יאיר גולן כתב ב- 7 למאי, באתר הפייסבוק שלו:

"בישראל הולך ומסתבר כי יש קרב איתנים בין שני מחנות: המחנה המשיחי כנגד המחנה הלאומי. היום יותר מתמיד אני חש שאני וחברי מייצגים את רצון העם – מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק. המחנה הלאומי האמיתי".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

חמישה חודשים קודם לכן, ב- 4 בדצמבר 2019, פורסם בכתב העת 'תלם' מאמר מכונן של ד"ר מאיה מארק 'הימין הדתי נגד מערכת המשפט הישראלית – המדריך המלא'. המאמר מתאר את הרעיונות והפעולות של הימין האמוני-לאומני להריסת הדמוקרטיה הישראלית שבית המשפט העליון הוא אחד מאושיותיה.

פסיקות בית המשפט העליון נגד יו"ר הכנסת היוצא אדלשטיין, ודחית העתירות נגד מינויו של נתניהו לראש הממשלה, מאשרות את התזה במאמר של ד"ר מארק, ומורות שהפעולות שהימין האמוני-לאומני (ד"ר מארק קוראת לו הימין הדתי) נוקט בהן – אינן נובעות מהמשבר הפוליטי, הבריאותי-רפואי, והכלכלי בפניו אנו עומדים, אלא שהן המשך ישיר של האידיאולוגיה שלו ומטרתן, להרוס את הדמוקרטיה הישראלית שבית המשפט העליון הוא אחד מאושיותיה.

כך אנו רואים שרי משפטים תוקפים את בית המשפט ואת הפרקליטות חדשות לבקרים. אנחנו רואים את ראש הממשלה טוען כי מערכת אכיפת החוק "תופרת תיקים", ומנהל משא ומתן על הועדה למינוי שופטים. כך אנו רואים וחיים במדינה בה מצביעי ימין רבים בזים לבג"ץ ורואים בשופטים כנופייה שמנסה להשתלט על השלטון. והדברים משוללי היסוד הללו כבר לא נלחשים בחדרי-חדרים אלא נאמרים בריש-גלי על-ידי בכירי הפוליטיקאים ועיתונאים לא מעטים. כך אנו רואים מציאות בה יו"ר הכנסת יכול להרשות לעצמו להפר פסק דין של בית משפט במדינת ישראל.

אנו חיים במדינה בה מצביעי ימין רבים בזים לבג"ץ ורואים בשופטים כנופייה שמנסה להשתלט על השלטון. והדברים משוללי היסוד לא נלחשים בחדרי-חדרים אלא נאמרים בריש-גלי ע"י עיתונאים ובכירי הפוליטיקאים

התגובות של אנשי הימין האמוני-לאומני לפסיקת בית המשפט העליון נגד יו"ר הכנסת היוצא אדלשטיין בסוף מרץ 2020 לא צריכות להפתיע. יריב לוין פנה לאדלשטיין וקרא לו לא למלא את הפסיקה:

"אני קורא ליו"ר הכנסת להודיע שרק הוא יקבע מתי המליאה תתכנס ומה יהיה על סדר יומה". אמיר אוחנה כתב בטוויטר כי "לו אני יו"ר הכנסת, אני משיב: לא", ובצלאל סמוטריץ' קרא לאדלשטיין "להתעלם מהפסיקה הדורסנית של בג"ץ ולעמוד כחומה בצורה על עצמאותה של הכנסת". איילת שקד היתה זהירה יותר וכתבה "רק הכנסת סוברנית להחליט מתי תתכנס ומתי תצביע בהתאם לחוק ולתקנון. לא בג"ץ".

התגובות האלו לא צריכות להפתיע, כיוון שהן חלק אינטגרלי מהמלחמה של הימין האמוני-לאומני בבית המשפט העליון במטרה לשנות את דמותו ומעמדו של בית המשפט העליון ולפגוע בסמכויותיו ובעצמאותו.

פורום קהלת, מכון החשיבה של הימין האמוני-לאומני, מזקק את התקיפה על בית המשפט העליון ומטרותיה:

"בפסק דינו הלילה חרג בג"ץ מעקרון שלטון החוק, בכך שניכס לעצמו את הסמכות לנהל את הרשות המחוקקת. הדבר מנוגד לכל מקור חוקי רלוונטי. למעשה, זהו מיטוט עצמאות הכנסת – התנאי הראשון לדמוקרטיה. חוק היסוד הסמיך את בג"ץ לדון בעניינים שאינם בסמכות בית משפט אחר. אך שום חוק לא הסמיך אותו לתת כל סעד שנראה לו בניגוד לחוק. אין לבג"ץ סמכות מהותית בלתי מוגבלת. דווקא בתקופה זו של חוסר ודאות, חשוב מכל לשמור על כללי המשחק בהתאם לחוק היסוד, החוק ותקנון הכנסת. הכנסת הבאה תצטרך לתקן את חוק היסוד ולהבהיר את גבולות סמכות בג"ץ וכפיפותו לדמוקרטיה ולשלטון החוק".

אלא שאלו טיעונים מופרכים, ואצטט את פרופ' דניאל פרידמן, שעד לפני זמן לא רב היה יקיר הימין:

"פעולתו של אדלשטיין, המשתמש לרעה בסמכותו בנושא שיש לו בו כמובן גם אינטרס אישי, איננה רק בלתי סבירה, אלא מהווה חריגה מסמכות. הטענה שלפיה התקנון מאפשר לו לדחות את ההצבעה עד להקמת ממשלה היא בלתי מתקבלת על הדעת. פירוש הדבר הוא שאם איש לא יצליח להרכיב ממשלה (כפי שאירע לאחר שתי הבחירות הקודמות) הוא יישאר דבוק לכסאו תוך התעלמות מהעובדה שהרוב בכנסת מבקש להחליפו. במהלך כתיבת שורות אלה התקבלה החלטת בג"ץ המחייבת את אדלשטיין לכנס את הכנסת עד יום רביעי לבחירת יושב ראש הכנסת. יש לברך על החלטה זו, שהיא חדה, עניינית, קולעת, ולא פחות חשוב – ניתנה במהירות הראויה. יש לדחות בנחרצות רעיונות שלפיהם את החלטות בג"ץ לא צריך לכבד. זהו מתכון לאנרכיה".

סוף ציטוט.

אצטט את פרופ' דניאל פרידמן, שעד לא מזמן היה יקיר הימין: "פעולת אדלשטיין, המשתמש לרעה בסמכותו בנושא שיש לו בו גם אינטרס אישי, היא לא רק בלתי סבירה, אלא מהווה חריגה מסמכות…"

הסיכום של ד"ר מארק צריך לעורר את חברי המחנה הדמוקרטי בישראל:

"השאלה כיצד תוכרע המערכה על דמותה וערכיה של מדינת ישראל תלויה במידה רבה ביכולת של המחנה הדמוקרטי להבין כי כיום מתנהלת מערכה נגדו ונגד השקפת עולמו, ולזהות את היריב, הימין האמוני-לאומני, שמולו המערכה צריכה להתנהל. ובעיקר, להיאבק במערכה זו כגוף אחד, בהכרה שהמחנה הדמוקרטי הוא הגוף המייצג את ערכי היסוד של התנועה הציונית, את ערכי מגילת העצמאות, ואת מרבית הציבור בישראל והחיים שהוא מבקש לעצמו, הרבה יותר מהיריב, הימין האמוני-לאומני , שמולו הוא פועל'.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.