יש שרואים בסלבוי ז'יז'ק, מהפילוסופים המודרניים הפופולריים והחשובים של המאה ה-21, כוכב רוק. הוא פרוע, מתפוצץ מכריזמה ובעל חוש הומור. הוגה שיודע לתקשר עם הכאן ועכשיו, ומשתמש בדימויים מהסרט "קיל ביל" של קוונטין טרנטינו לא פחות מציטוטים של ז'אק לאקאן, מרצה מבוקש ופרובוקטור מנומק.

עם התפרצות מגפת הקורונה, ז'יז'ק פרסם ספר בשם !pandemic – משחק מילים על מגפה ופניקה – שמיד עורר תגובות סוערות בעולם. מדובר בניתוח מבריק, בזמן אמת, של המשמעויות העולות מהמשבר שהציף את כדור הארץ.

הספר החדש שלו קורא לחשוב מחוץ לשלוש הקואורדינטות שכולנו מתעסקים בהן ללא הרף: רפואה/כלכלה/פסיכולוגה. וכמו כוכב גדול שצבר אלפי שעות במות, ז'יז'ק עולה על פודיום וירטואלי, ונותן בספר המדובר את כל הרפרטואר התאורטי שלו, תוך ביצוע "יצירות" פילוסופיות חדשות, מפתיעות ורלוונטיות.

כך, הוא מתאר בספר במילותיו שלו את הפניקה שאחזה בעולם, אותה, מלבה ללא רחם המדיה העולמית – בתמונות של קברי אחים, בתחזיות על עשרות מיליוני מתים, בצילומי מדפים ריקים בסופרמרקטים. וכך, הוא כותב שם איך דווקא בשעה שבה היה צריך לעורר פניקה בעשור האחרון – לאחר פרסום מחקרים שהתריעו מבוא מגפה קשה – התקשורת והממשלות העדיפו להתעלם, ולהתייחס לתחזיות הקודרות כתסריט אפוקליפטי.

הביטחון והחדות שבהם נכתבו טיעוניו כבר גיבשו שורה של מתנגדים, שהיה קשה לראותם מתאגדים בנסיבות אחרות. מהגרדיאן הבריטי, שנזף בו כי נחפז מדי לשרטט את המציאות העתידית, ולמעשה עט על המגפה כדי לאשרר עמדות "נאו מרקסיסטיות" קודמות; ועד שר החוץ של ברזיל, שהאשים אותו באנטישמיות (וחזר על הדברים במכתב לטיימס אוף יזראל, השייך לאותה קבוצה של זמן ישראל), אליו נגיע בהמשך.

בהיעדר אולמות מלאים בפקולטות לפילוסופיה ברחבי העולם, או תורים משתרכים לקבלת חתימה על ספרו החדש – ז'יז'ק ניצב עכשיו מול אצטדיון ריק. עשרות מליוני אנשים ברחבי העולם מסתגרים עמוק בבידוד, כפוי או מרצון.

הוא רואה בתקופה נדירה זו צומת דרכים, ושואל לאן העולם יוביל עצמו בשנים הבאות. האם לעבר ברבריזם קפיטליסטי, שבו התאווה הבלתי נשלטת לממון תעלה בחיי מאות אלפים, ותחריף את הקיטוב ואת הפערים הכלכליים, או שמא לניאו-קומוניזם, מושג שהוא אמנם משתמש בו, אך פחות נלהב לנופף בו עכשיו.

זה לא שהוא הפך לליברל רך פנים מקליפורניה, אך במקום להרים דגלים אדומים, להצטייר כאידאולוג הפועל כמכונת רעיונות אוטומטית המדקלמת נאום מנומק שמהדהד ומתעמת עם טיעוני השמאל/ימין, הוא מכוון למקום אחר. אליך, אלי.

ז'יז'ק מדבר על מעבר לחברה סולידרית, הומניסטית, הדדית, המנהיגה פעולות קולקטיביות. הוא מזהה את המגמה במקומות שונים בעולם. זה מרגש אותו, וזה מעורר בו תקווה. "האיום של זיהום נגיפי העניק דחיפה לצורות חדשות של סולידריות", הוא אומר לי, "והבהיר את הצורך בשליטה על הכוח עצמו. בזכות מאמצינו להציל את האנושות מהשמדה עצמית, אנו יוצרים אנושות חדשה".

"האיום של זיהום נגיפי העניק דחיפה לצורות חדשות של סולידריות", הוא אומר לי, "והבהיר את הצורך בשליטה על הכוח עצמו. בזכות מאמצינו להציל את האנושות מהשמדה עצמית, אנו יוצרים אנושות חדשה"

מטיחים בך שהשתמשת במגפה כדי לחזק השקפת עולם קומוניסטית.

"אני לא מדבר על קומוניזם אולד-סקול נוסח המאה ה-20. אני לא מדבר על טוטליטריזם. ואני גם לא מדבר על צורת משטר אוטופית. אני כותב על מה שקורה כאן ועכשיו. אם לפני שנה, מישהו היה מציג את המדיניות של אנגלה מרקל ועמנואל מקרון בזמן המגפה כתכנית עבודה חברתית-פוליטית, היו מאשימים ומטיחים בו: 'אתה קומוניסט! משוגע! יצאת מדעתך!'. זה מה שמתסכל אותי.

"אני בסך הכל תיארתי את מדיניות המנהיגים האלו, שהם אפילו לא סוציאליסטים בנשמתם. הם קונסרבטיבים. בוריס ג'ונסון הלאים לתקופה זמנית את הרכבת. יש כאלו שמפרשים זאת כסוג של סוציאל-דמוקרטיה. לא! זה הרבה יותר מזה. אפילו טראמפ העביר מיליארדים לציבור! קרא להשתלט על המגזר הפרטי בהקשר של ציוד רפואי. אם אובמה היה מתבטא כך, הרפובליקאים היו מתפוצצים עליו בזעם".

נשמע כמעט בלתי מתקבל על הדעת.

"כאשר ממשלות מחליטות לרכוש מכונת הנשמה, לחלק מסכות, לתמוך באזרחים בביליוני דולרים בתקופה הזו – זה מצב חדש שלא הכרנו. אלו סכומים שלעולם לא יחזרו למדינה וכולם מכירים בכך. ממשלות הבינו שהן לא יכולות להתעלם מהאזרחים ולהמשיך בשיטה הקיימת".

"כאשר ממשלות מחליטות לרכוש מכונת הנשמה, לחלק מסכות, לתמוך באזרחים בביליוני דולרים – זה מצב שלא הכרנו. אלו סכומים שלא יחזרו למדינה. ממשלות הבינו שהן לא יכולות להמשיך בשיטה הקיימת"

אבל אולי זו צורה של קפיטליזם מתוחכם, שבשעת חירום מוצא דרכים כאילו "סוציאליסטיות" כדי לשמור על עצמו. ככה אנשים לא יתמרדו נגד השיטה.

"קפיטליזם שחושב שזהו מצב זמני שמצריך לעשות פעולות ייחודיות, ושבקרוב נחזור לשגרה ונמשיך עם המדיניות הישנה – טועה. 'הנורמליות החדשה' תהיה שונה. נצטרך לחיות חיים הרבה יותר שבריריים עם איומים מתמידים. אני מסכים עם הפילוסוף ברונו לאטור, שטען כי 'משבר הבריאות הנוכחי לא נטוע במשהו משברי בפני עצמו, אלא בתוך תהליך מתמשך ובלתי הפיך של שינוי אקולוגי'".

איך וירוס אחד, צורת קיום כמעט פרימיטיבית ולא מתוחכמת, כמו שאתה מתאר בספרך, ישנה דפוסי מחשבה של עשורים?

"שיתוף הפעולה שאני מדבר עליו לא בא ממקום של נאיביות, אלא מאינטרס אגואיסטי של כל מדינה. סולידריות כאינטרס הישרדותי. אפילו אמריקה ניתנת להצלה רק בשיתוף פעולה עולמי. שמעתי שמפעל טקסטיל בעזה התחיל לייצר מסכות לפנים באופן מסיבי, וחלקו אף הופץ בישראל. זה רווח כפול לשני הצדדים.

"חבר שלי, אודי אלוני, סיפר לי כי המנהיגים של ערביי ישראל זכו לאהדה בציבור הישראלי הכללי, בגלל שהם הובילו – בניגוד לממשלה – קו של סולידריות הומניטרית. דאגו לעובדים, לעסקים הקטנים, לזכויות הפרט והפרטיות שנדרסו בשם הטיפול המחלה – ללא קשר למוצא ולזהות הלאומית. הדבר המדהים שהוא סיפר לי זה שההנהגה, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן, באה מרקע קומוניסטי מובהק. זה מאוד שימח אותי שהם יכלו לקחת את הקומוניזם הישן למקום חדש".

"המנהיגים של ערביי ישראל זכו לאהדה בציבור הישראלי הכללי, בגלל שהם הובילו – בניגוד לממשלה – קו של סולידריות הומניטרית. דאגו לעובדים, לעסקים הקטנים, לזכויות הפרט והפרטיות שנדרסו בשם הטיפול המחלה"

זה הניאו-קומוניזם שאתה מדבר עליו?

"אצמד לפורמולה שחברי הציגו: איך הקומוניזם שרד לאחר המאה ה-20 והמציא את עצמו מחדש? נוציא מהמשוואה צורות מוזרות כמו קוריאה הצפונית וקובה,  ונקבל שילוב מיוחד בין שלטון בהנהגת מפלגה קומוניסטית-רודנית, לקפיטליזם בצורתו הדורסנית ביותר. למשל, וייטנאם וסין.

"עבורי, הקומוניזם מהסוג הזה גמור. אז אל תדבר איתי על הקומוניזם הזה".

"כמעט בכיתי, אתה יודע למה?"

זוהי שעת צהרים מאוחרת בלובליאנה, בירת סלובניה. ז'יז'ק נמצא בביתו, שם הוא מתגורר עם אשתו הרביעית. לאחר כמה ימים עסוקים, אנחנו מוצאים זמן לשיחת סקייפ ארוכה ומאתגרת. כל שאלה שנזרקת לאוויר הופכת להרמה להנחתה.

רכבת הרים של טעונים, דימויים, בדיחות, הומור עצמי וציטוטים. התשובות של ז'יז'ק מתחילות בהקדמה ארוכה-ארוכה, מעניינת הרבה יותר מהשאלה המקורית. אבל לבסוף, כמעט במחווה ג'נטלמנית, הוא חוזר לשאלה שהעלית ועונה לה במשפט חד וקצר. מי שעוקב אחרי הפילוסוף יגלה שנוסף לו ממד נוסף, אישי יותר, המנסה להתכתב עם הציבור הרחב, ופחות עם מגדל השן האקדמי.

"לפני כמה ימים ראיתי עם אשתי סדרה בריטית בשם 'דוק מרטין' (סדרה בכיכובו של מרטין קלונס, המגלם רופא מנתח בכיר שעובר לגור בכפר בעקבות טראומה שעבר במהלך עבודתו בבית חולים, א"ה)", הוא מספר לי.

"כמעט בכיתי. אתה יודע למה? השגרה היומיומית – לצאת מהבית, לפגוש אנשים בחופשיות – כמעט אינה אפשרית היום. יחסים אלמנטריים עם אנשים אינם מובנים מאליו. תשאל את עצמך איך יצלמו עכשיו סרטים? האם יצליחו לשמור על מרחק? מה שאנחנו מכירים כמציאות יומיומית, יהפוך לנוסטלגיה".

"השגרה היומיומית כמעט אינה אפשרית היום. יחסים אלמנטריים עם אנשים אינם מובנים מאליו. תשאל את עצמך איך יצלמו עכשיו סרטים? האם יצליחו לשמור על מרחק? מה שאנחנו מכירים כמציאות יהפוך לנוסטלגיה"

זה נשמע איום ונורא.

"אנחנו נמצאים ברגע היסטורי מיוחד. נהיה צריכים להמציא דרך חיים חדשה, ריטואלים חדשים. אני לא רק תוקף את המפגינים האמריקאים שקוראים לביטול ההסגר – מה שעלול לגבות חיים, אני גם יכול להבין את המצוקה שלהם. הם בפוזיציה טרגית. החיים שהם היו רגילים אליהם לא יחזרו. גם השמאל וגם הימין לא מבינים את המציאות של המגפה, ומסרבים לקבל את מלוא המשמעות שלה".

איך המגפה שינתה אותך?

"אני מנסה לכתוב יותר בצורה נאיבית-פופולרית מבעבר. אני חושב שזה הזמן לפנות לאנשים".

זה שינוי אמיתי, או רק אסטרטגיה?

"ההומניזם תמיד היה חלק ממני. כאשר אנשים דיברו על מהפכה, אמרתי שלא מעניין אותי הרגע שבו מאות אלפים עמדו והפגינו בשדרות איסתיקלאל באיסטנבול, או בכיכר סינטגמה באתונה. מה שמעניין אותי הוא איך החיים של אנשים רגילים ישתנו לאחר מכן. זה היה מוקד העניין שלי. לכבד את האדם הפשוט. זה שעסוק בהישרדות יומיומית – להשיג עבודה, לשלם עבור החינוך של הילדים. הבעיות שלו זה לא קומוניזם או אידאולוגיה אחרת. כאשר אני מדבר על השינוי בחיינו בעקבות המגפה, אלו נושאים שיכולים לעורר בי פניקה. האם יהיה מספיק אוכל בעולם, ולכולם? האם כאשר יהיה רעב, איך נתארגן ביחד? אנחנו רק בתחילת משבר האקלים, שיהיו לו השלכות עצומות. מה יהיה בבוקר שאחרי?".

בוא נדבר על הבוקר שאחרי.

"אני לא חושב שהאיום הגדול ביותר הוא ברגרסיה לברבריזם שכולל אלימות הישרדותית. אני חושש מ'ברבריזם עם פנים אנושיות' – אמצעים הישרדותיים חסרי פנים אנושיות, שנכפים בצער ואפילו באהדה, ונשענים על חוות דעת מומחים, מסר שמפר את אבן הפינה של האתיקה החברתית שלנו. למשל, בטיפול בזקנים ובחלשים, אתה צריך לסייע ללא תנאי וללא קשר לעלויות".

אבל גם המדענים יצרו כאן בלבול. תראה מה קרה באנגליה. בהתחלה התנגדו שם להסגר כדי לפתח את "חיסון העדר", והיום ג'ונסון מוביל את אחד ההסגרים הנוקשים באירופה, והמדינה סופרת מדי יום מאות מתים.

"זה מאבק פוליטי, לא מדעי. מדענים לא יכולים לומר לנו הכל. אני חולק על חברי הפילוסוף אלן באדיו, שאמר שזו העת לשים את מבטחנו במדענים, ושזה לא הזמן לאמנציפציה. מדע? אתה לא יכול להסביר הכל בדרך מדעית אם אתה לא נאמן לערכים ראשונים. טראמפ, גם אם לא יודה בכך, מוכן לפתוח את הכלכלה במחיר של עשרות אלפי מתים. זו הדרך הברברית הקפיטליסטית חסרת המעצורים".

הספר שלך מסמן שלושה מודלים שבחרו המדינות. טראמפ סטייל, אירופה והסיני. האחרון הצליח למנוע תמותה המונית, לפחות אם נאמין לדיווחים הרשמים מבייג'ינג.

"אני לא חושב שאנחנו צריכים להתנהל לפי המודל הסיני, מדינה שבה לשלטון יש שליטה בלי מוגבלת על האזרח. ממש לא. סין אף פעם לא הייתה המודל שלי לטיפול נכון במגפה. מי שמצטיינות בעיני הן קוריאה הדרומית, הונג קונג וטייוואן. האתגר של אירופה הוא ליצור דרך שלישית".

ואם אירופה תיכשל?

"אז נחיה בייאוש. אתה יודע ממה אני מפחד? לחיות במשך שנים בבידוד מוחלט. עולם בו אתה חולם כל הזמן, רואה שעות סדרות של נטפליקס, מאבד את תחושת הזמן. זו יכולה להיות אפשרות סבירה, אם לא נמצא דרך להתמודד עם המצב".

"אתה יודע ממה אני מפחד? לחיות במשך שנים בבידוד מוחלט. עולם בו אתה חולם כל הזמן, רואה שעות סדרות של נטפליקס, מאבד את תחושת הזמן. זו יכולה להיות אפשרות סבירה אם לא נמצא דרך להתמודד עם המצב"

"אפילו ביל גייטס הבין"

מאז פרסום הספר עברו כמה שבועות. חלק מהמדינות הצליחו לרסן את ההתפרצות, ומנהיגים חדשים זרחו בשמי המציאות הקודרת. מצד שני, באזורים נרחבים באמריקה הלטינית ובאפריקה יש סימנים לאסון. אני שואל את ז'יז'ק איפה כיום העולם עומד – בצד של הברבריזם או הניאו-קומוניזם.

"כמה מגמות מתקיימות במקביל", הוא משיב. "מצד אחד, טראמפ ממשיך להוביל קפיטליזם ברוטלי, פתיחת השוק גם במחיר חיי אדם. תראה מי משלם את המחיר. העובדים קיבלו דמי אבטלה בגובה 600 דולר לשבוע, בתנאי שיקבלו כל עבודה. כך עומדות בפניהם שתי ברירות טרגיות: אם יציעו לך עבודה, אתה חוזר למקום שבו האיום עדיין קיים. אם תסרב, תישאר בבית ללא עבודה; אך במדינות רבות באירופה עדיין נשמר המסר: בואו נבטח במדינה, בואו נפעל בגבולות ההסגר".

ההבדלים בין הגישות באים לידי ביטוי לא רק במדיניות הפנים, אלא גם בעמדה השונה בזירה הבינלאומית.

"טראמפ בחר להאשים את הסינים במגפה, כחלק ממערכת הבחירות הקרובות לנשיאות. לעומתו, עמנואל מקרון קרא כבר בתחילת המשבר לקדם את יוזמת האו"ם להפסקת אש עולמית. אנו זקוקים לשיתוף פעולה בינלאומי בצורה נואשת. למשל, ארגון רפואה עולמי חזק שירכז את הנתונים מכל העולם".

ז'יז'ק לא חושב שיש משמעות מיסטית לווירוס "הטיפשי", או שהקורונה נושאת איזה מסר עמוק. לשיטתו, אדם רוחני לא חסין מפניה יותר מאשר אדם שחי חיים חומריים חסרי משמעות. הווירוס לא ממש מתעניין בנו, הוא מסביר בספר שלו, הווירוס אדיש לחיי אנוש כמו הקפיטליזם.

יותר מהכל, הוא מתרגש מהתארגנויות מקומיות ברחבי העולם, שמילאו את החלל שהותירה אוזלת ידן של הממשלות. "חבר מברזיל סיפר לי שבפאבלות, במקום שהכנופיות ימשיכו להילחם זו בזו, הן עוזרות לעניים ולחלשים. בכל בלוק הן הכינו רשימה מי זקוק לעזרה. כאשר אזור מוכה במגפה, המדינה לא יכולה לעשות הרבה. זה תלוי ביכולת של הקהילה המקומית. זה קרה גם בספרד ובצרפת".

"בפאבלות בברזיל, במקום שהכנופיות ימשיכו להילחם זו בזו, הן עוזרות לעניים ולחלשים. בכל בלוק הן הכינו רשימה מי זקוק לעזרה. כאשר אזור מוכה במגפה, המדינה לא יכולה לעשות הרבה. זה תלוי ביכולת של הקהילה המקומית"

ועדיין, מה המקום של המדינה מול השוק הפרטי?

"ענפים שלמים לא יכולים להיות מנוהלים בבלעדיות על ידי השוק הפרטי – ביטוח בריאות, מזון, מים, חשמל, תקשורת דיגיטלית. אפילו ביל גייטס הבין כי שווקים פיננסיים אינם עובדים בסיטואציה הנוכחית, וגייס את הקרן שלו למאבק במגפה".

אפשר בכלל להכיל את המצב החדש בכלים הישנים שלנו?

"מה שמתסכל אותי עכשיו היא ההתעלמות וההדחקה של המגפה. תסתכל על כל המפגינים באמריקה שמוחים נגד ההסגר. אם תזיז הצידה את קולות הפרנואידים, ואת אלו שתומכים בקונספירציה כאילו זו תוצאה של תכנית סינית סודית – תגלה אנשים שמוכנים לקבל שמאות אלפי אנשים ימותו, בשם החזרה לחיים המוכרים.

"זה לא בהכרח במודע, אך חלקם בוחר לא לדעת את הפרטים. לכן הם אומרים לעצמם 'אולי לא יהיה כזה נזק', 'אולי המצב לא יהיה נורא כמו שמזהירים המומחים'. יש שמצטטים את טראמפ, שאמר שנזקי ההסגר חמורים יותר מהדבר עצמו. ההדחקה הזו קיימת גם במדינות באירופה שעברו את הפיק. נשמעים שם קולות שטוענים כי הירידה בתחלואה מהירה מדי, וכי לא מספיק אנשים חלו כדי לפתח חיסון עדר, מה שישפיע על המספרים בהתפרצות הגל השני".

איך אתה מסביר את ההדחקה?

"אני רוצה להזכיר מה קרה פה לפני כמה חודשים, עם התפרצות המחלה. שלוש הנחות רווחו אז ברחבי העולם: 1. עכשיו חורף, בקיץ יהיה יותר טוב; 2. חיסון יפותח בתוך כמה שבועות; 3. ותרופת הפלא – חיסון העדר.

"כל ההנחות האלו, שהכתיבו מדיניות, הופרכו. אפילו שבדיה, שהייתה מאוד בטוחה במדיניות שלה, מתמודדת עם מספרים גבוהים של חולים ומתים קשישים בבתי אבות. מאוחר יותר, העולם – שלא הבין באמת את המכניזם של הווירוס – החליט לעשות משהו, כמעט באדיקות דתית, וקרא לבידוד ולעצירת החיים.

"אנחנו צריכים להבין שנכנסנו לעידן חדש".

בינתיים, המצב מאוד עצוב. אני יושב ומדבר איתך מניו יורק, המום מול המספרים הבלתי נתפסים של המתים והמאושפזים. הפילוסופית ג'ודית באטלר, שחוקרת את ההתאבלות, כתבה על הטרגדיה החדשה – "להתאבל על מוות המוני, משמעותו לסמן אבדן של מי שאת שמו אינך יודע, והאבל הציבורי מחייב לשאול שאלות פוליטיות, על התנאים שבנו את הפערים בהיקף המגפה בין האוכלוסיות השונות". היא גם ציינה כי העולם, במיוחד אמריקה, לא מתאבל על המתים, אלא עסוק בעיקר בחזרה לשגרה. יישור העקומה, ולא הוזלת דמעה.

"אני מסכים איתה, אבל יש עוד סוג של התאבלות. על העולם כפי שהכרנו אותו".

האם משבר הקורונה יהיה נקודת המפנה של אירופה? במשך שנים רבות היבשת נמצאת בדעיכה.

"לצערי, בנקודה הזו אני יותר פסימיסט. יש עלייה גדולה של מפלגות לאומיות פופוליסטיות. כאשר המצב ישתפר, הן יאמרו 'בואו נבודד את עצמנו יותר'.  ברוסיה המצב מחמיר, אבל דווקא במדינות פוסט-סוציאליסטיות במזרח אירופה – בצ'כיה, בפולין, בקרואטיה, בסרביה, וגם פה בסלובניה – פועלים בדרך טובה.

"במדינות מערב אירופה נאלצו להתמודד עם מצב חדש, והמצב שם פחות טוב, למעט בגרמניה. עובדי החקלאות הזרים ממזרח אירופה חזרו למדינות שלהם, ובצרפת קראו למתנדבים להגיע לשדות. במערב היבשת, דווקא מנהיגים קונסרבטיבים כמו מרקל פעלו בצורה הוגנת יותר מממשלות סוציאליסטיות, כמו באיטליה או בספרד. זו לא אוטופיה סוציאליסטית, זה מצב שקורה כאן ועכשיו".

בישראל, הממשלה גייסה את השב"כ למלחמה בקרונה, ולאחרונה ביקשה להאריך את המנדט לאפשר לו לאתר אנשים שהיו ליד חולי הקורונה.

"אין בזה חדש. שירותי הביטחון לא צריכים את הקורונה כתירוץ לעקוב אחרינו. הם עושים זאת כך וכך. אנו חיים בעידן דיגיטלי. טלפונים חכמים, אינטרנט. העולם הזה שולט בנו. הדבר הזה צריך להיות מבוקר ונשלט על ידי הציבור. אגיד עכשיו משהו שיכול להישמע כאבסורד: השליטה כבר קיימת, היא רק צריכה לעבור שינוי. היא צריכה להיות שקופה, שאנשים יהיו מודעים מתי הם נמצאים במעקב".

"שירותי הביטחון לא צריכים את הקורונה כתירוץ לעקוב אחרינו. הם עושים זאת כך וכך. אנו חיים בעידן דיגיטלי. טלפונים חכמים, אינטרנט. העולם הזה שולט בנו. הדבר הזה צריך להיות מבוקר ונשלט על ידי הציבור"

"כתבתי ש'העבודה משחררת' הוא מוטו טוב"

במשך השנים, ובמיוחד לאור תמיכתו החלקית בתנועת הבי.די.אס, סומן ז'יז'ק על ידי הימין בישראל ובעולם כאנטי-ישראלי. כאשר תמך בג'רמי קורבין, לשעבר מנהיג מפלגת הלייבור בבריטניה, הוא אף הואשם באנטישמיות.

"כל מי שמשמיע ביקורת על ישראל, מסומן כאנטישמי", אומר לי הקולנוען והאקטיביסט אודי אלוני, המקורב כאמור אל הפילוסוף שנים ארוכות. "זה המנגנון המתוחכם של הימין, שמשתמש ביהודי החדש כדי לתקוף את המוסלמי.

"ז'יז'ק מתריע כבר שנים על הקשר הישיר בין האידאולוגיה הציונית של ממשלת ישראל לשיתוף פעולה עם הכוחות האנטישמים באירופה, וגם באמריקה. שניהם רוצים את אירופה ריקה מיהודים, ואת ישראל בחזית המאבק נגד 'הברברים'.

"בהרבה מההרצאות המשותפות שלנו על תאולוגיה פוליטית, ז'יז'ק תיאר איך פשיסטים ואנטישמים מאמצים את מדינת ישראל לחיקם. כך שלא הפליא אותנו לקרוא איך יאיר נתניהו הפך לגיבור של המפלגה האנטישמית בגרמניה".

המתקיף האחרון הוא שר החוץ הברזילאי ארנסטו אראוג'ו. בטקסט שהתפרסם כאמור בטיימס אוף יזראל (מכתב לעורך מה-3 במאי) כתגובה לכתבה בה נטען כי השווה את הסגר על עזה למחנות ההשמדה, אראוג'ו טען שהגיב לספר של ז'יז'ק, וכי הפילוסוף הסלובני הוא זה שמשתמש ב"טון אנטישמי".

"הוא שחרר ציוץ שבו השווה את הסגר למחנות ההשמדה באושוויץ", עונה ז'יז'ק. "ועכשיו הוא מנסה להתחמק, לכוון את האש לכיווני ולהאשים אותי. זה אבסורד!

"זו קריאה מניפולטיבית של מנהיג ימין אנטישמי פופוליסטי בטקסט שלי. כמובן שההקבלה מופרכת! רצף שקרים. אני כתבתי ש'העבודה משחררת' הוא מוטו טוב, ששובש על ידי הנאצים. כשהם שמו את המילים האלו בכניסה לאושוויץ, זה היה סרקזם ברוטלי. כן, עבודה קריאטיבית יכולה לשחרר אותך, להגשים את עצמך. אבל הנאצים השתמשו בפורמולה הזו כדי להצדיק את הפעולה הכי לא אנושית. אני לא רואה בהסגר שמדינות הכריזו עליו בעקבות המגפה עדות לטוטליטריזם. היום אתה נכנס להסגר כדי להגן על החיים שלך ושל אחרים. באושוויץ נכלאת בכפייה והרגו אותך. מה הוא חושב, שאמרו ליהודים 'תעבדו ואחר כך תחזרו הביתה', והיהודים אמרו: לא, אנחנו נשארים פה באושוויץ?"

"היום אתה נכנס להסגר כדי להגן על החיים שלך ושל אחרים. באושוויץ נכלאת בכפייה והרגו אותך. מה הוא חושב, שאמרו ליהודים 'תעבדו ואחר כך תחזרו הביתה', והיהודים אמרו: לא, אנחנו נשארים פה באושוויץ?"

גם פובליציסטים מהמיינסטרים בישראל ציירו אותך כאנטישמי או כשונא ישראל.

"להאשים אותי באנטישמיות זה מגוחך. מהספר הראשון שלי, הקדשתי עשרות עמודים לבחינת כל סוגי האנטישמיות כמבנה וכמודל לגזענות. המאבק שלי באנטישמיות עובד בעוצמה רבה, בדיוק כמו המאבק שלי לזכויות של הפלסטינים. אני דוחה באופן מוחלט את ההתמודדות של ממשלת ישראל עם הקונפליקט במזה"ת. הדרך היחידה להמשיך את המורשת היהודית היא לכבד את הפלסטיני.

"אם אתה שואל אותי מי הגיבור הכי גדול במאה ה-20, אומר לך מארק אדלמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה (שלאחר המלחמה החליט להישאר בפולין ולא לעלות לישראל, למד רפואה, התמחה בקרדיולוגיה ובמשך שנים ארוכות היה פעיל חברתי-פוליטי. בישראל לא מצא את מקומו בגלל עמדותיו האנטי-ציונית, א"ה). תמיד הדגשתי שבאירופה האנטישמיות חיה ובועטת".

למשל?

"אני לא יודע עד כמה אתם מודעים לכך, אך תנועות הימין הקיצוניות באירופה, שתומכות במדיניות ישראל נגד הפלסטינים, רוצות את היהודים בישראל ולא באירופה. גם רוצח ההמונים הנורווגי הנוראי אנדרס ברינג בריוויק אמר 'אני תומך בישראל נגד הערבים, אבל פה יש יותר מדי יהודים והם צריכים להסתלק מפה'".

"תנועות הימין הקיצוניות באירופה רוצות את היהודים בישראל ולא באירופה. גם רוצח ההמונים הנורווגי אנדרס ברינג בריוויק אמר 'אני תומך בישראל נגד הערבים, אבל פה יש יותר מדי יהודים והם צריכים להסתלק מפה'"

ז'יז'ק מכיר בגדולתה של היהדות, ובתפקיד שמילאה בהיסטוריה. דווקא על רקע זה, חורה לו מה שקורה עכשיו. "במשך כל השנים, היהדות נתפסה כרעיון רדיקלי כמעט", הוא אומר לי. "בניגוד לעמים אחרים, שהיו בעלי מולדת, ליהודים לא הייתה טריטוריה במשך מאות שנים. המודל של עם שמה שמחבר ומגדיר אותו הוא עולם ערכים, תרבות ולא אדמה – בעיני הוא רעיון הומני.

"לכן, ליהודים היה מקום גדול בתקופת הנאורות באירופה, וגם במהפכות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות. בלעדיהם, אירופה לא הייתה מגיעה להישגים האלו. במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו. כלומר, הזהות של היהודים-הישראלים מחוברת לחלוטין לטריטוריה, וכרגע היא מוגדרת רק על ידי טריטוריה שבה הם רואים את עצמם – על פי חוק של מדינת ישראל – כגזע בעל פריבילגיות על פני הילידים".

זו מהות הציונות.

"תתפלא, אבל אני יודע כמה דברים על ההיסטוריה הציונית. הפרויקט הציוני הוא לא רק הרעיון של מדינת לאום ליהודים, הוא כלל ערכים נוספים. אפילו עמוס עוז, שאני חולק עליו רבות, כתב על החזון שיהודים וערבים יחיו זה לצד זה בשלום.

"כמובן שהעובדה שאני מתנגד למדיניות ישראל, לא הופכת אותי לאנטישמי, אלא להפך. הסיכוי שמי שתומך היום בישראל הוא אנטישמי הרבה יותר גדול מההפך".

ההסגר שהכה את העולם המערבי הפך לטיעון פוליטי גם בצד השני של המפה. לא מעט פעילי שמאל בישראל אמרו בשבועות הראשונים למגפה, "עכשיו אתם מבינים איך מרגישים הפלסטינים בעזה".

"אין מה להשוות את ההסגר מרצון בישראל לסגר הכפוי של העזה. זה משהו שונה לגמרי. בהתחלה הייתי מאוד נאיבי. חיפשתי סימנים של תקווה. חשבתי שהמשבר הזה יגרום לישראל להיות סולידרית עם הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה. מה שראיתי בימים האחרונים באמת גרם לי עצב רב. המצב לא באמת השתנה כמו שהאמנתי. הצבא הישראלי התקיף בעזה. זה יכול היה להיות אחרת".

טכניקת הלב המתפוצץ

אחד הדימויים הז'יז'קיים שנחקקו בציבור וצוטטו בעולם הוא השימוש שלו ב"טכניקת הלב המתפוצץ של חמש הנקודות", המופיעה בסצנת הסיום של "קיל ביל 2", בה מתעמתים ביאטריס (השחקנית אומה תורמן) וביל (דייוויד קאראדין).

ביל תוקף שם את ביאטריס בחרב, ובתגובה היא משתמשת בטכניקה שלמדה מאמן הלחימה הסיני פאי מיי, שעיקרה חמש מכות מהירות באזור הלב. מאותו רגע ביל חי בזמן שאול – כאשר יצעד חמישה צעדים, לבו יתפוצץ. רק לאחר שהותקף, ביל יכול לנהל עם ביאטריס שיחה שלווה, ואז הוא צועד ומת.

"המגפה היא טכניקת הלב המתפוצץ, הפוגעת במערכת הקפיטליסטית העולמית. אנו צריכים קטסטרופה, כדי להיות מסוגלים לחשוב מחדש על החברה שבה אנחנו חיים. מאז שכתבתי על כך לראשונה, הדימוי הפך יותר ממשי. כשהמדינות צריכות לסיים את ההסגר ולפתוח מחדש, אין להן מושג מה לעשות", מסביר לי ז'יז'ק.

לקראת סיום השיחה אנחנו עוברים לדבר על שחמט. "אני טיפש מידי לשחק במשחק הזה. כדי להיות שחקן שחקן טוב, אתה צריך לחשוב חמישה צעדים קדימה, ואני לא מסוגל", אומר לי מי שמשרטט את עתיד החברה שנים קדימה.