מעת לעת מחליטים בישראל להעלות את התגובות הדקלרטיביות כלפי איראן. כך קורה ביומיים האחרונים עם הדיווחים על תקיפה ישראלית משמעותית במזרח סוריה. שר הביטחון, נפתלי בנט, אמנם לא אישר במפורש את הדברים, אבל גם לא היסס להכריז שאיראן "מחשבת בסוריה מסלול מחדש", לנוכח מדיניות ישראל.
כמובן שקשה לנתק את הדברים האלה מההקשר הפוליטי העכשווי. בנט, שמסתמן כהפתעה לטובה במשבר הקורונה, רוצה לצבור גם נקודות ביטחוניות, במיוחד לנוכח רוח הפנים החזקה שהוא מקבל בעניין מלשכת ראש הממשלה.
אבל לצד המהמורות הפוליטיות, ניתן בהחלט להבחין שבאזור מתרחש בשבועות האחרונים שינוי כיוון. ישראל, כך נראה, העלתה את רף וקצב התקיפות בסוריה.
העיתוי, מבחינת ישראל, נוח. איראן במצוקה כלכלית קשה, ומתקשה להתמודד עם הקורונה. שני גורמים אלה משפיעים ישירות על חזבאללה ועל המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק. בנוסף, מאחר שהקשב הבינלאומי נתון עדיין למגיפת הקורונה, ישראל יכולה לתקוף מתחת לרדאר וביתר שאת.
התקיפה בלילה שעבר הגיעה ממזרח, כלומר מכיוון הגבול עם עיראק, על פי דיווחים של כלי תקשורת ערביים. היעד היה אתר מחקר השוכן בעיירה א-ספירה, שבעבר שימש לייצור חומרי לחימה כימיים.
עצם ההגעה ממזרח מרמזת כנראה כי התוקף החליט להפתיע את הסורים מהעורף. אם זו הייתה ישראל, אזי המטוסים היו צריכים לטוס לאורך הגבול הירדני-עיראקי מבלי להתגלות. ומי מחזיק במטוסים חמקנים באזור? רק ישראל.
עצם ההגעה ממזרח מרמזת כנראה כי התוקף החליט להפתיע את הסורים מהעורף. אם זו הייתה ישראל, אזי המטוסים היו צריכים לטוס לאורך הגבול הירדני-עיראקי מבלי להתגלות. ומי מחזיק במטוסים חמקנים באזור?
אבל מעבר לכיוון התקיפה, עולה שאלה לגבי המטרה. ככל הנראה מדובר במעבדה שבה מייצרים האיראנים רכיבי דיוק לטילים כבדים עבור חזבאללה.
בעבר, תקפה ישראל כמה פעמים משלוח של רכיבים כאלה, שהגיעו מאיראן דרך שדה התעופה בדמשק. עד מהרה האיראניים הבינו שהם חדירים מודיעינית, והעתיקו את מאמצי הייצור שלהם לסוריה.
ממד נוסף של כיוון התקיפה ממזרח, הוא התחמקות מהמכ"מ הרוסי בצפון-מערב סוריה, והימנעות מחיכוך עם כוחותיו של ולדימיר פוטין. ככל שישראל נזהרת יותר עם הרוסים, מרחב הפעולה שלה בסוריה – מול איראן וחזבאללה – גדול יותר. זה בדיוק הממשק שדרכו ישראל מנסה לפעול, תקיעת טריז בין איראן לרוסיה.
כדי להצליח בכך, ירושלים חייבת להגדיר במדויק את המחלוקות בין טהראן למוסקבה, ולהתמקד בהן. לכן, ההבנה הרווחת כאן היא כי התשת המאמץ האיראני בסוריה ובעיראק בתקיפות חוזרות ונשנות, תייצר חוסר יציבות מתמשך בסוריה – וזה נוגד את האינטרס הרוסי.
פוטין מבין היטב כי המלחמה בסוריה מתקרבת לקיצה, וכי המשימה הבאה היא עיצוב פניה ביום שאחרי, כדי לשמר את הנכסים האסטרטגיים שהושגו במאמץ. זו הסיבה שלא אחת נרמז מצד ישראל כי הוצאת הכוחות האיראניים מהמדינה, יכולה להביא להסכמה שקטה לגבי סטטוס קוו ויציבות גבול עם אסאד או מחליפו.
קלף המיקוח של ישראל מול רוסיה
כדי להבין את האינטרס הרוסי בהשגת שקט בסוריה, יש להביט על האזור בפריזמה רחבה יותר. הנמל הימי בטרטוס ושדה התעופה הצבאי בחמיימים, הם שני נכסים אסטרטגיים של רוסיה בים התיכון.
מבחינת פוטין, זו אמירה כלפי נאט"ו, אירופה וטורקיה. בישראל מבינים את חשיבות דריסת הרגל הרוסית, ובמובלע, זה קלף המיקוח שלה כאשר היא דורשת את הוצאת הכוחות האיראניים.
נקודת חיכוך גלויה בין רוסיה ואיראן נוגעת לשאלה "כיצד תיראה סוריה ביום שאחרי". רוסיה מכוונת לפתרון מוסכם בין העדות והפלגים. מעין קנטוניזציה של המדינה, עם אסד או בלעדיו.
איראן, לעומתה, זקוקה לאסד כשליט יחיד בכל השטח. בלי אגרוף הברזל העלאווי, ימצאו עצמם הכוחות האיראניים וחזבאללה בגולן, בחיכוך מתמיד כפול: עם ישראל, ועם האוכלוסייה הסונית במדינה שמחפשת נקמה היסטורית ותאולוגית.
הנמל הימי בטרטוס ושדה התעופה הצבאי בחמימים, הם שני נכסים אסטרטגיים של רוסיה בים התיכון. מבחינת פוטין זו אמירה כלפי נאט"ו, אירופה וטורקיה
למאבק הזה קיימים גם ממדים כלכליים. מתחת לפני השטח מתקיים מירוץ משולש בין רוסיה, איראן ובחלקים מסוימים גם טורקיה. לכולם ברור ששיקום סוריה משמעו: פוטנציאל כלכלי, השגת השפעה ובעיקר, עיצוב מציאות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם