באחד ממחזותיו המוקדמים, "הנרי הששי, חלק 2", עיצב ויליאם שקספיר (שימי הולדתו ומותו מצוינים ב-23 באפריל) את דמות הגיבור העממי ופורע החוק ג'ק קֵייד. לפני 570 שנה הנהיג קייד את מרד הפרולטרים שעלו על לונדון של המלך הנרי הששי בדרישה לרפורמות מפליגות כנגד השחיתות ואי הצדק שפשו במחוזות המקומיים, וגם השלטון המרכזי, הנתון להשפעתם של יועצי המלך, היה נגוע בהם.

במחזה "הנרי הששי, חלק 2", עיצב שקספיר את דמות הגיבור העממי ופורע החוק ג'ק קֵייד. לפני 570 שנה הנהיג קייד מרד פרולטרים שעלו על לונדון של המלך הנרי הששי בדרישה לרפורמות מפליגות כנגד השחיתות

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ימי הביניים המאוחרים, ביחוד לאחר כשלון אנגליה לשַמֵר את הישגיה הצבאיים במלחמת מאה השנה בצרפת, ידעו בעיקר מרידות שושלתיות רבות, כאשר משפחות אצולה יריבות מנסות להשתלט על כתר מדינת הלאום המתגבשת. שיאן היה עתיד להתחולל במלחמת השושנים בין שושלות לנקסטר ויורק, ששיסעה את אנגליה במחצית השנייה של המאה ה-15.

כשבעים שנה לפני כן פרץ מרד איכרים בהנהגתו של ואט טיילר, שאחד מסממניו הבולטים היה הרג מאסיבי של עורכי דין ואנשי חוק. בעקבותיו הנהיג ג'ק קייד, שמוצאו ככל הנראה משכבה מעמדית דלה ובלתי מיוחסת, מרידה עממית שצמחה גם היא מלמטה, ומטרותיה היו לחסל זכויות יתר שנקנו שלא כדין בידי המקורבים לצלחת השררה. לא ייפלא אפוא שלפחות בשלבים המוקדמים של המרד קנו מהלכיו את לב ההמונים שהזדהו עם רגשי הקיפוח. רק לאחר שההתפרעות יצאה מכלל שליטה ואזרחי לונדון יצאו כנגד הפורעים שבזזו את רכושם והרגו בהם – הצליח השלטון המרכזי, לאחר ניסיונות כושלים, לדכא את המרידה.

שקספיר, שהנציח את דמותו של קייד מקץ כמאה וארבעים שנה, לא יכול היה להרשות לעצמו להציג אותו כגיבור עממי נערץ, כי הצנזורה הכבדה של אליזבת  (שהסנקציה שלה כלפי כותבים ומדפיסים שחרגו מן המותר היתה כריתת ימינם) לא היתה מניחה לו לפאר את דמותו של מי שביקש להשתלט על כס המלוכה. לפיכך קייד השקספירי הוא בופון נלעג, נפוח מחשיבות עצמית, שגם חבריו מלגלגים עליו בהערות המופנות לקהל.

שקספיר, שהנציח את דמות קייד מקץ כ-140 שנה, לא יכול היה להרשות לעצמו להציגו כגיבור עממי נערץ, כי הצנזורה הכבדה של אליזבת לא היתה מניחה לו לפאר את דמותו של מי שביקש להשתלט על כס המלוכה

אבל שקספיר קידד את דמותו הססגונית של קייד במשפט נצחי שמזוהה איתו, אם כי לא נאמר על ידו במחזה. המשפט נחרת לדורות והעלה גל של פרשנויות. כשם שהמלט, הפילוסוף הליצן של מחצית יצירתו, זכור במשפט "להיות או לא להיות", כך זכור קייד, לוחם השחיתות העממי, כמגיב לחברו למרד, דיק הקצב, הקורא לעומתו:

"דיק:  רֵאשִׁית מַעֲשֶׂה, נַהֲרֹג אֶת כָּל עוֹרְכֵי הַדִּין.

קייד:  כֵּן, זֹאת בְּכַוָּנָתִי לַעֲשׂוֹת. הַאִם אֵין זֶה דָּבָר מְצַעֵר שֶׁמֵעוֹרוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ תָּמִים נַעֲשֶׂה לָנוּ מְגִלַּת קְלָף? וּמְגִלַּת הַקְלָף, מִכֹּחַ הַכָּתוּב עָלֶיהָ, תַּהֲרֹג אָדָם? יֵשׁ הָאוֹמְרִים כִּי הַדְּבוֹרָה עוֹקֶצֶת. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר: אֵין זֹאת אֶלָּא הַשַּׁעֲוָה הַיּוֹצֵאת מִמֶּנָּה. פַּעַם חָתַמְתִּי דָּבָר בְּשַׁעֲוָה, וּמֵאָז חָדַלְתִּי לִהְיוֹת אֲנִי עַצְמִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

הדיאלוג הוא סאטירי ועוקצני בהקשרו, וללא ספק עורר בקרב הקהל צחוק גדול. הוא גם קשור לחשדנות האנטי אינטלקטואלית בקרב ההמון חסר ההשכלה. אבל בין רבדיה הרבים רחוקה משמעות הבדיחה מלהיות פשטנית, וכמו במקומות רבים בטקסטים השקספיריים היא מכילה אף רמזים בכוח לעתידה של התרבות.

לפני שכל תומכיו טרופי הדעת של הנאשם המכהן במחוזותינו יריעו בשמחת ניצחון למה שנדמה להם כמאשש את אגדת "המהפכה השלטונית" הגורפת כנגד מערכת המשפט כולה, יובהר שעורכי הדין שכנגדם יוצא גיבור המרד העממי אינם בהכרח דווקא למדניה החריפים של הרשות השופטת או התיאורטיקנים של תורת המשפט.

מאז נפתחו הפקולטות הנחשוניות למשפטים, כשהאוניברסיטאות הראשונות בימי הביניים התפצלו מבתי המדרש של הכנסיה והמנזר, נועד מקצוע עריכת הדין בכל אירופה יותר לשמש כזרוע הביצועית של מנגנוני השררה מאשר לפתח פרקטיקה פרטית העומדת על משמר הצדק לטובת האזרחים כולם.

תרגום מהימן של אמרתו המצלצלת של ג'ק קייד המובס ללשון ימינו יהיה "רֵאשִׁית מַעֲשֶׂה, נַהֲרֹג אֶת כָּל פְּקִידֵי הַדִּין שֶׁל הַמִּמְשָׁל". עורכי הדין החנפנים, פקידי השלטון המושחת, סימלו בעיני הפרולטרים המתקוממים את זילותה התאוותנית של מערכת השררה המקומית והמרכזית.

כשהאוניברסיטאות הראשונות בימי הביניים התפצלו מבתי המדרש של הכנסיה והמנזר, נועד מקצוע עריכת הדין באירופה לשמש כזרוע הביצועית של מנגנוני השררה, ולא לעמידה על משמר הצדק לטובת האזרחים

הרפורמות שהוצגו למלך על ידי ג'ק קייד ואנשיו נועדו לחלץ אותו מחיבוקם של יועציו והפקידים שרתמו את טחנות הצדק לגלגלי השיניים של תאוות הבצע. כשהובסה המרידה וגיבורה העממי, לא היה זה על טיהור שמם של עורכי הדין או הפקידים. קייד הובס, אבל אמרתו הניצַחת של דיק הקצב הונצחה בתולדות המאבק בשחיתות ולא נס ליחה עד עצם ימינו.

ההיצמדות לחוק היבש מעולם לא חיממה את ליבו של נסיך המשוררים הדרמטיים. הוא מתגרה בה בדמותו של שיילוק, שתבוסתו המשפטית חושפת את קטנוניותם של אזרחי וונציה הנאחזים בפלפולי הדין יותר ממנו; אנג'לו הצדקן ב"מידה כנגד מידה", המייצג את חומרת החוק היבש, מתגלה כעבריין מושחת וצבוע; ואילו מלבוליו ב"לילה השנים עשר", המקפיד על תקנות הבית עד שהיה לזרא בעיני כל, הופך למושא לעגם של הנתונים למרותו כשהקפדתו היתרה נגלית כביטוי לתאוותיו המופרכות המגולמות בשמו (שתרגומו הוא "רצון רע").

בפרוס היום המציין את קיומה החי והבועט בתרבותנו של יצירת שקספיר, קשה שלא לחשוב על שלטון הפקידים, שהשתלט בין השאר גם על מחויבויותיה המסורתיות של החברה – לקיומן של האמנות והתרבות.

תחת כנפי סילופה הממאיר של הדמוקרטיה כעריצות הרוב הגועש, ובצל האידיאולוגיה הקפיטליסטית שטיפוח התרבות הוא אחד מקישוטי המותרות שהיא עונדת על פרוות השועל שלה, הופקדה גברת בורה וצרחנית על טיפוח התרבות, שלא בטובתה, כפרס ניחומים.

אותו תפקיד שבמקומות אחרים שימשו בו אנשי רוח כאנדרה מאלרו הפך בידי פַּרודיַת השלטון במקומותינו, הנושאת את שם הדמוקרטיה לשווא, למלקוח שחיתות, כיסוי לתגמולי עתק וגינוני שׂרָד ריקים מתוכן. ברוח הדברים ריפדה הצווחנית את אוכלוסי המשרד בפקידים שהקשר בינם לבין התחומים שנמסרו להם לפיקדון עשוי לפרנס עדה שלמה של סטיריקנים נוסח סוויפט או פופ.

בפרוס היום המציין את קיומה החי והבועט בתרבותנו של יצירת שקספיר, קשה שלא לחשוב על שלטון הפקידים, שהשתלט בין השאר גם על המחויבויות המסורתית לקיום האמנות והתרבות

התרבות מעולם לא שימשה למשכוכית העדר או לבני חסותה אלא משל לקידום סדר היום העסקני שלה, שרווח וכיבוד בצידו. כשביקשה מנהיגת הלהקה לזכות ברווח פוליטי בשם גזענותה, שללה תקציבי ציבור מתיאטרון ששיוכו האתני פרוץ להסתה פופוליסטית, ואז נסתייעה בפקידים הסרים למשמעתה להוסיף ולשלול את תקציביו של אותו תיאטרון בתואנה שפעילותו הצטמצמה בעקבות הקיצוץ וכך הביאה לסגירתו המוחלטת. בכך הסתכמה פעילות הטיפוח שלשמה ניתנו לה כיבודים ותגמולים.

משראו הפקידים כי טוב הפעילו את סמכותם גם על גופים אחרים, וגם כותב שורות אלה למד את הלקח על בשרו. לפני עשור שנים נתן ידו ליוזמה של אנשי תיאטרון מוכשרים ויחד הקימו מוסד שהוגדר על ידי מנַהֲלתו "תיאטרון לומד". בקידומו השקיע את כל נכסיו הגשמיים והרוחניים. כשפנה לבקש את תמיכת המופקדים על טיפוח התרבות, להם תרם את מיסיו שנים רבות, הוברר שהדרך להכרה לא קלה היא. באמצעות עשרות טפסים ביורוקרטיים מסורבלים, על המבקש להוכיח בעליל פעילות נמשכת ורבת שנים על חשבונו בתחומים בהם הוא מבקש סיוע, כולם מאושרים וחתומים, איך לא, בידי עורכי דין ורואי חשבון למיניהם.

אבל גם לאחר שהושגה ההכרה המשמחת, כרוך השלב הבא במרוץ המכשולים אל התמיכה בשמירה על מסכת נהלים מסובכת מבית מדרשם של הפקידים במשרד האוצר. אף לא אחד מהם נוגע לאיכות, שכן משרד האוצר אינו מתיימר להבין באיכות אמנותית, ואילו המשרד לטיפוח התרבות, בניצוחה של המשכוכית, התנער מן הצורך להחזיק בתחומו אנשי תרבות ואמנות. כל שוחרי התמיכות יעידו איזו משימה סיזיפית היא להביא את פקידי המשרד לצפות בפרי עמלם.

מרוץ המכשולים לתמיכה כרוך במסכת נהלים מסובכת מבית מדרשם של פקידי האוצר. אף לא אחד מהם נוגע לאיכות, ואילו משרד התרבות התנער מן הצורך להחזיק בתחומו אנשי תרבות ואמנות

אחת האחרונות במשרד הנחתה אותנו להגיש פרויקט לועדה האמנותית של המשרד. הופענו, זכינו לשבחים, והתבשרנו בטלפון חגיגי שבקשתנו אושרה וזכתה לתקצוב נאה. התחלנו בחזרות, אבל אז הגיע טלפון ואמר שרגע רגע רגע, הפקידים (שרובם ככולם מתנָאים בתואר כלשהו בלימודי משפטים) קובעים שיש בעיה: אין חולק על ערכה האמנותי של יצירתנו, אבל הבקשה שהוגשה מתייחסת לתקנה 32 סעיף א' ואילו אישור הפרויקט שייך לתקנה 32 סעיף ב, ואי לכך נשללת מאיתנו ההקצבה.

הגשנו ערעור, אלא שבמשרד התרבות ועדת הפקידים שהחליטה דנה בערעור על החלטותיה שלה. כצפוי: הערעור נדחה. הפסקנו את החזרות, ופזרנו את ההפקה.

לקראת השנה הבאה ביקשנו את הנחית המשרד על כל סעיף. אבל ביום השלמת הטפסים נותרה לפחות שאלה מרכזית אחת ללא מענה, כי פקידי המשרד, המומחים לכל דין, לא מצאו לה עדיין תשובה. כדי שלא יחזור סיפור הסעיפים החלטתי להמתין מספר ימים, שמא תמצא התשובה המובטחת. כעבור ימים ספורים, כשדרשנו בשלום בקשותינו, הודיעו לנו הפקידים: איחרתם בהשלמת הטפסים, ולכן תישלל מכם ההקצבה כולה.

לא הועילו ערעורינו, ולא התערבותם של משפטנים בכירים מצוידים בתקדימים. פנינו לבית המשפט, ובתגובה לעתירתו של עוה"ד אביגדור פלדמן בשמנו הסכימה השופטת לטיעונו שמשרד התרבות אינו שלוחה של משרד האוצר, וביטלה את החלטתה של ועדת התמיכות.

בדיון הוברר שבעוד שהקצבתנו נשללה בשל איחור של ימים ספורים, ועדת הפקידים דנה בבקשות באיחור של כמחצית השנה לפחות, ובגמגום מצטדק הודו עורכי הדין שבכך עברו על הנכתב בחוק. מכאן התגלגלה העתירה לפתחו של משרד האוצר, ואנו שרדנו בטוב ליבם של המעריכים את פועלנו בארץ ובעולם באמצעות גיוס המונים מוצלח.

בדיון בעתירתנו הוברר, כי בעוד שהקצבתנו נשללה בשל איחור של ימים ספורים, ועדת הפקידים דנה בבקשות באיחור של כמחצית השנה לפחות, ובגמגום מצטדק הודו עורכי הדין שבכך עברו על הנכתב בחוק

כשנפל על כולנו נגיף הקורונה הרעיף עלינו משרד התרבות טפסי דיווח על הנזקים שנגרמו ועל פעילותנו עד אז. אבל כשהתעניינו בשלום המקדמות נענינו על ידי הפקידים: המקדמות נועדו רק למי שנתמכו בשנה החולפת. אתם לא נתמכתם, ולכן אינכם זכאים למקדמות!

תיאטרון אל מידאן, שנקבר בשל אותו הגיון פקידותי, כבר איננו עימנו. נראה שעורכי הדין המופקדים על טיפוח התרבות מצפים לראות אותנו מצטרפים אליו. נמלכנו בדעתנו אם להצטרף למשאלתם, אבל ביום הולדתו של מחבר "הנרי הששי" החלטנו להודיע על צירופם של ג'ק קייד ודיק הקצב לצוות המשפטי בהנהגת עוה"ד פלדמן.

"רֵאשִׁית מַעֲשֶׂה, נַהֲרֹג אֶת כָּל עוֹרְכֵי הַדִּין" איננה קריאת קרב מעשית ואין לה תרגום למציאות. וכי מי יכול להרוג במחי יד את כלל עורכי הדין, שגם במאה ה-15 התרבו כארבה על שפת הים? גם מורדי ואט טיילר, שהתמסרו למשימה, נחלו הצלחה חלקית.

עורכי הדין שבהם מדובר, פקידי מנגנון חסרי יושרה, אינם אלא אמבלמה המייצגת את שחיתות המערכת. אלה הם המתדיינים שכל תכליתם לסגת מן המוחלט אל הפשרה; מן הצדק אל התכסיס. אלה המדברים גבוהה גבוהה על ערכים וגמול, אבל למעשה אין טהרנותם אלא מסווה לתאוותם הכמוסה לרעות בשדות הנהנתנות כטפילים על גב אמני האמת ועל חשבון רודפי הצדק והשוויון.

תיאטרון אל מידאן, שנקבר בשל אותו הגיון פקידותי, כבר איננו עימנו. נראה שעורכי הדין המופקדים על טיפוח התרבות מצפים לראות אותנו מצטרפים אליו

היפוכו המוחלט של הפקיד עורך הדין, השוטה המלווה את ליר בדרכו הסופנית אל תחומי השיגעון לא יפרוש מן המחזה בטרם ישמיע נבואה עוקצנית וכואבת, המונה את גבולות האוטופיה החברתית-פוליטית ובה בעת משייכת אותם אל מחוזות הטירוף שאין להם כל סיכוי להתממש במציאות חיינו:

כְּשֶׁהַכֹּהֵן יִהְיֶה פּוֹשֵׂק שְׂפָתַיִם,
וְהַמּוֹזֵג שֵׁכָר יִמְהַל בּוֹ מַיִם,
אָצִיל יוֹרֶה טוּב–טַעַם לַתּוֹפֵר,
וְרַק נוֹאֵף יִבְעַר, לֹא הַכּוֹפֵר;
כְּשֶׁכָּל שׁוֹפֵט יֹאמַר לַצֶּדֶק טוֹב,
וְאֵין אַבִּיר נִצְרָךְ אוֹ בַּעַל חוֹב,
לְשׁוֹן–הָרַע לְעוֹלָמִים תֹּאבַד,
וְהַכַּיָּס שָׁנִים כְּבָר לֹא עָבַד,
וְהַמַּלְוֶה נוֹשֵׁךְ אַךְ לֹא נוֹבֵחַ,
זוֹנוֹת וְסַרְסוּרִים יִבְנוּ מִזְבֵּחַ;
אָז תְּכֻסֶּה מַמְלֶכֶת אַלְבִּיוֹן
שָׁמָּה וּמְבוּכָה וְתִמָּהוֹן:
כִּי בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם, פְּלִיאָה גְּדוֹלָה הִיא,
בּוֹ כָּל אָדָם יֵלֵךְ עַל זוּג רַגְלַיִם.

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות