ישראל מזמינה על עצמה אסון עם הסיפוח

התנחלות אריאל בגדה המערבית (צילום: AP)
AP
התנחלות אריאל בגדה המערבית

ישראל מציינת את יום העצמאות ה-72 שלה תוך כדי אסון עולמי שאינו באשמתה. להשלמת התמונה, המדינה גם מזמינה על עצמה אסון נוסף מסוג יותר מוכר, שבניגוד למשבר הקורונה יהיה כולו תוצרת הארץ.

התוכנית הממשמשת ובאה של בנימין נתניהו לסיפוח אזורים בגדה המערבית היא הימור שמציע מעט ומסכן הרבה, ובני גנץ הסכים לו בחריקת שיניים. על פי הסכם ממשלת האחדות שהושג בשבוע שעבר, הצדדים חייבים להסכים על כל חקיקה שתובא לממשלה ולכנסת – למעט הצעת הסיפוח.

ישראל מציינת את יום העצמאות ה-72 שלה תוך כדי אסון עולמי שאינו באשמתה. להשלמת התמונה, המדינה גם מזמינה על עצמה אסון נוסף מסוג יותר מוכר, שבניגוד למשבר הקורונה יהיה כולו תוצרת הארץ

בנושא זה, נאמר כי ראש הממשלה יוכל להביא את "ההסכם שיושג עם ארה"ב על יישום הריבונות" החל מה-1 ביולי 2020 לדיון בממשלה לאישור בכנסת.

זה משעשע: ישראל תבקש אישור מממשל טראמפ לספח באופן חד צדדי אדמות שנמצאות במחלוקת עם הפלסטינים. מזכיר המדינה מייק פומפאו אמר בשבוע שעבר כי תפוח האדמה הלוהט הזה הוא של ישראל בלבד. זה נשמע כמו אור ירוק – אבל עם הבית הלבן הזה הכל יכול כל להתהפך בשניה, או להקבר בועדות. יש לקוות לכך.

ייתכן גם שמדינות ערב יבהירו לישראל שהדבר הרה אסון, או שהדמוקרטים יעבירו מסר חד משמעי. בינתיים מחמוד עבאס זועק בגרון ניחר נגד התכניות, אבל הממשלה לא חוששת ממנו. הדעה הדומיננטית בירושלים היא שאין לו ברירה והפלסטינים בכלל חשים מובסים – דבר שאינו מוטעה לחלוטין.

אז מה הבעיה?

הבעיה היא שישראל זקוקה נואשות לכך שהפלסטינים ימשיכו בשיתוף הפעולה הביטחוני עם צה"ל ושהחמאס ודומיו ימשיכו לנצור אש. מטופש להניח שהרגיעה הנוכחית קיימת פשוט כתוצאה מגדר הביטחון והגאונות של השב"כ, וכי היא תימשך לנצח למרות פרובוקציות. מי שחושב כך אולי שכח את סיוט האינתיפאדה השניה.

אולי מישהו חושב שהפלסטינים למדו אז לקח, כי יותר נהרגו בצד שלהם והם לא הרוויחו דבר. באופן מוזר, מחשבות כאלה נותנות לפלסטינים מעט מדי וגם יותר מדי קרדיט.

הבעיה היא שישראל זקוקה נואשות לכך שהפלסטינים ימשיכו בשת"פ הביטחוני עם צה"ל, ושהחמאס ודומיו ימשיכו לנצור אש. מטופש להניח שהרגיעה הנוכחית היא תוצאה של גדר הביטחון וגאונות השב"כ

לפלסטינים לא היה אינטרס רציונלי להתקומם בשנת 2000, רק משום שההצעה של אהוד ברק בקמפ דייוויד לא הייתה ראויה מבחינתם, או בגלל שאריאל שרון ביקר בהר הבית. מצבם הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר והם עמדו לאבד הכל ולהביא את שרון השנוא לשלטון. עם זאת לא הייתה התנגדות רצינית לאינתיפאדה. הסקרים הראו בעקביות כי התמיכה בפיגועי ההתאבדות הייתה גבוהה. וכדי להבהיר את עמדתם – המצביעים הפלסטינים גם העניקו ניצחון לחמאס, הפנים הגלובליות של רעיון פיגועי ההתאבדות, בבחירות 2006 – הסיבוב האחרון שלהם.

זה לא רק שהפלסטינים נוטים להיגרר אחר הרדיקלים שבקרבם. זה גם שיש להם טיעון חזק שישראלים רבים מסרבים לראות. אין כמעט דרך להגן על 53 שנות שלטון ישראלי על מיליוני בני עם אחר תוך סירוב לתת להם את הזכות להצביע בעד הרשות השולטת בהם. וזאת ישראל, לא הרשות הפלסטינית; מצחיק לשמוע ימנים הנאחזים בקיום הרשות – שלהקמתה התנגדו בפנאטיות קיצונית שהובילה לרצח יצחק רבין – כבעלה תאנה שהופך את הכל לבסדר.

סיפוח יזרוק לפח עשרות שנים של מדיניות נגד מהלכים חד צדדיים מסוג זה, שהכירו בנפיצות המצב וכיבדו את הרעיון שגבולות צריך לקבוע במשא ומתן. מהלך כזה יכול בהחלט להתפוצץ לישראל בפנים, תרתי משמע. זו הסיבה שמערכת הביטחון מתנגדת למהלך. זו הסיבה שכמעט כל ראשי מערכות הביטחון בדימוס מתנגדים לנתניהו.

האם המהלך אינו חוקי? אפשר להתווכח על זה. טהרנים מהשמאל יגייסו את אמנת ז'נבה והחוק ההומניטארי הבינלאומי האוסרים על סיפוח אדמות כבושות תוך שלילת זכויות התושבים המקוריים. אך ניתן לטעון שכל זה חל רק כאשר השטח נלקח ממדינה, ופלסטין איננה עדיין מדינה. אי אפשר לפתור את כל זה ולמעטים יש כוח להתווכח, בטח לא עם משיחיים שיש להם קו ישיר לאלוהים. השיקולים האמיתיים הם פרקטיים.

מה שישראל תגיד, סיפוח יחמיר את המתיחות עם חלק גדול מהעולם – וגם עם ארצות הברית אם טראמפ יפסיד בנובמבר. אם יספחו את בקעת הירדן הדבר יסכן מאד את הסכם השלום עם ירדן, המעניק עומק אסטרטגי ממזרח וקריטי לביטחון המדינה.

אני לא מכחיש את הסכנה בירידה מגו ההר בשומרון. אבל הסכנה הכרוכה ביצירת מדינה דו-לאומית ולא דמוקרטית גדולה יותר. המשא ומתן על חלוקת המדינה יסתבך באופן משמעותי ומיותר כתוצאה מסיפוחים כעת.

זה לא רק שהפלסטינים נוטים להיגרר אחר הרדיקלים. יש להם גם טיעון חזק שישראלים רבים מסרבים לראות. אין כמעט דרך להגן על 53 שנות שלטון ישראלי על מיליונים, תוך סירוב לתת להם להצביע לרשות השולטת בהם

האם סיפוח – או בתיאור המכובס "החלת החוק הישראלי" – מעניק לישראל משהו קונקרטי? לא באמת. הרי בכל מקרה ישראל שולטת שם על חוקיה ועל תחבולותיה. הדבר ברור במיוחד (ועדיין איכשהו מוסתר) כאשר מתנחלים מצביעים בבחירות למרות שישראלים בחו"ל לא מצביעים. ואת הסיפוח אפשר לכטל, אם כי בקושי. בקיצור, רק צרות זה מביא.

האינטרס של נתניהו הוא אולי להשאיר איזושהי מורשת שתרשים את הבסיס הימני. יתכן שהוא יזדקק לו שוב.

אבל מדוע שגנץ יגרר לזה? אנשיו טוענים כי הפרויקט בכל מקרה נהנה מרוב, למרות שמחנה אנטי-נתניהו כולל 61 מתוך 120 חברי כנסת. הסיבה לכך היא שהכחול-לבן כוללת כידוע כמה אנשי ימין המתנגדים לנתניהו בגלל שערוריות השחיתות שלו, אך עדיין תומכים בהרפתקנות בשטחים הכבושים. הם לא הביאו קולות אבל בחוצפתם העזו לחסום את גנץ מלהקים קואליציה בלי הליכוד, והם יתמכו בסיפוח. כך גם אביגדור ליברמן, ש-7 חברי כנסת שלו הם חלק מגוש גנץ בגלל שנאתם לכפייה הדתית שהיא חלק מפק"ל הימין.

אז כן: המהלך המטורלל אכן נהנה מרוב בכנסת.

והציבור הישראלי כנראה יתמוך בזה גם, אלא אם הפיצוץ יגיע מהר יותר ממה שאני מצפה. סמכו על נתניהו שידע לטעון ברהיטות שהאזורים המסופחים "יהיו ממילא חלק מישראל בכל הסכם עתידי". אז הם יתחילו עם אזורים כמו גוש עציון ומעלה אדומים, קרוב לקו הירוק. האם תינתן לפלסטינים ריבונות מלאה הדדית באזורים ש"ממילא" יהיו בפלסטין, כמו רמאללה? לא הייתי מהמר על כך.

יגידו שבהצטרפות לנתניהו, כחול לבן תוכל לשמור על סיפוח "אחראי". אולי. אבל נתניהו החזיק בקלפים גרועים ועומד בפני משפט שוחד שייפתח בעוד שבועות. לא נראה שגנץ נלחם ממש על אי-החרגת הסיפוח. הלוואי שהיה מעט יותר יעיל, נחוש ואכזרי בניצול הקלפים שהיו ברשותו.

אפשר לקוות שמנהיגים אחראיים לא יזמנו על עמם משברים מיותרים, ועוד בתקופה קשה. אבל ישראל מונהגת על ידי ראש ממשלה שכמו אחרים בימין הפופוליסטי הבינלאומי דווקא נהנה וניבנה ממשברים. אם אין מספיק, אפשר להמציא.

אפשר לקוות שמנהיגים אחראיים לא יזמנו על עמם משברים מיותרים, ועוד בתקופה קשה. אבל ישראל מונהגת על ידי ראש ממשלה, שכמו אחרים בימין הפופוליסטי הבינלאומי דווקא נהנה וניבנה ממשברים

משבר אחד, קורונה, עזר לנתניהו להיצמד איכשהו לשלטון לאחר הפסד הבחירות. משבר נוסף שיעורר הסיפוח עשוי להועיל מאוד גם בבחירות הבאות, שהוא יכול לחולל בכל עת למרות ההסכם עם גנץ.

דמיינו איזו תועלת הוא יפיק מעמידה איתנה נגד הטרור הפלסטיני! לפעמים הפוליטיקה היא אומנות האפשר, ולפעמים היא מדע מדוייק.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הרגיעה הנוכחית אכן מורכבת מגאונות צבאית וטכנולוגית של השבכ, צהל, וגם הדרג המדיני במקרים מסויימים. יש כמה שכבות לשאלה מדוע המצב היום טוב מאשר בשנות האינתיפאדה השנייה, והן משתנות עם הזמן ... המשך קריאה

הרגיעה הנוכחית אכן מורכבת מגאונות צבאית וטכנולוגית של השבכ, צהל, וגם הדרג המדיני במקרים מסויימים.
יש כמה שכבות לשאלה מדוע המצב היום טוב מאשר בשנות האינתיפאדה השנייה, והן משתנות עם הזמן –
1. הרתעה – אם יש עובדה שהוכחה שוב ושוב במאה ויותר שנות הקונפליקט האחרונות – היא שהטרור מתגבר לאחר הפגנת חולשה, בטחונית ובעיקר פוליטית, ולהיפך. ולכן גם היום, פוליטית – כאשר הפוליטיקה הישראלית נותנת לגיטימציה לפלסטינים, או מפגינה היסוס או פחד בחקיקה, אכיפה ושיפוט – אנחנו רואים עליה בטרור. ולראיה אוסלו שהביא פיגועים ללב המדינה, שיחות השלום בשנת 2000 שהביאו את האינתיפאדה השניה, ההתנתקות שהביאה את הקסאמים ועוד ועוד.
בטחונית – כאשר השבכ מגיע לכל ילד שזורק אבנים, כאשר צהל מגיב בכוח להתגרויות – רמת הטרור יורדת. כשעושים עליהום על חייל שירה במחבל מנוטרל – מקבלים אינתיפדה.
2. יש להם מה להפסיד – כאשר יש למישהו מה להפסיד, הוא חושב פעמיים, והדגש כאן הוא על ההנהגה של הרשות וארגוני הטרור השונים. כשהדרג המדיני מבהיר להם מה הם עלולים להפסיד, הם כבר לא לוקחים אחריות על פיגועים.
3. טכנולוגיה – כיפת ברזל, מכשולים נגד מנהרות, מכ"מים, מצלמות, רחפנים. כן, גם כאן היתרון הוא שלנו.
4. רבים מהפיגועים שכן מתחילים- נגמרים מהר יחסית וללא מספר רב של נפגעים, על ידי אזרחים נושאי נשק, מאבטחים, חיילים, ושוטרים, שמהווים חלק גדול באוכלוסיה.

הפוסט הנ"ל מורעל משנאת נתניהו, וקשה להגיב לרוב הטענות בו משום כך.

הדבר היחיד שבטוח מעל לכל ספק הוא ש את שיטת שתי מדינות לשני עמים ניסינו שוב ושוב והיא כשלה פעם אחר פעם, והתפוצצה לנו בפרצוף.
עצם הגישה כאמור היא הפגנת חולשה שהביאה עלינו אסונות כבדים. המסקנה המתבקשת היא שאנו צריכים לדאוג קודם כל לחיי אזרחינו ולהפגין אחדות, עוצמה והרתעה.
רעיון הסיפוח הוא רעיון צודק, אפשרי, ואין שום סיבה שלא ננסה אותו וניתן לו הזדמנות לפחות כמו שרעיון שתי המדינות קיבל. מקסימום, לא יצליח – יותר רע מכפי שאוסלו עשה לנו כנראה לא יהיה, ונחשב מסלול מחדש בעוד חמש-עשר שנים.

עוד 1,052 מילים ו-1 תגובות
סגירה