זוהמה חוקתית

"ממשלת חילופים" - זהו המונח החדש שנכנס למשפט החוקתי של מדינת ישראל, מעין יצור-כלאיים שנתפר בחקיקה פרסונלית ונסיבתית לטובת האינטרסים של נתניהו וגנץ ● אין לזה אח ורע בשום מדינה, מערבית או לא ● וגם אם יקום אחריהם מנהיג אחראי, שיבקש לתקן את החרפה הזו, יהיה קשה מאוד לנקות את ערימת הנזקים החוקתיים שהם מאיימים לחוקק ● פרשנות

בנימין נתניהו ובני גנץ, מונטז׳ (צילום: פלאש90)
פלאש90

"ממשלת חילופים" - זהו המונח החדש שנכנס למשפט החוקתי של מדינת ישראל, מעין יצור-כלאיים שנתפר בחקיקה פרסונלית ונסיבתית לטובת האינטרסים של נתניהו וגנץ ● אין לזה אח ורע בשום מדינה, מערבית או לא ● וגם אם יקום אחריהם מנהיג אחראי, שיבקש לתקן את החרפה הזו, יהיה קשה מאוד לנקות את ערימת הנזקים החוקתיים שהם מאיימים לחוקק ● פרשנות

השינויים שבנימין נתניהו ובני גנץ זוממים להכניס בחוקי היסוד של מדינת ישראל – ובפרט בחוק יסוד הממשלה ובחוק יסוד הכנסת – הם זוהמה חוקתית.

אי אפשר להימנע מההגדרה מרחיקת הלכת הזו, נוכח מצבור העיוותים והזוועות המשפטיות שהם מבקשים לחוקק, בחקיקת בזק, בשבועיים הקרובים ובטרם תושבע ממשלתם. גם אם יקום אחריהם מנהיג אחראי, שיבקש לתקן את החרפה הזו, יהיה קשה מאוד לנקות את ערימת הנזקים החוקתיים שהם מאיימים לחוקק.

נראה שתשפוכת העיוותים הזו באה ליצור אפקט פסיכולוגי של הלם ותדהמה, אולי אף ייאוש. כשמתקיפים את יסודות המשטר החוקתי והדמוקרטי מכל כך הרבה כיוונים, התוצאה הראשונית היא הלם.

נראה שתשפוכת העיוותים הזו באה ליצור אפקט פסיכולוגי של הלם ותדהמה, אולי אף ייאוש. כשמתקיפים את יסודות המשטר החוקתי והדמוקרטי מכל כך הרבה כיוונים, התוצאה הראשונית היא הלם

קשה לעכל את משמעותן של מהפכות משטריות רבות כל כך כשהן מגיעות בבת אחת. צריך להסביר אותן לציבור, לבחון את ניתוח ההצעות על ידי עיתונאים ופרשנים, לאפשר למומחי האקדמיה וארגוני החברה האזרחית לעכל, ואולי גם לבית המשפט לפעול. וכל זה בזמן של קשב ציבורי מוגבל, הנובע בין היתר מכך שהזירה הפוליטית ממשיכה להתיז עוד ועוד סיטואציות, נתונים ויוזמות המצריכים גם הן עיכול וטיפול.

העיוות המרכזי הוא העובדה שהפירמידה השלטונית לא תסתיים באיש אחד, אלא בשניים. דמיינו חברה שבה יו"ר מועצת המנהלים אינו רשאי להביא לפיטורי המנכ"ל, וכלל עובדי החברה מצהירים על נאמנותם לאחד משני הקודקודים, כך שהחברה נחלקת לשני מחנות נצים. האם יש צפי שמניית החברה תנסוק?

אי אפשר לפספס את כתובת על הקיר – מבנה שלטוני כזה יביא בוודאות למלחמת עולם בין הצדדים, חשדנות הדדית ותקיעת מקלות בגלגלים. פעולה נחושה ואפקטיבית לטובת הציבור לא תצמח מכך. הטוב ביותר שניתן יהיה לצפות לו הוא הימנעות מגרימת נזקים עצומים.

