לשמור על העובדים אחרי הקורונה

עימות בין פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו של נתניהו, להראל ויזל, מנכ"ל ובעלים של קבוצת "פוקס". האם רשות הרגולציה תפעל בשירות קבוצות אינטרס (צילום: צילום מסך, חדשות 12)
צילום מסך, חדשות 12
עימות בין פרופw אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו של נתניהו, להראל ויזל, מנכ"ל ובעלים של קבוצת "פוקס"

תשלמו לנו 10 אלפים ₪ עבור כל עובד שנחזיר לעבודה. במילים אלה או דומות להן, וללא בושה הציבו בעלי ומנהלי רשתות המסחר הגדולות אולטימטום לממשלת ישראל. אם לא תעשו כן נפתח בפיטורים המוניים ונהפוך את החנויות שלנו ללשכות מפוטרים, המשיכו המעסיקים היהירים, שכנראה שכחו שבלי העובדים המסורים אין להם זכות קיום.

הראל ויזל וחבריו שכחו שבלי העובדים שמפעילים את המלגזות במרכזי הלוגיסטיקה והחלוקה, בלי המוכרנים, שבמקרים רבים נאלצים לעמוד במהלך המשמרת כולה למרות שהחוק קובע אחרת, בלי אנשי המכירות, הנהגים והמובילים, מנהלי החשבונות ושאר מאות אלפי האנשים, התלויים בהם לפרנסתם הם פשוט לא היו קיימים.

תשלמו לנו 10 אלפים ₪ עבור כל עובד שנחזיר לעבודה או שנפתח בפיטורים המוניים. במילים כאלה ואחרות הציבו בעלי רשתות המסחר הגדולות אולטימטום לממשלה. כנראה שכחו שבלי העובדים המסורים אין להם זכות קיום

המשבר הנוכחי מזכיר במקצת את זה של 2003. כן. לא את ההוא מלפני 10 שנים אלא דווקא את זה הגדול של תחילת המילניום. כששר האוצר שהתחיל לטפל בו היה סילבן שלום, וזה שהמשיך באדיקות את משנתו היה שר האוצר בנימין נתניהו, שעד היום מתגאה בהצלחתו להוציא את המשק הישראלי מצרה כלכלית גדולה. כל זאת כשהוא דורך, משפיל ומרסק ציבורים שלמים בחברה הישראלית וביניהם בעיקר העובדים ברמות השכר הנמוכות, אמהות חד הוריות, מקבלי השלמת הכנסה, שחלק גדול מהם עובד בשירות הציבורי והממשלתי ועוד.

הפעם באו המעסיקים, וביהירותם הגדולה ובחוצפתם שאינה שובע הם דורשים מהממשלה לפצות אותם על הפסדיהם. הפסדים שלחלק גדול מהם היו כבר בשנה שעברה ושנים שקדמו להם. זה מה שנקרא בואו וננצל את הקורונה כדי לשפר את מצבנו הכספי.

על הממשלה ומשרד האוצר מוטלת החובה לעמוד כחומה בצורה אל מול גילויי הסחיטה של רשתות המסחר הגדולות. לעזור לעובדים? כמובן. לסייע למעסיקים? גם חשוב. לדרוש בתמורה קיצוצי שכר הבכירים כחלק מהנראות והסולידריות החברתית? הכרחי.

ובנוסף, יש לחשוב על דרכים יצירתיות שישמרו על העובדים לאורך זמן, ובמקביל ליצור הזדמנויות תעסוקתיות חדשות לעובדים שרוצים לנצל את ההזדמנות ולהגיד למעסיקים הכוחניים שלהם – עד כאן. מספיק. ניצלתם אותנו די והותר. שילמתם לנו בעיקר שכר מינימום עם תוספות שאינן נכנסות לפנסיה שלנו, אם בכלל יש לנו פנסיה, ולנו נמאס.

אני מציע למשרד האוצר ולממשלת ישראל לסייע למעסיקים הגדולים עם תנאים וסייגים. רוצים מענק על החזרת עובד למקום עבודתו? בבקשה. תקבלו עכשיו מחצית מהמענק ואת החצי השני אחרי שנתיים, כשיתברר שהוא עדיין ממשיך לעבוד. רוצים ערבות גדולה יותר של הממשלה בהלוואות? בשימחה, אבל תשימו ערבויות אישיות. בכלל, ברמה האישית תראו שאתם גם תורמים את חלקכם ותפחיתו את שכרכם ואת שכר המנהלים הבכירים בארגונים שלכם, לפחות לתקופה של כמה חודשים, כדי לתת דוגמא אישית.

אני מציע למשרד האוצר ולממשלה לסייע למעסיקים הגדולים עם תנאים וסייגים. רוצים מענק על החזרת עובד למקום עבודתו? בבקשה. תקבלו עכשיו מחצית ואת היתר אחרי שנתיים, כשיתברר שהוא עדיין עובד

ולאוצר אני אומר. תחשבו קצת אחרת חבר'ה. אפשר אפילו להסתמך על פרוייקטים יפים שעשיתם בעבר, כמו למשל, פרוייקט המימון של 60-70% משכר עולים שהפעיל משרד הקליטה לגבי עולים שנקלטו במקומות עבודה ובחוזים של 3-5 שנים לפחות. או אפילו עבודות יזומות ברשות הטבע והגנים וגופים נוספים כדי לסייע לעובדים החלשים ביותר.

אפשר גם להגדיל את מענקי העבודה שניתנים לעובדים מעוטי הכנסה, ובמקביל לתת תמריץ למעסיקים אצלם הם עובדים. כך ניתן יהיה לוודא שהמעסיקים לא לוקחים את הכסף הציבורי ובורחים או מרפדים בו מחדש את כסאות המנהלים שלהם.

שיהיה ברור: אני כותב כאן על המעסיקים הגדולים, אלה שאחראים, כל אחד, על פרנסתם של אלפי עובדים. לא על העצמאיים הקטנים הזקוקים לסיוע ממשלתי כדי להמשיך ולשרוד ולהמשיך לספק עבודה ופרנסה ראוייה למספר בודד של עובדים. לאלה בהחלט צריך לתת יותר.

פעיל חברתי, מומחה לקידום ושינוי מדיניות. לשעבר סמנכ"ל עמותת "ידיד", כיום מייסד נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 552 מילים
סגירה