גם בנט החליט לעשות את המוות לנתניהו

אחרי שליברמן הוביל להקדמת הבחירות, גם הקאמבק של בנט צפוי להתבצע על חשבונו של נתניהו ● והאופוזיציה האמיתית, זו שבראשה עומד גנץ? כל היודע דבר על מקום הימצאה, מתבקש ליצור איתנו קשר

07/06/2019 10:50
בנימין נתניהו ונפתלי בנט פותחים את שנת הלימודים בטמרה, 2016 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

שנותיו הרבות של בנימין נתניהו כראש ממשלה, וחוסר המעצורים שלו, הרגילו רבים לרעיון שהוא בעל כוחות בלתי מוגבלים. התפיסה הזאת יוצרת הטיות בתפיסת המציאות, שאחת מהן נחשפה השבוע ברשתות החברתיות.

בזה אחר זה צצו פוסטים שבהם כתבו אנשי שמאל, כי סירוב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לדחות שוב את השימוע לראש הממשלה, יביא לפיטוריו בחודשים הקרובים. יש גם פרשנים שהעלו את האפשרות הזאת.

אלא שזה תרחיש בלתי הגיוני. לממשלה אמנם יש סמכות לפטר יועץ משפטי לממשלה בעילות מסוימות, ורק לאחר התייעצות עם ועדת האיתור לתפקיד, אך היא מעולם לא עשתה בה שימוש.

אפילו היועצים המשפטיים יצחק זמיר ויוסף חריש, שהיו בעימות חריף עם הממשלה – הראשון בעניין פרשת קו 300 והשני בשל האישום נגד אריה דרעי, פרשו מתפקידם ולא פוטרו.

יותר מכך – ממשלת מעבר, השולטת מכוח עקרון הרציפות ולא מכוח הסמכת הכנסת, אינה רשאית למנות בעלי תפקידים בכירים, ודאי שלא לפטרם.

מהלך פיטורים, אם בכל זאת יבוצע, צפוי להיפסל בבג"ץ.

גם ההשערה שמנדלבליט לא יעמיד לבסוף את נתניהו לדין אינה סבירה, לאור חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב החשדות והררי הראיות.

סיבה נוספת היא אימת בג"ץ. שופטי העליון עושים כל מאמץ שלא להתערב בהחלטות יועצים משפטיים לממשלה, אך יש לכך תקדים. אותו יוסף חריש ספג במאי 1990 מכה אנושה לתדמיתו, כאשר בג"ץ הורה לו להפוך את החלטתו לסגור את תיק ויסות מניות הבנקים ולהגיש כתבי אישום. המשפט הסתיים ב-1994 בהרשעת רוב החשודים.

בנימין נתניהו, אם כן, נמצא בצרות צרורות ובדרכו לאישום. ואם לא די בחוסנה של מערכת המשפט ובקשיים שמערים עליו אביגדור ליברמן – הצעד התדמיתי שבמינוי אמיר אוחנה לשר המשפטים לא ישנה דבר מהאופי הדתי-חרדי של הממשלה הבאה – צץ בימים אלה איום נוסף על מעמדו.

אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)

אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים (צילום: y Noam Revkin Fenton/Flash90)

יוסי ורטר פרסם הבוקר ב"הארץ" כי אחת המסקנות של נפתלי בנט מכשלונו בבחירות האחרונות, היא להימנע מתמיכה בכל צעד שיעניק חסינות לראש הממשלה. ואכן, גורמים המכירים את התנהלות בנט, מאשרים כי הוא ינקוט עמדה המתנגדת לחוקים פרסונליים ולחקיקה רטרואקטיבית.

היצמדות של בנט לקו החדש היא איום קשה על נתניהו. הודעתו השבוע כי לא יקבל החלטות על חיבורים עד אמצע יולי מלמדת על התנהלות אחרת, מתונה ובוגרת יותר. אלא שמאחורי הקלעים הוא ואיילת שקד נפגשים על בסיס קבוע, ולדברי מקורב לאחד הצדדים, הפגישות השוטפות התקיימו עוד קודם להחלטה על בחירות חוזרות. המשמעות היא שכפי שנכתב כאן לפני כמה ימים, גדולים הסיכויים שהם ירוצו במשותף בהובלת שקד, ויהוו כוח חזק המאתגר את נתניהו.

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה חליפות

לטובת בנט ושקד, משחקים גם הקרבות הבלתי פוסקים בתוך איחוד מפלגות הימין, בין בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, המשחררים הודעות זה נגד זה וזה בעד זה חליפות, במסגרת מאבקם על תיק החינוך.

מצד אחד סמוטריץ' חסר הבגרות, המתנהל בהיסטריה ומשדר את הרושם שהוא עסוק בעיקר בעצמו, ומהצד השני פרץ, שעדיין אינו שוחה בביצה הפוליטית, ויצר זה השבוע שני סדקים באמינותו.

הראשון, כשהודיע כי הוא "מתנער" מהודעה שפורסמה בשמו נגד סמוטריץ', והשני, כשהועלתה בשמו הטענה הקלושה שהסיכום המקנה לסמוטריץ' את תפקיד השר הבכיר של איחוד הימין "היה נכון לבחירות הקודמות".

בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הגלגול המעודכן של הימין החדש צפוי לגרום לאיחוד הימין המסוכסך והקיצוני לצנוח בסקרים ולכפות על ראשיו להסכים לריצה משותפת בהובלת שקד.

הרשימה המאוחדת יכולה להשיג 8-9 מנדטים בבחירות, ולחולל שינוי דרמטי: "השותפים הטבעיים", שאחראים לשלטונו ארוך השנים של נתניהו, עשויים להיות אלה שיוליכו אותו אל הקוראלס המשפטי ואל מחוץ לפוליטיקה.

סמרטוט כחול לבן

הראיון של גיורא רום לרזי ברקאי, על סאגת ההצבעה לתפקיד מבקר המדינה, פגע אנושות בכחול-לבן. רום לא חסך את שבטו מראשי המפלגה, שהתנהלו לדעתו כמו המפקדים המגוחכים של "גבעת חלפון אינה עונה", ולחלופין כמו פלוגה שאננה שיצאה לחופשה מרוכזת.

אם בכחול-לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעי שמאל אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד.

השינוי מתחיל בעניינים הפרסונליים: החלפת בני גנץ המנומנם בגבי אשכנזי הכריזמטי, וביטול הרוטציה עם יאיר לפיד. השלב השני הוא השגת בהירות רעיונית: על המפלגה לבחור את הנתיב הסביר יותר לשלטון, עם הערבים או עם החרדים, ולחתור אליו בכל הכוח.

אם בכחול לבן לא יתחולל שינוי דרמטי, המפלגה צפויה לאבד קולות רבים של מצביעים אסטרטגיים ואת השוויון במנדטים מול הליכוד

מכיוון שהסיכויים לביצוע השינויים הנדרשים קלושים, ומאחר שמלכתחילה הדמוגרפיה הישראלית פועלת נגד המחנה החילוני המתון, המסע להרס הדמוקרטיה ייעצר רק בפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. למרבה הדכדוך, למחנה החילוני-דמוקרטי נותרה כעת רק התקווה שמערכת אכיפת החוק תפעל מהר ובנחרצות.