מבנה שלטוני כזה יביא בוודאות למלחמת עולם בין הצדדים, חשדנות הדדית ותקיעת מקלות בגלגלים. פעולה נחושה ואפקטיבית לטובת הציבור לא תצמח מכך. הטוב ביותר שניתן יהיה לצפות לו הוא הימנעות מגרימת נזקים

דוגמאות לא חסרות: קודם כל, בחוק יסוד הממשלה ייקבע כי ראש הממשלה אינו רשאי לפזר בצו את הכנסת (בהסכמת הנשיא), אלא שהוא זקוק לשם כך להסכמת ראש הממשלה החלופי. כך גם לעניין התקנת תקנות שעת חירום, במצב שבו לא ניתן לכנס אפילו את הממשלה לצורך התקנת התקנות – אפילו לא בישיבת "זום".

בנוסף, הסעיף בחוק יסוד הממשלה שקובע שמי שמקבל את המנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה הוא זה שעומד בראשה, נזרק לפח. הפרק החדש שיחוקק בחוק היסוד, שעניינו "ממשלת חילופים", גובר עליו.

"ממשלת חילופים" – זהו המונח החדש שנכנס למשפט החוקתי שלנו, מעין יצור-כלאיים שנתפר בחקיקה פרסונלית ונסיבתית לטובת האינטרסים של נתניהו וגנץ, שתופר בתוך חוקי היסוד חליפה שתשרת את האינטרסים השלטוניים הספציפיים. השיטה המשטרית החדשה של ישראל מאמצת לקרבה מבנה דו-ראשי מלא, של "שלטון משותף".

בנימין נתניהו ובני גנץ חותמים על ההסכם להקמת ממשלה, ב-20 באפריל 2020
בנימין נתניהו ובני גנץ חותמים על ההסכם להקמת ממשלה, ב-20 באפריל 2020

פרק שלם יתווסף לחוק יסוד הממשלה, שכל מטרתו הסדרת אופן התנהלותה של "ממשלת חילופים" משונה. אין לזה אח ורע בשום מדינה, מערבית או לא. חקיקה כזו אמורה לעורר צמרמורת בגבו של כל אזרח, המביט אל חוקת מדינתו ומצפה למצוא בה נורמות יציבות האמורות לכוון את התנהלות המשטר לדורות קדימה, ולא להשתנות לפי האינטרסים הפוליטיים הרגעיים.

חקיקה כזו אמורה לעורר צמרמורת בגבו של כל אזרח, המביט אל חוקת מדינתו ומצפה למצוא בה נורמות יציבות האמורות לכוון את התנהלות המשטר לדורות קדימה, ולא להשתנות לפי האינטרסים הפוליטיים הרגעיים

52 חברים בשולחן הממשלה

עד כמה שמביך לקרוא את ההסכמות בין נתניהו לגנץ בהסכם הקואליציוני, מביך שבעתיים לראות את ההשתקפות של ההסכמות הללו בנוסח התיקונים המיועדים בחוקי היסוד.

הנה, למשל, חוק היסוד החדש יקבע שהפסקת כהונה של ראש ממשלה תיחשב להתפטרות הממשלה כולה, ותביא להקמת ממשלת מעבר, אך לא במקרים הבאים: אם ראש הממשלה מועבר מכהונתו לאחר הרשעה חלוטה בעבירה שיש עמה קלון; אם ראש ממשלה מצוי בנבצרות למעלה מ-100 ימים, או שהוא הולך לעולמו; ואם ראש הממשלה מתפטר "מבחירתו" או מתפטר מחברותו בכנסת "מבחירתו".

זוהי בחירת מילים מעניינת, מאחר שהיא ככל הנראה לוקחת בחשבון שראש הממשלה עשוי גם להתפטר "שלא מבחירתו", אולי נוכח פסק דין של בג"ץ המחייב אותו להתפטר. המשמעות היא שהחוק החדש קובע שאם בג"ץ מורה לראש ממשלה להתפטר, הרי שהממשלה הופכת לממשלת-מעבר והוא בעצם ממשיך בתפקידו, מכוח עקרון רציפות הממשלה.

חוק יסוד הממשלה הנוכחי מגביל את מספר השרים הרשאים לכהן ל-19. לגבי הממשלה היוצאת הייתה קיימת הוראת-שעה שהחריגה אותה ממגבלה זו, וכעת ייקבע כי ב"ממשלת חילופים" רשאים לכהן 32 שרים בששת החודשים הראשונים, המכונים "תקופת ממשלת חירום", ולא פחות מ-36 שרים לאחר מכן.

יריב לוין במועד חתימת ההסכם בין בנימין נתניהו ובני גנץ, ב-20 באפריל 2020
יריב לוין במועד חתימת ההסכם בין בנימין נתניהו ובני גנץ, ב-20 באפריל 2020

גם מגבלת סגני השרים נעלמת. במקום עד ארבעה סגני שרים שניתן היה למנות עד עתה, אפשר יהיה למנות לא פחות מ-16 סגני שרים לממשלה. כלומר, ממשלה שתכלול עד 52 חברים, מספר הזוי לחלוטין, שמביא לזילות המעמד של חברי ממשלה והופך את כל העניין לבדיחה. ברור שלא ניתן יהיה לתפקד בפורומים כאלה, ומכאן שהסטטוס של שר או סגן-שר יהפוך לחסר משמעות.

ממשלה שתכלול עד 52 חברים, מספר הזוי לחלוטין, שמביא לזילות המעמד והופך את כל העניין לבדיחה. ברור שלא ניתן יהיה לתפקד בפורומים כאלה, ומכאן שהסטטוס של שר או סגן-שר יהפוך לחסר משמעות

שלא לדבר על חוסר היעילות המשווע שהדבר יגרום, לצד הבזבוז של כספי ציבור בתיחזוק לשכות שרים, עוזרים, יועצים, מזכירים ונהגים. מאחר שאין בנמצא מספיק משרדים ממשלתיים לכל הדרג המיניסטריאלי, יקבע חוק יסוד הממשלה שניתן למנות שר שני למשרד ממשלתי, וגם שני סגני שרים לאותו משרד.

ה"קומה המיניסטריאלית" במשרד הממשלתי, שעשויה לכלול שני שרים ושני סגנים תריב כל היום עם עצמה, תהיה עסוקה במחלוקות פנימיות על סמכויות, נאמנויות, תקציבים ותחומי אחריות, תוך שסגני השרים עסוקים בלתקוע מקלות זה בגלגליו של זה. קידום פעולות לטובת הציבור יהיה הדבר האחרון שיעניין אותם.

שיא של זילות הכנסת

סדרה נוספת של עיוותים תיגרם נוכח מה שנראה כדריסה נוספת של מעמד הכנסת. לחברי הכנסת יש חובה חוקית ומשטרית להפעיל את שיקול דעתם בכל עת.

במילים אחרות, הכנסת אינה יכולה בנקודת זמן מסוימת להחליט באופן סופי שבנקודת זמן עתידית היא תחליט כך וכך. אבל זה בדיוק מה שנדרש ממנה במועד השבעת "ממשלת החילופים", שבדיוק 18 חודשים לאחר מכן, הכנסת תמשיך לתת את אמונה בממשלה שבראשה יעמוד מישהו אחר, וחלוקת התפקידים בה תהיה גם היא שונה. הרעיון הזה מנוגד לכל הרציונל של שיטת משטר פרלמנטרית, שבה הממשלה שואבת את סמכותה מאמון הכנסת, שממשיך להתקיים בכל רגע ורגע.

הכנסת אינה יכולה בנקודת זמן מסוימת להחליט שבנקודת זמן עתידית היא תחליט כך וכך. אבל זה בדיוק מה שנדרש ממנה במועד השבעת "ממשלת החילופים", שבדיוק 18 חודשים לאחר מכן, הכנסת תמשיך לתת את אמונה בממשלה שבראשה יעמוד מישהו אחר

גם לעניין הרוב המיוחד שקובע חוק היסוד לשינויו, של 75 ח"כים. על השאלה האם הכנסת בכלל רשאית לחוקק חוקים שמשוריינים באופן כזה, כבר נכתבו פסקי דין, לרבות פסק דין בנק המזרחי המפורסם מ-1995. בוודאי שלצורך חקיקת סעיף שמשריין את פרק "ממשלת החילופים" ברוב מיוחס כזה, צריך שגם כעת הכנסת תקבל את התיקונים לחוק ברוב שכזה.

בכל מקרה, כל סעיף שיריון שמעל 61 ח"כים, גורם לכך שבפועל עלול להיגרם מצב שבו רוב חברי הכנסת, למשל 70 ח"כים, אינו יכול להביא למימוש מדיניותו, ומתעורר ספק אם הדבר חוקתי או דמוקרטי.

לשיא של זילות הכנסת מביא הסעיף שקובע תיקון ב"הוראת שעה" לחוק יסוד הכנסת, ודווקא בסעיף שמקבע את קיומן של בחירות בכל ארבע שנים. לחוק היסוד הזה ייתוסף סעיף זמני, שלפיו "על אף" ההוראה הכללית, הרי שהכנסת ה-23 תכהן בדיוק 36 חודשים מעת כינון הממשלה החדשה. מה ההיגיון המשטרי? אין. זה פשוט מה שמתאים לנתניהו וגנץ.

עוד שינויים עקיפים בחוק יסוד הכנסת, מדברים על הכנסה בדלת האחורית של תקציב דו-שנתי, ואישור תקציב 2022 קרוב לשנה לפני כניסתו לתוקף. זה לא רק סותר את העיקרון העומד בבסיס האחריות הממשלתית להעביר תקציב שנתי בכנסת, שאחרת הממשלה נופלת – וגם על זה יש פסיקה של בג"ץ – אלא שהדבר אף מגלם חוסר אחריות כלכלית, ובמיוחד בימים של משבר כלכלי, המחייב קבלת החלטות בהתאם למציאות המתפתחת, ולא שנה מראש.

קצרה היריעה מלמנות את כל ההסדרים המוצעים, בחקיקה ובהסכם הקואליציוני, שספק אם הם חוקיים או תואמים את עקרונות המשטר הפרלמנטרי והדמוקרטי בישראל. על קצה המזלג:

  • בהצעת אי-אמון בכנסת, ניתן יהיה להציע כראש ממשלה אחר כל אחד מ-118 הח"כים המכהנים, למעט שניים – ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי. למה? ככה.
  • בהסכם הקואליציוני נקבע כי הממשלה, שתכהן כ"ממשלת חירום" בששת החודשים הראשונים שלה, לא תוכל למנות בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי – לרבות פרקליט מדינה, מפכ"ל משטרה וכו'. ספק אם הוראה זו תואמת את חובת הממשלה לפי חוק שירות המדינה (מינויים).
  • בנוסף, יחוקק "חוק נורווגי מדלג", התואם את האינטרסים של גנץ, והקובע ששרים וסגני שרים מסיעתו יכולים להתפטר מהכנסת, ומי שייכנסו במקומם הם רק מועמדים ממפלגת "חוסן לישראל" שנותרו מחוץ לכנסת, ולא על פי סדר רשימת כחול-לבן כפי שהתמודדה בבחירות. הוראה כזו סותרת את הרציונל של דיני הבחירות בישראל, מעוותת את רצון הציבור וסיכוי לא מבוטל שבג"ץ יקבע שהיא אינה חוקתית. זה מעבר לכיעור הפוליטי החריג שבעצם חקיקתה.

חלק מהפוליטיקאים מדברים בשנים האחרונות רבות בזכות ה"שמרנות" המשפטית. ובכן, אין שום קשר בין גישה שמרנית לבין המהפכה הרדיקלית שמתכננים נתניהו וגנץ לבצע בחוק יסוד הממשלה. אלא אם "שמרנות" היא פשוט מילה נרדפת למשטר שבו השליט (ובאנדרוגינוס המשטרי שמתוכנן כאן החל מעוד שבועיים – השליטים-במשותף) עושה ככל העולה על רוחו, וכל רמז לאיזונים ובלמים יימחק מספר החוקים ומשיטת המשטר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 1,409 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בתום הערכת מצב אצל רה"מ: התיכונים והחטיבות לא ייסגרו

כחול לבן וישראל בכר הגיעו לפשרה לאחר שנשמע בהקלטה מכנה את גנץ "טיפש" ● כעשרת אלפים תלמידים ומורים נמצאים בבידוד ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו ● בנט: ישראל איבדה אפשרות לבצע 60,000 בדיקות ביום

עוד 39 עדכונים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה