עושים היסטוריה

הדיונים שיתקיימו ביומיים הקרובים בבית המשפט העליון יירשמו בדברי ימי ההיסטוריה של המדינה, תהא התוצאה אשר תהיה ● 11 שופטים ישבו כשמחיצות זכוכית מפרידות ביניהם, וידונו בשידור חי עם עשרות עורכי דין בשאלה האם נאשם בפלילים רשאי להקים ממשלה, והאם הסכם קואליציוני יכול לשנות את סדרי המשטר של המדינה ● יובל יועז, המייצג את אחד העותרים בדיונים הללו, מספר על ההכנות והציפיות לקראת הארוע

02/05/2020 16:17
בית המשפט העליון בירושלים (צילום: דוברות בתי המשפט)

דיון בפני הרכב מורחב, הכולל את רוב-רובם של שופטי בית המשפט העליון – 11 במספר – הוא דיון נדיר. בשנים האחרונות, בקדנציה של אסתר חיות כנשיאת בית המשפט העליון, וגם בזו של קודמתה, מרים נאור – הרכבים מורחבים הם עניין נדיר, ואם כבר מרחיבים הרכב, בית המשפט נוטה להרחיב באופן קמצני.

הרכבים מורחבים של חמישה שופטים דנו בסוגיית מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. חמישה שופטים דנו בעתירות נגד מס דירה שלישית. חמישה שופטים דנו רק לאחרונה בעתירות בעניין היאחזותו של יולי אדלשטיין בתפקיד יו"ר הכנסת.

החלטתה של חיות לכנס הרכב כה מורחב בעתירות בעניין הטלת המנדט על בנימין נתניהו, נוכח כתב האישום החמור העומד נגדו, היא אם כך כשלעצמה הצהרה מהדהדת. ברוח הימים האלה, ונוכח הוראות מנהל בתי המשפט בדבר ריחוק חברתי באולם המשפט במהלך הדיון, נוצרה בעיה מעצם הצורך לצופף 11 שופטים מאחורי דוכן השופטים.

אולם ג' של בית המשפט העליון הוא אמנם גדול ומרווח – הגדול באולמות המשפט בישראל – אך הוא איננו אינסופי. בסופו של דבר הוחלט להתקין מחיצות זכוכית שקופות בין שופט לשופט. מעניין איך הדבר ישתקף במצלמות הטלוויזיה, שכן הדיון כולו – גם ביום ראשון וגם ביום שני – יועבר בשידור חי באתרי האינטרנט, וכל ערוץ טלוויזיה שירצה, יוכל להתחבר לשידור החי.

מעניין איך השידור החי ישפיע על מהלך הדיון, ועוד במעמד כל כך מיוחד. בדיונים רגילים בבית המשפט העליון, בימים רגילים, לא תמיד השופטים מאפשרים לעורכי הדין להשלים משפט. אם שופט שואל עורך דין שאלה תוך כדי שעורך הדין משמיע טיעון, הוא מצופה להשתתק, להקשיב לדברי השופט ולהשיב להם. לפעמים השופטים ממטירים שאלות על עורכי הדין, מבלי לאפשר להם אפילו להשלים את תשובתם לשאלות הקודמות.

אם שופט שואל עורך דין שאלה תוך כדי שעורך הדין משמיע טיעון, הוא מצופה להשתתק, להקשיב לדברי השופט ולהשיב להם. לפעמים השופטים ממטירים שאלות מבלי לאפשר להם אפילו להשלים את תשובתם לשאלה הקודמת

האם השופטים ועורכי הדין יאמצו כללי דיבור בלתי מורגשים, המתאימים לשידור חי? האם ייזהרו בלשונם? האם ישאו נאומים קצרים לקהל שבבית? האם ישתמשו במונחים קליטים, סאונד-בייטס? ומה יותר חשוב – לשכנע את השופטים או את ציבור השומעים?

דיון בבג"ץ, אפילו בימים רגילים, הוא אירוע מיוחד. עורכי דין מתכוננים שעות רבות, לפעמים ימים על ימים, להכין את טיעונם. בבוקר הם קמים, עוטים את מדי המשפט, לוקחים עמם את הגלימה, ועולים לירושלים. לעתים הם נדרשים להמתין שעות אחדות עד שיגיע תורם. העומס הוא רב ויום דיונים של הרכב שיפוטי כולל כמה וכמה תיקים, הנקבעים כולם לאותה שעה.

כל הטקס הזה לפעמים מסתיים בקול ענות חלושה: לעולם אי אפשר לדעת אם השופטים יאפשרו לעורכי הדין להשמיע את הטיעון בעל-פה שהכינו, האם ינהגו בסבלנות ויאזינו בקשב לדברים, אפילו אם קראו כבר את עיקריהם במסמכים הכתובים. או שמא יאבדו את סבלנותם, יקטעו את הטוענים ויציעו לעותר או למערער לחזור בו מעתירתו, כדי להימנע מהוצאות משפט.

גם להכנה של עורכי הדין יש, בסופו של דבר, חשיבות מוגבלת. עורכי דין מנוסים יודעים לחוש, כבר בדקות הראשונות של הדיון, לאן הרוח נושבת. השאלות של השופטים לא אמורות לקבע אותם בעמדה מסוימת, הלב צריך להישאר פתוח והנפש חפצה, אך הכיוון שהדיון מתקדם בו הוא לעולם בלתי ניתן לחיזוי מראש.

עורכי דין מנוסים יודעים לחוש, כבר בדקות הראשונות של הדיון, לאן הרוח נושבת. השאלות של השופטים לא אמורות לקבע אותם בעמדה מסוימת, הלב צריך להישאר פתוח והנפש חפצה, אך הכיוון שהדיון מתקדם בו הוא לעולם בלתי ניתן לחיזוי מראש

עורכי דין המשתתפים בדיון צריכים אם כך להישאר ערניים, להבחין אילו נקודות מקבלות חשיבות ואילו נזנחות בצד, ולכוון את דבריהם בהתאם. יש גם סימנים לא מילוליים, סימני עצבנות או הנהוני-קבלה, וגם להם כדאי לשים לב.

ומעבר לכך, לכל שופט יש את האג'נדה השיפוטית שלו. השופטים לא אוהבים שמרצים להם את כללי היסוד המשפטיים בנושא שבו דנים. הם יודעים את התורה. מצד שני, הם עשויים להתרשם מכך שמצטטים להם את עצמם מפסקי דין קודמים, כמעין דרך להציע להם חוט מקשר בין מכלול פסיקתם עד היום, לבין העמדה המצופה מהם בעניין הנוכחי.

לדיון הנוכחי מתלווה גם החשיבות העצומה הנובעת מההשלכות הפוליטיות המיידיות של ההכרעה השיפוטית. על הפרק נושאים שלא ניתן להפריז בחשיבותם.

האם דינו של ראש ממשלה הנאשם בפלילים כדינו של שר העומד לדין? מה המשקל שיש לייחס לרצון הבוחר אל מול שיקולי טוהר המידות? והאם יימצאו פגמים של אי-חוקיות בסעיפי ההסכם הקואליציוני, באופן שימוטט את ההסכמות המשמשות תשתית להקמת הממשלה הבאה?

ועוד לא אמרנו מילה על ההסתה נגד בית המשפט, זאת שכבר כאן וזאת שאולי תגיע רגע אחרי פסק הדין, יהא אשר יהא.

הרגע הזה בחיי בית המשפט העליון, בחיי עולם המשפט ובחיי הציבוריות הישראלית הוא רגע מכונן. היסטוריה בהתהוותה. מוטב לא למצמץ לרגע.

גילוי נאות: יובל יועז מייצג באחת משמונה העתירות שיובאו לדיון בבג"ץ בעניין הטלת מנדט הרכבת הממשלה על נתניהו וההסכם הקואליציוני בינו לבין גנץ.