זירת הבלוגים

גוברת הסבירות לעימות בין ארה"ב לאיראן

היעדר "אסטרטגיית יציאה" דיפלומטית של איראן ממצבה הכלכלי והפוליטי - עלול לדרדר את המצב במפרץ הפרסי

23/04/2020 13:30
צילום מסך מוידאו, טיל אירני נושא לווין מאזור לא ידוע באיראן (צילום: IRIB-via-AP)

הפעולות של איראן בשבוע האחרון ובראשן ההטרדות הנמשכות מצד ספינות משמרות המהפכה במפרץ כנגד אוניות הצי האמריקני וכן עיתוי שיגור הלווין הצבאי הראשון של איראן, מעידות כי הסבירות להסלמה במפרץ עולה באופן משמעותי.

כדי להבין את מהות העימותים בין ספינות משמרות המהפכה לבין הצי האמריקני בשבוע האחרון, ואת האיום העדכני של הנשיא טראמפ לפגוע בכוחות האיראנים אם אלו יאיימו על חופש השיט של אוניות הצי – עלינו לנתח את המתרחש באיראן. דווקא המצוקה האיראנית הנוכחית משחקת תפקיד משמעותי בהחרפת היחסים בין טהראן לוושינגטון.

למרות תדמיתה הלוחמנית, איראן היא מדינה זהירה מאוד, שלא נוטה להסתבך בהרפתקאות מיותרות. בעבר היא נשענה בעיקר על פעילות הפרוקסי שלה להשגת אינטרסיה (בלבנון, תימן עיראק ועוד), מה שאיפשר לה "להתחבא" ולא לשלם על כך מחיר.

למרות תדמיתה הלוחמנית, איראן מדינה זהירה, שלא נוטה להסתבך בהרפתקאות מיותרות. בעבר נשענה בעיקר על פעילות פרוקסי להשגת האינטרסים שלה במדינות האזור, מה שאיפשר לה "להתחבא" ולא לשלם על כך מחיר

אולם המצוקה הכלכלית הקשה שמאיימת במישרין על יציבות השלטון, מאלצת את איראן לקחת החלטות שגויות, ללא מחשבה תחילה. בהקשר זה ראוי לציין כי עוד בטרם החלה מגפת הקורונה להתפשט באיראן עמד המשטר במדינה בפני שוקת שבורה אל מול האיום (אולי) הכי חמור לקיומו מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979.

עוד בטרם נסוג הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין, התקשתה איראן לשקם באופן מלא את כלכלתה, בשל בעיות שחיתות וניהול כלכלי כושל. לאחר נסיגת ארה"ב מההסכם הורע מצב כלכלתה באופן משמעותי, בשל תלותה העמוקה ביכולתה לייצא נפט. זו נפגעה קשות עם חזרת הסנקציות האמריקניות.

למצב הכלכלי הקשה חשוב לצרף את האכזבה העמוקה של אזרחי איראן מהתנהלות השלטון במדינה. אזרחים איראנים שחשבו בשנים האחרונות כי הצבעה למועמדים רפורמיסטים "וסמי רפורמיסטים" בבחירות לנשיאות ולפרלמנט האיראני (המג'לס) תוביל לשינוי מהותי בהתנהלות של השלטון כלפיהם – מבינים כיום כי המשחק מכור מראש. לא רק שמועמדים רבים נפסלים על ידי מוסדות השלטון, גם אלו שמצליחים להכנס, לא באמת יכולים להשפיע על המדיניות האיראנית.

הבנה זו הובילה להחרמה כמעט מלאה של הבחירות למג'לס השנה ולהשתלטות של הגורמים השמרנים במדינה על הפרלמנט האיראני. את מירב האכזבה סופג הנשיא רוחאני. הוא זה שהבטיח לעם האיראני הקלה כלכלית משמעותית אם יבחרו בו לכהונה שניה כנשיא, ועזיבת ארה"ב את הסכם הגרעין הובילה להחלשותו העמוקה שלו במערכת האירנית ולאי יכולתו לספק לאוכלוסייה את מה שהבטיח. כל זה הוביל למפל ציפיות עמוק באיראן, אחרי שהאזרח האיראני היה בטוח שלאור הסכם הגרעין מצבו הכלכלי ישתפר משמעותית.

כאמור, השילוב שבין המצוקה הכלכלית והאכזבה הפוליטית הוביל את האזרחים באיראן לצאת מספר פעמים להפגנות כנגד השלטונות במדינה בשנה האחרונה, שדוכאו באלימות רבה בעיקר על-ידי כוחות הבסיג'. במובן הזה, מחלקת הקורונה, בדומה לאירועי השיטפונות שפקדו את איראן בשנה האחרונה, עשויה להוות קטליזטור ליציאה נוספת של ההמונים לרחובות, שכן כל אירוע שכזה שב וממחיש את אוזלת היד של השלטון בטהראן וחוסר יכולתו לטפל במשברים מסוג זה לאור המצב הכלכלי הקשה במדינה.

הקורונה, בדומה לשיטפונות שפקדו את איראן לאחרונה, עשויה להוות קטליזטור ליציאת ההמונים לרחובות. כל אירוע כזה שב וממחיש את אוזלת היד השלטונית בטהראן בטיפול במשברים, בעיקר לנוכח המצב הכלכלי הקשה

לכאורה, איראן יכולה לשפר משמעותית את מצבה הכלכלי, אם רק תחליט לנהל מו"מ מחודש עם ארה"ב על הסכם גרעין חדש (שעשוי אף להיות טוב יותר מההסכם הנוכחי לאור הלהיטות של גורמים שונים במערכת הבינ"ל,כולל בוושינגטון, להסכם מסוג זה).

אך הסבירות שאיראן תחת הנהגתו של המנהיג העליון ח'אמנאי תחזור לשולחן המו"מ בתנאי הנוכחים היא קלושה עד לא קיימת. מנהיג איראן, שהחשדנות לארה"ב מלווה אותו כל תקופת שלטונו, ראה ביציאה האמריקנית מההסכם "בגידה", שלמעשה מתכתבת עם תפיסת היסוד שלו ביחס "לבוגדנותם ההיסטורית של האמריקנים".

אותו ח'אמנאי איבד ככל הנראה את טיפת האמון האחרונה שהיתה לו ביחס לאמריקנים ולכן סביר שהוא לא יסכים לחזור לשולחן המו"מ מבלי לקבל בטחונות של ממש שתנאי הסכם הגרעין לא ישתנו כלל. יצויין כי החיסול של קאסם סלימאני בידי הכוחות האמריקנים בעיראק הרס את הסיכוי הקטן שעוד נותר למו"מ כזה, כל עוד דונלד טראמפ מתפקד כנשיא ארה"ב.

ההתדרדרות המהירה במצבה הכלכלי (בדגש על חוסר יכולתה לייצא נפט והפגיעה הכלכלית ההרסנית כתוצאה ממגבלת ייצוא הנפט על המדינה), והתחזקות הגורמים השמרניים על רקע עזיבת ארה"ב את ההסכם, הובילה את איראן למספר פעולות אלימות באיזור המפרץ הפרסי. שיאן בתקיפת מתקני הנפט של חברת ARAMCO הסעודית בחודש ספטמבר האחרון. זאת כדי להמחיש למדינות המפרץ ולעולם כולו את מחיר ההפסד הצפוי אם איראן לא תוכל לחזור ולייצא נפט בכמויות מסחריות כדי להעלות את מחיר חבית נפט באופן שישפר את הכנסתה של איראן.

מנהיג איראן, שהחשדנות לארה"ב מלווה אותו כל תקופת שלטונו, ראה ביציאה האמריקנית מההסכם "בגידה", שלמעשה מתכתבת עם תפיסת היסוד שלו ביחס "לבוגדנותם ההיסטורית של האמריקנים"

"בצוק העיתים" ולאור מצבה הכלכלי הקשה, עומדות בפניה של איראן בעת הנוכחית שתי אופציות מרכזיות:

האופציה הדיפלומטית

האופציה הדיפלומטית – אותה מובילים הגורמים המתונים באיראן – מציעה לנסות ולחכות עד לבחירות בארה"ב. לפי תפיסתם, בחירה אפשרית של המועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות (ג'ון ביידן במקרה זה), תוכל להוביל את האמריקנים והאיראנים לשולחן המו"מ על בסיס המבנה של ההסכם הקיים, ואולי אף להאריכו בתנאים משופרים לאיראן.

סביר שאותם גורמים מעריכים כי ניתן יהיה לשכנע את מנהיג איראן בנחיצות המגעים אם ארה"ב תסכים להמשיך את הסכם הגרעין מאותה נקודה בו הוא נפסק (עם חזרת ארה"ב להסכם והמשך מתן ההטבות הכלכליות לאיראן).

בהקשר ישיר – סביר שאיראן גם תמשיך את פעילותה הגרעינית, אך מבלי לבצע מהלכים שיובילו "לקריעת החבל" בינה ובין המעצמות, במטרה לאפשר את קיום המגעים לאחר הבחירות בארה"ב. לכן נראה כי איראן תמשיך במדיניות "האיתותים" באתרי הגרעין, אולם בלי מהלכי התרסה משמעותיים (סילוק הפקחים, העשרה ל-20%).

יחד עם זאת, החלשותם של רוחאני וט'ריף, לצד המשך המדיניות הדוגמטית של ארה"ב, מחלישים מאוד את יכולתם להשפיע על המנהיג העליון לבחור באופציה הדיפלומטית.

האופציה "האלימה"

האופציה "האלימה" – אותה מובילים הגורמים הקיצוניים יותר במשטר האיראני בהובלת משמרות המהפיכה אשר מעמדם השתפר משמעותית, על רקע החלשות הנשיא רוחאני, גורסת כי איראן איננה יכולה לחכות ועליה לפעול כעת ובאלימות כדי להשיג את מבוקשה. התפרצות נגיף הקורונה, החרפת המצב הכלכלי במדינה והמשך מדיניות "הלחץ המקסימלי" מצד וושינגטון מחייבים בראיית אותם גורמים את איראן להוכיח למערב ולמדינות המפרץ כי הם ישלמו מחיר יקר באם מצב זה ימשך.

על כן, לתפיסתם, על איראן לחזור למדיניות ההתרסות (והפעילות במפרץ כנגד המשחתות האמריקניות היא סימן אפשרי לכך). במובן הזה, איומי טראמפ משרתים היטב את הגורמים השמרנים ומחדדים לכאורה את תחושת האיום הקיומית של מנהיג איראן ח'אמנאי.

על פי הגורמים הקיצוניים באיראן יש לחזור למדיניות ההתרסות (הפעילות במפרץ כנגד המשחתות האמריקניות היא סימן אפשרי לכך). גם איומי טראמפ מחדדים את תחושת האיום הקיומית של מנהיג איראן

ראוי לציין כי עובדה אחת משמעותית שעומדת לרעת איראן אם תחליט לחזור למדינות אלימה נוגעת לכך שיהיה עליה לעשות זאת ללא קאסם סלימאני. אותו סלימאני הצליח להפעיל "רשת פרוקסי" איראנית ברחבי המזה"ת (תימן, עיראק סוריה ולבנון), שאיפשרה לאיראן "להתחבא" מאחורי הפעילות של אותם ארגונים מבלי לשלם מחיר של ממש. העדרותו גורמת לכך שברירת המחדל של איראן עלולה להיות הפעלת כוחותיה ישירות מאיראן באופן שמגביר את הסכנה להתדרדרות מהירה במפרץ (כי לאיראן אין אופציות קינטיות מחוץ לאיראן).

*  *  *

בשורה התחתונה, המצב הכלכלי הקשה באיראן, והתחזקותם של הגורמים השמרנים במדינה, מגבירים את הסבירות להתנגשות ישירה בין טהראן וושינגטון. אם המנהיג העליון יניח כי איראן תתקשה לצלוח את החודשים הקרובים – הוא עתיד לאשר עוד פעולות (ככה'נ מוגבלות) כנגד הנוכחות האמריקנית במפרץ ואולי בעיראק כדי לזרז את יציאת הכוחות האמריקנים מהמדינה ולהדוף את איומי האמריקנים במפרץ. רק אם רוחאני, ט'ריף ושאר המעצמות יצליחו לשכנע את איראן כי יש אופציה יציאה דיפלומטית – הוא יגביל משמעותית את הפעילות של כוחותיו כנגד הנוכחות האמריקנית במפרץ.

ראוי לציין כי גם אם איראן תצלח את החודשים הקרובים, אין לה באמת יכולת להתאושש כלכלית אם הממשל האמריקני העתידי לא ישנה את מדיניותו ביחס להסכם הגרעין. אם איראן תכשל בניסיונה זה – היא תאבד את האופציה הדיפלומטית האחרונה לצאת מן המשבר. הנהגתה תעמוד בפני צומת דרכים שעלולה להוביל להאצה משמעותית בתוכניתה הגרעינית (כדי להגביר את מחיר ההפסד למערב באי קיום ההסכם).

במקביל, שבריריותה של איראן בפן הכלכלי מובילה לכך שכל אירוע קטן/גדול בעתיד הקרוב במדינה (מהתפרצות חוזרת של המגיפה דרך אסונות טבע), עלול להיות הקש שישבור את גבו של השלטון באיראן.

מבחינת ישראל הדבר הנכון הוא להוריד פרופיל כדי לא להתפס מבחינת איראן/ חזבאללה כמי שמלבה את האש במפרץ.