יום הווטרנים בכנסת, ארכיון, מאי 2018 (צילום: Miriam Alster/Flash 90)
מדוע מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון "בהקמה" כמעט עשרים שנה

יום עצוב לווטרנים

מחדל המוזיאון

הממשלה הקצתה מיליונים, תורמים העבירו סכומים דומים, נתניהו בירך, אלקין שמח והמוזיאון "נחנך" ● אז איך זה שעדיין לא הושלמה הקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה? ● לאחרונה התגייסה משפחת הרצוג להצלת המצב והמוזיאון ● אך הווטרנים הקשישים חוששים: אנחנו כבר לא נזכה לבקר בו

"מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה מוקם באתר יד לשריון בלטרון, במחצית הדרך בין תל אביב לירושלים. המבנה נמצא בשלבי בנייה. תערוכה זמנית בנושא 'הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה' נמצאת באתר יד לשריון, בלטרון, בבניין המשטרה"

(מתוך אתר המוזיאון)

המבנה האפור והמסיבי של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה בלטרון שומם ונטוש. גם לפני הקורונה לא התגודדו לידו קבוצות קולניות של תלמידים, סטודנטים וחיילים, ובקופה לא השתרכו תורים של מבקרים סקרנים.

לא כולם בישראל מכירים את סיפור גבורתם של כ-1.5 מיליון חיילים יהודיים ששירתו במלחמת העולם השנייה בצבא האדום, בצבא ארה"ב ובצבאות אחרים, ושחררו את מחנות ההשמדה ואת בירות אירופה – עד שהגיעו לברלין.

לא כולם מבינים את פשר המצעדים ביום הניצחון שמתקיימים בערי ישראל ב-9 במאי, ולא מבינים שהסבים והסבתות עתירי המדליות היו חלק מהמאמץ לשחרור האנושות. אך במקרה הזה, מקור הבעיה אינו נטוע בהיעדר הידע והסקרנות.

המוזיאון הזה נמצא "בהקמה" זמן רב, אך גם לאחר 18 שנים העבודה עליו טרם הושלמה, ולמעשה המוזיאון עוד לא קיים. סיפורו הוא סחבת בלתי אפשרית וגרירת רגליים ממושכת של הממשלה ושל העמותה שהתחייבה להקימו.

מלבד תערוכה אחת באולם הכניסה, שנפתחה כבר ב-2003, המוזיאון עומד ריק, בעוד שהמוצגים החשובים והנדירים מתקופת המלחמה ממתינים במחסנים.

מאז שהוחלט על הקמת המוזיאון התחלפו כאן ממשלות רבות, שכולן הביעו תמיכה בפרויקט. כולן דיברו גבוהה-גבוהה על חשיבות המורשת של הלוחמים היהודים שהשתתפו במלחמת העולם השנייה, וב-2018 עבר בכנסת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

30 שנה לאחר שהחלה העלייה הגדולה מברה"מ, שבתוכה עלו ארצה גם עשרות אלפי ותיקי מלחמת העולם השנייה, החברה הישראלית סוף-סוף מתחילה ללמוד ולאמץ גם את הנרטיב הזה, של הגבורה שהתקיימה במקביל לרדיפת היהודים.

הווטרנים, ההיסטוריונים, המחנכים והפעילים בתחום אומרים כולם שמוזיאון הלוחם היהודי הוא צו השעה. לפני שנתיים נכנסה לסיפור משפחת הרצוג, וכעת נראה שיש אור בקצה המנהרה, אך מדוע הפרויקט היה תקוע זמן כה רב?

העבודות להקמת המוזיאון, מתוך האתר של דניה סיבוס (צילום: דניה סיבוס)
העבודות להקמת המוזיאון, מתוך האתר של דניה סיבוס, ארכיון (צילום: דניה סיבוס)

אין מוזיאון, יש מדליה

ראשיתו של הפרויקט, שנועד להגביר את המודעות לפרק חשוב בהיסטוריה היהודית – השתתפות של כ-1.5 חיילים יהודים סובייטים, אמריקאים, בריטים, אוסטרלים, צרפתיים ואחרים במלחמה בנאצים – בהחלטת הממשלה משנת 2002 להקים "אתר הנצחה לחיילים יהודיים שלחמו במלחמת העולם השנייה".

ב-18 השנים שעברו מאז, התקבלו אין ספור החלטות ממשלה נוספות: ב-2004 הוחלט לתקצב את הפרויקט בסכום של כ-4 מיליון שקל, שהיו אמורים להיפרס למשך ארבע שנים. השר האחראי אז היה נתן שרנסקי, שהיה מופקד על המשרד לענייני ירושלים, חברה והתפוצות; אלא שהתכניות לא יצאו לדרך, ובשנת 2007 התקבלה החלטה חדשה – להמשיך את הפרויקט ולהאריך את תקופת ההקמה בארבע שנים; גם ב-2011 התקבלו החלטות בשפע, בעוד שההקמה לא התקדמה, ולכן הוחלט להאריך שוב את תקופת ההקמה, ולגייס 16 מיליון שקל נוספים.

בשנים שחלפו הוקמה העמותה להקמת המוזיאון בראשות אלוף (מיל') חיים ארז ותת-אלוף (מיל') צבי קן-תור, המשמש כמנכ"ל והרוח החיה מאחורי הפרויקט, ובין השנים 2012-2014 הוקם הבניין שאמור לאכלס את המוזיאון, כאשר התקציב הגיע מהממשלה ומתרומה של דוד עזריאלי – שהעניק כ-6 מיליון שקל.

טקס "פתיחת המוזיאון" ב-2015
טקס "פתיחת המוזיאון" ב-2015

ב-7 במאי 2015 התקיים ליד המבנה הריק טקס מפואר לכבוד 70 שנים לניצחון על גרמניה הנאצית, והממשלה הכריזה על הפתיחה החגיגית של המוזיאון, אף שלא חלה בו שום התקדמות, והבטיחה (שוב) להעביר כספים בשיטה של "מטצ'ינג" – על כל שקל של תרומות שתגייס העמותה, הממשלה תיתן שקל נוסף.

