בשנים האחרונות עולה שוב ושוב הטענה כי אם מערכת המשפט לא תהיה חזקה הרי שישראל תצעד אל עבר דיקטטורה, כמו בגרמניה הנאצית. אלא שהטיעון הזה לחלוטין מנותק מהמציאות.

מי שמביא אותנו אל סיפה של דיקטטורה הוא דווקא בית המשפט העליון, משום שהוא מפר בצורה בוטה את עקרון הפרדת הרשויות. מאז המהפכה השיפוטית שהנהיג אהרן ברק לפני כ-25 שנה, צועדת ישראל בכיוון אוליגרכיה משפטית. שכן, לאור הצעדים הללו כבר אין מדובר רק ברשות שופטת אלא גם – ומאוד קל להבחין בכך בפסקי הדין שלו – ברשות מבצעת וגם ברשות מחוקקת.

מאז המהפכה השיפוטית שהנהיג אהרן ברק לפני כ-25 שנה, צועדת ישראל בכיוון אוליגרכיה משפטית. שכן, לאור הצעדים הללו כבר אין מדובר רק ברשות שופטת אלא גם ברשות מבצעת וגם ברשות מחוקקת

כך גם ניתן להביט על עליית הנאצים לשלטון, אשר התאפשרה – גם ולא רק – בסיוע מערכת המשפט בגרמניה, שפעלה באותו האופן בו עובדת השיטה של בית המשפט ברוח אותה מהפיכה שיפוטית של ברק.

* * *

ברפובליקת ויימאר התקיים ב-1923 "הפוטש במרתף הבירה", שבו ניסה אדולף היטלר להשתלט על מינכן ולאחר מכן על גרמניה כולה. ניסיון ההפיכה כשל. היטלר הורשע בדין וקיבל עונש של חמש שנות מאסר, אך עם זכות לשחרור מוקדם על התנהגות טובה כבר לאחר ששה חודשים.

האמת הייתה שהשופטים כלל לא רצו למצוא את היטלר אשם, והרשיעו אותו רק לאחר שהובטח להם כי הוא יקבל שחרור מוקדם. לא זו אף זו, אף אחד לא שאל את עצמו ברצינות כיצד לא מצאנו שום עדות רצינית להתנגדות של בית המשפט להיטלר? התשובה היא שאין כזאת.

היסטוריונים ופוליטיקאים העלימו במשך שנים את העובדה כי מערכת המשפט הגרמנית אפשרה – כאשר גורמים לא מעטים מתוכה ממש מייחלים לכך – להיטלר לעלות לשלטון. שהרי החוקים היו ברורים. כך למשל, אסור היה להפלות יהודים. כאשר היטלר העביר, למשל, את החוקים הראשונים שאפשרו לו להשתלט על גרמניה, מערכת המשפט לא עשתה כלום אלא אפילו תמכה בו.

היסטוריונים ופוליטיקאים העלימו במשך שנים את העובדה כי מערכת המשפט הגרמנית אפשרה – כאשר גורמים לא מעטים מתוכה ממש מייחלים לכך – להיטלר לעלות לשלטון

הדבר מעלה את השאלה: כיצד ייתכן שמשפטנים ברפובליקה של ויימאר, בגרמניה הנאצית, ברפובליקה הגרמנית ובמזרח גרמניה החילו את אותן רגולציות משפטיות בדיוק, אבל הגיעו למסקנות פרשניות שונות לגמרי, שבכל פעם שירתו את המערכת הנדרשת?

כלומר, אותה רגולציה הותאמה על ידי משפטנים לגרמניה הנאצית, ולפניה לרפובליקת ויימאר, ואחריה למזרח גרמניה, וכדומה. ממש אותו חוק – כשהשופטים מתאימים אותו בכל פעם לערכים שנוחים להם.

לא רק מערכת המשפט אלא גם פרופסורים, פרקליטי מדינה ופקידים פירשו כרצונם את החוק כך שיתאים לרוח השלטון החדש (נאציזם). המדובר ב"אקרובטיקה פרשנית", באמצעותה השופט יכול לחלץ מה שבא לו מהחוק, וככה בדיוק בוססה משפטית גרמניה הנאצית.

אותה רגולציה הותאמה על ידי משפטנים לגרמניה הנאצית, ולפניה לרפובליקת ויימאר, ואחריה למזרח גרמניה, וכדומה. ממש אותו חוק – כשהשופטים מתאימים אותו בכל פעם לערכים שנוחים להם

כיצד, אם כך, התפתח המיתוס אחרי המלחמה שציות עיוור לחוק הוא מה שאיפשר את הנאציזם בעוד שהאמת הפוכה לחלוטין?

התשובה פשוטה: גרמניה שאחרי המלחמה הייתה מלאה במשפטנים, שופטים וביורוקרטים שעזרו באופן אקטיבי לבסס את הנאציזם – על ידי פרשנות יצירתית לחוק. הם כמובן רצו לנקות את עצמם ורצו עבודה ולגיטימציה, ולכן השתיקו כל דיון על מה שהם עצמם פיתחו בזמן גרמניה הנאצית: פרשנות "טלאולוגית" או "אובייקטיבית" לחוקים.

כך התפתח המיתוס שמה שקרה בגרמניה הנאצית היה תוצאה של ציות עיוור לחוק. אבל זה שקר: המשפטנים פשוט פירשו את "רוח החוק" ו"כוונת החוק" איך שבא להם.

* * *

ההשוואה בין ישראל לגרמניה או לכל דיקטטורה אחרת היא כל כך מופרכת. מה שקרה בגרמניה לא יכול לקרות בישראל – לא מימין ולא משמאל, וטוב שכך. אבל שווה לחשוב לא רק על העובדה שמשפטנים יכולים לשרת את הרוע, אלא גם איך הם עושים את זה: בדיוק בשיטות של התעלמות מהחוק ועם פרשנות יצירתית.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.