החיות", הוסיפו ש"ככה נהוג בעולם", וכי מדובר ב"עובדות לא מדויקות" – בטור דיעה משלהם. פיד התגובות התמלא בתגובות "מטעם" נגד טבעונות (כאילו זה נושא הכתבה) ונגד "התייפיפות" הכותבת, שדווקא כתבה על נושא מכוער וכואב שאין בו יופי כלל, אלא אכזריות בלבד.

חשבתי לעצמי, למה חיכיתי?

הרי אנשים אלה צריכים להיות אטומים וחסרי לב אם אינם רואים את הפסול ואת הנורא במעשיהם, במה שקורה ממש אצלם, באופן בלתי ייאמן. הם מגינים על מקור פרנסתם ואינם מוכנים לוותר על השגשוג הכלכלי שהוא מביא עמו. אידאלים של הומאניות או תקינות ההפעלה של המקום מעניינים אותם כמו השלג דאשתקד.

ברור לכן שיטענו את הטענות שהם מעלים, וברור שינסו להסיט את מוקד הטענות מהם והלאה כדי להימלט מביקורת לגיטימית, וברור שישיבו מלחמה ולא יתנו לקבוצת "ההזויים אוהבי החיות" שאינם יודעים "לאכול טוב" לפגוע בבת עינם.

כמו בביטוי "זעקת הקוזאק הנגזל" הם מקימים צעקה כי שקר הדבר, וכאילו רצים להיאחז בקרנות המזבח כדי שלא תיפגע פרנסתם, והם כל כך מתאמצים לראות את הדברים כפי שנוח להם לראותם, שזה מדהים בציניות שלו

מי שיודע שהוא נוהג כראוי, שעושה כל מה שיכול כדי להמעיט סבל, במיוחד בתעשייה כזו – אינו מונע סיקור חופשי של המקום. אינו נזעק ותוקף חזרה. וגם אם הוא פועל למטרות מסחריות כלכליות – מסיק מסקנות מתחקירים חמורים כאלה, במיוחד בזמני מגיפה שמקורה בדיוק במעשים מן הסוג הזה. אולי אפילו משנה כיוון לתעשייה יותר כלכלית, כדאית ועכשווית.

אך יש מי שאינו רואה את הדברים ואינו רוצה לראות. שלא רוצה להודות אפילו בפני עצמו שיש כל כך הרבה אמת בביקורת הזו. שהתחקירים על ההתעללויות והפגיעה אכן אמת הם, הרי זה הוסרט מהמציאות. כי אם יודה בכך ולו בפני עצמו איך יעמוד בפני הדברים שהוא מעולל? בפני אכזריות התעשייה הזו?

אך יש מי שאינו רואה את הדברים ואינו רוצה לראות או להודות אפילו בפני עצמו שיש אמת בביקורת. הרי זה הוסרט מהמציאות. אם יודה בכך ולו בפני עצמו, איך יעמוד בפני הדברים שהוא מעולל? בפני אכזריות התעשייה?

הרי כמו כל בעלי עניין בתעשייה הזו, גם הם יודעים שמדובר בתעשיה אינטרסנטית, כוחנית, שאינה יודעת שובע, ואינה רגילה שמתנגדים לה, אלא רגילה לעשות מה שהיא רוצה הרבה שנים לבעלי חיים אומללים.

תעזבו את קרנות המזבח, הם לא יעזרו לכם כבר, ותפסיקו לזעוק כמו פריץ שנגזל זה אינו לכבוד לכם. את הכבוד איבדתם לפני הרבה שנים כשהתחלתם עם התעשייה הנוראה הזו.

איך אתם ישנים? לא מפריעות לכם צעקות הסבל ? המחשבות על מה שאתם מעוללים? או שפשוט כבר התרגלתם? או שאתם חושבים שאלה לא צעקות, שאלה הקולות הטבעיים שלהם בכל העולם?

לא מקנאה בכם ביום שיפול אצלכם האסימון, ותבינו איזה כסף דמים בונה את הפרנסה והכלכלה שלכם, לא פלא שאתם נלחמים נגד מודעות והכרה באופיה הקשה כל כך של התעשייה שלכם.

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.