מתווה החזרה ללמידה בקפסולות אינו ישים! צוותי החינוך, המנהלים, הרשויות המקומיות ופקידי משרד החינוך יודעים שהמתווה הנוכחי לא באמת ישים. ברמה הפשוטה, מבחינת המעטפת הטכנית, המתווה לא מתאים לזמן, למרחב הפיזי, לזמינות צוותי ההוראה ולשגרה הנדרשת מבתי הספר.

אנשי החינוך יודעים שמתווה החזרה ללמידה בקפסולות לא ישים. אפילו מבחינת המעטפת הטכנית – המתווה לא מתאים לזמן, למרחב הפיזי, לזמינות צוותי ההוראה ולשגרה הנדרשת מבתי הספר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כולנו חווים תקופה ארוכה של לחץ מתמשך, המבוגרים והילדים כאחד. שידורי הטלוויזיה הישירים, המשדרים ללא הפסקה סיפורים, נתונים, ותמונות של בתי חולים והלוויות ומשדרים עוד ועוד ממגפת הקורונה בארץ ובעולם (אלפי מתים באיטליה וכדו'), יוצרים טשטוש גבולות. כל אירוע, אפילו כשהוא רחוק מאד, עשוי להחוות ע"י הילדים כקרוב, ממשי ומאיים. מציאות זו יוצרת בקרב ילדות וילדים תחושות של הזדהות, פחד ושותפות גורל.

המציאות הנוכחית חושפת ילדים וילדות לטראומות קשות, לחרדה ולאובדן תחושת הביטחון הבסיסי, תחושות המשותפות להם ולמבוגרים שבסביבתם. הדבר המסוכן באמת במתווה החזרה לקפסולות, נח דווקא בחוסר ההתאמה של המתווה לצרכים הרגשיים/חברתיים של ילדים וילדות בגילאי היסודי. כאילו אף אחד לא חשב באמת על הצרכים של הילדות והילדים שלכם. אבל נניח לזה, כל זה לא באמת משנה, ישנה החלטת ממשלה ואותה חייבים לבצע.

במקום שיקומו מנהלי בתי הספר ויזעקו "המלך עירום", בתי הספר וצוותי החינוך ממשיכים לנסות ולהבין את הנחיות המתווה ולהתארגן בהתבסס על הנחיות משרד החינוך המתפרסמות בכל כמה רגעים. בתי הספר, התלמידים וההורים בדרך כלל לומדים על ההנחיות הבלתי מובנות ממהדורת החדשות. לעיתים נראה כאילו ישנה תחרות בין הפקידים במטה משרד החינוך, בדרך לתואר הנכסף של "אלוף ההנחיות העמומות". הנחיות אלה לא רק שאינן מובנות אלא שרבות מהן אינן בנות ביצוע הלכה למעשה.

לעיתים נראה כאילו ישנה תחרות בין פקידי מטה משרד החינוך, בדרך לתואר הנכסף של "אלוף ההנחיות העמומות". לא די שהנחיות אינן מובנות, אלא שרבות מהן אינן בנות ביצוע

אז מה כל כך נורא בלהכניס את הילדות והילדים שלנו לקפסולות?

הורים יקרים, אתם שולחים את הילדים והילדות שלכם למציאות שכאילו נשלפה מסרט אימה אפוקליפטי. כן, זה מה שצפוי לילדות וילדים הקטנים שלכם. כיתות א'-ד' (גילאי – 6-10), עפ"י מתווה החזרה של משרד החינוך, יחוו תפאורה של ריחוק חברתי, סימון התלמידים במדבקות (ממש כך, שלא נפספס את ההשתייכות לקפסולה), סימוני מרחק 2 מטר בכל מרחבי בית הספר, מסכות פנים, כפפות, וחומרי חיטוי. זאת לצד מנגנון קשה של משטור התנהגות מצד צוות המורים. התלמידים פוגשים איש צוות אחד בלבד ונפגשים רק עם החברים לקפסולה. זה מה שהילדות והילדים שלכם יחוו מחר בבית הספר ואף אחד לא הכין אותם למציאות החדשה אליה הם נדרשים.

נוכח הנחיות המתווה, החזרה לבתי הספר מלווה במנגנון טקסי/ויזואלי של ריחוק, התגוננות, פחד והפרדה. הילדים והילדות שלכם יוכנסו לקפסולות מוגדרות ומסומנות, הם יתרגלו ריחוק חברתי וחיטוי עצמי, תוך הקפדה על שמירת כללי ההתנהלות עפ"י מתווה משרד החינוך. הילדות והילדים שלכם יהיו כל הזמן תחת עין צופה של אחד המורים ובמרחק 2 מ' לכל הפחות מיתר האנשים במרחב. גם ליציבים וליציבות שבילדים זה עשוי להיות יותר מדי.

המציאות שמתכננים לילדים ולילדות שלכם פוגענית ולא סבירה! רב הנזק על התועלת ובכלל עולה השאלה למה זה טוב? הפקידים במשרד החינוך מעבירים את כלל האחריות למנהלי בתי הספר, בתוך גבולות גיזרה מצומצמים כל כך ותוך חובה חוקית לביצוע מלא של כל הנחיות המתווה ללא יוצא מן הכלל – "ככתבם וכלשונם".

למרבה הצער, במשבר הנוכחי, גם המבוגרים נתונים במצבים של מצוקה, ומצב זה  לעיתים אינו מאפשר להם להיות זמינים לצורכי הילדים כדי להרגיעם ולחזקם.  שינוי יוצר בלבול ובלבול מוליד חשש. החשש מלהיט פחד והפחד חובק חרדה. ילדים צעירים החווים מצבי לחץ תלויים רגשית באופן מלא במבוגרים שסביבם. הם מושפעים ממצבי הרוח של המבוגרים וחשים מתח או אי – שקט באווירה הביתית, גם כאשר לא נאמר להם דבר וגם כאשר השגרה כביכול נמשכת.

הורים יקרים, אתם שולחים את ילדיכם למציאות שכאילו נשלפה מסרט אימה אפוקליפטי. גילאי 6-10 יסומנו במדבקות, יעטו מסכות, כפפות, וחומרי חיטוי. לצד מנגנון קשה של משטור התנהגות מצד המורים

המבוגרים "מהנדסים" לילדות ולילדים שלכם בבתי הספר מציאות בינארית: חולה מול בריא, מותר מול אסור, מחוטא למול מזוהם. לילדות ולילדים שלכם אסור לגעת או להתקרב, וכן אסור להם להתחבק או להיחשף. בסיפור שהמבוגרים מספרים ישנה מגיפה ובה יש מי שחי ויש מי שמת. בכל רגע נתון עשוי מישהו להדביק אותם. ולכן חייבים להתגונן. כמו הניגוד שבין טומאה לטהרה כך מוצב הניגוד בין החולה לבריא.

תחשבו עכשיו כמה כעס, חרדה, עצבים, חוסר ביטחון, ופחד הוצאתם בקורונה על כולם – בקול רם למול הילדים והילדות שלכם. הילדים עכשיו חרדים ומפחדים ממנה ממש. כאשר אתם מפחדים ממשהו,  זה משתק את הילדות והילדים שלכם. ילדים, כידוע, מושפעים ממצבי הרוח שלנו המבוגרים וחשים מתח או אי- שקט באווירה הביתית, גם כאשר לא נאמר להם דבר וגם כאשר השגרה נמשכת כביכול. נראה לכם שלפקידים במשרד החינוך חשוב כמה עמוק יהיה הפצע?

הם, במשרד החינוך, כפי שאמר המנכ"ל: "מייצרים מתווים", ולאלו שמחליטים באמת איזה מתווה נאמץ יש כנראה דברים חשובים יותר מהילדות והילדים שלכם על הראש.

במידה ומתווה החזרה ללימודים של משרד החינוך ייושם בפועל בבתי הספר (בעיניי כנראה שלא, משום שמדובר במקרה של "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה") הם יהפכו מגורם מגן לגורם מסכן.

פגיעות עקיפות נותנות אותותיהן לאורך זמן ועלולות להשפיע על מהלך חיי הילדים הספרות המקצועית מדווחת כי:

"ילדים שחוו מצבי לחץ וטראומה עשויים לסבול בעתיד מבעיות בתחום הוויסות הרגשי, מהתנהגויות הרסניות המופנות כלפי אחרים וכלפי עצמם, מליקויי למידה, מבעיות סומטיות (תגובות גופניות שונות למצבים רגשיים) ומעיוותים בתפיסת מושגי ה'עצמי' ובתפיסת ה'אחר'". (כהן, א. 2000 ).

ילדים במצבי לחץ ובעקבות טראומה, מגיבים בתגובות שאינן אחידות באופיין ובעוצמתן. תגובותיהם יכולות להופיע בסמוך להתרחשות או בשלבים מאוחרים יותר. הכנסת הילדות והילדים שלכם לקפסולות עפ"י מתווה משרד החינוך עלולה לחרוץ טראומות עמוקות שאנו ההורים והמחנכים כאחד חייבים למנוע.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות, מנהל קמפוס בקבוצת החינוך אנקורי.