מדליית זיכרון מיוחדת שנשאה את שם המוזיאון הונפקה והוענקה לווטרנים, שהשתוקקו יותר מכל למוזיאון ולא למדליה נוספת שהתווספה לעיטורי הכבוד והמדליות הרבות איתם חזרו משדה הקרב אז, במאי 1945.

זאב אלקין, שהאחריות על הקמת המוזיאון עברה למשרדו, אמר אז כי "הוא גאה להוביל את ההחלטה שמאפשרת את השלמת ההקמה". התרומות כאמור לא הגיעו, וגם הממשלה לא הזיזה אצבע כדי לדחוף את הפרויקט קדימה.

הדוחות של העמותה מהשנים האחרונות מעידים כי התרומות הידלדלו, וכי המנכ"ל ומנהלת משרדו המשיכו למשוך משכורות בגובה של כ-400,000 שקל בשנה, גם כשהפרויקט היה תקוע וזרם התרומות פסק כמעט לחלוטין.

המדליה של המוזיאון
המדליה של המוזיאון

"מדוע המוזיאון לא קם עד עכשיו? כי כנראה שלממשלה שלנו פשוט לא אכפת מהווטרנים, מהנצחה ומכל הציבור הגדול שמבחינתו מדובר בקודש הקודשים", אומר לי אפרים פפרני, יו"ר ארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים.

פפרני בן ה-95 נולד באוקראינה, בעיר צ'רניגוב. כשפרצה המלחמה היה בן 16. הוא זייף את הגיל והתגייס לצבא האדום. נפצע קשה, אושפז, חזר להילחם והשתתף בשחרור וינה באפריל 1945.

"מדוע המוזיאון לא קם עד עכשיו? כי כנראה שלממשלה שלנו פשוט לא אכפת מהווטרנים, מהנצחה ומכל הציבור הגדול שמבחינתו מדובר בקודש הקודשים", אומר לי אפרים פפרני, יו"ר ארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים

פפרני, שעלה ב-1990, לא המתין לממשלות ולעמותות. ב-2010 הוא וחבריו הקימו מוזיאון קטן אך עשיר בתוכן ובמיצגים באשדוד, כדי להנציח את הלוחמים, את הנופלים ואת הניצחון האדיר על גרמניה הנאצית שהושג במאמץ בלתי אנושי.

אפרים פפרני וקסניה סבטלובה, ארכיון
אפרים פפרני וקסניה סבטלובה, ארכיון

הווטרנים קיבלו את המבנה מעיריית אשדוד, אך גייסו את התרומות למוזיאון בעצמם. מדי שנה מסיירות שם עשרות קבוצות של חיילים, תלמידים ומבקרים מכל הארץ. מוזיאונים וחדרי זיכרון דומים קמו בערים נוספות בישראל, כיוזמה פרטית של התאחדויות ותיקי מלחמת העולם השנייה שעלו מברית המועצות.

"למוזיאון בלטרון יש חשיבות אדירה. הילדים, הנכדים, הנינים שלנו חייבים להכיר את הסיפור הזה ולהבין שהסבים והסבתות שלהם נלחמו בכל כוחם, על החיים, למען חירות ושחרור. בין כל המיעוטים בבריה"מ, המתגייסים היהודים בלטו באופן לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסיה. הם זכו במספר גדול של מדליות ועיטורים, כי תרומתם הייתה אדירה ולא ניתן היה להתעלם ממנה", אומר פפרני.

גורם שהיה קרוב לעשייה בעשור האחרון מספר לזמן ישראל, כי בעמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי היו בעיות רבות, וכי הפרויקט לא זז בגלל התנהלות בעייתית. "אין סיכוי שהקמת מוזיאון בגודל כזה לוקחת 18 שנים. ראיתי כיצד חלק מהנפשות הפועלות במוזיאון מתנהלות. לדעתי האישית, זה היה מזעזע. חלקם הצליחו להבריח תורמים רבים מחו"ל שהתחברו לרעיון החשוב הזה, אך לא הבינו לאן בדיוק ילך הכסף שלהם וגם לא התלהבו מהתכניות שהוצגו להם. לדעתי, ייתכן שאם אנשים אחרים היו מנהלים את הפרויקט הזה, הוא כבר היה מושלם".

"ראיתי כיצד חלק מהנפשות הפועלות במוזיאון מתנהלות. לדעתי, זה מזעזע. חלקם הצליחו להבריח תורמים רבים מחו"ל שהתחברו לרעיון החשוב הזה, אך לא הבינו לאן בדיוק ילך הכסף שלהם וגם לא התלהבו מהתכניות"

מנכ"ל העמותה, צביקה קן-תור, הודף את הטענות האלה ואומר כי בגלל חשיבות הפרויקט, הממשלה הייתה צריכה להתערב ולפעול לקידום המוזיאון.

"האם דבר כל כך משמעותי יקום או ייפול בגלל צביקה והיכולת שלו לגייס כספים? אז אל תחכו לו, תעשו אתם, הממשלה, ותקדמו את הנושא. יום אחד יבדקו למה זה נפל כל כך הרבה זמן בין הכיסאות, והתוצאות יהיו מרתקות. זה לא יכול להיות מבוסס אך ורק על תרומות. חוץ מזה, שמו לי מקלות בגלגלים, במקום לעזור ולסייע", אומר קן-תור, ומספר לי כי ביקש בעבר תקציב לצילום ותיעוד ותיקי המלחמה – וסורב. "עכשיו, מרביתם כבר לא בין החיים" מסכם קן-תור.

האנדרטה מחוץ למוזיאון, יצירתו של האמן והפרטיזן אלכסנדר בוגן (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה, CC BY 2.5)
האנדרטה מחוץ למוזיאון, יצירתו של האמן והפרטיזן אלכסנדר בוגן (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה, CC BY 2.5)

איזה מין מוזיאון

לפי התכניות הקיימות, המוזיאון החוויתי הזה יחולק לשישה פרקים היסטוריים. המבקרים יגיעו למבואה, שם יצפו בסרט קצר על מלחמת העולם השנייה, וממנה, דרך המסדרון הספירלי, ירדו אל הפרק הראשון שמספר על פרוץ המלחמה.

הפרק השני מתרכז בברית המועצות לשעבר, ובמלחמה הפטריוטית הגדולה שהחלה שם, עם פלישת גרמניה לשטחיה של ברה"מ ביוני 1941.

הפרק השלישי מציג את הסיפור של ארצות הברית וכניסתה למלחמה. לאחר מכן עוברים לפרטיזנים ולוחמי המחתרות, שסיפורם נכלל בפרק הרביעי.

הפרק החמישי מוקדש למתנדבי היישוב היהודי, ומוביל לפרק האחרון, שהוא התקומה, והפיכתו של חייל יהודי לחייל עברי. "זה פרק חשוב מאוד. חיילים יהודים שעלו עד 1948 הזינו את המחתרות בידע וביכולות שלהם", מסביר קן-תור.

אך בקרב מי שעסקו ובחנו את הפרויקט הזה יש מי מעבירים ביקורת על התכנית הקיימת, ורואים בה תכנית אנכרוניסטית מבחינת היבטיה הטכנולוגיים, שלא הצליחה לעניין את התורמים הבינלאומיים. אחרים מתמקדים בתכני המוזיאון.

סביבת המוזיאון בלטרון (צילום: משנה מילנר לע"מ)
סביבת המוזיאון בלטרון, ארכיון (צילום: משה מילנר לע"מ)

סאנה בריטבסקי, המשנה למנכ"ל ב"פרס קרן בראשית" מאמינה שהמוזיאון הזה צריך לחבר בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות, תהליך חשוב במיוחד לאור הקרע ההולך והמתרחב בשנים האחרונות.

"הייתי מקימה מועצה המורכבת מהיסטוריונים צבאיים ממדינות שונות, שהיו מציפים את נקודות המבט השונות על הסיפור המורכב הזה. מה עם התרומה של היהודים הסובייטים לתעשייה הצבאית? כיצד חיה יהדות סובייטית באותה העת?

"גם לגבי החלק הסופי, החלק של תקומת ישראל הוא חשוב ביותר, אך חשוב גם להראות את הגורל של יהדות ברה"מ, וגם את התחדשות של יהדות ארה"ב. צריכה להיות גם אפשרות להראות כמה נרטיבים יחד – בעולם כבר עושים את זה, וזה באמת מאפשר להכיר את הפרספקטיבה הרחבה" אומרת בריטבסקי.

קן-תור אומר כי התכניות הקיימות "עברו רענון", אך בגדול נותרו ללא שינוי.

העבודות להקמת המוזיאון, מתוך האתר של דניה סיבוס (צילום: דניה סיבוס)
העבודות להקמת המוזיאון, מתוך האתר של דניה סיבוס, ארכיון (צילום: דניה סיבוס)

רוח חדשה

לפני כשנתיים וחצי, כשכבר היה נדמה שהכול אבוד ואין תקווה למוזיאון הלוחם היהודי בלטרון, נכנסו לסיפור משפחת הרצוג והעמותה "יד חיים הרצוג".

הם ערכו הסכם עם העמותה להקמת מוזיאון החייל, מינו מנהל פרויקט והתחייבו לגייס תרומות עבור המוזיאון, שלפי החלטת הממשלה מ-17 בפברואר 2019 ייקרא על שם הנשיא השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג. הממשלה החליטה גם להאריך את תקופת ההקמה לעוד ארבע שנים.

יצחק הרצוג (צילום: Hadas Parush/Flash90)
יצחק הרצוג (צילום: Hadas Parush/Flash90)

העניין של משפחת הרצוג במוזיאון נובע מחיבור היסטורי של המשפחה למלחמת העולם השנייה, ומהכרה בחשיבות הנצחת הלוחמים היהודים שנלחמו במלחמה האיומה ההיא. חיים הרצוג התגייס לצבא הבריטי בדצמבר 1942 ולמד באקדמיה המלכותית סאנדהרסט. אחר כך שירת כקצין בשריון והשתתף בפלישה לנורמדי. הרצוג השתתף גם בשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן ונפצע בקרבות ליד העיר ברמן. כקצין מודיעין הוא נטל חלק בחקירתו של היינריך הימלר, מפקד האס-אס.

יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק הרצוג ב-1984 (צילום: נתי הרניק/לע״מ)
יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק הרצוג ב-1984 (צילום: נתי הרניק/לע״מ)

"זהו אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה – איך מתוך עם שנרדף והוכה לאורך הדורות קמו מיליון וחצי יהודים להילחם במלחמה הגדולה ההיא כדי להציל את אחיהם ואחיותיהם ולשחרר אותם מציפורני הנאצים. חובה להנחיל את המורשת שלהם מדור לדור", כך אמר יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג.

אחיו, תא"ל (מיל') מייק הרצוג, מוסיף כי מדובר בסיפור שאינו מסופר על הגבורה היהודית שחצתה גבולות ויבשות, ומכאן החשיבות האדירה של הנושא הזה.

מנכ"ל העמותה: "יום אחד יבדקו למה זה נפל כל כך הרבה זמן בין הכיסאות, והתוצאות יהיו מרתקות. זה לא יכול להיות מבוסס אך ורק על תרומות. חוץ מזה, שמו לי מקלות בגלגלים, במקום לעזור ולסייע"

"לפני כשנתיים וחצי פנו אלינו שנוציא את הפרויקט מהבוץ", אומר מייק. "סוכם שהמוזיאון ייקרא על שם אבא, קצין במלחמת העולם השנייה שנלחם גם בלטרון במלחמת העצמאות. עשינו הסכם עם העמותה, עברנו תהליך ארוך ויצאנו לדרך.

"בפברואר 2019 הממשלה אישררה את הפרויקט, וכמה שבועות לפני הקורונה חתמנו על הסכם עם הממשלה ויצאנו לדרך. כולי תקווה שהפרויקט יושלם תוך שנתיים. עלות המיזם – כ-40 מיליון דולר – תחולק בין הממשלה לתורמים".

האם ממשלת ישראל, ששריה דואגים מדי שנה להצטלם עם הווטרנים ולהפיץ את התמונות שלהם בתקשורת, לא הייתה צריכה לקבל מזמן אחריות על פרויקט ההנצחה החשוב הזה? ומי יפעיל את המוזיאון בעתיד?

מייק הרצוג: "זה פרויקט לאומי של העם היהודי. יש הגיון בשאלה האם הממשלה הייתה צריכה לקחת אותו על עצמה. כידוע, המדינה לא אוהבת להפעיל מוזיאונים, אך אני מקווה מאוד שבעתיד המדינה תיקח את המוזיאון הזה ותחזיק אותו. מדובר בנכס של העם היהודי, מיזם חינוכי שיחבר בינינו ליהודי התפוצות".

העבודות להקמת המוזיאון בלטרון
העבודות להקמת המוזיאון בלטרון, ארכיון

אפרים פפרני, שפגש בעבר את האח – בוזי'- בהיותו יו"ר האופוזיציה, מוסיף כי הוא מקווה שגם אם הוא עצמו לא יזכה לראות את המוזיאון, דורות ההמשך יוכלו ליהנות ממנו וללמוד על התרומה היהודית החשובה לניצחון על הנאצים.

עד כה, ההתנהלות של כל הגורמים שעסקו במוזיאון הייתה דוגמה מובהקת לסחבת וגרירת רגליים שפגעו מאוד ברעיון החשוב של המיזם. הממשלה התנערה מאחריותה להקמת המוזיאון, וצפתה באדישות בעמותה שלא הצליחה להרים את הפרויקט, ולמרות רצף הכישלונות המשיכה בהתקשרות עמה.

"בין כל המיעוטים בבריה"מ, המתגייסים היהודים בלטו באופן לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסיה. הם זכו במספר גדול של מדליות ועיטורים כי תרומתם הייתה אדירה ולא ניתן היה להתעלם ממנה"

רק עכשיו, כאשר לעובי הקורה נכנסו בני משפחת הרצוג, למוזיאון יש סיכוי ממשי לקרום עור וגידים ולהפוך למציאות. מדוע היה צריך לחכות לכך כמעט 20 שנים, עד שבקושי נותרו ותיקי מלחמת העולם השנייה שהיו תורמים גם את סיפורם האישי, וגם את נוכחותם הפיזית במוזיאון עליו חלמו זמן רב כל כך? במשרד לענייני ירושלים והתפוצות העדיפו לא להגיב לשאלות זמן ישראל בנושא.

יש לקוות שבעוד פרק זמן קצר – בימי הניצחון הבאים על גרמניה הנאצית, וגם בימים אחרים – המוזיאון בלטרון לא יעמוד עוד שומם ועזוב, אלא יתמלא בקולות של מבקרים ומדריכים, שידברו על הניצחון המר-מתוק הזה במאי 1945.

אפרים פפרני וקסניה סבטלובה, ארכיון
אפרים פפרני וקסניה סבטלובה, ארכיון
עוד 1,833 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 9 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ישראל מייבשת

פרק 17מים הם עניין גדול בגדה המערבית - ובפרט בדרום הר חברון ● מים הם לא רק מקור החיים, אלא גם נשק וכלי שלטוני ● "יש לטפל בעניין הזה בשקט, בשלווה ובחשאי ולעסוק בחיפוש דרכים להגירתם לארצות אחרות", אמר לוי אשכול על הפלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים, ואף הציע את הפתרון: "ייתכן שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה" ● 53 שנה אחרי, אמיר בן-דוד רואה כיצד ישראל מיישמת את המדיניות הזו בשטח

עוד 2,442 מילים

י"ז בתמוז: הצום ש'נעלם' והכח שבזכרון

מערכת החינוך הישראלית קירבה ביַלדותינו לתודעתנו, ללא כל מאמץ או התחייבות מצידנו, את החגים והמועדים המצויינים במסגרת השנה החינוכית והרחיקה את אלו שלא נחגגים או מצויינים במהלכה. כזה הוא סיפורה הטרגי של תענית י"ז בתמוז, אחת מחמש התעניות בלוח השנה העברי.

מערכת החינוך קירבה לתודעתנו את המועדים המצויינים במסגרת השנה החינוכית, והרחיקה את אלו שלא נחגגים במהלכה. כזה הוא סיפורה הטרגי של תענית י"ז בתמוז

על פי המסורת, ביום זה נבקעו חומות ירושלים, והתענית נמשכת מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. י"ז בתמוז מציין את ראשית ימי בין המצרים, שלושת השבועות המובילים לט' באב וחורבן בית המקדש:

"גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א' ג')

הדרתו של י"ז בתמוז ושל אחיו הבכור והמוכר ט' באב מעיסוקנו החינוכי, צמצמה את האפשרות שלנו ללמוד להרחיב ולדון בנושאים לאומיים כגון חורבן וגלות ופגמה בכוללנות הסיפור היהודי המשותף אותו אנו נושאים כמטען תרבותי רב דורי.

התלמוד הבבלי, במסכת תענית דף כ״ו ע"א מציין חמישה דברים אשר אירעו לאבותינו ביום זה:

  1. נשתברו הלוחות – לאחר חטא העגל.
  2. ובטל  קורבן התמיד – שהוקרב מדי יום בבית המקדש.
  3. והובקעה העיר.
  4. ושרף אפוסטמוס את התורה (אין מקור אחר על אפוסטומוס כך שלא ברור בדיוק על מה מדובר).
  5. והעמיד צלם בהיכל.

היכולת היהודית המופלאה לרתום את הזיכרון הקולקטיבי לטובת ההווה הוא ערך תרבותי חשוב מכדי לפסוח שלא במודע על אירועים מכונני תודעה משותפת, כפי שבאים לידי ביטוי בלוח השנה העברי. מדובר בעצם ההכרה שהזיכרון אינו מונח כמשקולת על כתפינו, כפעולה המאיטה את תנועתנו בעולם, אלה להפך – הוא כוח עצום ורב הדוחף אותנו קדימה לזכור, לפעול ולעשות.

היכולת היהודית המופלאה לרתום את הזיכרון הקולקטיבי לטובת ההווה – הוא ערך תרבותי חשוב מכדי לפסוח שלא במודע על אירועים מכונני תודעה משותפת. מדובר בההכרה שהזיכרון אינו מונח כמשקולת על כתפינו

הרמב"ם במשנה תורה, הלכות תעניות ה׳ כותב:

"יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב".

בכל דור ודור, אנו נדרשים לחזור ולהתבונן בלוח השנה העברי, לדרוש אותו מחדש באופן מותאם למציאות חיינו תוך כדי דיאלוג מתמשך עם זיכרוננו הקולקטיבי. הנה הצעה לתיקון אישי לי"ז בתמוז השנה:

נשתברו הלוחות – נאחה את לוחות ליבנו שנאמר:

"חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ". (משלי ג' ג')

בטל קורבן התמיד – נאיר האחד את השני שנאמר:

"ואתה תצוה את־בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כ"ז כ').

הובקעה העיר – נפתח לרווחה את שערינו, שנאמר:

"פתחו־לי שערי־צדק אבא־בם אודה יה, זה־השער ליהוה צדיקים יבאו בו" (תהילים קי״ח:י״ט-כ׳).

שרף אפוסטמוס את התורה – נהיה אנו לתורת אמת, שנאמר:

"וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתֹורֹ֣ות אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֹ֖ת טֹובִֽים "(נחמיה ט' ,י"ג).

העמיד צלם בהיכל – נתקן את צלם אלוהים אשר בקרבנו שנאמר:

"וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם" (בראשית א׳:כ״ז).

וכך יהיה י"ז בתמוז למועד משמעותי ורלוונטי עבור כולנו.

ערנ יעקב שפיר הוא מנהל אגף קהילות וזהות יהודית-ישראלית במדרשה באורנים, וחבר בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן והמדרשה באורנים. שפיר הוא אחד המייסדים וחבר פעיל בקהילת "אליאב", קהילה פלורליסטית בצפון הנגב, שם הוא מתגורר עם אשתו אור ושלוש בנותיו – יהלי, נעמה ותמר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 471 מילים

המשבר בין הציבור החרדי לרשויות נראה חסר תקנה

אחת הבדיחות הנפוצות בימים אלה בקרב בני ישיבות הולכת כך: "אם ראית שוטר מרחוק - תשים מסכה. אם שכחת את המסכה - תוריד את הכיפה" ● הרבה תסכול מסתתר מאחורי הבדיחה הזו, עם טענות על אכיפה בררנית, ניתוק ואפליה ● בגל הראשון, דרעי ניהל את המשבר מול החרדים, אבל כעת גם דרעי ממודר ● והזעם ברחוב החרדי גואה ומגיע עד נתניהו ● פרשנות

עוד 717 מילים

יו"ר הקואליציה זוהר: "יש נתק מוחלט בינינו לבין כחול לבן"

עוד הוסיף זוהר בראיון ל"ישראל היום" כי הוא לא מאמין שהממשלה הנוכחית תשרוד ● השר רפי פרץ נכנס לבידוד לאחר שאחד מיועציו נדבק בקורונה ● ח"כ ברקת: "התוכניות של אגף התקציבים לא מאפשרות להחזיק את המשק" ● יו"ר האופוזיציה לפיד: "אתמוך בתוכנית הכלכלית אם אראה שהיא טובה" ● היום יחולו המגבלות החדשות על האוטובוסים

10:22 עריכה

שר התיירות, אסף זמיר, התייחס למחלוקות בקואליציה סביב גיבוש תקציב המדינה. "גנץ ונתניהו טרם הסכימו בנושא התקציב, אני בטוח שהם יגיעו להבנה בהמשך. בעיניי זה הזוי להוביל תקציב חד-שנתי", דברי זמיר בראיון לגל"צ.

10:21 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "ממשלת המנותקים בשיאים של טרלול".

09:20 עריכה

ח"כ בצלאל סמוטריץ' התייחס בגל"צ לטענות לפיהן אישור הצעת החוק שלו להקמת ועדת החקירה לשופטים היה מביא לפירוק הממשלה: "אם ההצעה הייתה עוברת, הממשלה לא הייתה נופלת כי לכחול לבן יש תשעה מנדטים בסקרים. הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לא עוברת על ההסכמים הקואליציוניים".

09:18 עריכה

ח"כ ניצן הורוביץ: "בוקר וערב אני שומע את בנט זועק שהממשלה לא עושה את מה שדחוף כל כך נגד הקורונה כי היא מתעסקת בשטויות, והוא בעצמו? אחרי אובססיית הסיפוח באמצע הקורונה, מציק ומטריד עכשיו עם חקירות לשופטים. שום קבינט קורונה ושום בטיח. זה הבנט הידוע מהימין הקיצוני ולאנשים רציניים אין מה להתקרב לשם".

09:12 עריכה

השר יועז הנדל תהה בראיון לגל"צ מדוע יש זעם במפלגת ימינה על הפלת הצעת החוק להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לניגודי העניינים של שופטי העליון: "נדמה לי שהם המציאו את הכותרת 'לא פרנסה, לא מעניין'. לליכוד וימינה היו הרבה שנים יחד להקים את ועדת החקירה הזו".

08:55 עריכה

השר לירושלים ומורשת, רפי פרץ, הודיע כי ייכנס לבידוד לאחר שנודע לו כי אחד מיועצי משרדו אובחן כחיובי לקורונה.

08:15 עריכה

השרה מירי רגב על כניסת ההנחיות החדשות בקווי האוטובוסים: "אין ספק שזה לא הולך להיות קל. כולנו נדרשים לסבלנות וזה לא יהיה פשוט. למדנו מהגל הראשון ולכן גם לא קיבלתי את ההמלצה לעד 20 איש באוטובוס. עמדתי על כך ואני שמחה שגם המל"ל וגם משרד הבריאות אישרו את הבקשות שלנו. סיכמנו אתמול עם האוצר על 10 מיליון ש"ח כדי לתגבר את הקווים".

08:01 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "אתמוך בתוכנית הכלכלית אם אראה שהיא טובה. לא אעשה משחקי קואליציה ואופוזיציה על כספם של אזרחי ישראל".

בראיון לגל"צ הוסיף: "בעיית הממשלה היא לא תוכניות, אלא זה שהיא לא מצליחה לבצע שום דבר. לא צריך מחר ללכת בחירות כי אנחנו באמצע הקורונה – אבל צריך להעיף את הממשלה הזו אחרי הגל השני".

לפיד בוועידת "מעריב" בהרצליה, אתמול (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
לפיד בוועידת "מעריב" בהרצליה (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
07:52 עריכה

ח"כ ניר ברקת, שר האוצר המיועד לשעבר, התייחס בראיון לכאן רשת ב' לתוכנית הסיוע הכלכלית: "שלחתי את התפיסה שלי, איך מביאים 500 אלף מובטלים חזרה לעבודה – זה המפתח בתוכנית שלי. היום ברור לכולם שהתוכניות של אגף התקציבים לא מאפשרות להחזיק את המשק".

ברקת ביקר בחריפות את אגף התקציבים: "ב-2008 היה משבר פיננסי ואז אגף התקציבים התגאה בכך שהם נתנו קצת ולא נתנו כלום. אני רואה אותה תפיסה עכשיו, של אנשים שלא יודעים איך העולם עובד".

07:45 עריכה

הגבלות משרד הבריאות על האוטובוסים ייכנסו היום לתוקף, לאחר כמה ימים של אי הבנות ובלבולים בקרב הנוסעים והנהגים. האוטובסים יפעלו במתכונת של 50% תפוסה – בנסיעות עירוניות יורשו לעלות עד 32 נוסעים, בבין-עירוניות עד 30 ובאוטובס "אקורדיון" עד 50 נוסעים. כמו כן, קווי האוטובוס יפסיקו את פעילותם בימי החול בשעה 22:00 ובשישי ושבת ללא שינוי.

אוטובוס עירוני באשקלון ימות הקורונה (צילום: Flash90)
אוטובוס עירוני באשקלון ימות הקורונה (צילום: Flash90)
07:40 עריכה

 יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר מהליכוד: "יש נתק מוחלט בינינו לבין כחול לבן".

בראיון ל"ישראל היום" טען זוהר כי "מה שמחזיק את הממשלה הזאת זה אך ורק משבר הקורונה. אם לא היינו בגל שני, יש מצב שלא היתה כזאת ממשלה. כחול לבן צריכים לשנות את הגישה".

לשאלה האם הממשלה תחזיק מעמד זמן רב ענה: "להערכתי לא, אבל אני עדיין אופטימי ששני הצדדים יתעשתו כדי לייצב את הממשלה. אני רוצה שנתניהו יהיה ראש הממשלה. זה לא סוד שלא תמכתי במועמדותו של בני גנץ, ואין לי רצון עז שהוא יהיה ראש ממשלה".

עוד 11 עדכונים

לא מדובר במחיקת ההיסטוריה

שמרנים ברחבי העולם נזעקים בימים אלה כנגד הסכנה העצומה של "מחיקת ההיסטוריה" בהקשר של סילוק פסלים ואנדרטאות שמעצבנים את הדור החדש.

אפשר להבין את הצגת הדברים בצורה זו. כשמתנגדים, למשל, להסרת פסלים של מנהיגי הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית, עדיף ללהק את עצמך כאביר הכנות האינטלקטואלית מאשר כנוסטלגיסט של העבדות.

אפשר להבין את הצגת הדברים של השמרנים. כשמתנגדים להסרת פסלי מנהיגי הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית, עדיף ללהק את עצמך כאביר הכנות האינטלקטואלית מאשר כנוסטלגיסט של העבדות

דונלד טראמפ מאמץ את הגישה בימים אלה ממש, כשהכלכלה לרעתו בגלל הנגיף, והמאבק המכוער בין הגזעים מביא לו נזק נוסף. טראמפ חתם על צו נשיאותי המאפשר את כליאתם של משחיתי מונומנטים, ובסופשבוע נשא נאום שכולו כתב הגנה על טוהר ההיסטוריה:

"האומה שלנו עדה למסע חסר רחמים השואף  למחוק את ההיסטוריה שלנו, להכפיש את הגיבורים שלנו",  מחה, בעומדו בצל פסלי ארבעה מקודמיו בהר רשמור. "אספסוף זועם מנסה להוריד פסלים של מייסדינו (ואת) האנדרטאות הקדושות ביותר שלנו".

ייתכן שחישב נכון. זהו קלף שעשוי לעבוד אלקטורלית כמו שהפופוליזם הכלכלי שלו עבד לפני ארבע שנים במדינות "חגורת החלודה" שעדיין מחלידות (במערב התיכון, שם גוועו תעשיות כבדות בגלל הגלובליזציה).

הרפובליקנים מגזימים קצת עם הפחד המעושה שלהם מפני עריצות פרוגרסיבית. אבל הם צודקים בהבחנתם שמיעוט קולני התגבש לכדי אספסוף טוויטר שמצליח לפגוע במי שקורא תיגר על הציפיות החדשות (והמחמירות כל הזמן) ל"נאותות", על חשבון חופש הביטוי.

המצב הרחיק עד כדי כך שאדם מן השורה עשוי להאמין לטענה שהשמאל האמריקני מסוגל לרצות "למחוק את ההיסטוריה". ולמרות שזה סביר לפטור כל מה שאמר טראמפ כתחמנות צינית, ניתן לשמוע דברים דומים גם מחוגים פחות הזויים.

הרפובליקנים מגזימים עם פחדם המעושה מעריצות פרוגרסיבית. אך צודקים בכך שמיעוט קולני שהתגבש לאספסוף טוויטר מצליח לפגוע במי שקורא תיגר על הציפיות המחמירות ל"נאותות", על חשבון חופש הביטוי

נשיא צרפת מקרון, למשל, עומד גם הוא בפני דרישות לסלק פסלים של דמויות מהתקופה הקולוניאלית, וכך הוא אמר:

"הרפובליקה לא תמחק שום זכר או שם מההיסטוריה שלה. לא נוריד אף  פסל".

בין הרבים שיסכימו הם פרופסורים להיסטוריה המבקשים באמת לשמר תיעוד ונרתעים מפני רוויזיוניזם. אחד מהם הוא סר ג'ף פאלמר, פרופסור שחור מסקוטלנד, אשר חושש שלקחי ההיסטוריה הקשה של השחורים יישכחו יחד עם הפסלים (יש להניח שדאגותיו שונות מאלו של טראמפ גם אם מסקנותיו דומות בעניין ספציפי זה).

זהו נושא מורכב שלא מאפשר חלוקה ברורה לטובים ורעים. אבל עם זאת, אלה שחוששים כל כך ממחיקת ההיסטוריה מפספסים משהו בסיסי ביותר בנוגע לפסלים ומונומנטים: הם לא נועדו לתעד את  היסטוריה, להבדיל מהכתובים; הם חוגגים אדם או אירוע.

הם מעניקים חותם רשמי של החברה באמצעות בולטות במרחב הציבורי. אבל בולטות לא צריכה להיות קביעות.

הורדת אנדרטה כלשהי לא מהווה התעלמות מהעובדה שסטנדרטים משתנים. אם בכלל, המעשה משקף את זה באופן לגיטימי.

דור חדש עשוי להסתפק בהוספת אלמנטים לאנדרטה כדי להסביר את הפרספקטיבות המשתנות. אבל יש לו גם את הזכות להחליט שהוא לא רוצה יותר לחגוג את האדם או הדבר בכלל.

אפשר בהחלט לזכור היסטוריה קשה בספרים, צילומים, סרטים דוקומנטריים ואף אומנות, בלי לחגוג אותה במרחב הציבורי.

יש פרופסורים להיסטוריה המבקשים לשמר תיעוד ונרתעים מפני רוויזיוניזם. אחד מהם, סר ג'ף פאלמר, פרופ' שחור מסקוטלנד, חושש שלקחי ההיסטוריה הקשה של השחורים יישכחו יחד עם הפסלים

כשהגעתי לרומניה ימים אחרי המהפכה האנטי-קומוניסטית, אחד האירועים הראשונים שהייתי עד להם היה סילוק פסל לנין מכיכר מרכזית בבוקרשט. בניגוד לפסלו של סדאם חוסין, שהופל בבגדאד 13 שנה לאחר מכן, ללנין היו חסידים רבים במזרח אירופה במשך תקופה ארוכה; אבל ב-1990 זה כבר מזמן כבר לא היה המצב, ואף אחד לא מתגעגע אליו היום.

וכמובן שאיש אינו רוצה לראות פסלי היטלר באלכסנדרפלאץ, למרות שהוא היה שחקן מרכזי בהיסטוריה שאף זכה פעם  בבחירות לפרלמנט בגרמניה (פחות או יותר). כל רעיון מופשט נהיה יותר ברור כשמחזירים את היטלר לתמונה.

איפה עובר הגבול? האם ההמולה עלולה לסכן את האנדרטאות לזכר ג'ורג' וושינגטון עצמו? הוא היה גבוה מאוד, הוא לא יכול היה לשקר, והוא היה האבהי מבין האבות המייסדים. אבל למרות שנראה שלא עשה את זה בהתלהבות, הוא כן החזיק בעבדים.

וקחו למשל את הרומאים שהיו ברבריים למדי אבל גם השאירו לקורבנותיהם אמות מים וניצנים של שלטון החוק. שניתן לקולוסיאום להמשיך לעמוד?

ומה עם הפטריארכיה, אולי העוול האבסורדי ביותר שבני אנוש הגו עד כה? האם בקרוב נתמודד עם קריאות להסיר כל איזכור לכל מי שמילאו תפקיד בשלילת זכות הבחירה מנשים עד לפני כמאה שנה (כלומר כמעט כל דמות בהיסטוריה)? אל תתפלאו אם כן. זה לא יהיה בלתי לגיטימי, וזה הכיוון אליו צועד הנוער, גם אם את רבים זה מקומם.

כמובן שאיש אינו רוצה לראות פסלי היטלר באלכסנדרפלאץ, למרות שהיה שחקן מרכזי בהיסטוריה שזכה פעם בבחירות לפרלמנט בגרמניה (פחות או יותר). כל רעיון מופשט נהיה יותר ברור כשהיטלר בתמונה

אין משוואה שיכולה לתת לנו את התשובה. וברור שהפרוגרסיביים מסוגלים לפגוע בפרוייקט של עצמם בגלל שאפתנות יתר וטהרנות מרתיחה.

אז מי צריך להחליט איזו אנדרטה נכנסה למינוס בחשבון המוסר הקולקטיבי? כמו עם הדמוקרטיה עצמה, ייתכן שהדבר הכי פחות גרוע זה לציית לעמדת הרוב (ואולי אפילו לערוך משאלי עם).

כדי שיהיה סיכוי שזה יעבוד, עדיף לא להוסיף לפער הדורות גם חלוקה של החברה לאינסוף זהויות ושבטים.

וזו סיבה נוספת לכך שהמציאות הישראלית המתקרבת בחסות הימין, כמדינה דו-לאומית הכוללת את הגדה המערבית, כל כך לא מרנינה.

מישהו יכול לדמיין אוכלוסיה שמחולקת במידה שווה בין יהודים לערבים מסכימה אם פסלים ואנדרטאות (ואפילו שמות של רחובות וגשרים) יציינו את איזדין אל קסאם (שהוליד קבוצת טרור) או את רחבעם זאבי (שקשור לרעיון הטרנספר)?

כדי לנווט במציאות הדליקה של המאה ה-21, חברה זקוקה לנרטיב מוסכם לפחות בהווה, אם לא לגבי העבר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 840 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

מאז קום המדינה התנהלה מערכת ההשכלה הגבוהה בהצלחה מעוררת הערכה, וללא שר ממונה ● והנה מגיע זאב אלקין, ונחוש להותיר חותם כמעט בכל מחיר ● החלטתו לבטל את הבחינות פנים אל פנים באוניברסיטאות עלולה לגרום נזק לדורות, ונראית אבסורדית במיוחד לאור ההנחיה להמשיך לקיים מבחנים פסיכומטריים ● דעה

עוד 1,224 מילים

קק"ל לא מרפה: ניסיון נוסף לפטר עובדים פלסטינים

מעקב זמן ישראל אחת לכמה חודשים קרן קיימת מזמנת לשימוע עשרות עובדי שדה, שמועסקים במשך עשרות שנים ללא תנאים סוציאליים, ומבקשת לפטר אותם במסגרת קיצוצים והסכמים קיבוציים ● גם הפעם מפוטרים עשרה עובדים פלסטינים ותיקים ● בעתירה שהגישו נטען כי קק"ל פועלת ל"אפלייתם השיטתית, בהיותם תושבי הרשות הפלסטינית"

עוד 752 מילים

נתניהו הרעיב במשך שנים את השירות הציבורי, אז מה הפלא שאין מי שילחם במגפת הקורונה

17 שנים אחרי ששר האוצר בנימין נתניהו הגדיר את המגזר הציבורי כאיש השמן שרוכב על גבו של האיש הרזה, מתברר שהתיאוריה הזו, שכבר אז הייתה שקרית, חוזרת אל כולנו כמו בומרנג ● אחרי סדרה ארוכה של דיאטות הרעבה, לשירות הציבורי - שאמור לנהל את מלחמת השוחות מול הקורונה - פשוט אין עם מי ● פרשנות

עוד 780 מילים ו-2 תגובות
רומן טרופימוב בשדה התעופה במאנילה

רומן טרופימוב נחת בשדה התעופה במנילה אחרי טיול בתאילנד, בדיוק בזמן שהוטל סגר כללי על בירת הפיליפינים ● בנחיתה לקחו לו את הדרכון ומאז היה שם, תקוע בתוך נמל התעופה בלי כל יכולת לצאת ● "אני מרגיש רע, סובל מנכות, והגב שלי כואב בגלל התנאים שבהם נאלצתי לחיות כאן" ● בעקבות פניית זמן ישראל למשרד החוץ האסטוני, אמש הועלה על טיסה חזרה הביתה

עוד 752 מילים

לאחר שהציג את ההגבלות לציבור: אדלשטיין חגג במסיבה עם עשרות משתתפים

כך דווח בכאן חדשות, אדלשטיין הגיב: "האירוע התקיים בהתאם להנחיות" ● היועמ"ש לבג"ץ: "להורות על ביטול החסינות שניתנה לח"כ חיים כץ" ● נשיא המדינה ריבלין מבקר את התנהלות המדינה עם משבר הקורונה: "ישראל לא פיתחה עדיין תורת לחימה למאבק בנגיף" ● הכנסת הצביעה נגד הקמת ועדת החקירה לשופטים ● ניסנקורן: כל עוד אני שר המשפטים שלטון החוק לא ייפגע ● גנץ: הליכוד מייצר מחדל מוסרי ומחבל בדמוקרטיה

עוד 48 עדכונים

הקורונה מאיימת לחסל את נתניהו

בנימין נתניהו צריך מולו אויב - תמיד וכל הזמן, אמיתי או מדומיין ● לאורך עשרות שנים, הוא טיפח ביד אחת את האויב שלו - הפך את איראן לאיום קיומי, את השמאל לבוגדים, את הפרקליטות והתקשורת לדיפ סטייט - וביד שניה פמפם לציבור מסר אחד בלבד: רק אני יכול להציל אתכם מהאויבים האלה ● עד שהוא נתקל באויב שאיתו הוא לא יכול לשחק כרצונו ● פרשנות

עוד 700 מילים ו-4 תגובות

מה באמת עובר בראש של נתניהו כאשר הוא דוהר לעבר סיפוח חד-צדדי, בשעה שכל העולם (כמעט) מתנגד לכך? ● התפיסה האסטרטגית השמרנית הישראלית מציעה הסבר רחב ומקורי למהלך: רה"מ מזהה את הירידה במעמדה הבינלאומי של ארצות הברית, ומבקש להיערך לכאוס העולמי שיגיע בעקבותיה ● פרשנות

עוד 1,984 מילים

150 אלף משפחות ישראליות נזקקות לסיוע בהשגת מזון

זה לא חרטא: למאות אלפי משפחות בישראל אין כסף לקנות אוכל והן תלויות במזון שמחלקות להן עמותות, ומספר הנזקקים גדל דרמטית בעקבות הקורונה ● יש אנשים שאוכלים ארוחה אחת ביום, ויש אנשים שאוכלים מזון שאינו בריא להם או אינו מתאים למצבם הבריאותי ● דב צ'רניחובסקי, יו"ר המועצה לביטחון תזונתי: "לכל החברה שלנו, שרואה את עצמה כחברת היי-טק מתקדמת, קשה להסתכל למציאות בפרצוף"

עוד 1,970 מילים

אחרי שאף תכנית ממשלתית לא הצליחה להוריד משמעותית את מחירי הדיור, ליצמן ודרעי מקדמים הקלות ליזמי פרויקטים של פינוי-בינוי ● אבל את המחיר ישלמו הדיירים הוותיקים שלא מעוניינים בשינוי, אשר כוח המיקוח שלהם ייפגע משמעותית ● בנוסף, מומחים מזהירים כי הדירות שייבנו כך לא יענו על הצרכים האמיתיים של האוכלוסייה הישראלית, ורק יתרמו להשתוללות שוקי הנדל"ן והמשכנתאות

עוד 1,972 מילים

ראיון בגיל 80, רינגו סטאר ממשיך להפיץ פיס אנד לאב

רינגו סטאר לא ייתן למגפת הקורונה לקלקל לו את "מופע יום ההולדת הגדול של רינגו" היום, לכבוד יום הולדתו ה-80 ● המתופף האגדי של הביטלס מתכנן הלילה חגיגה עם מיטב חבריו, ביניהם כמובן פול מקרטני, בשידור חי ביוטיוב ● רגע לפני שהוא נכנס לעשור התשיעי של חייו, סטאר התיישב לראיון מלא זכרונות ואופטימיות ● "אני מתכוון להמשיך הרבה יותר מ-80 שנה", הוא מבטיח

עוד 1,749 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה