שאלתי פעם את הרב של מדונה בראיון, מתי נתקל לראשונה בהשפעה העצומה של תורתו על תלמידתו המפורסמת ביותר. "זה היה באלבום Ray of Light (קרן אור)", הוא הטעים בכובד ראש. "שם ראיתי איך זה משפיע עליה. להכניס קרן אור זה הבסיס. גירשת חושך והכנסת אור".
שנים הפכתי במשוואה הזאת חזור והפוך. תהיתי מדוע צריך להיות רב גדול או זמרת גדולה כדי להבין מתודה בסיסית שאפשר ללמוד בביקור פשוט בחנות למוצרי חשמל הקרובה לביתך.
נזכרתי בשיעור לחיים ההוא גם כשהתיישבתי לצפות אמש בפעם הראשונה בחיי במודע בערוץ 20. שלא תבינו לא נכון: זה לא שלא יצא לי לנדוד פה ושם לערוץ הזה, שהתחיל בתור "ערוץ המורשת" והפך להיות שלאגר של לפחות כמה אחדים מבני ישראל. אפילו הוזמנתי להתראיין שם פעם או פעמיים ונעניתי בשמחה.
אבל לשבת ממש שעה שלמה ולצפות מתחילתה ועד סופה בתוכניתו של בועז גולן, כנראה המנחה המוזר ביותר בתבל – כזאת חוויה עוד לא הייתה לי.
וכך, הבנתי עד כמה "אור" הוא חשוב. המילה הזאת חזרה על עצמה בפרסומות של הערוץ שוב ושוב ללא לאות, חובטת את עצמה למוות על המסך המסכן. אור ישראלי, אור גדול, אור של החיים, טיפה של אור, Israel light. מרוב אור נאלצתי לכבות את כל האורות בסלון, שהשכנים לא יתלוננו.
עילת הצפייה בתוכניתו של בועז גולן "האולפן הפתוח" היא שיאיר נתניהו מצטרף לפאנל. הנה כי כן, חככתי כפות ידיים מג'ולכות זו בזו בתאווה. אולי לא אחכים הערב, אבל בהחלט אשמע קללות נגד סרנה, דברי קלס נגד שפורר, משטמה לשוקן חובב-הנאצים.
גנץ הסוטה, ידעתי זה מכבר, הפך בינתיים למוגן. אבל מה עם לפיד? הוא ונוני השמאלנים המצחינים יראו מה זה. שלא לדבר על ברק זולל הפדופילים. הכל יכול לקרות כשיאיר באולפן: מפייק ניוז מטורלל ועד שליפת אצבע משולשת אל מול המצלמה. וזה "אולפן פתוח" – כלומר פה אין ולא יהיו צינזורים!
ובכן, חברים, אכזבה. אתה יודע שאתה בצרות צרורות כשהדובר היחיד באולפן שמחזיק אותך ער הוא עורך הדין יורם שפטל.
לבוש כקוסם אחרי ביקור במפעל השוקולד של וילי ואנקה, כפפות צחורות לידיו ושרשר מגן דוד גדול לצווארו, שפטל יודע לתת שואו. עזבו לתת שואו – יודע לנסח טיעון. כן, הוא מדבר סרה בבג"ץ, אבל השכנוע הפנימי שלו עמוק ותנועות הניצוח של ידיו מלאות פאתוס. בדיוק כל מה שיאיר לא.
רוב הזמן יאיר נתניהו יושב בשקט בצד, בזמן ששפטל ודוקטור לימור סמימיאן-דרש מלהגים ללא הפסקה. אולי כדי לא להירדם, גוו מתוח והוא מקפיד שלא להישען על הכיסא. חיוכו כשל תלמיד מנומס, איפור פניו צהבהב משהו.
"אנחנו מקבלים מאות תגובות", מכריז בועז גולן כמו כרוז בבינגו של זקנים. "יש כבר 2000 תגובות!" "אנחנו עם יותר מ- 4000 תגובות!" "שלחו לנו שאלות לפחות לארבעים תוכניות… אולי אני פשוט אקרא אותם", הוא מאיים. אחד המגיבים מבסוט עד הגג ש"סוף סוף" מדברים על הנושא שתקשורת המיינסטרים לא מדברת עליו אף פעם: ועידת סן-רמו!
כשמגיע סוף סוף תורו, יאיר מהטוויטר נעלם. אין זעם, אין צרחות, אין סימני קריאה, אין קללות. כאילו הוציאו לו את הבטריות של המניאק והחזירו את בטריות הלפלף. על מה יאיר מדבר? אבא הציל אנשים ממוות, סבא שמואל שרד את השואה, ועידת סן-רמו מחזקת את האחיזה היהודית בישראל, ויוני נתניהו הוא הכי גיבור ישראל אם לא ה-.
אה, כן. הוא גם הגיש תלונה במשטרה על איומים נגדו ברצח. "בניגוד לברק רביד שתייג את המשטרה בטוויטר וחזרו אליו אחרי חמש דקות, אלי עדיין לא חזרו, אבל…", הוא אומר ומחייך בתוגה.
כשיאיר מריר, שפתיו נפשקות מעט לכדי חיוך מרובע, כשל תינוק המשתוקק למוצצי. עצמות לחייו מתרוממות מעלה, שיניו משתרבבות החוצה ברישול קל. התוצאה היא שהצופה חושב שאולי הוא ציני או מתוסרט, אבל הוא לא. התגובה הפיזיולוגית אותנטית. באותו הרגע אני באמת מאמין לו שכואב לו.
כואב לו שמשטרת ישראל ענתה בטוויטר לברק רביד ולא ענתה לבנו של ראש הממשלה. כואב לו שילדי ישראל לא לומדים בבית הספר על ועידת סן-רמו. כואב לו ש"אין כמעט הנצחה" לדודו יוני נתניהו.
כואב לו שהמשטרה ענתה בטוויטר לברק רביד ולא ענתה לבנו של רה"מ. כואב לו שילדי ישראל לא לומדים בבית הספר על ועידת סן-רמו. כואב לו ש"אין כמעט הנצחה" לדודו יוני נתניהו
דקות ספורות אחר כך דווקא מתברר (מתגובות הצופים) שמלאה הארץ כל טוב ברחובות על שמו של גיבור מבצע אנטבה. בדיקה קלילה באינטרנט מגלה שנקראו על שמו גם שכונות, בתי ספר, גנים ציבוריים, מכינה קדם-צבאית, מחנה צה"ל, מעון לטיפול בילדים, חורשה, גינת פרחים באוניברסיטה ואפילו רחוב בניו יורק. אבל יאיר שוב פוסק שפתיו במרירות ומדגיש "התכוונתי לאנדרטה".
אפשר לעשות עוד פאקט צ'קינג לתוכנית של בועז גולן, אבל זאת תהיה כמובן פעולה מיותרת לחלוטין. למרות שזיליון מספרים נזרקים לחלל האויר ("7000 מתים בבלגיה", "9000 חולים בדנמרק", "5000 מתים בצרפת", "מקום ארבע בבדיקות", "מקום ראשון בטיפול בקורונה", "3000 מכונות הנשמה") המטרה של התוכנית אינה לייצר מסד של עובדות אלטרנטיביות.
יאיר נתניהו, כוכב הימין החדש והצייצני, זה שלא משתבלל ולא מתנצל, לא הוזמן לכאן כדי לסייע להחדיר תורה חדשה או לשכנע ציבורים מתלבטים שהדרך של אביו נכונה. בשביל זה יש את אביו, המסבירן הטוב בתבל, אשר לא הוריש לבנו ולו קבין אחד מהכריזמה המתפרצת שלו.
במובן זה, טעות להתייחס ליאיר נתניהו כמנטור בעידן הפייק ניוז כמו שאין לראות בחברת הפאנל ד"ר לימור סמימיאן-דרש כמטלטלת התבונה הקונבנציונלית של האקדמיה. שגיאה היא לפחד מהם ומעמדותיהם הרדיקליות, פן יחטפו לנו את העם מתחת לידיים.
אני יודע שזאת אינה מטרתם, כי חזיתי כבר בהצגות נאות בהרבה מאלה של מציאות אלטרנטיבית, למשל בפוקס ניוז. בניגוד לערוץ 20, פוקס ניוז הוא ערוץ מלא חיים, עירני, שוקק. המנחים והמנחות טורפים את המסך, הטקסטים רהוטים, הסקס-אפיל גואה.
התוכן כמובן מופרע לגמרי לפרקים, עמוס פרכות א-לה טראמפ וכזבים מוחלטים, אבל לפחות האמריקאים יודעים ללוש את השטויות שהם מדברים כמו פלסטלינה ולהגיש אותם לצופים כמרציפן מווינה. לא פלא שבפוקס ניוז צופים יותר מכפול מאשר בסי.אן.אן ואילו בערוץ 20 צופות (אולי) המשפחות של גולן ושל נתניהו-ג'וניור.
כמה עצוב לראות מול הר הגעש הפוקס ניוזי את העולב של יאיר נתניהו. ילד עם ידע מרשים בהיסטוריה והשכלה מוכחת שיושב מול מצלמה ומדקלם רסיטל שלם על כמה הוא "אדם בוגר בן 28", ש"יש לי דעות משלי" ו"זכות להגיד מה שבא לי במדינה דמוקרטית".
כמה מגוחך לשמוע "אדם בוגר בן 28" מייבב כתינוק שנשבה שלא מנציחים מספיק את הדוד-גיבור שלו. בנו של ראש הממשלה הציוני של מדינת ישראל הציונית והמצליחה והמשגשגת שלא מצליח לרגע אחד ליהנות מהמעמד הזה באמת, וצריך לרוץ למשטרה עם תלונות מטופשות נגד בוקי נאה או לבית משפט בתביעות מיותרות נגד שרון שפורר.
בנו של ראש הממשלה הציוני של מדינת ישראל הציונית והמשגשגת שלא מצליח לרגע אחד ליהנות מהמעמד, וצריך לרוץ למשטרה עם תלונות מטופשות נגד בוקי נאה או לבית משפט בתביעות מיותרות נגד שרון שפורר
בחור שיש לו הכל, שהיה יכול להתפתח לכל מקום שהוא רק רוצה, אולי אפילו לכתוב מאמרים מעניינים או לרוץ למשרה ציבורית – ובמקום זאת יושב מתוח כמו לולב בכיסא באולפן של בועז גולן הליצן ומחייך במרירות משועממת למשמע התגובות הנלהבות של שלושה צופים ורבע על פאקינג ועידת סן-רמו שהתרחשה לפני מאה שנה.
כן, שפטל הוא עורך דין לא-אפוי עם נגיעות של מופרע. וכאשר הוא אומר ברצינות תהומית משפט כמו "תארו לכם שהיו אומרים על מישהו במשפחת רבין מה שאומרים על יאיר נתניהו" בא לך לצרוח מצחוק, ואז לשבור את המסך.
אבל לפחות שפטל נהנה. לפחות שפטל מאמין. לפחות שפטל חי את חייו כפי שהיה רוצה אותם: כקוסם מארץ עוץ של הגיהינום. יאיר לא נהנה מכלום. הישיבה שלו כולה אומרת "תוציאו אותי מכאן", התכנים שלו כולם אומרים "הלילה אשנן את הטקסטים לבגרות כיתה י"א", החיוכים שלו כולם נוטפים מרירות נוראה של בייבי-אכזבה.
אינני שונא את יאיר נתניהו. למעשה, אני די אדיש לקיומו. בניגוד לחלק מחבריי העיתונאים אני לא רואה בו סכנה לקיומה של האומה היהודית, ואני נמנע בעקביות מלהתייחס לציוציו – כי יש לי דברים חשובים יותר להתעצבן מהם. בעיניי הרבה יותר חמור מימון מפלגות מיותר לצמד הנזל וגרטל או שרה לענייני קשישים שמתעלמת מקשישים מאשר הריט-שטות התורן של הבן הלא-יוצלח של שרה.
אבל אתמול לראשונה פיתחתי רגש כלפיו, והוא דווקא רחמים. לרגע קל, כשהצלחתי להחזיק את העיניים פקוחות ולא לנקר, ריחמתי על יאיר. כי הבנתי שאף פעם לא יהיה שלם עם עצמו כמו אביו ביבי או אחיו אבנר. כנראה לנצח, נידון הוא למאסר עולם בכלא של הטוויטר, עם חופשות קצרות בתור סייד-קיק בקרקס הכושל בערוץ 20.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתה "עיתונאי" הזוי ומצוי מהבוהמה השמאל קיצונית המתנשאת. ראיתי את התכנית ויאיר נתניהו היה נהדר, מבריק, חכם וסימפטי וכמובן פטריוט שזה הפוך ממך. אני בטוח שאתה רואה את האולפן הפתוח בעקביות והמשתתפים שם אינם ראדיקלים, כי אם מציאותיים, צודקים ומשקפים את עמדת רוב העם היהודי במדינת היהודים. אלפים רבים עוקבים אחר התכנית הנפלאה הזו ותמשיך ללגלג ולהתנשא, כי זה האופי היהודוני שלך כמו של חבריך בתשקורת השמאלנית הראדיקלית.
לנו הצופים מהצד הימני של המפה יאיר נתניהו ניראה לנו בהופעתו בחור עדין נפש מוכשר מבין ומכיר את ההיסטוריה של עם ומדינת ישראל הופעותו מכבדת ובניגוד לתיקשורת השמואלנית האדומה שמציגה אותו באור שונה הבחור רק בין 28 הראיון וההופעה שנתן בערוץ 20 מכבדת אותו ואת מישפחתו המכובדת. ונקווה שילך בדרך אביב ראש הממשלה מר בינימין נתניהו לפוליטיקה ומישם ימשיך בדרכי אביב . למורת רוחם מצביעי השמאל האדומים בוגדי המדינה
גם ביבי לא נולד כריזמן אלא למד את זה בקורס עם קלטות "איך לדבר מול קהל", בהתחלה הוא היה אפס לעומת אחיו הכריזמטים (עודד, ויוני), והוא קינא בהם, אולי אחרי שאחד מהם ירד (בכל צורה שהיא), הוא "יחזור"