תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
כיצד בתו של ראש ממשלת יוון לשעבר סייעה לבעלה האנטישמי להציל יהודים

הכל אודות זואי

בלעדי

מה גרם לדיפלומט ספרדי אנטישמי להציל את חייהם של יהודים מקדוניים בתקופת השואה? ● על פי עדויות חדשות, אשתו היוונייה של חוליו פלנסיה, זואי דרגומיס, היא זו שככל הנראה גרמה לו להנפיק ברגע האחרון דרכונים שבזכותם הצליח להוריד 150 איש מהרכבות – ולאמץ שתי ילדות יהודיות ● אביה של זואי היה אז ראש ממשלת יוון לשעבר ● ברנרד דיצ'ק, שהיה שותף לחשיפת הפרשה ולאיתור חלק ממשפחות הניצולים, מביא לראשונה את הסיפור המלא

הארכיונאית אלפתריה דלזיו נראתה נבוכה כששאלתי אותה במרץ 2019 אם בספריית גנדיוס ההיסטורית באתונה יש מסמכים הקשורים לזואי דרגומיס.

משפחת דרגומיס היא אחת המשפחות הידועות ביותר ביוון. סטפנוס דרגומיס היה ראש ממשלת יוון בתחילת המאה הקודמת, יון דרגומיס היה מהפכן אגדי, ובני משפחה אחרים היו מנהיגים פוליטיים וצבאיים בולטים. כשחצינו את אולם הקריאה העצום, דלזיו הצביעה על כמה היסטוריונים שעיינו במסמכים שנכתבו על ידי בני המשפחה רבת ההשפעה הזאת. אבל נראה שאף אחד מעולם לא ביקש מידע על זואי, אחת מבנותיו של סטפנוס, שהלכה לעולמה ב-1964.

יחד עם עמיתתי הקולנוענית שירי דוידוביץ', ניסיתי לפתור את תעלומת הצלתן של 28 משפחות יהודיות ממקדוניה במהלך השואה.

בחודש שעבר לפני 77 שנים, חיילים בולגרים פרצו לבתיהם של יהודים שהתגוררו במקדוניה, שהייתה אז תחת הכיבוש הבולגרי, והעבירו אותם למחסן מלוכלך במפעל של יצרנית הטבק "מונופול" בסקופיה. במהלך השבועות הבאים, 7,000 יהודים הועלו על רכבות שהובילו אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה. רגע לפני שהרכבת האחרונה יצאה לדרכה, 28 משפחות שוחררו לפתע.

במהלך השנים הוצעו הסברים שונים לשחרור המשפחות. אבל רק לאחר שדלזיו מצאה קופסת קרטון ובה יומנה של זואי, לצד מכתביה, הסיפור השלם התגלה.

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

שמונה מדינות ב-30 שנים

הסיפור הזה מתחיל ב-1913, כשזואי התאהבה בחוליו פלנסיה, דיפלומט ספרדי נעים הליכות. שלא כמו 5 אחיותיה, זואי התנגדה לניסיונותיהם של הוריה להשיא אותה לאריסטוקרט אתונאי. זואי עמדה על שלה והתעקשה להתחתן מאהבה. לבסוף, כשהייתה בת 31, גיל מאוחר באותה תקופה, מצאה את הגבר שחיפשה.

לאחר חתונתם, זואי וחוליו עברו לקוסטה ריקה, שם חוליו הוצב כשגריר ספרד. במהלך שלושת העשורים הבאים, בני הזוג ניהלו חיים מהנים במקומות אקזוטיים נוספים בעקבות עבודתו הדיפלומטית, בהם שנחאי, דרום אפריקה ומרוקו.

אבל משהו היה חסר. כפי שכתבה זואי לאמה בצרפתית, שפתו של המעמד העליון ביוון: "על נישואיי לחוליו אני חשה אושר טהור. אני מבקשת מאלוהים רק שני דברים: שהאושר שלנו יימשך ושהוא ישלח לנו את הילד שאנחנו משתוקקים לו!".

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

ב-1936, עדיין ללא ילדים, זואי וחוליו התגוררו באיסטנבול בעת שפרצה מלחמת האזרחים בספרד. המלחמה קרעה את ספרד לשניים, ויותר מחצי מיליון בני אדם נהרגו. מתחילת הקרבות, חוליו תמך בכוחות הלאומנים בהנהגת הגנרל פרנקו. הדבר הוביל להתנגשות בינו לבין הקהילה היהודית בטורקיה, שהתנגדה לפרנקו.

חוליו כתב לשר החוץ של ספרד מכתב חריף צבוע באנטישמיות:

"אנחנו חייבים לנקוט פעולה נגד הציבור הזה, עם הגווים הכפופים שלהם, הידיים הרועדות והעיניים הפוזלות… מכיוון שספרד של פרנקו תמיד צודקת…".

הפעולה שחוליו איים לנקוט נגד יהודי טורקיה הייתה החרמת הדרכונים שקיבלו מספרד בשנות ה-20. אז, כדי להשיג דריסת רגל כלכלית באימפריה העותומאנית המתפוררת, ספרד הציעה אזרחות ליהודים ממוצא ספרדי. כ-5,000 יהודים ספרדים, בכלל זאת בטורקיה ובמקדוניה היוגוסלבית, נענו להצעה.

מלחמת האזרחים בספרד הסתיימה ב-1939 מבלי שאזרחות היהודים נשללה מהם, ושנה לאחר מכן חוליו הוצב בבולגריה, שם גישתו השתנתה ללא הסבר.

לאחר חתונתם, זואי וחוליו עברו לקוסטה ריקה, שם חוליו הוצב כשגריר ספרד. בהמשך, בני הזוג ניהלו חיים מהנים במקומות אקזוטיים נוספים בעקבות עבודתו הדיפלומטית, בהם שנחאי, דרום אפריקה ומרוקו

הדגל הנאצי נישא על פני הארמון הבולגרי בסופיה, במצעד חגיגי בעקבות השבת חבל דרום דוברוג'ה מרומניה לבולגריה, 8 בספטמבר 1940 (צילום: AP)
הדגל הנאצי נישא על פני הארמון בסופיה, במצעד בעקבות השבת חבל דרום דוברוג'ה מרומניה, 1940 (צילום: AP)

מאחורי כל גבר מצליח…

בולגריה לא הפכה רשמית לבעלת בריתה של גרמניה הנאצית עד אפריל 1941, אבל רדיפת היהודים על ידי הממשלה החלה עוד לפני כן. יהודים אולצו לענוד טלאי צהוב וסולקו מהאוניברסיטאות, וחשבונות הבנק שלהם עוקלו.

כשזואי צעדה ברחובות סופיה בדרך לשגרירות יוון כדי לשלוח למשפחתה סלילי צמר לסריגה, היא חצתה שדרה שנקראה כעת על שמו של היטלר, וראתה שלטים בכניסה לפארקים ולמסעדות שהכריזו: "אין כניסה ליהודים". סבלם של היהודים נגע ללבה; היא כתבה שהמראה שלהם הותיר אותה "שבורה ועצובה עד מוות".

תנועותיה של זואי ברחבי סופיה תועדו היטב, היות שללא ידיעתה היא הייתה נתונה במעקב של סוכני השירות החשאי של בולגריה. ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב, שהיה מודע לכך שכמה מבני משפחת דרגומיס הנהיגו את יוון במלחמותיה נגד בולגריה, היה משוכנע שהיא מרגלת יוונייה.

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

תנועותיה של זואי ברחבי סופיה תועדו היטב, היות שללא ידיעתה היא הייתה נתונה במעקב של השירות החשאי הבולגרי. ראש ממשלת בולגריה היה מודע לכך שכמה מבני משפחתה הנהיגו את יוון, והיה משוכנע שהיא מרגלת

זואי אולי לא הייתה מעורבת בפעולות ריגול, אבל היומן שלה מבהיר כיצד היא חשה כלפי בולגריה, שהניחה לגרמנים לחצות את שטחה כדי לפלוש ליוון. "הלוואי שבולגריה תושמד", היא כתבה. "ושאני אושמד יחד איתה".

ייאושה גבר כששמעה דגל צלב הקרס הונף מעל האקרופוליס:

"הכול מחשיך, זה נגמר בשבילי. לעולם לא אראה שוב את יוון כפי שהייתה. יקיריי, האם אזכה לראות אתכם שוב בבתיכם? מה תעשה, אלוהים? האם זה סופה של יוון שלי?". היא גם ציינה שיש "רדיפות קשות של יהודים… שנלקחים בקרונות ונשלחים לשלושה אזורים בבולגריה, שמהם יישלחו למחנות ריכוז בפולין. רבים מתאבדים".

נראה שהאהדה שלה כלפי היהודים, שנבעה מהסבל שחזתה בו הן אצל היהודים והן אצל היוונים, השפיעה מאוחר יותר על מעשיו של חוליו.

עמוד מתוך היומן של זואי דרגומיס, שנכתב בין 1941 ל-1943 ופורסם ב-2002 תחת הכותרת "מסופיה בחרדה" (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
היומן של זואי, שנכתב בין 1941 ל-1943 ופורסם ב-2002 תחת הכותרת "מסופיה בחרדה" (באדיבות ספריית גנדיוס)

שינוי עמדה

נראה שהסימן הראשון לשינוי עמדתו של חוליו כלפי היהודים היה בקשתו מממשלת פרנקו להתערב לטובת היהודים בעלי האזרחות הספרדית:

"אני מרהיב להציע בכבוד רב להוד מעלתך כי ספרד, מרכז של ציוויליזציה ותרבות, היכן שנולדו מיימונידס, אברואס ועזרא מטודלה (הרמב"ם, אבן רושד ואברהם אבן עזרא). לא תניח ליהודים להיחשב כצאן לטבח".

למרות המברקים והמכתבים החוזרים ששלח לו חוליו, פרנקו לא השיב.

בתחילת 1943, בולגריה הגבירה את התעמרותה ביהודים. המשטרה הבולגרית עצרה שני חברים בולטים בקהילה היהודית של סופיה, ליאון ורפאל אריה, בעליו של מפעל לסבונים ומוצרי קוסמטיקה, בהאשמות שווא של הפקעת מחירים.

לאחר מכן, הממשלה ערכה תכנית לגירוש כל היהודים הן מבולגריה והן משטחי מקדוניה היוגוסלבית ותראקיה (צפון יוון), שאותם מסר היטלר לבולגריה במסגרת הברית הגרמנית-בולגרית.

ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב, במרכז, עם מנהיג איטליה בניטו מוסוליני, מימין, ברומא, 1941 (צילום: רשות הציבור)
ראש ממשלת בולגריה פילוב, במרכז, עם מנהיג איטליה מוסוליני, מימין, ברומא, 1941 (צילום: רשות הציבור)

יישום התכנית החל ב-11 במרץ 1943, כשחיילים בולגרים ריכזו כ-7,000 יהודים במקדוניה וכ-5,000 יהודים בתראקיה. הם כלאו את היהודים המקדונים במחסן של מפעל טבק שעמד בסמוך לתחנת הרכבת של סקופיה.

היהודים בעלי הדרכון הספרדי התעקשו כי יש לשחרר אותם משום שהם מחזיקים באזרחות של מדינה שהייתה ניטרלית במלחמה. אבל הבולגרים דחו את בקשתם וטענו כי הדרכונים שלהם הם "חסרי ערך" משום שהונפקו ביוגוסלביה.

כשנודע על כך לחוליו, הוא שלח רכב להביא שני נציגים של מחזיקי הדרכונים הספרדיים לשגרירות ספרד בסופיה. שם הוא המיר את הדרכונים הספרדיים היוגוסלביים הישנים שלהם בדרכונים חדשים שנשאו את החותמת "הונפק בבולגריה". הבולגרים נאלצו להכיר בדרכונים הללו ושחררו 28 משפחות שכללו כ-150 נפשות, היות שהנשים והילדים היו רשומים בדרכוני הגברים.

חוליו המתין עד שהרכבת האחרונה תצא מסקופיה לפני שיידע על כך את מדריד. לפי הנהלים הדיפלומטיים, היה עליו לבקש היתר מממשלת ספרד לפני שפעל.

מלך בולגריה בוריס, בלבוש אזרחי, משמאל, עם אדולף היטלר ויואכים פון ריבנטרופ, מימין, ב-14 במאי 1941 (צילום: AP)
מלך בולגריה בוריס, בלבוש אזרחי, משמאל, עם אדולף היטלר ויואכים פון ריבנטרופ, מימין, ב-14 במאי 1941 (צילום: AP)

ה"חטא" ועונשו

הסיפוק שחוליו וזואי אולי חשו מהצלת המשפחות ההיהודיות היה קצר מועד.

זמן לא רב לאחר מכן, ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב התפאר בפני חוליו כי הוא מתכנן לגרש את כל קהילת יהודי בולגריה, שמנתה 50,000 איש. כדי לשבור את רוח היהודים, פילוב המשיך את משפט הראווה של ליאון ורפאל אריה, באופן דומה לפרשת דרייפוס. השניים הורשעו בתוך זמן קצר ונתלו בכיכר העיר בסופיה.

זואי וחוליו ערכו ביקור תנחומים אצל משפחת אריה האבלה. בשיחת טלפון שערכתי לאחרונה עם אחיינו של ליאון אריה, הוא סיפר לי על הרגע הדרמטי שבו זואי וחוליו הגיעו להביע את תנחומיהם.

זואי וחוליו ערכו ביקור תנחומים אצל משפחת אריה האבלה. בשיחת טלפון שערכתי לאחרונה עם אחיינו של ליאון אריה, הוא סיפר לי על הרגע הדרמטי שבו זואי וחוליו הגיעו להביע את תנחומיהם

"ישבנו שבעה, ופתאום הגיעה לימוזינה שחורה, מחזה נדיר באותם הימים", נזכר רנה ערב. "יצאו ממנה חוליו וזואי, לבושים באלגנטיות, כדי להציע תנחומים".

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

האהדה שגילו זואי וחוליו כלפי משפחת אריה לא הסתכמה בביקור הזה. כשנראה היה שגירושם של יהודי בולגריה קרב, זואי וחוליו החליטו לעשות כפי יכולתם כדי להציל את שתי בנותיו הבוגרות של ליאון אריה. הם הלכו למנהל האזרחי בבולגריה, ואימצו באופן רשמי את רנאטו וקלאודיה אריה. מששמותיהן של שתי הבנות הופיעו בדרכון של חוליו, לא היה אפשר עוד לגרש אותן.

התגובה הבולגרית לא איחרה לבוא. פילוב הנזעם הכריז על חוליו כאישיות בלתי רצויה וגירש אותו מהמדינה. עקב כך, חוליו וזואי נאלצו לחזור בחופזה לספרד.

ממשלת ספרד זעמה באותה מידה. חוליו הורד בדרגה ולא הוצעו לו עוד משרות שגריר. הוא מת ב-1952 כמנודה. זואי, מאוכזבת מהמדינה שבעלה שירת בנאמנות 40 שנה, קברה אותו הרחק מספרד, בחלקה של משפחת דרגומיס באתונה.

ממשלת ספרד זעמה באותה מידה. חוליו הורד בדרגה ולא הוצעו לו עוד משרות שגריר. הוא מת ב-1952 כמנודה. זואי, מאוכזבת מהמדינה שבעלה שירת בנאמנות 40 שנה, קברה אותו הרחק מספרד, בחלקה המשפחתית באתונה

סיפור הצלתם של יהודי מקדוניה לא סופר במשך כמה עשורים. בדרכם חזרה לספרד, זואי וחוליו עצרו ברומניה, שם השאירו את קלאודיה ורנאטו אצל אחד מדודיהן. קלאודיה נהרגה זמן קצר לאחר מכן בהפצצה אמריקאית, ורנאטו היגרה לבסוף לארגנטינה, שם היא נפטרה ללא ילדים ומבלי לפרסם את הסיפור שלה.

שוטרים בולגרים מפקחים על גירושם של יהודי מקדוניה למחנות המוות הגרמניים במרץ 1943 בסקופיה, שהייתה תחת כיבוש בולגרי (צילום: איי-פי/מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, באדיבות המוזיאון להיסטוריה יהודית בבלגרד)
שוטרים בולגרים מפקחים על גירושם של יהודי מקדוניה למחנות המוות הגרמניים במרץ 1943 בסקופיה, שהייתה תחת כיבוש בולגרי (צילום: איי-פי/מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, באדיבות המוזיאון להיסטוריה יהודית בבלגרד)

חשיפת סיפור ההצלה

ההנחה הייתה שכל יהודי מקדוניה הושמדו בטרבלינקה. אפילו ב-2011, כשהמרכז להנצחת שואת יהודי מקדוניה נחנך בסקופיה, לא היה בו זכר לסיפור ההצלה. אך גילוי מקרי של היסטוריונית אדריכלות ממקדוניה הוא שהוביל לחשיפת הסיפור.

בזמן שחקרה את ההיסטוריה של הרובע היהודי לשעבר של סקופיה, יסמינקה נמיצבה מצאה בארכיון העירוני 28 מעטפות של הבנק הלאומי של בולגריה שהוטמנו בארכיון העירוני. על המעטפות היו רשומים שמות יהודיים, והן הכילו תכשיטים ומטבעות. נמיצבה גילתה שלפני שהיהודים הועלו לרכבות, הבולגרים לקחו מהם את חפציהם האחרונים ואמרו להם שהם יישמרו בבנק. המעטפות, שהיו שייכות ליהודים בעלי דרכון ספרדי, ולא הושבו להם מעולם.

כשפגשתי את נמיצבה ב-2013, התחלנו לעבוד יחד כדי לאתר את המשפחות ששמותיהן הופיעו על המעטפות. בסופו של דבר הצלחנו לאתר את צאצאיהן של כ-12 משפחות בישראל ובמדינות אחרות. התאכזבנו לגלות שחלק מצאצאי הניצולים קיבלו מידע חלקי בלבד על ההצלה. רבים מהם הניחו שפרנקו הוא שהציל את חייהם של הוריהם או של הורי הוריהם.

הפרטים האמיתיים עלו רק לאחר שיצרנו קשר עם ההיסטוריון הספרדי חוזה אנטוניו ליסבונה, שמצא עדויות ארכיוניות לכך שחוליו פלנסיה הוא שהנפיק את הדרכונים שהצילו את חייהן של 28 משפחות מקדוניות, בניגוד לדעתו של פרנקו.

אולם ליסבונה לא פתר את הסתירות בהתנהגותו של חוליו. מה גרם לו להפוך מאנטישמי שביקש לשלול מיהודי טורקיה את אזרחותם הספרדית לאדם שמוכן להקריב את הקריירה שלו כדי לעזור להם? כפי שאומרים, חפשו את האישה.

אזכור קצר בספרו של ליסבונה על ספרדים שהצילו יהודים במלחמה, שלפיו חוליו פלנסיה היה נשוי לאישה ממשפחת דרגומיס המפורסמת, הוביל אותי בסופו של דבר לרגע האאורקה בארכיון של אתונה.

אזכור קצר בספרו של ליסבונה על ספרדים שהצילו יהודים במלחמה, שלפיו חוליו פלנסיה היה נשוי לאישה ממשפחת דרגומיס המפורסמת, הוביל אותי בסופו של דבר לרגע האאורקה בארכיון של אתונה

ייתכן שלעולם לא ניתן יהיה לומר בוודאות באיזו מידה השפיעה זואי על החלטותיו של חוליו, אבל כמה דברים ברורים:

  • כתביה של זואי משרטטים תמונה של אישה בעלת מחשבה עצמאית, אסרטיבית, שהיה לה עניין בנושאים פוליטיים עוד מהימים שבהם עבדה במשרד של אביה כאשר כיהן כראש הממשלה.
  • ההחלטה לאמץ את בנותיו של אריה לא הייתה מתקבלת ללא מעורבותה הפעילה, וסביר להניח שהדבר נעשה ביוזמתה. מעורר השראה לחשוב כיצד אימוצן של שתי הבנות מימש בסופו של דבר, באופן סמלי, את משאלתם של זואי וחוליו להפוך להורים, גם אם לזמן קצר בלבד.
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

כעת, משהפרטים החדשים על חייה של זואי יצאו לאור, יש לקוות שיד ושם יכירו בה סוף סוף, יחד עם חוליו, כחסידת אומות העולם.

בקשה להענקת התואר לחוליו הוגשה לפני כמה שנים על ידי הקרן על שם ראול ולנברג, אבל נדחתה על ידי יד ושם, ככל הנראה בשל עברו המוכתם באנטישמיות.

לא זו בלבד שזואי וחוליו הצילו את חייהן של 28 משפחות מקדוניות, הם גם אימצו את שתי בנותיו של אריה ברגע שבו חייהם של כל יהודי בולגריה היו בסכנה. הם לא ידעו שממשלת בולגריה, בעקבות מחאתן של כמה קבוצות בולגריות, תעצור את המשלוחים.

יש גם לקוות שיומנה של זואי, שפורסם בינואר תחת הכותרת "מסופיה בחרדה", יזכה אותה במקום שהיא ראויה לו בפנתיאון ההיסטוריה של יוון והשואה.

הסיפור שלה משמש דוגמה כואבת לאופן שבו היסטוריונים הזניחו לעתים כה קרובות את תפקידן של נשים. כפי שסיכמה זאת באופן קולע השחקנית נטליה דרגומיס, הנכדנית של זואי, באירוע השקת היומן: "אין ספק שאם זואי לא הייתה אישה, הסיפור הזה היה ידוע כבר לפני זמן רב".

עוד 1,804 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו יקיים במהלך הערב התייעצות בנושא מערכת חינוך

גלנט נגד משרד הבריאות: שום הצדקה לסגירת התיכונים והחטיבות ● כעשרת אלפים תלמידים ומורים נמצאים בבידוד ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו ● בנט: ישראל איבדה אפשרות לבצע 60,000 בדיקות ביום

עוד 38 עדכונים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה