תחבורה ציבורית. אילוסטרציה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90

בחסות הקורונה, התחבורה הציבורית נחטפה מידי הציבור

הישראלים נדרשים לחזור לעבודה ולשיגרה, אבל מי שאין לו רכב צמוד מגלה שזה קשה: האוטובוסים פועלים במתכונת דלילה ומדלגים על ימי שישי ומוצ"ש ● הרכבת בכלל לא יוצאת מהתחנה ● המסר הזה זורק לפח שנים של מאמץ לגרום לישראלים לזנוח את המכונית הפרטית ● דעה

"אסטרטגיית היציאה" – הסדר שבו הענפים במשק מוחזרים בהדרגה לפעילות, משקפת מטבע הדברים את ההערכות של משרד הבריאות לגבי מידת הסכנה ופוטנציאל ההדבקה של כל פעילות. אבל במבול ההנחיות שמונחתות על הציבור מדי כמה שעות גלום עוד משהו: תפיסת עולם לגבי סדרי עדיפויות. מה חשוב יותר, מה פחות. ומה שפחות חשוב בעיני הממשלה, יחכה לסוף.

למשל, שמורות הטבע, שעל העובדה השערורייתית שהן עדיין סגורות כתבתי כאן בשבוע שעבר. בינתיים זה לא השתנה. מריטת גבות אחד-על-אחד כן, הליכה בטבע תוך שמירת מרחק ובפיקוח צמוד של גוף ממשלתי (רשות הטבע והגנים) – לא.

שמורת טבע נחל עיון (צילום: פלאש90)
שמורת טבע נחל עיון (צילום: פלאש 90)

והנה עוד משהו שנראה למקבלי ההחלטות לא כל כך חשוב: תחבורה ציבורית. מדובר באחד המחטפים הגדולים שנעשה בחסות משבר הקורונה: התחבורה הציבורית נלקחה מהציבור, ובינתיים לא מוחזרת לבעליה.

האוטובוסים פועלים במתכונת חלקית מאוד, מדלגים על ימי שישי, מסיימים בשמונה בערב (זה אמור להשתנות בהמשך השבוע) ונוסעים בתדירות דלילה. הרכבת בכלל לא יוצאת מהתחנה.

הישראלים אמורים לחזור בהמוניהם למקומות העבודה, לצבא, לפעילות של ימי שגרה, אבל מי שלא מצויד במכונית פרטית איבד את היכולת להגיע. חיילים שמשרתים בבסיסים מרוחקים יורדים מההסעה הצבאית בתחנה מרכזית גדולה, ומגלים שהאוטובוס שפעם היה לוקח אותם הביתה מושבת.

אנשים שבשנים האחרונות התרגלו להשתמש ברכבת כדי להגיע לעבודה בגוש דן נאלצים לחזור למכונית – כמובן במידה שיש להם – ולהצטרף לפקקי הבוקר שמתחדשים במהירות. ומה הפלא שהפקקים חוזרים כל כך מהר אם אין חלופה?

תחבורה ציבורית. האוטובוסים פועלים במתכונת חלקית מאוד, מדלגים על ימי שישי, מסיימים בשמונה בערב. מרץ 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
תחבורה ציבורית, מרץ 2020. האוטובוסים פועלים במתכונת חלקית מאוד (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בלי שירותי תחבורה אמינים – לא יהיו נוסעים

במשרד התחבורה אומרים שהאוטובוסים נוסעים בינתיים בתפוסה דלה ולכן אין מה להיחפז ולהחזיר אותם למתכונת הרגילה. מי שבקיא בעולם התחבורה יודע שזו נבואה שמגשימה את עצמה: בהיעדר שירות אמין ותדיר – לא יהיו משתמשים. כשאין היצע, אין ביקוש. זה נכון בימי שיגרה (וגם אז במקרים רבים לא מרחיבים את השירות בטענה למיעוט נוסעים), זה נכון עוד יותר עכשיו.

ארנון בר-דוד (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
ארנון בר-דוד (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

אם הציבור לא יידע שהוא יכול לסמוך על האוטובוסים, הוא יחפש חלופות, והנזק יהיה בלתי הפיך: מי שיקנה עכשיו מכונית ימשיך להשתמש בה גם כשמשבר הקורונה יהפוך להיסטוריה. ישראלים לא קונים רכב פרטי ומשלמים אלפי שקלים עבור ביטוח וטסט כדי שהוא יעמוד בחנייה.

שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', כתב השבוע פוסט ארוך בו נימק מדוע הרכבת לא חוזרת וכינה את הדרישות להפעלתה "פופוליסטיות". ייתכן שיו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, שאליו כיוון סמוטריץ' את עיקר החיצים, אכן פופוליסט ולא מבין גדול בתחבורה. עם זאת, מאכזב שסמוטריץ' – שעל אף השקפת עולמו המבחילה בכמה תחומים, התגלה כשר תחבורה אכפתי שמעמיד את עצמו לרשות הציבור ומנסה לפתור בעיות איפה שרק אפשר – מתעלם לחלוטין מנקודת המבט של מאות אלפי ישראלים שאין להם מכונית פרטית.

יש איזה קמפיין שטחי ומגוחך ביומיים האחרונים שקורא לנו לפתוח את רכבת ישראל כאן ועכשיו.אתמול היתה זו כתבת התחבורה,…

פורסם על ידי ‏בצלאל סמוטריץ'‏ ב- יום שני, 27 באפריל 2020

מי שמצויד ברכב צמוד, קל וחומר כזה של הממשלה, לא יכול להבין את עוצמת התלות של אזרחים מהשורה, שבהיעדר אוטובוס או רכבת פשוט אין להם איך לנוע ממקום למקום. זה יפה וחשוב שהרכבת ניצלה את ההפוגה הכפויה לקידום מהיר של כמה פרויקטים תשתיתיים מורכבים; הפרויקט הבא שלה צריך להיות חזרה לעבודה בהקדם.

בשורה התחתונה, הממשלה העבירה לאזרחים מסר ברור במהלך משבר הקורונה: אל תסמכו עלינו, כדאי שיהיה לכם רכב צמוד. באוטובוס או ברכבת אתם עלולים לחטוף קורונה, ועוד יותר גרוע – אנחנו עלולים להפסיק לכם אותם בכל שנייה. ישראלי שחפץ בעצמאות ובחופש תנועה צריך פרייבט.

אם הציבור לא יידע שהוא יכול לסמוך על האוטובוסים, הוא יחפש חלופות, והנזק יהיה בלתי הפיך: מי שיקנה עכשיו מכונית ימשיך להשתמש בה גם כשמשבר הקורונה יהפוך להיסטוריה

המסר הזה זורק לפח שנים של מאמץ לגרום לישראלים לשנות הרגלים ולהעביר אותם מהמכונית הפרטית אל מערכות הסעת ההמונים. כמי שמחזיק – לצד זוג אופניים לכל בן משפחה – מכונית בת כמעט 20, בשבועות האחרונים הודיתי אינספור פעמים למזלי הטוב ולתחושות הבטן שלי על כך שלא התפתיתי להיפרד ממנה.

מאז פרוץ המשבר הספיקו להתפרסם מחקרים ראשוניים (למשל באוניברסיטת הארוורד) שמצביעים על קשר ישיר בין תמותה מקורונה לבין חיים באזורים מוכי זיהום אוויר. ככל שהאוויר בעיר או באזור מסוים מזוהמים יותר לאורך שנים, כך הסיכוי שמי שנדבק בקורונה יגיע למצב קשה ואף ימות גדלים משמעותית.

זו המתמטיקה האכזרית: קורונה יכולה להרוג; זיהום אוויר הורג עוד יותר; והכי הרבה הורג השילוב בין שניהם. בימים הראשונים של הקורונה שררה אופוריה בגלל הירידה החדה בזיהום האוויר; אם התחבורה הציבורית לא תחזור במהירות לתפוקה מלאה ואף מוגברת, האופוריה והאוויר הצלול יתחלפו בפקקים ובערפיח סמיך ורעיל שמסוכן יותר מכל נגיף.

עוד 655 מילים ו-1 תגובות
סגירה