עלילות יוּסף ומרים בפלשתינה

רגע לפני שהקורונה שיתקה את היצירה הבריטית, הבי.בי.סי הפיק פודקאסט שאפתני על קורותיהם של צעיר ערבי וצעירה יהודייה בשנות המנדט העליזות בפלשתינה ● אחרי שהרשת ספגה בעבר ביקורת על אנטי-ישראליות ועל אנטי-ציוניות, היא הקפידה ללהק גם שחקנים ישראלים ולשמור על "איזון פוליטי"

02/05/2020 08:09
יוני 1941: נשים יהודיות לומדות כיצד לנהוג על אוטובוס בדרך לירושלים, לאחר שגברים יהודיים רבים הצטרפו לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים (צילום: AP)

אחד המחזאים המצליחים ביותר בבריטניה, סטיב ווטרס, עוסק בנושא המורכב של המדיניות הבריטית במזרח התיכון בדרמה שאפתנית בת עשרה פרקים שכתב על הולדתה של מדינת ישראל עבור השירות העולמי של רשת בי-בי-סי ברדיו.

הסדרה "מרים ויוּסף" עוסקת בשני צעירים אידאליסטים – האחת יהודייה ממזרח אירופה והשני ערבי פלסטיני. יש לה קשת נרטיבית בלתי שגרתית, שבה ווטרס מפגיש את הדמויות בשנת 1917 במקום בתקופה שלפני קום המדינה ב-1948. הסדרה עלתה לאתר השירות העולמי של הבי-בי-סי, והיא זמינה גם כפודקאסט.

ווטרס הוא מרצה לכתיבה תסריטאית באוניברסיטת מזרח אנגליה ובעל עבר זוהר בכתיבת מחזות לבמה ולרדיו, שלרוב התבססו על אירועים אמיתיים עם טוויסט בדיוני. ב-2017 הוא היה אחראי ללהיט הבימתי "ליימהאוס", שעקב אחר עליית מפלגת המרכז הסוציאל-דמוקרטית בבריטניה (בערב האחרון של המחזה, שלושת מייסדי המפלגה שעדיין בחיים ישבו בקהל – להפתעתם של השחקנים).

בטור ביקורת על אחד המחזות האחרונים של ווטרס, המבקר של הגרדיאן ציטט את המחזאי הגרמני פרידריך הבל, שטען כי "במחזה טוב, כולם צודקים". ווטרס בהחלט לקח זאת לתשומת לבו ב"מרים ויוסף", שבו המאזינים לא רק שומעים את נקודות המבט של היהודים והערבים, אלא גם את הסיפור הסבוך של המנדט הבריטי ונציגיו, שמסופר דרך עיניו של פקיד בדיוני בשם הארי ליסטר.

ווטרס, שמתגורר בסמוך לקיימברידג', הוא אדם עליז בעל חוש הומור, שנוטה לערוך מחקרים דקדקניים עבור המחזות שלו. "אני אוהב להעמיד פנים שאני היסטוריון, ואני צולל לעומק מילים של אנשים כמו תום שגב, הילל כהן, בני מוריס ווליד חלידי. זו הייתה היסטוריוגרפיה נפלאה להתבסס עליה", הוא אומר לי.

קצין משטרה בריטי מסייע לילדים יהודיים לחצות בבטחה את רחובות ירושלים, אוקטובר 1938 (צילום: AP Photo/James Mills)

קצין משטרה בריטי מסייע לילדים יהודיים לחצות בבטחה את רחובות ירושלים, אוקטובר 1938 (צילום: AP Photo/James Mills)

שילוב של מציאות ובדיון

הרעיון למחזה "מרים ויוסף" עלה בעקבות הדרמה הקודמת, בת תשעה פרקים, שכתב ווטרס לרדיו הבי-בי-סי, "נפילתו של השאה". זה היה ניסיון ראשון מסוגו עבור תחנת הרדיו, שחיפשה דרך מעניינת לציין את יום השנה ה-40 למהפכה האיראנית. הרעיון של ווטרס לכתוב סדרת רדיו תיעודית בת כמה קווי עלילה שמשלבת מציאות ובדיון הפך ללהיט, מה שגרם למפיקים לרצות לעבוד איתו שוב.

"בינואר 2019, שודר 'נפילתו של השאה', וכבר התחלנו לדבר על הפרויקט הבא", אומר ווטרס. "היה עניין הדדי בחקירת הולדתה של ישראל, ואז התחלנו לעבוד".

העבודה על "מרים ויוסף" הושלמה במהירות. ההקלטות האחרונות והעריכה נעשו בינואר ובפברואר השנה, והסתיימו, למרבה המזל, בדיוק לפני שסגר הקורונה הקפיא כמעט את כל יוזמות התרבות והאמנות ברדיו, בתאטרון ובטלוויזיה.

עשרת פרקי הסדרה, בני חצי שעה כל אחד, עוקבים אחר סיפורם של אישה וגבר שהופכים לשכנים ולידידים לאחר שמרים כהן ואמה שרה, שנמלטו מפוגרומים במזרח אירופה, מתיישבות בפלשתינה. המאזינים שומעים את מרים מדברת על חוויותיה המוקדמות בקיבוץ, ולמולן את זיכרונותיו של יוסף בַּנוּרה מהכפר דיר יאסין, שבו התגוררה משפחתו. דיר יאסין היה כפר ערבי בהרי ירושלים, שנודע בשל הטבח שביצעו לכאורה לוחמי האצ"ל והלח"י בתושביו ב-1948.

מתגייסים חדשים ללגיון הערבי בצבא הבריטי, דצמבר 1940 (צילום: AP)

מתגייסים חדשים ללגיון הערבי בצבא הבריטי, דצמבר 1940 (צילום: AP)

הסדרה עוקבת אחר אישה וגבר שהופכים לשכנים ולידידים לאחר שמרים ואמה מתיישבות בפלשתינה. המאזינים שומעים את מרים מדברת על חוויותיה בקיבוץ, ולמולן את זיכרונותיו של יוסף מהכפר דיר יאסין

בעלילה של ווטרס, מרים האידאליסטית מגיעה לאוניברסיטה העברית בירושלים, שנוסדה לא מכבר, ומספרת לנשיאה הראשון, הרב יהודה מאגנס, על תקוותיה עבור מולדתה החדשה. בינתיים, יוסף, שאביו היה ראש הכפר, מקבל הצעה לעבוד במשרדי המנדט הבריטי. באופן בלתי נמנע, התהפוכות הפוליטיות סוחפות את שניהם – וכל אחד מהם נהיה מעורב בתנועות התנגדות אלימות.

"זהו סיפור על שני צעירים מלאים באידאלים", אומר העורך של השירות העולמי של בי-בי-סי באנגלית, סיימון פיטס. "לשניהם יש צורך במולדת ובמקום שירגישו נטועים בו. ההיסטוריה של הקמת ישראל היא סוערת, והסדרה היא על אנשים שנסחפים באירועים, לפעמים מחוץ לשליטתם, ועל אנשים שנאבקים במצפונם".

"'מרים ויוסף' הוא גם סיפור על הישרדות ועל עצם שבריריותו של הקיום, שמתרחש על רקע אירועים גדולים בסביבות ירושלים וברחבי העולם", אומר פיטס. "זו דרמה בקנה מידה גדול עבור מאזיני הרדיו והפודקאסט".

פרקי הסדרה מלווים בפסקול מלא ובאווירת רקע. בדיר יאסין, למשל, בני משפחתו של יוסף הם סתתים, והשיחה ביניהם מלווה בקולות של כלי עבודה המכים באבנים. הפרק השלישי מתמקד במקומות הקדושים בירושלים, וקל לדמיין את הסצנות בכותל המערבי שבהן פועלים ערבים שעובדים במקום תחת ניהול בריטי מתקוטטים עם יהודים המבקשים להתפלל שם.

חיילים בריטיים בודקים תעודות זיהוי של יהודים החשודים כחברי מחתרת, אוגוסט 1946 (צילום: AP Photo)

חיילים בריטיים בודקים תעודות זיהוי של יהודים החשודים כחברי מחתרת, אוגוסט 1946 (צילום: AP Photo)

כור היתוך מזרח-תיכוני

צוות השחקנים משקף את כור ההיתוך של המזרח התיכון, משני ארז, ילידת ישראל, שמגלמת את מרים, ועד אמיר אל-מסרי שנולד בקהיר וחי בבריטניה, שמגלם את יוסף. השחקנים היהודים הבריטים דניאל רבין, שמגלם את מנחם בגין, ואליוט לוי, שמגלם את דויד בן-גוריון, מופיעים לצד דאנא הקג'ו, יליד איראן, שמגלם את חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים השנוי במחלוקת.

סרגון ילדא, גם הוא במקור מאיראן, מגלם את מוסא אל-עלמי, הוגה פלסטיני. אחד הפרקים מתאר מפגש בינו לבין דויד בן-גוריון – מפגש שהתרחש במציאות.

צוות השחקנים משקף את כור ההיתוך של המזרח התיכון, משני ארז, ילידת ישראל, שמגלמת את מרים, ועד אמיר אל-מסרי שנולד בקהיר וחי בבריטניה, שמגלם את יוסף. יליד איראן מגלם את המופתי הגדול של ירושלים

ווטרס, שבצעירותו בילה תקופה בקיבוץ דליה בצפון, מוסיף לעלילה מידה בריאה של הומור שנון כשהוא מתאר את חיפושיהן של שרה ומרים כהן הבדיוניות אחר בן דודן כשהן מגיעות לפלשתינה, ולמרות כל מאמציהן אינן מצליחות לאתר את דויד גרין (לפני שהן הגיעו מאירופה הוא כמובן שינה את שמו לדויד בן-גוריון).

זה עשוי להישמע כמו ניסיון מופרך, אבל ווטרס אומר שהוא רצה להציג סיפור שבו הדמויות שיצר והאירועים האמיתיים ישתלבו זה בזה. אבל יותר מכול, ווטרס רצה להראות את "הקונפליקטים המאוד מעניינים" שאפיינו את המנדט הבריטי, פרק בהיסטוריה שהוא בעיניו "סיפור שלא מסופר מספיק".

לשם כך הוא יצר את דמותו של פקיד המנדט הארי ליסטר. ליסטר מצווה להוציא לפועל את הוראות הממונים עליו בלונדון, בעודו צופה בהסלמת העימותים בין היהודים לערבים בעקבות הטיפול הגרוע של ממשלת המנדט במצב.

כרזה ל"מרים ויוסף" בעיצובו של סטודיו אדיש, מותג אופנה ישראלי-פלסטיני שפועל בתל אביב וברמאללה; יוצר הסדרה סטיב ווטרס (צילום: באדיבות השירות העולמי של בי-בי-סי)

כרזה ל"מרים ויוסף" בעיצובו של סטודיו אדיש, מותג אופנה ישראלי-פלסטיני; יוצר הסדרה ווטרס (באדיבות בי-בי-סי)

לדברי ווטרס, "דמותו של ליסטר מנסה לבנות יחסים בילטרליים בין הקהילות ובני האמונות השונות. הארי אחראי לפיקוח על המקומות הקדושים בירושלים, ומוצא את עצמו בכמה מצבים סבוכים. "יש לו כוונות טובות, אבל גם אם הוא רוצה לשפר את המצב, מי שקובע בסופו של דבר הוא מי שמנהל את העניינים, וברגע שמגיע הנציב העליון החדש, הכול קורס. משרד החוץ משנה כיוון.

"רוב הזמן, הראש של הממשלה הבריטית לא היה בפלשתינה. לקראת סוף המנדט, בריטניה עשתה כל כך הרבה טעויות, הייתה כל כך מותקפת ופיתחה כזאת מנטליות של מצור, שזה הוביל אותה להחלטות הרסניות בשנות ה-40".

ווטרס מודה כי הוא שמח לכתוב 40 פרקים, ולא רק עשרה כפי שהקציבו לו. אבל הוא התייחס לכל הפרויקט כמחזה. "ראיתי את זה כמו מחזה בן שלוש מערכות, שהראשונה שבהן מביאה את הרקע ואת ההקשר של שנות ה-20", הוא אומר.

המערכה השנייה עוסקת בתקופות השיא והשפל של שנות ה-30, כשהצפי למלחמה באירופה הסיט את דעתה של בריטניה מירושלים, ובשלושת הפרקים האחרונים ווטרס מתמקד בצעדים שהובילו להכרזת העצמאות של ישראל, בהם פרק שלם המוקדש להצבעה הגורלית באו"ם בנובמבר 1947.

בשנה שעברה, כחלק מהמחקר שלו, ווטרס הגיע לירושלים, אבל ערך גם ביקור קצר בשטחים. "הנזק שנגרם לפלסטינים בעקבות הקמתה של מדינת ישראל הוא כמובן הנכבה", אומר ווטרס. "ומצבם של העקורים מזכיר ללא ספק את הגלות שבה חיו יהודים רבים. יש בכך אירוניה כואבת ובלתי פתירה במובנים רבים".

"הנזק שנגרם לפלסטינים בעקבות הקמתה של מדינת ישראל הוא כמובן הנכבה", אומר ווטרס. "ומצבם של העקורים מזכיר ללא ספק את הגלות שבה חיו יהודים רבים. יש בכך אירוניה כואבת ובלתי פתירה במובנים רבים"