אני קוראת את מה שנכתב ב"חופש לבעלי החיים" והדמעות מצטברות, והרבה מעבר לכך. התחלתי לחשוב על מתן שמות – אצל בני אדם, אצל בעלי חיים ובכלל, אם וכמה זה משמעותי, גם אם זה נראה טריוויאלי.
כשאדם נולד קוראים לו בשם, זה ברור, לא? השם משמעותי להורים, לו, ויש האומרים לחייו, אופיו, וגורלו. "טוב שם, משמן טוב" (קהלת ז',א' ). שמעתם פעם על בן או בת שנולדו ולא קראו להם בשם? שנתנו להם מספר חלילה? אפילו כשמתפללים למען בריאותו של אדם זה וזה מבקשים זאת בתפילה למען x בנו של y.
כשמאמצים בעל חיים – קוראים לו בשם, הוא גר אתנו, ולנו יש שמות, אז ברור שניתן לו שם, נכון?
גם לרחובות נותנים שמות כדי שנוכל להתייחס אליהם. אפילו לספרים, סיפורים ושירים – יש שמות.
ומה לגבי בעלי חיים עזובים? חיות בר? חיות בתעשייה ובמשקים? בעלי חיים במעבדות? גם להם היו אמא, אבא, אולי צאצאים. אבל להם אין. אין להם זכר. הם היו ונשארו שקופים. אין לנו יחס אליהם, אין לנו אחריות כלפיהם.
אולי לכן גם ההתיחסות אליהם שונה?
אולי במכוון לא נותנים להם שמות כדי לא לפתח יחס אליהן?
כשמדובר בבעלי חיים בתעשיות השונות (מגדלי בקר, צאן, מחלבות, לולים, מעבדות ניסויים), ההתייחסות אליהן היא כאל רכוש. מכיוון שסדר צריך להיות – נותנים להן מספרים, כדי שההתעסקות והמעקב יהיו מדויקים ואמינים. מצמידים להם תגים ממוסמרים לאוזניים כמו ברפתות ודירים, או מחלקים להם מספרים שחקוקים או צרובים על חזם (כמו בקופים למשל) בתעשיית הניסויים בבעלי חיים.
מזכיר לכם משהו?
האובדן ההמוני הזה של השמות? חוסר ההתיחסות אליהם? מתן מספרים במקום שמות, שמקובעים על חלקי הגוף השונים? או לחלק את הגוף לחלקים ממוספרים כדי שאפשר יהיה להתייחס ליצור חי, שלם ונושם כאל נתחי בשר?
מזכיר לכם משהו, האובדן ההמוני של השמות, מתן מספרים במקום שמות, שמקובעים על חלקי הגוף השונים, או חלוקת הגוף לחלקים ממוספרים כדי שאפשר יהיה להתייחס ליצור חי, שלם ונושם כאל נתחי בשר?
שירי רז העלתה ל"הארץ" טור חזק שמסביר זאת מנקודת מבט אחרת, ואני כולי הערכה על הכתיבה האמיצה ושהעלתה זאת לשיח הציבורי: "מה עומד מאחורי ההשוואה השנויה במחלוקת בין שואת היהודים לשואת בעלי החיים.
לראות ולהתייחס לסבל וכאב קל יותר כשמדובר בנשמה ויצור חי אחד, וכאשר יש לו שם. זו התייחסות שונה לגמרי. אלא מה?
האדם מחשיב עצמו כגזע עליון ותבוני. לבני מינו ומי שהוא רואה כידידיו, הוא נותן שמות. המצב בו לא ניתנים שמות מקל עליו להתייחס בחוסר חמלה. להתעלם. להתייחס ליצורים חיים כאל אובייקטים מסחריים. אם הוא נותן שם, זה כבר אחרת. הוא לא יוכל להגיד "למקסוול אין כוח לעמוד על הרגליים יותר" בלי שיהיה קצת אכפת לו. זה קשה יותר כשיש שם, ההתיחסות תהיה בהכרח אישית
וזה מה שנכתב ב"חופש לבעלי החיים" ע"י עמית שמיר: "אתמול היה היום הראשון מאז תחילת "סגר הקורונה" שלגמרי נשארתי בבית, אז ניקיתי וסדרתי את הבית והרכב, מצאתי את התגים שם ושם, שטפתי אותם בסבון, באקונומיקה, במסיר שומנים, יבשתי בשמש, כלום, אבל כלום לא מוציא מהם את ריח המוות".
אלה הם תגי הפלסטיק הממוספרים שמחדיר האדם לאוזן של פרות ועגלים במשלוחים החיים במסע מפרך ונורא באוניה בלב ים, בתת תנאים. זה מה שנותר מהם. כמו מצבה המונית, קבר אחים.
מסביר זאת היטב אורן בן יוסף שכותב כאן:
"לשמות יש כוח. תיראו – יש כאן יצורים. הם דומים לנו בכך שהם חושבים ומרגישים. ובוודאי שאינם רוצים לסבול ולמות. אבל היצור האנושי עשה מעשה פשוט. הוא לקח את רצונותיהם של קורבנותיו וזרק לפח, למעשה הרצח קרא "שחיטה" ואת תכלית הרצח הכתיר כחיונית ונחוצה. זה כל הקסם. מעכשיו הפכו היצורים לחומרי גלם".
כך אנו מבדילים בשרירות לב ואטימות את מי שיהיה לנו יחס ואחריות כלפיו ומי שלא. והרי הם יצורים חיים, רגישים ומרגישים, סובלים בדיוק כמונו?
מי בכלל נתן לנו את הזכות היהירה הזו לעשות הבדלה כזו?
כך אנו מבדילים בשרירות לב ואטימות את מי שיהיה לנו יחס ואחריות כלפיו ומי שלא. והרי הם יצורים חיים, רגישים ומרגישים, סובלים בדיוק כמונו? מי בכלל נתן לנו את הזכות היהירה הזו לעשות הבדלה כזו?
החיים ראוי שיהיה להם ערך כחיים בפני עצמם, בכל יצור חי שהוא. לא אנו בראנו אותם ולא עלינו לגזול את החיים מחלקם, ולתת לזה לגיטימציה בין היתר ע"י מתן שמות, או אי מתן שמות, או מתן מספרים.
כשבזמן אחר ובמקום אחר נתנו מספרים לבני אדם זה היה נוראי ומפלצתי. מדוע לגזול מבעלי חיים את זהותם, מורשתם, חירותם ואופיים בצורה כזו? כמו שעושים בתעשיה ובמעבדות? כמו שעשו אז?
ועוד בעניין שמות, אשה מדהימה אחת, דתיה, לא נשכחת ממני כל כך הרבה זמן. ראיתיה ערב אחד כשטיילתי עם הכלבים, בפינה חשוכה. סביבה חתולים, והיא לא מאכילה, לא מלטפת, אך הם מסתובבים שם ללא מורא ממנה, כשהיא עומדת, מרוכזת במשהו. לא הבנתי מה היא עושה, אז שאלתי אותה בנימוס. והיא ענתה לי: אולי תתפלאי, אבל אני נותנת להם, לחתולים, שמות.
אז לא הבנתי, אך התפעמתי והרגשתי חידודין בבשרי, והבנתי שיש לזה משמעות. לא ראיתי אף אחד עושה זאת לפניה לחיות רחוב עזובות. עניתי לה מבלי להבין: תבורכי, שתזכי למצוות, כל אחד עושה מה שיכול, והלכתי. הבנתי שמפריע לה שאין להם שמות, שזו דרכה לפעול למענם. עד היום אני רוצה לדעת מי האשה המיוחדת הזו שפגשתי, להודות לה ולומר לה שלמדתי ממנה.
פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם