1. פרופ' לימור אהרנסון-דניאל, מומחית לבריאות הציבור, מהו המפתח לחזרה חלקה ובטוחה לגן ולבית הספר?
הדבר החשוב ביותר הוא לתת לילדים תחושה של שליטה. אם אנשים מרגישים שהם שולטים במה שקורה איתם, הם פחות חרדים ולחוצים. ידע הוא חשוב במקרה הזה. תנו עובדות. ילדים הם חכמים מספיק כדי להבין את העובדות על הידבקות, מה המשמעות של משטחים נגועים, מדוע לדאוג, ובאופן כללי איך עובד הסיכון של הקורונה. אם הם מבינים קוגניטיבית את המצב, וזה לא רק עניין של להגיד "עשו כך או כך", יש פחות סיכוי שהם יהיו לחוצים.
2. האם עלינו להדריך אותם איך להגיב אם הם חושפים את עצמם לסכנה?
כן. אמרו להם מה קורה אם הם נוגעים במשטח נגוע. אמרו להם שזה לא סוף העולם: לא להיכנס לפניקה, רק ללכת לשטוף ידיים ממש טוב עם סבון ומים. זה דבר שחשוב מאוד ללמד. אנחנו לא רוצים ילדים מבועתים מפחד.
3. את מקווה שהורים יתנו לילדים מידע מדויק, אבל מה בנוגע לילדים שלנו? אנחנו מודאגים מכך שילדים יעבירו מידע שגוי על הקורונה, ויפחידו אחד את השני?
כמות ההודעות השגויות שאנחנו מקבלים היא עצומה, ואצל הילדים המצב לא שונה. אבל לדעתי, ילדים – במיוחד בבית ספר יסודי ומעלה – יכולים להיות למעשה חכמים יותר מאיתנו בזיהוי הודעות כוזבות.
4. ילדים רוצים להיות קרובים אחד לשני, אבל המאבק בוירוס היה בשמירה על מרחק. איך אנחנו אומרים לילדים שלנו להתנהג עם חברים?
אני הייתי מסבירה להם שזה מצב זמני עד שהמחלה תיעלם, וכי עליהם לנסות – ככל שהם יכולים – שלא להיות מאוד פיזיים. אבל מצד שני, הם צריכים לשחק, וחלק מהסיבה לכך שאנחנו שולחים את הילדים בחזרה היא סיבה חברתית. הם צריכים להיות באינטראקציה אחד עם השני. כך שעליהם לשחק, אבל לעשות מאמצים בבחירת משחקים שלא כוללים מגע פיזי קרוב.
5. איך צריך להנחות את הילדים בנוגע לשטיפת ידיים?
להגיד להם לנקות את הידיים כל מספר שעות, וברור שלפני ואחרי האוכל. אך על בתי הספר להיות מודעים לכך שהרבה ילדים המתקבצים סביב כיורים כדי לשטוף ידיים זו בעיה פוטנציאלית. זה טוב שיהיו בקבוקים של חומרים לחיטוי ידיים, לא רק לשימוש, אלא גם שיהיו בולטים בשטח ויזכירו לילדים שזו תקופה שונה מהרגיל.
6. האם יש חשש מכך שכל הדגש על ניקיון אנחנו נראה המוני ילדים מפתחים הרגלי היגיינה אובססיביים ומצבים כמו הפרעה טורדנית-כפייתית?
לדעתי יש חשש כזה, ואנחנו צריכים להיות ערניים. זה נכון גם לגבי מבוגרים. כולנו שוטפים ידיים הרבה כרגע. חלק מהאנשים יחזרו לשגרה לאחר המשבר, ואחרים יצטרכו סוג של התערבות. אם כי מוקדם מידי לכך עכשיו, משום שכרגע שטיפת ידיים היא הכרחית.
7. ילדים ישראלים לרוב לוקחים אוכל לגן ולבית הספר, ואנשי הצוות החינוכי מגישים חטיפים. אילו שינויים צריכים להיות בנושא?
אנשי הצוות החינוכי לא יכולים להשתמש במגש מרכזי להגשת מזון חתוך, ועליהם לפתח דרכים להגיש מנות אישיות במקום זאת. במקרים שבהם ההורים מכינים אוכל, עליהם לנסות לארוז אותו בדרך שתהיה נגישה לילדים, כך שלא יצטרכו עזרה מאחרים לפתוח את האריזה או לחתוך את המזון.
8. באופן כללי, מוסדות חינוכיים מתרחקים מכלים חד-פעמיים, מסיבות סביבתיות, אבל האם יש ניגוד כרגע בין השימוש בכלים חד פעמיים והערנות בנוגע לוירוס?
אם המורים לא יכולים להבטיח סטנדרט של שטיפת כלים, הייתי מעדיפה להשתמש בכלים חד-פעמיים לזמן מה, עד שנראה לאן הדברים הולכים. אבל אם ההרגשה היא שהשימוש בכלים חד פעמיים הוא לא הדבר הנכון, המיקוד צריך להיות בהבטחת שטיפה יעילה. אולי צריך להיות דגש על הצרכים של מציאת הסבון המהימן ביותר, או השריית כלים בחומר חיטוי.
9. בתחילה, רוב הדגש הוא על שליחת ילדים צעירים יותר בחזרה לבית הספר, אבל גם תלמידי תיכון צפויים לחזור בקרוב. האם יש גישה מסוימת הנדרשת לדיבור עם בני נוער?
העצה היא זהה, והגישה של שיתוף מידע תהיה דומה, אבל הסיכוי שהם יעמדו בהנחיות שאתם קובעים הוא נמוך יותר.
10. האם יש לך הצעות כלשהן להתמודדות עם המצב הזה?
יכול להיות ערך להתמקדות במודלים לחיקוי בכיתות. אם הייתי מחנכת בבית הספר הייתי מחפשת מודלים לחיקוי בין התלמידים בכיתות, ומבטיחה שהם אחראים, מתוך אמונה שהאחרים ינהגו כמותם.
פרופסור לימור אהרנסון-דניאל היא מומחית לבריאות הציבור, וראש PREPARED, המרכז לחקר המוכנות והמענה למצבי חירום ואסון באוניברסיטת בן גוריון בנגב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם