להיות בבית בקורונה זה כמעט כמו להיות בכלא

אילוסטרציה (צילום: iStock-MarinaZg)
iStock-MarinaZg
אילוסטרציה

עוד מעט תעבור שנה מאז שהחיים שלי השתנו, יותר נכון נהרסו. כן כן, באשמתי בעיקר, אבל זו לא הנקודה. על האחריות שלי במה שקרה כתבתי בחודשים האחרונים והרבה. עוד אמשיך בעתיד, אולי. זו היתה שנה קשה שאני לא מאחל אפילו לשונאים הכי גדולים שלי. או יותר נכון, אפילו לאלה שאני שונא במיוחד. מה לא היה שם: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית שבה השקעתי יותר מעשרים שנה, מותם של שני הוריי בחודש אחד בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה.

זו היתה שנה שאני לא מאחל לשונאיי: התדרדרות בריאותית, קריסה כלכלית, איבוד המשפחה התעסוקתית בה השקעתי יותר מ-20 שנה, מות שני הוריי בהפרש של שבועיים אחד מהשנייה, ועכשיו הקורונה

אחד הדברים שיכולים לשבור אדם בכלא היא הבדידות (אני "ביליתי" חמישה חודשים בבית המעצר ניצן אחרי שעברתי על החוק ונהגתי ללא רשיון) הבדידות, למרות שיש איתך עוד 4 אנשים בתא. הניתוק מהעולם החיצון, חוסר היכולת לצאת החוצה לשאוף אויר מתי שאתה רוצה, חוסר האפשרות לאכול את האוכל שאתה רוצה ושיכול לעשות לך טוב.

וזה עוד יותר נכון אם אתה ממילא די לבד. סוליסט שכזה. אחד שגם בימים רגילים לא מארח מי יודע מה. בעיקר עכשיו בחודשים האחרונים, כשמתבייש במצב בו אני נמצא ומשתדל להתרחק מאנשים, מביקורת. אולי לא יודע להבחין בין רצון אמיתי לעזור לבין דברים אחרים. מה לעשות, אני דפוק.

יצאתי היום לקנות קצת אוכל. צריך לקחת מונית כי אחרת הרגליים לא נושאות אותי. הסופר השכונתי לא מתפוצץ מאנשים, סחורה יש דווקא והרבה. לא ראיתי דברים שחסרים למעט נייר טואלט. זה אין. המון מוצרים לשמירה על הגיינה, כפפות עם אבקה וכפפות בלי, 5 סוגים שונים של אלכוג'ל, וכן, מלא עוגיות ועוגות לפסח. חלק ממדפי הפסטה התרוקנו בחלקם, אבל אמרו לי שזה בגלל ההכנות שהיו לפסח. פירות וירקות נהדרים ומלא, מקררי מוצרי החלב מלאים בכל טוב, ואפילו קיבלו 2 ארגזים של חמאת תנובה שעליה מתנפלים כאילו אין מחר.

הרחוב, אחד מהמרכזיים בעיר. ריק. המון מוניות עומדות וממתינות לנוסעים, אבל הם לא באים. כנראה החורף, הגשם והפחד משאירים את האנשים בבית. חנות החיות פתוחה, נו טוב. חייבים לדאוג לחברים הכי טובים שלנו לא?  עשיתי סיבוב, נכנסתי למונית וחזרתי הביתה להמתין למשלוח, אני צריך לשלם 30 ₪ כי הכח לסחוב את השקיות פשוט לא קיים אצלי.

חזרתי לספה. למחשב. הימים האלה נוראיים מבחינת הכאבים. כאבי פיברומילאגיה שמתערבבים בלחצים בחזה ובבטן בגלל חוליים אחרים, הברכיים המרוסקות והאגן שצריך להחליף לא נותנים את האפשרות להסתובב. אפילו לא בבית. את הפארק אני רואה מהחלון. לפני יומיים ירדתי לצלם את הבינגבנד הירושלמי שהגיע לעשות מופע מרפסות. תוך כדי צילום סובבתי את הצוואר והגב, פריצות הדיסק שגילו לי לפני מספר חודשים הלמו בי בעוצמה בלתי ניתנת להבנה.

כמויות משככי הכאבים שאני לוקח גדולה. גדולה מאד. אבל בלעדיהם אפילו לשבת אני לא יכול. מבלה את רוב הזמן בשכיבה על הצד מקופל. בדיוק כמו בכלא ניצן. רק שפה בבית זה לפחות על ספה נוחה ולא על מיטת ברזל עם מזרון בעובי של 5 ס"מ.

כמויות משככי הכאבים שאני לוקח גדולה. גדולה מאד. אבל בלעדיהם אפילו לשבת אני לא יכול. מבלה את רוב הזמן בשכיבה על הצד מקופל. בדיוק כמו בכלא ניצן. רק שפה בבית זה לפחות על ספה נוחה ולא על מיטת ברזל

המחשבות שלי נודדות כל הזמן ומשוות את חמשת החודשים שביליתי בתא ארבע באגף ארבע, לששת החודשים שעברו מאז שחזרתי הביתה ולשבועות האחרונים מאז החלה התפרצות הקורונה. ההבדל המרכזי הוא החופש. אך זה חופש לכאורה, המורכבות הבריאותית שלי, לפי הגדרות משרד הבריאות, שמה אותי בקבוצת סיכון גבוהה. כזו שאפילו ממליצים לה לא לצאת לעשות קניות, אפילו לא לרכוש תרופות, להעזר במישהו אחר.

אבל אני, הסוליסט, לא מסוגל לבקש. לא מסוגל לקבל. התחלתי לעבוד על זה כשהייתי בכלא. היתה התקדמת גדולה, אבל אז זה נעצר כי יצאתי לחופשי. ביקשתי, כחלק מה"שיקום" שהייתי אמור לעבור, להמשיך את התהליך שהתחלתי. מצאתי לעצמי מטפלת טובה. ביקשתי אישור להפגש איתה בנוסף לשאר המטלות שהיו לי. במשך 3 חודשים מתוך ה-5 שהייתי בשיקום, סורבתי. "זה לא מתאים לנו שתראה מישהו בנוסף למה שאנחנו עושים איתך", אמרו לי ברשות לשיקום האסיר. חשבתי להלחם, הרי אני יודע להלחם בבירוקרטייה.

החלטתי לוותר, אין לי כח. אחרי 3 חודשים מישהו החליט שזה באמת לא סביר. דיבר עם מי שצריך והודיע לי שאני יכול לקבל טיפול חיצוני, בתשלום כמובן. תשלום גבוה, 300 ₪ למפגש. לפחות פעם בשבוע, צריך פעמיים, איך לעזאזל מממנים את זה. התחלתי, אבל המשבר הכלכלי הכריע אותי.

אז מה עכשיו. מתקרב ל-60. בקבוצת הגיל בסיכון לקורונה. מחלות מורכבות והתעללות מתמשכת של קופת החולים (על זה בפוסט נפרד), שהביאה אותי להתלונן למשרד הבריאות. שם, יש לי עוד קצת קשרים, הודיעו לי שפתחתי תיבת פנדורה על התנהלות לא תקינה של הקופה. אגב המנכלי"ת שלה ממש אוהבת להופיע בטלויזיה בימים האלה אבל מדובר במנכלי"ת מושחתת שמנהלת ארגון שתרבות השקר שבו ושלו היא דבר שבשגרה.

במשרד ביקשו ממני להתלונן בגלוי כדי שיוכלו לטפל כמו שצריך. הסכמתי כמובן, בדיוק כמו שעשיתי כששלחתי לפני חודש וחצי מכתב תלונה לשרי המשפטים ובטחון הפנים על הכשלים בהתנהלות השב"ס ומערכת המשפט והמשטרה, עדויות אישיות שלי, לא עדות שמיעה. מחכה לתשובות שהבטיחו.

אז אני בבית. לא ממש עובד. מנסה להתמודד, מנסה עדיין לשנות. הראש עדיין פועל, הרעיונות על מה שאפשר לעשות כאן כדי לטפל נכון במשבר יש לי למכביר, בכל זאת הייתי בין יוזמי המאבק להקמת קרן ההצלה לארגוני החברה האזרחית במשבר הכלכלי הגדול של 2008. השגנו אז קרן של 100 מליון ₪ לטובת הארגונים, בשנה הראשונה חולקו 60 מליון, בשנה השנייה האוצר ניסה לנכס את הכסף לדברים אחרים, הצלחנו להציל 50 אחוז ממה שנשאר. אבל זה האוצר, הוא לא השתנה עד היום. ככה הוא עובד. גם כן אחד מהדברים שצריך לשנות. מאד רציתי לשנות אותם, ככל שהזמן עובר נדמה לי שאני לא אהיה שם בשביל זה.

אז אני בבית. לא ממש עובד. מנסה להתמודד, מנסה עדיין לשנות. רעיונות על מה שאפשר לעשות כאן יש לי למכביר, אבל ככל שהזמן עובר נדמה לי שלא אהיה שם בשביל זה

כותב מכתבים עם רעיונות, מדבר קצת עם אנשים, אחד מהנושאים שעל הפרק הוא איך מגיעים לאותם אנשים, קשישים ואחרים, שאינם לקוחות מחלקות הרווחה, שבימים שבשגרה לא מגיעים למרכזי היום לקשיש או למקומות אחרים. עכשיו בגלל בעיות רפואיות ואחרות שיש להם, הם יושבים בבית ואף אחד לא יודע עליהם. אם הם לא פונים לקבל סיוע מאחת מעמותות המזון או עמותות אחרות, הם נשארים לבד בלי כלום.

זה אגב, מה שהיה במלחמת לבנון השנייה, טונות של ניירות נכתבו על זה אח"כ אבל עכשיו נדמה לי שאף אחד לא עשה שינוי ממשי.

דוגמא אמיתית, מוחשית, כן אם עוד לא ניחשתם. אני. זה לא שאני לא רשום בכל מיני מקומות. רשום, לא ברווחה (תודה מעדיף שלא) אבל במקומות שלדעתי היו צריכים לעשות מעקב ולראות מה קורה. אולי בעצם האחריות היא רק שלי, רק עליי. אני לא בטוח אבל זה המצב.

בפארק מתחת לבית מתכנסים כל יום בעלי הכלבים, יחד ולחוד. הרבה מהם קשישים, מבוגרים, שהכלבים בשבילם הם החברים האמיתיים. אבל גם אותם צריך להאכיל, לדאוג לתרופות, וכשהכסף נגמר והמדינה לא ממש מסייעת, אז אחרי שמוותרים על אוכל בשביל תרופות או להפך, מי שיש לו כלב יוותר הרבה פעמים על התרופות והאוכל כדי שלכלב יהיה טוב.

אני יושב וחושב על קשישים אחרים, על אמהות חד הוריות שפוטרו מעבודתן או הוצאו לחל"ת בדרך שלא מאפשרת להן לקבל דמי אבטלה, על העצמאיים שמשלמים מחיר כבד על זה שבמשך שנים הם עומדים בכל הדרישות הכספיות של המדינה ובסוף מוצאים את עצמם בלי זכויות כלל מול הביטוח הלאומי. אני מרגיש שיש לי מדינה שמפקירה את אזרחיה.

בפארק מתחת לבית מתכנסים כל יום בעלי הכלבים, הרבה מהם קשישים, שהכלבים בשבילם הם החברים האמיתיים. מי שיש לו כלב יוותר הרבה פעמים על התרופות והאוכל כדי שלכלב יהיה טוב

אני יושב וכועס על הקברניטים שמדברים על סולידריות חברתית ושותפות הדדית אבל הם עצמם ממשיכים לקבל משכורות גבוהות בעוד שאחרים הולכים הביתה בלי כלום. לפחות בשביל הנראות תודיעו שאתם מוותרים על 20% משכרכם – כן כן אתם חברי הכנסת, הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה, כולל אלה שעובדים לפי "חוזה בכירים". זה לא ישנה דבר לתקציב המדינה זה בהחלט יאותת לציבור שנבחריו ובכיריו לא רק מדברים אלא גם נותנים דוגמא אישית. בשנת 2008 כשהחל המשבר הכלכלי אז, הצעתי אצלי בארגון שחמשת בעלי השכר הגבוה יקצצו 15-20 אחוז משכרם. במשך עשר שנים אח"כ השכר שלי המשיך להיות מקוצץ.

זהו, סוף הפוסט. יש לי המון דברים עוד לכתוב, המון רעיונות, דברים נחמדים אפילו. אבל הכאבים חזקים מידי, לחץ בחזה, סוכרת לא מאוזנת, פיברומיאלגיה משתוללת שגורמת לחלקים גדולים מהגוף פשוט להפסיק את התפקוד הרגיל שלהם.

אין לי סמפטומים של קורונה, למה שיהיו, אני בעיקר בבית בלי אינטראקציה עם מה שקורה בחוץ. כמה זמן זה יכול להחזיק מעמד, האמת? לא ממש ברור. רק המחשבה שיש עוד רבים כמוני שם בחוץ, ושאם אכתוב את מה שעובר עליי, אולי זה יגרום למישהו לעשות משהו – רק המחשבה הזו דוחפת אותי לא לוותר, בינתיים.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,371 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 27 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יהודה גליק יתמודד על נשיאות המדינה

פרסום ראשון חבר הכנסת לשעבר, איש הציונות הדתית-לאומית, החליט לרוץ לתפקיד הנשיא באמונה כי הוא האיש המתאים להביא לאיחוד בעם ● "אני מתגעגע לימים שבהם היינו חברה סולידרית, חברת מופת, שרצינו להיות אור לגויים ולא להיאבק ולשנוא כך אחד את השני", אמר לחברי כנסת איתם שוחח ● גליק סירב להגיב לידיעה

מועמד חדש לנשיאות המדינה: חבר הכנסת לשעבר, הרב יהודה גליק, הודיע לחברי כנסת בימין כי יתמודד על תפקיד נשיא המדינה בקיץ הקרוב. גליק ביקש מבני שיחו לתמוך בו והודיע כי הוא היחידי מבין כל המועמדים שמתאים לתפקיד.

"בראש השנה ישבתי עם עצמי יומיים שלמים והחלטתי שאני רץ", אמר גליק לחברי הכנסת שאיתם שוחח. "אני רואה מה קורה היום בעם. אני כואב את הפירוד והשיסוי. אני מתגעגע לימים שבהם היינו חברה סולידרית, חברת מופת, שרצינו להיות אור לגויים ולא להיאבק ולשנוא כך אחד את השני. אפשר לחזור לשם".

"אני רואה מה קורה היום בעם. אני כואב את הפירוד והשיסוי. אני מתגעגע לימים שבהם היינו חברה סולידרית, חברת מופת, שרצינו להיות אור לגויים ולא להיאבק ולשנוא כך אחד את השני. אפשר לחזור לשם"

גליק, בן 55, איש הציונות הדתית-לאומית היה חבר כנסת בליכוד בין השנים 2019-2016. הוא הגיע כנציג המתנחלים ביהודה ושומרון, אבל התגלה במהירות כאיש שפתוח לכל הדעות והמגזרים, מה שהפך אותו לדמות פופולרית, בעיקר מחוץ לשורות הליכוד.

גליק גינה את החייל אלאור אזריה, בניגוד לכל חבריו בליכוד. הוא עורר עליו כעס בקהילה האורתודוקסית ממנה הגיע כאשר סירב להחרים את התנועה הרפורמית. הוא גם הגן על ראשי תנועת "בצלם", כאשר גורמים בימין ביקשו לשלול מהם את האזרחות.

אם גליק ייבחר, הוא ככל הנראה יהיה הנשיא הראשון שיעלה להר הבית. גליק ידוע במאבקיו העקביים על זכות התפילה היהודית בהר. לאורך עשרות שנים הוא עולה להר הבית, מפגין למרגלותיו, שובת רעב ומתעמת ללא הרף עם המשטרה ורשויות החוק. פעמים רבות הוא הורחק מתחומי ההר.

יהודה גליק מפגין ליד הר הבית ב-2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יהודה גליק מפגין ליד הר הבית ב-2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

על המאבקים הללו הוא כמעט שילם בחייו. באוקטובר 2014 נורה גליק בירושלים בידי איש הג'יהאד האסלמי ונפצע קשה מאד. ההחלמה שלו נחשבת עד היום בגדר נס.

גם ביום חמישי האחרון הגיע גליק עם אשתו, הדס דיסין, לתקוע בשופר ליד שער הרחמים, ולתבוע שוב את עליית היהודים להר. האירוע הועבר בשידור חי ביוטיוב. גליק ודיסין נקנסו ב-500 שקל כל אחד על הפרת תנאי מגבלות הקורונה, מכיוון ששהו מחוץ לרדיוס קילומטר מביתם. כל ההסברים של גליק שהוא מפגין, כמו כל אחד אחר, נפסלו.

לשאלת זמן ישראל על הכוונה שלו להתמודד לנשיאות ענה גליק, "אין תגובה".

עוד 326 מילים

מנכ״ל משרד הבריאות: הלימודים לא ישובו במלואם מיד אחרי סוכות

חזי לוי הוסיף כי לא נצא מהסגר מיד אחרי שמחת תורה ● על ההפגנות אמר: ״בנינו מתווה שמאפשר הפגנות בחוץ בקפסולות, מה שראינו אתמול בלילה שמר על המתווה הזה? ● "קורא לכולם - למרות הזכות להפגין, אנחנו חייבים להתעשת״" ● סגן השר יואב קיש: מקווה שנשלים ביום שלישי את הליך החקיקה שיחייב הפגנות במרחק של עד 1000 מטר מהבית ● אריה דרעי: הכתר של הקורונה הוא הכתר של בורא עולם

07:54 עריכה

הלילה: אריה דרעי מסביר בסרטון שהכתר של הקורונה הוא של בורא העולם וקורא לצאת ב21:00 לקריאת שמע במרפסות.

07:50 עריכה

ח״כ צבי האוזר ממחזר סטטוס משנה שעברה:

07:48 עריכה

יאיר גולן רוצה להתפייס עם הערבים ועם סמוטריץ׳:

 

07:13 עריכה

מנכ״ל משרד הבריאות חזי לוי בגל״צ: ״קורא לכולם – למרות הזכות להפגין, אנחנו חייבים להתעשת. בנינו מתווה שמאפשר הפגנות בחוץ בקפסולות, מה שראינו אתמול בלילה שמר על המתווה הזה?"

לוי הוסיף כי הוא ״מוטרד כאזרח ישראלי. מרגיש כאילו אנחנו לא רואים מה קורה, לאן אנחנו דוהרים? אנחנו רואים התקהלויות ענק, חשש לתפילות במקומות בהם ביקשנו לצמצם".

לוי גם אמר "מניח שלא נצא מהסגר מיד אחרי שמחת תורה. גם הלימודים לא יתחדשו במלואם מיד אחרי סוכות".

היציאה מהסגר? ״היום אנחנו ב-15% הדבקה, חייבים לרדת לפחות ל-10%״. אמר לוי.

07:11 עריכה

רשת ב׳:  סגן שר הבריאות יואב קיש אמר על ההפגנות כי יש שם מיעוט של אנרכיסטים שרוצים אנרכיה. קיש אמר כי הוא מקווה להשלים את החקיקה בכנסת שתגביל את ההפגנות ל-1000 מטרים מבתי המפגינים.

עוד 5 עדכונים

הפגנות בימי קורונה

ככל שמספרי התחלואה בקורונה עולים, מתגברות הקריאות למנוע בעת הזו הפגנות. תומכי נתניהו דורשים לאסור הפגנות, בהתייחסם להפגנות המתקיימות נגדו מזו תקופה ארוכה. ההפגנות הללו מציקות לתומכיו באופן מיוחד. יש לכך מספר סיבות אפשריות:

  • יתכן שהן מציקות להם עקב המסר שעולה בהן נגד שחיתות של נתניהו.
  • יתכן כי ההפגנות מעצבנת אותם כי הם רואים מפגינים נחושים שמגיעים בכל שבוע לירושלים ומפגינים ליד מעונו של ראש הממשלה, ולא מסתפקים בהפגנה שגרתית תל אביבית בכיכר רבין או ליד כיכר הבימה.
  • יתכן גם שההפגנות האלו מעצבנות את תומכיו מכיוון שהן מתקיימות ללא הנהגה מלמעלה, באופן עממי, ללא נאומים, פוליטיקאים והופעות של זמרים, עם יצירתיות רבה מצד המפגינים.
  • ויתכן שמציקה לכם העובדה שהמפגינים, על אף היותם זועמים, אינם נראים "חמוצים",  כפי שתומכי ראש הממשלה מגדירים אותם.

ככל שמספרי התחלואה בקורונה עולים, מתגברות הקריאות למנוע בעת הזו הפגנות. תומכי נתניהו דורשים לאסור הפגנות, בהתייחסם לאלו שמתקיימות נגדו מזה זמן. ההפגנות הללו מציקות לתומכיו באופן מיוחד

תומכי נתניהו מתנגדים להפגנות נגדו גם כשיש קורונה וגם כשאין. אלה אותם מגיבים שהתנגדו להפגנות שנערכו ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בדרישה שיפתח בהליכים משפטיים נגד נתניהו. אז התירוץ שלהם היה שהמפגינים מטרידים את מנדלבליט ומשפחתו, מפריעים לשכנים, ומפעילים עליו לחצים פסולים על מנת שיפעל נגד נתניהו.

התנגדות נוספת להפגנות נשמעת גם בקרב מי שאינם ידועים כתומכיו הגדולים של נתניהו. טענות אלו נשמעות על ידי אלו שרואים שהכל אסור, אך הפגנות מותר, וטוענים: למה להם מותר ולנו אסור. למה מותר לאלפי אנשים להתרכז יחדיו בהפגנה, אבל לי אסור לפתוח את בית הקפה עם עשרה לקוחות שיושבים בחוץ? צפייה בתמונות של מפגינים שמחים בחוף הים בראש השנה, תורמת לתחושת האפליה הזו מבחינתם. כשמתפללים רואים הגבלות על בתי כנסת אך חגיגות המוניות מבחינתם, הם חשים באפלייה. כשאירועים המוניים אסורים בקיום באוויר הפתוח אך הפגנות בלפור מותרות, יש מי שרואה בכך חוסר הוגנות.

קריאות נוספות נשמעו נגד ההפגנות בבלפור מצד תומכי ההפגנות, מתוך מטרה למנוע תמונות של מפגינים שיוצאים בהמוניהם, בעוד אזרחי ישראל נמצאים בסגר.

נתונים על הדבקות בהפגנות אינם קיימים, כך שלכאורה הקורונה לא מופצת בהן. במרחב הפתוח כבר ידוע שסיכויי ההדבקה פחותים מאוד לעומת מרחבים סגורים. עם זאת נצפו מפגינים ההולכים בצפיפות בתהלוכה וכן מפגינים המתרכזים בצפיפות בכיכר פריז, חלקם יושבים על הכביש. חלק קטן בהפגנות אף נצפה ללא מסכות או מסכות שאינן נעטות באופן תקני. לכן, גם אם ההפגנות אינן משמשות כמוקד קורונה, יש בהצטופפות סכנה בריאותית כלשהי.

נתונים על הדבקות בהפגנות אינם קיימים, כך שלכאורה הקורונה לא מופצת בהן. במרחב הפתוח כבר ידוע שסיכויי ההדבקה פחותים בהרבה ממרחבים סגורים. עם זאת נצפו מפגינים בתהלוכה צפופה או מצטופפים בכיכר

איסור על הפגנות מצד הממשלה הוא צעד שאסור שיינקט. הוא ייתפס כצעד נוסף של נתניהו למחוק את הדמוקרטיה כפי שמתנגדיו טוענים. לכן בשעה זו נראה שהפתרון הטוב ביותר צריך לבוא מצד המפגינים עצמם. אם הממשלה כושלת בטיפול בקורונה, יהיו המפגינים עצמם המבוגרים האחראים. תגובות ראש הממשלה ותומכיו שקראו למפגינים אנרכיסטים, מסוממים ומפיצי מחלות מביאות לכך שקיום ההפגנות נחשב כמטרה בפני עצמן, וכל צעד של שינוי אופי ההפגנות עשוי להיתפס כהתקפלות וככניעה, אך אין זה כך.

ההפגנות אינן מטרה, הן אמצעי להעביר מסר. שינוי באופי ההפגנה בבלפור אינו התקפלות ואינו כניעה בפני נתניהו. מדובר בהתחשבות בציבור שחלק ממנו אף תומך בהפגנות.

לכן טוב יהיה אם המפגינים יימנעו מהפגנות צפופות בבלפור. גם אם ההפגנות שם ימשיכו להתקיים, מוטב שייעשו ללא הצטופפות (כאן המקום להזכיר שמשטרת ישראל תורמת אף היא ליצירת הצטופפות מיותרת).

ההפגנות בגשרים ובצמתים אינן מסכנות בהדבקה לאור זאת שנשמר מרחק בין מפגינים, והן יכולות להמשך ואף להתרחב. אפשר להמשיך במתכונת זו. ולהתאים את ההפגנות למצב הנוכחי.

לא בשביל נתניהו, שעבורו הקורונה היא רק תירוץ. בשביל הציבור.

ניר ודל הוא בעלים של צופית סקרים וניהול פרויקטים. עורך בויקיפדיה העברית ותושב קריית ביאליק.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 567 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו: נעשו טעויות בדרך; האולמות נפתחו במהירות רבה מדי, ייתכן שגם מערכת החינוך

עימותים התגלעו בין שוטרים ומפגינים ● אדלשטיין בקריאה לציבור: "אל תיקחו דוגמה מהמפגינים הערב" ● ממלאת מקום ראש שירותי בריאות הציבור, שרון אלרעי פרייס: אחרי הסגר הנוכחי - הפתיחה תיעשה בשלבים, כשבין כל שלב יחלפו שבועיים-שלושה ● מיקי זוהר: הממשלה הנוכחית חייבת להתפרק בהקדם

עוד 23 עדכונים

איחוד האמירויות ובחריין אינן טורחות אפילו לשלם מס שפתיים של מחויבות לפתרון שתי המדינות, והליגה הערבית מטאטאת את בקשות ההנהגה הפלסטינית הזועמת ● "בעולם הערבי התחולל שינוי פרדיגמטי בסדר היום", אומר שגריר ישראל לשעבר בירדן, ד"ר עודד ערן, "הנושא הפלסטיני ירד בסדר היום הערבי" ● ד"ר קובי מיכאל: "אם ההנהגה הפלסטינית תמשיך להתבסס בעלבונה ולעשות ברוגז, מצבה יהיה רע"

עוד 1,479 מילים

תגובות אחרונות

עידן הקורונה וילה בג'ונגל

לפני 14 שנה, אליסה וג'וש רוקסין עזבו את ניו יורק לטובת רואנדה ● כיום הם מנהלים שם מלון מפואר, מתפעלים מהדרך שבה המדינה האפריקאית מתמודדת עם המגפה, ושמחים שהם לא באירופה או בארה"ב ● רוב המקרים המאומתים במדינה, ובסך הכל 4,722 חולים, היו נהגי משאיות שהגיעו מטנזניה, קניה ואוגנדה, וכולם נבדקו והושמו בבידוד, במקרה שהתגלו כנשאים ● עד כה מתו שם רק 27 איש מהנגיף

עוד 1,416 מילים

ראיון "זו לא היסטוריה, זה מה שקורה עכשיו"

תסריטאי-העל אהרן סורקין ("הבית הלבן") מגיע לנטפליקס עם סרט המבוסס על סיפורם האמיתי של מפגינים נגד מלחמת וייטנאם, שנעצרו ונשפטו מסיבות פוליטיות ● בראיון מיוחד לזמן ישראל סורקין מדבר על המעבר לכיסא הבמאי, ועל הקשר בין "משפט השבעה משיקגו" לבין הגזענות בארצות הברית כיום ● "שאלו אותי אם שיניתי את התסריט כדי לשקף את האירועים האחרונים, ועניתי: כמובן שלא, זה העולם שהשתנה כדי לשקף את התסריט"

עוד 1,782 מילים ו-1 תגובות

בהיעדר מענה אמיתי להסכם בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בפת"ח ובחמאס משתעשעים ברעיון של שיתוף פעולה ● לבנון שוב בוערת, וגם הקורונה חוזרת ● יש לנו מה ללמוד: במצרים האזרחים מפגינים נגד השליט גם בימי מגפה ● וסעודיה מדביקה פערים תרבותיים בני 90 שנה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,091 מילים ו-1 תגובות

בחזרה לסברה ושתילה

מיוחד "מתנדבים נשאו גופות באלונקות אל בורות טריים שנבזקו בסיד, וסידרו אותן בשורות. פלסטינים צעירים, עטויים מסכות לבנות מפני הצחנה, חפרו בורות נוספים כאחוזי תזזית, בעוד מאות אזרחים מסתובבים סביב. פה ושם הציצה יד או רגל מבין שרידי הבתים. באווירת ההיסטריה המרוסנת בקושי, הפכנו לבלתי נראים" ● העיתונאי הוותיק אברהם רבינוביץ' משחזר את ביקורו באתר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון, לפני 38 שנים בדיוק

עוד 2,314 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 39 ימים לבחירות

משחקי הכס

מותה של רות ביידר גינזבורג, אייקון פמיניסטי והשופטת הליברלית ביותר של בית המשפט העליון בארה"ב, שינה את כיוון המירוץ לנשיאות ● לטראמפ כבר יש מועמדת שמינויה יטה את בית המשפט לכיוון השמרני ● הדמוקרטים כבר מאיימים להרחיב את מספר השופטים אם ביידן ייבחר ● ומעל כל זה מרחפת השאלה מי באמת מרוויח ומי מפסיד מהמאבק על זהותו של בית המשפט

עוד 1,495 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מֶחְדָּל

ערב יום הכיפורים 2020, אמיר בן-דוד חושב על בוגרי יום הכיפורים 1973. אז הם היו חיילים צעירים שהתכווצו מפחד במוצבי התעלה, היום הם קשישים בסיכון שמתכווצים מפחד נגיף הקורונה ומתגעגעים לנכדים

עוד 757 מילים

דעה ככה לא אוכפים סגר

מחסומי המשטרה שיוצרים פקקי ענק הם עונש קולקטיבי לציבור שגם כך החיים שלו בתקופה הזו לא קלים ● וכשבקצה הפקק יושב שוטר שבכלל לא בודק את המכוניות, זה רק מרסק את מה שנשאר מאמון הציבור במשטרת ישראל

עוד 681 מילים

מומחי קהלת ביקשו לסתור חוות דעת שמנדלבליט לא הגיש

בשבוע שעבר הוגשה לממשלה חוות דעת משפטית של פורום קהלת בשאלה האם לממשלה יש סמכות להחליט על הגבלת הפגנות פוליטיות ● המסמך מפרט את כל הסיבות שבעטיין היועמ"ש הציג בפני הממשלה עמדה שגויה ● יש רק בעיה אחת קטנה: מנדלבליט לא הגיש חוות דעת בשאלה הזו ● כך פועלים השר אוחנה ואנשי קהלת להפריט את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ● פרשנות

עוד 1,160 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה