חינוך ביתי הוא לא בהכרח חינוך בבית, או לפחות לא היה בעבר.
"אנשים חושבים שילדים שלומדים בחינוך ביתי נשארים כל הזמן בבית, כך שהקורונה לא שינתה את חייהם. זה לא נכון", אומרת אפרת קמפגננו, אם לשלוש וחברה פעילה בקבוצת החינוך הביתי של ירושלים. "למעשה, הבנות ואני לא בילינו הרבה בבית לפני הווירוס. ביקרנו במוזיאונים, נפגשנו עם חברים, טיילנו בפארק. חברי קבוצת החינוך הביתי שלנו בירושלים היו נפגשים כמה פעמים בשבוע לכל מיני פעילויות. כך שהקורונה שינתה את חיינו באופן דרמטי. אבל אולי היינו יותר ערוכים לבלות הרבה זמן – את רוב היום – עם הילדים שלנו".
היות שמשפחות שלמות נאלצו להישאר בבית בעקבות תקנות הקורונה, והורים מצאו את עצמם לפתע אחראים ללימוד הילדים – או לחוסר הלימוד שלהם – המגפה גרמה לוויכוחים ומהומות בבתים רבים, בישראל ובעולם. אולם הניסוי החברתי בחינוך ביתי בקנה מידה לאומי – שמתקרב כעת לסיומו עם פתיחתם המחודשת של בתי הספר – העלה גם כמה תובנות.
מדוע בכלל אנחנו שולחים את הילדים לבית הספר? איך ילדים לומדים? מהו תפקידם של ההורים ושל המורים בתהליך הזה? היות שמחנכים ביתיים נוטים לשאול את עצמם את השאלות האלה, הרי שהם עשויים להיות כתובת טובה לקבלת כמה תשובות.
"בחרתי ללמד את הבנות שלי בבית כי כך אני מבינה את התפקיד שלי כאם – להיות אחראית למה שהילדות שלי לומדות ולאיך שהן עושות את זה", אומרת קמפגננו. "מה שאנחנו עושים זה יותר חינוך חופשי מאשר חינוך ביתי. בחינוך חופשי אין לילדים שיעורים בבית. הם נחשפים לעולם ולומדים מתוך סקרנות, כי הם בנויים ללמוד".
"בחרתי ללמד את הבנות שלי בבית כי כך אני מבינה את התפקיד שלי כאם – להיות אחראית למה שהילדות שלי לומדות ולאיך שהן עושות את זה. הילדים נחשפים כך לעולם ולומדים מתוך סקרנות, כי הם בנויים ללמוד"
"חינוך ביתי הוא לא למידה מרחוק, והוא גם לא בית ספר בבית", אומרת ולריה גומוש, אם לשני ילדים בחינוך ביתי מקריית טבעון. "זה מפגש בין סקרנות טבעית לבין עולם של הזדמנויות. אי אפשר ללמד אף אחד, אפשר רק לסלול את הדרך ללמידה".
כשחדרי שינה הופכים לכיתות בעקבות המגפה, הגבולות בין הבית לבית הספר מיטשטשים. במציאות החדשה הזאת, רבים מהמחנכים שקוראים לרפורמה במערכת החינוך מוצאים שהמגפה חוללה בה שינויים – מבלי לשאול אף אחד.
"אנחנו מדברים כבר הרבה זמן על היתרונות של גישה מותאמת אישית לתלמידים. יש ילדים שלומדים יותר טוב בבוקר, למשל, ואחרים שלומדים יותר טוב בערב. בכיתת לימוד רגילה, צריך להיות תיאום בין כולם. הקורונה אפשרה לבטל את התיאום הזה בלמידה", אומרת רעות נאור, מנהלת הפיתוח הפדגוגי ברשת אמי"ת, שכוללת 107 בתי חינוך ברחבי המדינה.
"אנחנו קוראים לשינוי בתפיסת תפקידו של המורה – מלימוד להדרכה, ממקור של ידע לאדם שמדריך את התלמידים בלמידה העצמית שלהם. תהליך הלמידה יכול להיות שונה מאוד מאיך שהוא נראה עכשיו בבתי הספר הרגילים. הקורונה אפשרה לנו לראות את זה קורה", היא ממשיכה. "זה היה ניסוי שהניע הרבה דברים שחיכינו להם. נלקחנו היישר אל העתיד – עתיד החינוך, בין השאר – והיינו צריכים להתמודד איתו".
צוריאל רובינס, מנהל בית הספר התיכון מקיף אמי"ת ע"ש וסרמן בבאר שבע, גם הוא סבור שחלק מאתגרי הניסוי החינוכי שהביא עמו וירוס הקורונה ימשיכו להיות נוכחים בחיינו.
"העובדה שבתי ספר התחילו להשתמש בטכנולוגיה להעברת ידע היא החלק הפחות מעניין", הוא אומר. "הסיפור הגדול יותר הוא שתקופת הקורונה שברה את התפיסה של הכיתה המסורתית שבה 30 תלמידים מקשיבים למורה בשיעורים של 45 דקות. ראינו ששיעור יכול להימשך כמה שהתלמיד רוצה; חלק מהתלמידים מתעייפים אחרי 15 דקות ואחרים מעדיפים ללמוד שעתיים בלי הפסקה. חלקם יעדיפו ללמוד בעשר בלילה או אפילו בחצות".
"העובדה שבתי ספר התחילו להשתמש בטכנולוגיה להעברת ידע היא החלק הפחות מעניין. הסיפור הגדול יותר הוא שתקופת הקורונה שברה את התפיסה המסורתית. ראינו ששיעור יכול להימשך כמה שהתלמיד רוצה"
"אחת הסיבות לפערים בחינוך היא שבתי הספר מתייחסים לכל התלמידים כאילו הם זהים, למרות שהם שונים", הוא אומר.
למשבר הקורונה הייתה השפעה חיובית אחת על מערכת הלימוד שגם הורים עייפים מאוד יעידו עליה: הם קיבלו הצצה למה שהילדים שלהם עושים בבית הספר.
"כשהבנו שהילדים יצטרכו ללמוד מהבית, חשבנו איך הם יוכלו להפיק תועלת מסביבת הלמידה החדשה שלהם", אומרת יוליה בירן, מנהלת בית הספר הניסויי הילל בירושלים.
"מתוך המחשבה הזאת, ניסינו לתת להם משימות שיוכלו להיות מעניינות עבור כל המשפחה – כמו לראיין את סבא וסבתא או לעשות פרויקט שמערב תמונות משפחתיות. קיבלנו משוב חיובי מאוד מההורים, שאמרו שהם תמיד רצו לדעת יותר על הפעילות של הילדים שלהם בבית הספר, ועכשיו ניתנה להם הזדמנות. ואנחנו המורים קיבלנו תובנות לגבי חשיבות הקשר עם ההורים. אני נלהבת מהרעיון של יצירת קהילה שבה ילדים ומבוגרים ילמדו יחד".
צוריאל רובינס מבאר שבע אופטימי לגבי התמשכותם של השינויים הללו גם עכשיו כשבתי הספר נפתחים מחדש: "הרבה מזה תלוי במשרד החינוך, בנכונות שלו להעניק לבתי הספר יותר אוטונומיה. אני מדבר עם אנשים שם, ונראה שהם מגלים הבנה. אין דרך חזרה".
"קחי לדוגמה את בחינות הבגרות", הוא אומר. "לפני הקורונה, השקענו כל כך הרבה מאמץ ומשאבים כדי לוודא שהתלמידים לא ייעזרו בספרי הלימוד או יעתיקו תשובות אחד מהשני. עכשיו אי אפשר לבדוק את זה – הבחינות ייערכו בבתים, כך שאנחנו צריכים לשנות את חומר הבחינות. במקום לבדוק את הזיכרון של התלמידים, הן יבחנו את היכולת שלהם לחשוב ולמצוא את המידע שהם צריכים. האם זה רע?".
"קחי לדוגמה את בחינות הבגרות. לפני הקורונה, השקענו כל כך הרבה מאמץ ומשאבים כדי לוודא שהתלמידים לא ייעזרו בספרי הלימוד או יעתיקו תשובות אחד מהשני. עכשיו אי אפשר לבדוק את זה. האם זה רע?"
גם מחנכים ביתיים מגלים אופטימיות לגבי השינויים.
"אם היינו מפלגה", אומרת אפרת קמפגננו, "זה היה הזמן לפרסם את עצמנו באגרסיביות, כי בעקבות הקורונה כל כך הרבה הורים קיבלו טעימה איך יכולים להיראות החיים עם ילדים כשאתה לא מבלה את רוב היום במשרד. הרבה מהם התחילו לשאול את עצמם שאלות על התפקיד שלהם כהורים, ואם הם בכלל זקוקים לבית הספר. אני לא אומרת שכולם יבחרו בחינוך ביתי, וזאת לא הנקודה! הנקודה היא להתחיל לחשוב. עכשיו שהם טעמו מאפשרות אחרת, הבחירה תהיה יותר מודעת".
"לא הייתי קוראת למה שקורה עכשיו חינוך ביתי", אומרת ולריה גומוש. "חינוך ביתי זה משהו שנעשה מבחירה חופשית. הניסוי שאנחנו עדים לו עכשיו נכפה על ההורים".
יחד עם זאת היא מספרת שכמה מחבריה אמרו שהם שמחו להתנסות בזה, למרות הקושי לשלב עבודה מהבית עם ניסיון ללמד את הילדים.
"הורים עשויים לגלות שקל יותר לבלות יום שלם עם הילד מאשר לבלות איתו שעה אחת בערב. או שהילדים שקטים ושמחים יותר בבית. זה לא אומר שההורים האלה יהפכו מיד למחנכים ביתיים. אבל אולי הם יחליטו לבטל חלק משיעורי אחר הצהריים של הילדים שלהם. יש כל כך הרבה הזדמנויות ללימוד עכשיו, ואנחנו רוצים לנצל את כולן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם