ג'ו ביידן אמר:

"בית המשפט הרחיק לכת"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

(דעתו על ההחלטה פורצת הדרך של ביהמ"ש העליון בארה"ב, להתיר לנשים לבצע הפלות מרצונן – פסה"ד במשפט רואו נגד וייד, 1973. הדברים נאמרו בראיון לירחון "וושינגטוניאן" 1974).

"מן הסתם, יש לי איי קיו גבוה משלך"

(נסיונו להשתיק אדם, שקטע בקריאות-ביניים את נאומו בבבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לקביעת מועמדה במרוץ לנשיאות, אפריל 1987).

"את שום דבר בשבילי"

(הערכה מסכמת שניתנה לטארה ריד – על-פי גרסתה, לאחר שהדפה אותו מעליה, 1993).

"שקרן מוחלט […] רוצה לבדוק באיזה כושר אני? בוא נעשה דו-קרב דחיפות" (תגובתו על דברי אדם בן 83 באסיפת בחירות באיובה. קודם לכן אדם זה אמר לביידן שהוא זקן מכדי לרוץ לנשיאות, ושאל אותו במה הוא טוב מטראמפ אם שיגר את בנו לתפקיד בחברת גז אוקראינית, מבלי שיהיה לו ידע בתחום"

(הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לקביעת מועמד(ת)ה במרוץ לנשיאות, דצמבר 2019).

"אתה מלא בחרא" – פנייתו אל עובד שהתריס נגדו, על כי הוא מנסה "לקחת את הרובים מאיתנו"

(ביקור במפעל בדטרויט, במהלך מסע הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, מארס 2020).

אמנם אמרות שכאלה מתאימות לסגנון הדיבור של דונאלד טראמפ, אולם ככתוב לעיל, הן מוצא פיו של ג'ו ביידן, מי שאמור להתייצב מול טראמפ בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020.

אמנם אמרות שכאלה מתאימות לסגנון הדיבור של דונאלד טראמפ, אולם הן מוצא פיו של ג'ו ביידן, מי שאמור להתייצב מול טראמפ בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020

שורת ההתבטאויות הללו, וישנן נוספות במהלך השנים, מאירה באור לא-מחמיא על אופיו וסגנונו של המועמד הדמוקרטי הנוכחי לנשיאות ארה"ב. בולטת העובדה שהן עומדות בסתירה לאופן בו נהוג לצייר את ביידן בפני הציבור.

מדבריהם של פוליטיקאים ואנשי תקשורת, ג'ו ביידן מצטייר כ"דוד ג'ו", מעין בן משפחה האהוד על קרוביו ומקורביו. לשמו נלווים כינויי חיבה ושמות תואר, שבכולם נימה חיובית: "הגון" ו"הוגן", "נחמד" ו"חביב", "מתון" ו"בחור טוב".

גם אלה המביעים הסתייגות או חשש לגבי העברת הנשיאות לידיו, בגלל היותו "ישנוני", "גמגמן" או "מסויד", אינם מערערים על תכונותיו החיוביות. אולם עלינו להיזהר מלהתפתות לתאור מתקתק של ביידן.

משום מה, במשך כ-12 שנים, מאז שברק אובמה בחר בו כמועמד לסגן הנשיא, בבחירות 2008, ביידן נהנה מחסינות – אין מזכירים לו חטאי עבר ואין מעוררים שאלות על התנהגותו ומעשיו בהווה.

אפילו התנהגותו המבישה לכאורה במסע הבחירות הנוכחי – אשר שתיים מהתקריות המצביעות עליה הוזכרו לעיל – לא הביאה איש מן המתמודדים מולו במפלגה הדמוקרטית או בכלי תקשורת כלשהו, לבצע חקירה נוקבת של סגנונו ודבריו של סגן הנשיא לשעבר.

ואז, לפני שבועות אחדים, טארה ריד צצה, ובהאשמות כבדות על תקיפה מינית בעת שעבדה במשרדיו של הסנאטור ב-1993, חרצה סדק ראשון ב"טפלון". אולי טענותיה הקשות יהיו קריאת כיוון להעלאת המסך על שנים חשוכות במיוחד בביוגרפיה הפוליטית-התנהגותית של ג'ו ביידן, ויעזרו להצביע על נטיות שליליות שלא נימחו מהתנהגותו גם היום.

גם המביעים הסתייגות או חשש מהעברת הנשיאות לידי ביידן, בגלל היותו "ישנוני", "גמגמן" או "מסויד", אינם מערערים על תכונותיו החיוביות. אולם עלינו להיזהר מלהתפתות לתאור מתקתק של ביידן

בשלושה תחומים מתגלים הפגמים הבולטים באישיותו של סגן הנשיא לשעבר ובהתנהגותו: אופן התייחסותו לנשים; "עור דקיק", שאינו מצליח להסתיר ולבלום התפרצויות לא-מרוסנות ותוקפניות כלפי מביעי דעות שאינן לרוחו; ועברו הרצוף בהצהרות שקריות על מוצאו, לימודיו ואישיותו.

היחיד מבין התחומים החשובים הללו, שטופל במידה ביקורתית כלשהי בשנים האחרונות, היה התייחסותו של ביידן לנשים. לאורך השנים הצטברו עדויות רבות על נטייתו "לשלוח ידיים" ולנגוע באברי גוף שונים של נשים שבקרבתו, כאשר אחדות מהן מדגישות את אי-הנעימות והסלידה שנגרמו להן מהתחככותו בהן. על תלונות אלה ביידן הסתפק באמירה, ש"נורמות השתנו", והבטיח כי יהיה "מתחשב הרבה יותר" בעתיד.

בתפקידיו השונים בזירה הפוליטית בארה"ב, הוא ייצג נאמנה קו שוביניסטי שמרני ביחס לנשים. בימים הראשונים לאחר כניסתו לראשונה לסנאט, ב-1973, התקבלה ההחלטה המהפכנית באותם הימים – להכיר בזכות האשה להפלה (פסה"ד המפורסם בפרשת רואו נגד וייד). לדעת ביידן הצעיר, שמוצאו ממשפחה קתולית-שמרנית בדלאוור, ביהמ"ש "הלך רחוק מדי". הוא הוסיף, כי אינו סבור "שלאשה יש הזכות הבלעדית לומר מה ייעשה בגופה".

לא עברו ימים רבים, והוא היה לאחד התומכים ב"תיקון הייד" – מניעה כמעט גורפת של מימון פדרלי להפלות – שפגע בזכותן של נשים עניות רבות להימנע מלידה לא רצויה, ובכך צמצם את היקף מימושה של פסיקת ביהמ"ש. ביידן המשיך בתמיכתו רבת השנים ב"תיקון הייד", וחזר עליה בימים הראשונים של המרוץ הנוכחי לבית הלבן. אולם כאשר הוא חש בשינוי כיוונה של "רוח התקופה", חזר בו מתמיכתו בתיקון ואף הבטיח כי כנשיא יפעל לביטול דבר חקיקה זה.

התייחסותו המפוקפקת של ביידן לנשים ולכבודן, באה לביטוי ב-1991. אז ישב בראש ועדת המשפטים בסנאט, כאשר הובאה בפניה מועמדותו של השופט השחור קלארנס תומאס למושב בביהמ"ש העליון.

נשים אחדות התלוננו על אופן התנהגותו של תומאס כלפיהן, בשעה שהיו כפופות לו בתפקידיו הקודמים. ביידן אמנם איפשר לאחת מהן, המרצה למשפטים אניטה היל, להעיד על הפן המשפיל מינית בהתנהגותו של תומאס אליה, אך לא זימן מתלוננות נוספות להעיד בפני הוועדה.

יתירה מזאת, הוא נתן לרפובליקנים בוועדה יד חופשית לחקור את היל בתוקפנות ו"לשפד" אותה, מבלי שיגביל אותם וייצא להגנת העדה. נשים רבות לא סלחו לביידן על אופן ניהול דיוני השימוע, מה גם שהוא מעולם לא הביע התנצלות כנה בפני אניטה היל על היחס המבזה שספגה מחברי הוועדה

בשלושה תחומים מתגלים פגמיו הבולטים של ביידן: התייחסותו המטרידה לנשים; "עור דקיק" שאינו מצליח לבלום התפרצויות כלפי החולקים עליו; ועברו הרצוף בהצהרות שקריות על מוצאו, לימודיו ואישיותו

התחום השני שצדדיו הלא-מזהירים של ביידן נחשפים בו, הוא אופן תגובתו התוקפני כלפי מי שמביעים דעה שאינה לרוחו. התגובות הקיצוניות והאלימות למדי מלמדות על רגישות אישית מופרזת ואובדן שליטה עצמית, המוליכים להתנהגות משולחת רסן. משום מה, על אף ריבוי סרטונים המעידים על תקריות, ששלוש מהן מצוינות בראש המאמר, התופעה החוזרת על עצמה התקבלה בשוויון נפש, ואיש לא נטה להעמיק בחקירתה או בהצגת שאלות נוקבות לביידן.

בעוד שהמרכיבים השליליים באופיו – היחס לנשים, ותוקפנות כלפי מתנגדים – שבים ועולים חדשות לבקרים, המאפיינים הפגומים השייכים לתחום השלישי – זיוף ורמייה – הופיעו בגודש רב בצעירותו, אך לא מצאתי זכר להם ב-30 השנים האחרונות. זאת, אולי משום שביידן החליט להתגבר על פגם זה, שהיה הגורם המרכזי בחיסול מרוצו לבית הלבן, ב-1987.

השקרים שהסנאטור דאז הפיץ, כללו שני מקבצים עיקריים: התייהרות שווא בהישגים אקדמיים, והיתלות בנאומיהם של קודמים מבלי להזכיר את שמותיהם. בתחום האקדמי, ביידן ביקש להוכיח את עליונותו המישכלית-השכלתית באמצעות טענתו כי קיבל שלושה תארי "בוגר" מאוניברסיטת דלאוור (למעשה, היה בידיו תואר ראשון אחד בלבד). הוא גם הרבה לנופף בציוניו, אך עד מהרה התברר, שעבודת סמסטר אחת שלו נפסלה, כי היתה העתק של מאמר בעיתון, וטענתו כי נמנה עם המחצית העליונה בין מסיימי לימודי משפטים באוניברסיטת סיראקוז, הופרכה, כשהסתבר שציוניו מיקמו אותו במקום ה-76 מבין 85 הבוגרים בשנתון שלו.

ה"העתקה" באוניברסיטה אולי היתה ראשונה מסוגה, אך הצטרפו אליה "העתקות" שהתבצעו בשדה הפוליטי ונכללו בנאומיו במסע הבחירות: הוא השתמש בקטעי נאומים של האחים ג'והן פיצג'ראלד ורוברט קנדי, ושל סגני הנשיא לשעבר, יוברט האמפרי ווולטר מונדייל, מבלי לציין את המקור לדברים. ביידן הגיע לשיא בתחום זה באמצו לעצמו את הביוגרפיה של מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית דאז, ניל קינוק. הוא עשה כן, כדי להראות שהוא ורעייתו צמחו מאשפתות, ועל-ידי כך לזכות בהזדהות הקהל ובתמיכתו. חשיפת שלל עלילות הכזב היתה גורם מרכזי בהחלטתו לפרוש מהמרוץ בשלב מוקדם למדי (ספטמבר 1987), עוד בטרם נערכו בחירות מקדימות במדינה כלשהי.

ביידן הגיע לשיא בתחום השקרים וההעתקות, באמצו לעצמו את הביוגרפיה של מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית דאז, ניל קינוק. הוא עשה כן, כדי להראות שהוא ורעייתו צמחו מאשפתות

מסתבר, שג'ו ביידן רחוק ת"ק פרסה מן התדמית של הדוד החביב – הרי אפילו קמצוץ של הומור אין למצוא בו. אך גם אי-אפשר להגדירו פוליטיקאי אפרורי ולא מסוכן, גם אם לא מבריק במיוחד. זאת משום שמאחורי חזותו מסתתרת אישיות אפלולית למדי, שצדדיה השליליים פורצים מדי פעם בפעם "אל קדמת הבמה", וגורפים את האיש למעשים ולאופני התנהגות פסולים.

במובנים רבים, ביידן משקף התנהגות "גברית" של רבים מבני דורו, ואכן ישנם קווי דמיון בין דפוסי ההתנהגות והפעולה שלו לבין אלה של בן דורו ויריבו הפוליטי, דונאלד טראמפ.

ובאשר למפלגה הדמוקרטית, לפליאה היא, מדוע זאת הפעם השנייה ברציפות, שהיא דבקה ב"ממצא ארכאולוגי" מימי ביל קלינטון-ברק אובאמה, במקום להיענות לרחשי הלב ולכיווני החשיבה המבקשים להינתק ממורשת זאת. אולי טארה ריד, שהכריזה לאחרונה שלא תצביע עבור מועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית, היא שתציל מפלגה זאת מפני עצמה.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים