לפני שחוזרים לשגרה – חייבים להתאחד

המחאה החברתית 2011 (צילום: TOMER NEUBERG / FLASH 90)
TOMER NEUBERG / FLASH 90
המחאה החברתית 2011

כשיבחנו את ימי הקורנה במבט לאחור יוכלו להגיד מה היתה השפעתה וסכנתה הבריאותית של המגפה ביחס לשפעת עונתית. בעוד כמה חודשים יהיה ניתן גם לבחון אם מדיניות הסגר הייתה הכרחית.

אולם, כשהחזרה לשגרה נושפת בעורפנו ניתן כבר לומר דבר אחד בוודאות לגבי "ימי הקורונה" – המחאות הרבות שצצו כמו אש בשדה קוצים ברחבי הארץ – היו יוצאות דופן. אזרחי מדינת ישראל מעולם לא היו כל כך אקטיביסטים. מדי יום מתקיימת מחאה או שתיים (בממוצע) ובסופי השבוע מתקיימות בין שתיים לשלוש הפגנות במקביל, עם קהל ממשתפים של כ-3,000 אנשים ויותר בחישוב כולל.

כשהחזרה לשגרה נושפת בעורפנו ניתן לומר דבר אחד כבר בוודאות לגבי "ימי הקורונה" – המחאות הרבות שצצו כמו אש בשדה קוצים ברחבי הארץ – היו יוצאות דופן. אזרחי מדינת ישראל מעולם לא היו כל כך אקטיביסטים

השגרה שעתידה לחזור היא כמו חמצן לנשימה לאחר ימי הסגר. אך היא גם עלולה להיות מכת מוות סופית לגל המחאות של החודשים האחרונים. העם יצא להפגין בכל רחבי הארץ, מכל צידי הקשת הפוליטית. העם זועם – בעקבות המצב הכלכלי, בעקבות הדמוקרטיה, עקב ההשלכות של הסגר או לנוכח המציאות שהייתה כאן לפני הסגר.

ברם, אל מול מציאות אקטיבית אחידה זו, פערים אידאולוגיים רבים מתקיימים ומפרידים בין המחאות. מנהיגיהן לא מסונכרנים ונראה לפעמים שיש יותר סיכוי לממשלת אחדות אמיתית מאשר אחדות בין המחאות.

על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, העוסק בשאלה – מה לדעתך הסיכוי שבקרוב יתחיל גל של מחאה ציבורית נגד הממשלה בדומה למחאה החברתית בקיץ של שנת 2011? הדעה השכיחה (51%) היא שצפוי גל מחאה חברתית שכזה (38% אינם צופים שכך יקרה).

מעבר לזעם הציבורי במישור הפוליטי, אין כמעט אזרח שהמשבר הנוכחי לא נגע בו ברמה האישית – בהכנסה, בשגרה, בתוכניות. בכדי להתמודד אם מציאות מורכבת זו, הממשלה תצטרך לפעול באופן מידי, לצורך מענה וסיוע לכלל האזרחים, בכדי לאושש את הכלכלה ולחזור לשגרה במהרה. אך גם, בכדי לחזק את המורל הלאומי, אשר עלול להידרדר במהירות בעקבות אחוזי האבטלה הגבוהים ועל ידי כך לסכן באופן ישיר את יציבות הממשלה ואת תמיכת הציבור בפעולות שלה.

השגרה היא כמו חמצן לאחר ימי הסגר. אך עלולה להיות מכת מוות סופית לגל המחאות האחרון. פערים אידאולוגיים רבים מפרידים בין המחאות ומנהיגיהן לא מסונכרנים

ממשלת "האחדות" הנוכחית היא בגדר חידה. אין לדעת כיצד היא תתמודד עם המשבר, בטווח הארוך. אין גם לדעת כיצד אזרחי ישראל, יגיבו לחוסר היציבות ששורר כרגע בהוויה הציבורית. השאלה שעולה בשיח האקטיביסטי בימים אלו, כפי שציינתי לעיל, היא – האם המחאה תצליח להמשיך לאחר החזרה לשגרה?

חשוב לציין, שעל פי התחזיות, גם לאחר החזרה לשגרה אחוזי האבטלה לא יחזרו להיות כשהיו, והפגיעה הכלכלית שאזרחי ישראל חוו בחודשים האחרונים תורגש ברוב בתי האב. בנוסף לכך, הממשלה הנוכחית אינה מהפופולריות שהיו כאן והיא מוחזקת על ידי הסכם קואליציוני שביר במיוחד. מציאות זו היא בהחלט קרקע נוחה לגל מחאות שעשוי לשטוף את ישראל בקיץ הקרוב.

ישנם שני זרמים מרכזיים אך מפולגים אשר מנהיגים את גלי המחאה בארץ – הזרם הראשון והוותיק הוא הזרם הפועל כנגד השחיתות השלטונית של נתניהו וההסכם הקואליציוני. הוא בא לידי ביטוי במחאות הדגלים השחורים, בתנועה לאיכות השלטון ודומיהם.

הזרם השני הוא הזרם הכלכלי סקטוריאלי – קבוצות כמו העצמאיים, השולמנים, הפגנות הסטודנטים ורבים אחרים – קבוצות הפועלות כנגד הפגיעה האישית בהן בעקבות המצב הכלכלי, והן דורשות מהממשלה חבילת סיוע. קבוצות אלו מוחות בעיקר כנגד האטימות של המערכת והגישה הכלכלית הנוכחית שלה למשבר.

מעבר לזרמים אלו, קיים עוד מגוון רחב ומגוון של הפגנות מכלל ארגוני החברה האזרחית בישראל – כמו מחאות תוכנית 100% של 'עומדים ביחד' או מחאת 26 השעות במשמרת של ארגון הרופאים המתמחים, ואפילו התארגנות המתנגדים למדיניות ה-g5 הנקראת "אספת העם" שאינה זוכה כרגע לחשיפה תקשורתית.

בקיצור – השטח בוער. הדבר היחיד המשותף לכל המחאות היא ההבנה, שבכדי להזיז דברים בשיח הציבורי ובשלטון חובה לצאת לרחוב.

המציאות כיום היא בהחלט קרקע נוחה לגל מחאות שעשוי לשטוף את ישראל גם בקיץ הקרוב. בינתים – השטח בוער. הדבר היחיד המשותף להן היא ההבנה, שבכדי להזיז דברים בשיח הציבורי ובשלטון – חובה לצאת לרחוב

בנוסף, שאלה נוספת הנשאלה בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה היא – אם היית צריך לבחור אחת מבין שתי האפשרויות: הקמת הממשלה כפי שמסתמן שתוקם או בחירות רביעיות בקיץ, איזו אפשרות היית מעדיף? התשובה בסקר הייתה ברורה – רוב בקרב מצביעי כל המפלגות (כולל מצביעי כחול לבן), למעט מצביעי עבודה-גשר-מרצ והרשימה המשותפת, מעדיפים את האפשרות של ממשלה כפי שמסתמן שעומדת לקום (57% ממשתפי הסקר).

הצלבה בין שני הנתונים של הסקרים שהצגתי – מצד אחד הציפייה לגל מחאות ומצד שני הציפייה להקמת הממשלה הנוכחית, מראים על ציבור רחב אשר משלים מחד גיסא עם הממשלה הנוכחית ומאידך גיסא מאמין שיש לפעול באופן מידי ואקטיבי לשינוי על ידי מחאה. דהיינו, העם אינו סומך על המדיניות הנוכחית של הממשלה, אך הוא מקבל את המשילות שלה.

העם לא מוכן להיות שקוף, הוא רוצה פתרונות – לא מנהיגים. מחאה שאינה מתעסקת בדמות העומדת בשלטון אלא במהות השינוי שהעם דורש מהשלטון עשויה לסחוף אחריה רבבות. הציבור אשר הצביעו למפלגות השלטון (כחול לבן, ליכוד) יכול לשתף פעולה עם הציבור שאינו מרוצה כדרך קבע עם מדיניות השלטון בישראל. שילוב זה הוא תקדימי.

לכן, אין להתעסק בקיץ הקרוב רק בבנימין נתניהו כדמות מושחתת וגם לא בבני גנץ כאלטרנטיבה כושלת. אין לראות במנהיגי האופוזיציה תחליף, או בבחירות רביעיות ישועה, ואין לחפש פתרון כלכלי סקטוריאלי בלבד – המשבר הוא של כולם והוא רחב. 

הסקרים מראים על ציבור רחב אשר משלים עם הממשלה הנוכחית, ומאידך מאמין שיש לפעול באופן מיידי ואקטיבי לשינוי ע"י מחאה. דהיינו, העם אינו סומך מדיניות הממשלה הנוכחית, אך מקבל את משילותה

יש להפנים את צו השעה: זאת הממשלה הנבחרת – והעם הוא הריבון. לפיכך, המסר לממשלה הוא פשוט: אם לא תתחילו לעבוד בשבילנו – אנחנו נתאחד ונפעל יחד, נגרום לכם להבין אחת ולתמיד דרך השטח, מה היא טובתו האמיתית של האזרח.

איחוד העם תחת הדרישה למדיניות כלכלית חברתית רחבה, שמטיבה עם האזרחים ועם שלטון החוק ולא רק עם הטייקונים והלוביסטים – היא התשובה לממשלת "האחדות", זו היא האחדות האמיתית.

יהודים וערבים, חילונים ודתיים – הם העם, הם הציבור שנפגע מהמשבר. מחאה עממית ולא סקטוריאלית היא התגובה הראויה לממשלת 36 שרים המנותקת שנרקמה במסווה של מצב חירום בריאותי, במקביל למשבר כלכלי.

אם העם הבין שעליו לצאת לרחוב בכדי להשיג שינוי, אם העם אינו שואף לבחירות נוספות – העם חייב להתגבר על המחלוקות שמפרידות בין המחאות, העם חייב להתאחד. אנחנו צריכים מחאה חברתית עממית – אנחנו דרושים צדק חברתי. הפעם יותר מתמיד.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 986 מילים
סגירה