גמלים באזור כביש הבוקע הדרומי (צילום: אמיר בן-דוד)
"ישראל כבר סיפחה את האזור, היא רק עוד לא החליטה להודיע על זה"

פחד וביוב בגדה המערבית

פרק 1

היום תצא לדרך "ממשלת הריבונות", כפי שמכנה אותה בנימין נתניהו ● בין אם יצליח או לא להחיל ריבונות על בקעת הירדן וישובים ביו"ש, באופן מלא או חלקי, רכבת הסיפוח יצאה לדרך ודוהרת לעבר תחנה חדשה ומפחידה בתולדות המפעל הציוני ● הזמן הצהוב נגמר, עכשיו זה הזמן האדום ● אבל על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על הסיפוח? ● אמיר בן-דוד יוצא למסע על פני מפת הסיפוח, ומביא את הסיפור של השטחים, תחנה אחר תחנה ● בפרק הראשון היום: נבי מוסא ונחל קדרון

כמעט בכל מקום שתשליך אבן בגדה המערבית, תפגע במקום קדוש, אתר היסטורי, או אנדרטה מהעת חדשה. יהודים, מוסלמים, נוצרים – כולם הסתובבו פה, במדי צבא או בגלימות קדושים. הרגו ונהרגו. התנבאו והתחרפנו. בנו והרסו. קידשו וביזו. גורשו וחזרו. לכן הכל מסובך עד בלי די.

אבל זה כנראה רעיון גרוע להשליך כאן אבן, כי כשהכל כל כך מאתגר ומורכב וסימבולי וקורס תחת משא המשמעויות הדתיות, ההיסטוריות והפוליטיות, לא כדאי להשליך אבנים. זה נכון במיוחד בגדה המערבית.

דרור אטקס ואני חולפים על פני מחסום חיזמה ומתחילים לרדת לכיוון יריחו על המקטע המזרחי של כביש מספר אחת. ליד המכון לטיהור שפכים "אוג" אנחנו פונים ימינה, לדרך המשובשת שנקראת כביש הבוקע הדרומי ומתפתלת מתחת לנבי מוסא.

כביש 1 ליד מצפה יריחו (צילום: Sraya Diamant/Flash90)
כביש 1 ליד מצפה יריחו (צילום: Sraya Diamant/Flash90)

כביש הבוקע הדרומי הוא הצלע הדרום מערבית של השטח שאותו ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג במסיבת העיתונאים ב-10 בספטמבר לפני ספירת הקורונה, כשטח שעליו ישראל מתכוונת להחיל ריבונות ישראלית. כעת, משהוקמה "ממשלת הריבונות" – כמו שנתניהו מקפיד לכנות את ממשלתו החדשה – הסיפוח טיפס למקום גבוה על סדר היום.

אטקס לוחץ על הדוושה ומזגזג בפראות ובהנאה בלתי מוסתרת בין הבורות של כביש הבוקע הדרומי. "מי שסלל את הכביש הזה במקור זה הצבא", הוא אומר, "זה גם שם צבאי כזה. גברי. הבוקע הדרומי!

"זה היה פעם שטח אש. אתה יכול לראות כאן מסביב את הפיתות הסוריות מהתקופה שחיילי צה"ל עוד התאמנו פה. כבר הרבה שנים שלא היו כאן תרגילים רציניים. כשהייתי חייל היו כאן תרגילים ואימונים גדולים. כבר הרבה שנים שיש מעט מאוד אימונים צבאיים בגדה. בטח לא בקנה מידה גדול".

חייל צה״ל ליד מחסום חיזמה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
חייל צה״ל ליד מחסום חיזמה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

כל האזור נראה נטוש לגמרי.
"יש כאן קצת בדואים. לא הרבה. הם באים לרעות כאן, בעיקר בחורף. וצבא, שעוד יש לו כאן נוכחות, אבל דלילה מאוד. בוא נאמר ככה – הצבא לא מאמין בסיפוח. אם אתה מסתכל על מפת האימונים של צה"ל, הוא יצא כמעט לגמרי מהגדה בעשורים האחרונים".

אטקס מת על נסיעות שטח כאלה. ורררררווום…. איי… ורררררווום… איי… הקפיצים במכונית השכורה מחורבנים וחוליות הגב הרופפות של הנוסע ליד סופגות את מנת החבטות הראשונה הבוקר. יהיו עוד הרבה כאלה עד סוף היום, כי התוכנית שלנו היא לנסוע לאורך גבולות מפת הסיפוח של נתניהו, מדרום לצפון ובחזרה, וזה חתיכת אתגר ליום אחד.

בינתיים, גם המכונית לא מגיבה טוב ללחץ, כי כנראה שהמתדלק הפלסטיני בתחנה ליד מחסום חיזמה דחף לה דלק מהול, ועכשיו היא נאנקת בעצבנות כשהטורים של המנוע עולים.

"מה יקרה אם ניתקע פה?", אני שואל בדאגה וסוקר את המדבר הצחיח מסביב. מאופק עד אופק אין נפש חיה, חוץ מארבעה גמלים שלועסים עשב בשעמום, ונראים כאילו נמלטו על נפשם מעבודת גמר של סטודנט ב"בצלאל" בתחילת המאה ה-20. "איך בכלל יוצאים מהחור הזה אם נתקעים כאן?"

"אל תדאג", מרגיע אטקס, "אתה לא סומך עלי? נראה לך שאני אתקע אותנו?".

בדרך לציון הקבר של נבי מוסא אנחנו משאירים מאחורינו ענן אבק. המקום סגור ומסוגר, אין נפש חיה. אטקס מרוצה, כי לא בא לו להתעכב כאן. השעה כבר עוד מעט שבע בבוקר והוא רוצה שנזדרז לבדוק מה קורה עם המנהרות החדשות ״לפני שיהיה פה חם כמו בגיהינום״.

נבי מוסא, כמו מקומות נוספים רבים בחבל הארץ הפראי הזה, מתפקע ממשמעויות סימבוליות. נתעכב עליהן בקצרה לפני שנמשיך הלאה, כי היום שלפנינו אמנם ארוך והשמש כבר מתחילה לטפס בשמים, אבל אם אנחנו כאן כדי לדבר על הסיפוח – או על החלת הריבונות – אי אפשר לעשות את זה ברצינות לפני שנכיר ולו בצורה מרפרפת ושטחית את הקונטקסט ההיסטורי. ונבי מוסא הוא מקום אידיאלי לעשות בדיוק את זה.

תחנה ראשונה: נבי מוסא

משה רבנו היה גדול הנביאים היהודים. מי שעל פי המסורת היה לו קו פתוח ודיבור ישיר עם אלוהים. הוא קיבל ממנו את התורה והעניק ל"דת משה וישראל" את שמה. על פי המסופר בדברים ל"ד, הדבר האחרון שמשה רבנו ראה לפני מותו היה בדיוק את חבל הארץ הזה, שמועמד עכשיו לסיפוח ושבו אטקס ואני מתרוצצים במכונית שכורה עם דלק מזויף.

משה עלה מערבות מואב אל הר נבו אשר על פני יריחו, "ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. ואת הנגב ואת הכיכר בקעת יריחו עיר התמרים עד צוער. ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעך אתננה".

יהודים מוכנים להרוג ולהיהרג בגלל ההבטחה הזאת. ולא רק הם.

מבט אווירי מעל נבי מוסא (צילום: דביר רז/מיזם ויקיאוויר בשיתוף עם אגודת התעופה הכללית בישראל)
מבט אווירי מעל נבי מוסא (צילום: דביר רז/מיזם ויקיאוויר בשיתוף עם אגודת התעופה הכללית בישראל)

על פי המסופר בדברים ל"ד, משה מת בלי שזכה לעשות סיבוב על כביש הבוקע הדרומי ו"לא ידע איש את מקום קבורתו עד היום הזה". לכן ז' באדר, שהוא יום מותו על פי המסורת, נקבע כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

בזמן שהיהודים המשיכו להתגעגע בגלות ולקוות שיום יבוא וההבטחה ההיא עוד תתגשם, נכנסו המוסלמים לתמונה ועל הדרך סיפחו אליהם גם את משה וגם את הארץ שאולי הובטחה לו אבל בינתיים נפלה דווקא בידיהם. מאחר שעל פי האסלאם כל אדם שאלוהים נגלה לו הוא נביא ונהוג לחלוק לו כבוד גם אם הוא לא היה מוסלמי, המוסלמים קוראים למשה "נבי מוסא".

מלבד מוחמד, נבי מוסא הוא הנביא שמוזכר הכי הרבה פעמים בקוראן, כולל רוב הסיפורים המוכרים מהתורה, מהטמנתו בתיבה ביאור ועד סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר.

ומאחר שהקוראן – בניגוד לתורה – לא מזכיר את מותו של משה או את מקום קבורתו, החליטו המוסלמים שהוא נקבר כאן, על הגבעה הזו, בדיוק מעל כביש הבוקע הדרומי, שתוחם את ארץ הסיפוח ושעליו אטקס ואני מזגזגים – ורררוווום… אייי… – בדרכנו לצינורות הביוב החדשים, שעוד מעט אולי נבין למה הם כל כך חשובים.

המסגד בנבי מוסא (צילום: אביר סולטן/פלאש90)
המסגד בנבי מוסא (צילום: אביר סולטן/פלאש90)

על פי אחת המסורות המוסלמיות המקובלות, משה הגיע לבקר את צלאח א-דין בחלום וסיפר לו בדיוק איפה הוא קבור. וצלאח א-דין, המצביא המוסלמי המהולל – מי שהוריד את הצלבנים על הברכיים, שחרר את ירושלים וטיהר את מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע מהזיהום של הכופרים – החליט לבנות מסגד על הגבעה שמשה תיאר לו בחלום, כעשרים קילומטר מזרחית לירושלים ועשרה קילומטר דרומית ליריחו.

המתחם על הגבעה הזו הורחב מאז פעמים רבות והוא משתרע כיום על כ-5,000 מ"ר וכולל כ-120 חדרים, מבנה מפואר עם עשרות כיפות לבנות וחצר הפונה למכה.

המוסלמים החלו לציין בנבי מוסא את חגיגות "המוסם", שנערכו שבוע שלם, במקביל לחג הפסחא הנוצרי. שיירות של עולי רגל הגיעו מכל קצוות הארץ. האפנדים נשארו ללון בחדרים שבמתחם, ופשוטי העם ישנו במחנות אוהלים מסביב.

במאה ה-19 הופקדה האחריות על המסגד בנבי מוסא בידי משפחת אל-חוסייני ובעידודו של המופתי של ירושלים הפך האירוע – שכלל תמיד גם מרוצי סוסים – לחגיגה לאומית ערבית גדולה. הקונסול הבריטי לירושלים באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, מתאר בספרו "עתות סופה" את החגיגות בנבי מוסא:

"המוסלמים באים מכל קצווי העולם המוחמדני – מהודו, מארץ הטאטארים ועד גבולות סין, מכל קצוות אסיה התיכונה, וגם ממצרים, נוביה, מרוקו, חופיה המזרחיים של אפריקה, אף גם מחצי האי ערב גופו ומן הגלילות הטורקיים באירופה ובאסיה. הצליינים האלה – ברובם הגדול קנאים מופלגים, ושרויים בסערת-נפש דתית עזה – הם ציבור מחריד ומסוכן. תמיד היתה סכנה פן יתנגשו ברחובות ובשווקים ההומים מאדם שבתוכם נדחקו בתהלוכותיהם, עם כמה צליינים נלהבים לא פחות מן הצד הנוצרי. ספק אם תוכל תגרה שלא להסתיים בטבח. תמיד היתה נשימתנו קלה עלינו יותר בתום עליות הרגל המוסלמיות, ובתום הלמות התופים הרועשת שלהם וצעקותיהם, כאשר שבה ירושלים למנוחתה".

אירופאים אף פעם לא השתגעו על כל הלבנטינים המחרידים עם כל הבלגאן שלהם.

כל התיאורים המבהילים האלה – קנאים מופלגים, צליינים נלהבים, סערת נפש דתית עזה, סכנה קרובה ומיידית לטבח – עוד יחזרו הרבה בסיפור שלנו. והעניינים הלכו והסתבכו כשהציונות עלתה על במת ההיסטוריה ויהודים החלו לחזור למולדת שאלוהים ובעקבותיו גם הלורד בלפור הבטיחו לאבותיהם.

התהלוכות המוסלמיות לנבי מוסא הפכו עצבניות משנה לשנה, והגיעו לשיא של אלימות בדיוק לפני מאה שנה, ב-1920, כשחגיגות נבי מוסא וחג הפסח היהודי נפלו באותו שבוע.

קהל של מוסלמים העולים לרגל לקברו של נבי מוסא בתחילת המאה ה-20 (צילום: ויקיפדיה)
קהל של מוסלמים העולים לרגל לקברו של נבי מוסא בתחילת המאה ה-20 (צילום: ויקיפדיה)

ב-4 באפריל של 1920, אחרי התפילה המסורתית בתום החג, יצאו המתפללים המוסלמים המשולהבים בקריאות "אטבח אל יהוד, א-דעולא מענא" (טבחו ביהודים, הממשלה איתנו) לעבר הרובע היהודי בירושלים. הבריטים בחרו לא להתערב, ובירושלים התארגן כוח מגן חמוש שהקים זאב ז'בוטינסקי. אבל יהודי העיר העתיקה לא רצו שאנשיו החמושים של ז'בוטינסקי יגנו עליהם, בטענה שאין מצב ששכניהם המוסלמים יפגעו בהם.

זה נגמר בהתפרעות המונית, בביזה וברצח של שישה יהודים ובכ-200 פצועים, באירוע שיזכה לכינוי "פרעות תר"ף" ויבשר את סיבובי הדמים הרבים שעוד יבואו.

ב-1937, שנה אחרי פרוץ המרד הערבי הגדול, אסרו הבריטים על ההתכנסות בנבי מוסא, מחשש שהחג יצית עוד מהומות. האיסור נמשך גם כשמתחם נבי מוסא עבר לריבונות ירדנית אחרי מלחמת השחרור, על רקע  המתיחות שנוצרה בירדן בעקבות הבריחה ההמונית של פליטים פלסטינים מישראל לממלכה ההאשמית, מתיחות שהגיעה לשיאה כשהמלך עבדאללה הראשון נרצח על ידי מתנקשים פלסטינים.

הביוב זורם באפיק הקדרון לים המלח (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
הביוב זורם באפיק הקדרון לים המלח (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

האיסור להתכנס בנבי מוסא נותר על כנו גם אחרי שמתחם הקבר נכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. "המוסם" הראשון שהותר בנבי מוסא נערך לציון 50 שנה להטלת האיסור הבריטי, ואורגן ב-1987 על ידי הוואקף המוסלמי בירושלים. כ-50 אלף עולי רגל מוסלמים השתתפו באירוע. ממש באותה שנה פרצה האינתיפאדה הראשונה והחגיגות בנבי מוסא נאסרו שוב, ומאז לא חודשו.

הנה, אם כן, תקציר תולדות הקנאות הדתית, הטירוף והאלימות באזורנו, כפי שמספרת גבעה אחת נידחת למדי, שמשקיפה על פיסת מדבר צחיח, שבתוכה מתפתלת דרך משובשת שבקצה שלה פועלים ערבים מהכפר איכסל חופרים מנהרה, ומניחים צינורות ביוב שיזרימו בקרוב שפכים למכון הטיהור.

הנה, אם כן, תקציר תולדות הקנאות הדתית, הטירוף והאלימות באזור, כפי שמספרת גבעה נידחת למדי, שמשקיפה על פיסת מדבר צחיח, שבתוכה מתפתלת דרך משובשת שבקצה שלה פועלים ערבים מניחים צינורות ביוב

הכל כאן: ממשה ועד מוחמד, מצלאח א דין ועד זאב ז'בוטינסקי, מהטבח בעיר העתיקה ועד האינתיפאדה, מהמרד הערבי הגדול ועד מלחמת ששת הימים. דת ודם, כיבוש ואלימות, קנאים וכופרים, פליטים ומתנקשים. כל אחד מוזמן לקרוא את הסיפור הזה מהפוזיציה הלאומית והדתית שמתאימה לו, וזה בדיוק מה שכולם עושים כל הזמן.

"יהיה מעניין לראות אם ישראל תספח גם את נבי מוסא, ערש הלאומיות הפלסטינית, וינתקו את המקום משאר הגדה המערבית", אומר אטקס, "זה יהיה עוד אחד מהאבסורדים של הסיפור הזה".

מבט על נבי מוסא מדרום-מזרח (צילום: Ori/Wikipedia)
מבט על נבי מוסא מדרום-מזרח (צילום: Ori/Wikipedia)

פרויקט הטיהור הגדול

זו הפעם השנייה שאני מסתובב כאן עם דרור אטקס. אני לא מכיר פרטנר טוב ממנו לביקור במחוז הקשוח והמדמם הזה של העולם. אטקס עוקב אחרי הנעשה בשטחים כבר כמעט 20 שנה. בהתחלה כרכז השטח של "שלום עכשיו", אחר כך במסגרת עמותת "יש דין" ובשנים האחרונות במסגרת עמותת "כרם נבות", שאותה הוא הקים ומנהל כמעט לבדו.

מי שמאמינים בחזון ארץ ישראל השלמה ברוח ההבטחה האלוהית למשה, אולי יראו באטקס בוגד ומשת"פ ברוח ההסתה השיטתית של עידן נתניהו. אבל מעטים מהם יוכלו לעמוד מולו בתחרות על ידיעת הארץ הזו. הוא מסתובב בשטח כמו בן-בית, מזהה כל גדר, כל קו מים, כל צינור, כל שטח אש, כל דרך עפר, כל אתר עליה לרגל, כל קרוואן במאחז וכל כפר פלסטיני. והוא גם יודע לספר מה היה קודם, מה השתנה ולמה.

בפעם הקודמת נפגשנו בבוקר שאחרי הבחירות בתחילת מרץ, כשהעתיד הפוליטי היה עדיין מעורפל ובהלת הקורונה עוד לא צברה תאוצה. יצאנו אז לסיבוב בין שמורות הטבע שעליהן הכריז שר הביטחון דאז (ואיש האופוזיציה היום) נפתלי בנט. באותה נסיעה, אטקס סיפר לי על פרויקט ההתפלה הגדול, שיצא לדרך כמה שבועות קודם לכן ועתיד לשנות לחלוטין את פני האזור.

דרור אטקס (צילום: אמיר בן-דוד)
דרור אטקס (צילום: אמיר בן-דוד)

בחודשיים שחלפו מאז ושנראים כמו נצח, כשכל הישראלים והפלסטיניים ננעלו בסגר חסר תקדים בגלל מגפת הקורונה, פרויקט התשתיות העצום הזה המשיך להתקדם במלוא העוצמה. אנחנו נוסעים לראות מה קורה איתו.

"אתה רוצה לדבר איתי על סיפוח?", אומר אטקס, "אז בוא אני אראה לך את הסיפוח האמיתי. לא הדיבורים של נתניהו. כשרואים את זה, מבינים שישראל כבר סיפחה את האזור, גם אם עוד לא החליטה להודיע על זה".

דרור אטקס: "אתה רוצה לדבר איתי על סיפוח? אז בוא אני אראה לך את הסיפוח האמיתי. לא הדיבורים של נתניהו. כשרואים את זה, מבינים שישראל כבר סיפחה את האזור, גם אם עוד לא החליטה להודיע על זה"

השער לאתר הבניה הגדול פתוח. אנחנו מתעלמים מהמבטים החשדניים של הפועלים הערבים, שלא בטוחים אם כדאי להם להתעסק עם שני הגברים הישראלים המוזרים האלה, שלך תדע לאיזה ארגון הם שייכים. עוד מעט הם יקבלו ביטחון, ומנהל העבודה ידרוש מאיתנו בנימוס לעזוב, אבל בינתיים אנחנו מדלגים על ערמת העפר, ומציצים אל המנהרה העצומה שנכרתה בהר, מממנה יוצאים שני צינורות ענקיים.

כבר שנים רבות ידוע, שהביוב הזורם דרך נחל קדרון לים המלח הוא אחד המפגעים הסביבתיים החמורים ביותר בגדה המערבית. נחל קדרון, או בשמו הערבי ואדי אלנאר, זורם מירושלים לכיוון דרום מזרח לאורך יותר משלושים קילומטר ומנקז את כל השפכים מאזור דרום מזרח ירושלים, בית לחם, בית סחור והעיירות והכפרים ממזרח להן. זה הנחל הכי מזוהם בשטחים.

שלט בכניסה למכון טיהור שפכים בנחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)
שלט בכניסה למכון טיהור שפכים נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)

לפני כחודשיים, אחרי שנים של דיונים ותוכניות, החלה ישראל לחפור את המנהרה שלתוכה אנחנו מציצים בהשתאות, דרכה ינוקז הביוב שזורם כיום באפיק הנחל. התוכנית היא לאסוף את המים המזוהמים בנקודה גבוהה ומערבית יותר של נחל קדרון ולהזרים אותם למתקני טיהור, ומשם להעביר אותם מזרחה למטעי התמרים, שרובם שייכים למתנחלים של בקעת הירדן. תמרי מג'הול, מתברר, זה ביזנס בנזונה. בשנים האחרונות יש להם גם שוק גדול בעולם.

לפני שפנינו לכביש הבוקע הדרומי, עברנו ליד מתקן ענק לטיהור מים בשם "אוג", שאליו מזרימים מ-2014 את השפכים של השכונות הצפוניות במזרח ירושלים ושל ההתנחלויות בסביבה. המתקן זה אמור להתרחב ולקלוט גם את השפכים שיוזרמו מהקדרון.

מאחורי הפרויקט הזה עומד "תאגיד הגיחון", שהוא תאגיד המים של עיריית ירושלים. מכון המחקר "מילקן" העריך לפני שבע שנים את שיקום נחל הקדרון ב-355 מיליון שקלים. זה נותן לנו איזשהו מושג על גודל המיזם, שיכול להישמע נהדר ועל הכיפאק. ירוק וטוב לסביבה. אנחנו הרי בעד סביבה נקיה בכלל ונחל קדרון נקי בפרט. אבל אטקס רואה פה משהו אחר לגמרי.

הפתח למנהרה שתוביל את צינור הביוב במט"ש נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)
הפתח למנהרה שתוביל את צינור הביוב במט"ש נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)

"יש כאן ביוב של פלסטינים שיזרום בצינורות שמניחים פועלים ערביים – שמת לב שאין בכל אתר הבניה הזה יהודי אחד לרפואה, נכון? – ואז הביוב הזה יהפוך למים מטוהרים – הנה נפתרה סופית בעיית המים באזור – והמים האלה ישקו מטעים, שפלסטינים יעבדו בהם בשכר רעב, כדי לחזק עוד יותר את מפעל ההתנחלויות. אתה מבין? מעכשיו אפילו את הביוב של הפלסטינים אנחנו לוקחים ומשתמשים בו נגדם.

"הסיכום הוא – ככה אומרים לי, אני לא יודע את זה כעובדה – שחלק מהמים המטוהרים שיילקחו מכאן, יגיעו גם למטעי התמרים של ברוני התמרים הפלסטיניים, שנמצאים מדרום ליריחו.

דרור אטקס: "הסיכום הוא – ככה אומרים לי, אני לא יודע את זה כעובדה – שחלק מהמים המטוהרים שיילקחו מכאן, יגיעו גם למטעי התמרים של ברוני התמרים הפלסטיניים, שנמצאים מדרום ליריחו"

"ברוני התמרים האלה הם האנשים הכי עשירים והכי מחוברים בעולם לעטינים של הרשות וכמובן לישראל. אנשים עשירים בכל מקום, לא נהיו סתם ככה עשירים. יש להם השפעה על מקבלי ההחלטות. וזה נכון במיוחד בחברה הפלסטינית.

"הכלכלה הפלסטינית היא סופר ריכוזית. היא נשלטת על ידי מעט מאוד אנשים ואתה לא יכול להיות אדם עשיר בגדה בלי להיות מחובר לרשות השלטונית".

פועלים פלסטינים עובדים על הנחת צינור הביוב במט"ש נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)
פועלים פלסטינים עובדים על הנחת צינור הביוב במט"ש נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)

אני מתאר לעצמי שיהיו עכשיו קוראים שיחשבו לעצמם, יאללה-יאללה, מכל דבר עושים עניין. כולה צינור ביוב. שומרים על הסביבה. גם זה כבר לא טוב?
"השקעה בפרויקט כזה היא עצומה. שמים כאן הרבה מאוד כסף. וברור שהחשיבה היא חשיבה לטווח ארוך. איך אתה לוקח את המים האלה ומשיב אותם לחקלאות. אם אתה עושה פרויקט כזה, אתה מן הסתם לא מתכוון להחזיר את השטח הזה, נכון?

"והפרויקט הזה התחיל הרבה לפני עשרה בספטמבר, כשנתניהו גילה פתאום שהוא חייב לספח את הבקעה. התקציבים שמוסטים לפרויקט כזה נקבעו הרבה זמן מראש. זה לא פרויקט שעובדים עליו מהיום למחר. יש כאן הרבה תכנון.

"רצית לדבר על הסיפוח, לא? ככה הוא נראה באמת".

* * *

מחר: יריחו מסתגרת מפני הקורונה ונתניהו דוחף את הסיפוח לפרונט

עוד 2,355 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 28 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משרד הבריאות מזהיר מעליה חריגה בהדבקה: 64 מקרים ביממה האחרונה

בכירים בצה"ל וברשות הפלסטינית ממשיכים בפגישות התיאום, בניגוד להצהרות ● שגרירות ארה"ב מזהירה מפני הסלמה בשטחים ● אהוד ברק נגד שופטי העליון: שתיקתם בעניין נתניהו כשל מוסרי ● גבי אשכנזי תקף את הכוונה לקצץ בתקציב משרדו: פגיעה בלתי סבירה במשרד החוץ ● איציק שמולי ביטל קיצוץ של 20 מיליון שקלים בתקציב הטיפול לגברים מכים

עוד 39 עדכונים

שיקום האמון? לפחות תקרעו את התחת למעננו

הפוסט הזה צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, חריפות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה החמור שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות. לכאורה. לא מקללים במאמרים מכובדים.

אבל האם המעשה שביצעו עשרות פוליטיקאים בהחלטתם למעול באמון הציבור שבחר בהם, אינו מעשה אלים? חריף? בוטה? חסר תרבות? האם השקר ששיקרו גנץ, אשכנזי, שמולי ופרץ, אורלי אבקסיס לוי וחבריהם לכחול לבן העבודה ודרך ארץ, אינו מעשה שמחייב תגובה חריפה בהתאם לחומרת מעשיהם?

הפוסט צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות, לכאורה

השבר שנגרם לאמון הבוחר אינו ניתן לתיקון במצב החוקתי הנוכחי בישראל. אין חוק שמונע מפוליטיקאים לקחת את פתק הבוחר ולעשות בו כרצונם דקה אחרי הבחירות. שבר האמון הזה ילווה אותנו עוד שנים אחרי שגנץ יהפוך לאבק היסטורי ונתניהו לאסיר היסטורי. 

עשרות נבחרי ציבור בגדו באמון בוחריהם והם יושבים כיום בפרלמנט, מחוקקים כאוות נפשם ומשחקים את המשחק הדמוקרטי כאילו יש להם מנדט ציבורי לכך. ההיפך הוא הנכון. אין להם מנדט. המנדט שניתן להם ניתן למטרות אחרות ולערכים אחרים. הם עצמם התחייבו פומבית לערכים הללו ובגדו בהם. התחייבו לא לשבת תחת נאשם בפלילים והפרו את הבטחתם.

גם אם כחול לבן יציגו סקרים המצביעים על תמיכת  60% מבוחריהם במהלך ההצטרפות לממשלת "נתנימינהו", הרי ברור שעם 60% מבוחריהם הם לא היו מגיעים ל"הישג" של ממשלה פריטטית. ואולי בכלל לא היו יכולים להצטרף לממשלת אחדות שוויונית. המנדט הוא של כלל בוחרי המפלגה ולא רק של חלק מהם.

לכן הבגידה כה מקוממת. לכן התיקון חייב להיעשות לעומק – בחקיקה, הסברה, ובהפיכת הליך הבחירות להליך מחייב מבחינה משפטית. כל עוד נבחר ציבור לא חותם על מחוייבות למצע הבחירות ולהתחייבות שנתן לבוחרים תמורת המנדט שקיבל מהם, אי אפשר יהיה להחזיר את האמון לדמוקרטיה הישראלית ולשיטת הבחירות.

המעשה הנדרש כעת מחברי הכנסת הוא לשנות את חוק הבחירות, על מנת לשקם את אמון הבוחרים. כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל.

כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל

בבחירות השיקום הבאות, אם אכן יתרחשו, תיאלץ כל מפלגה לבחור את נבחריה בפריימריס פתוחים דמוקרטיים כפי שיקבע חוק חדש. כל מפלגה תהיה חייבת להחתים את נבחריה על מצע מחייב. חתימה חוזית על פי חוק חדש. כל חבר כנסת או מועמד לכנסת, יהיה  חייב לחתום על התחייבות חוזית מול בוחריו שתאפשר להם לתבוע אותו בביהמ"ש במידה ויפר את התחייבויותיו הבסיסיות היסודיות.

בחירת מועמדים בשיטה של מועמד יחיד, הבוחר את רשימת המועמדים לפי רצונו ובכך הם חייבים לו את בחירתם, חייבת לעבור מן הארץ. בכל המפלגות. הסכנה מרוחה לנגד עינינו כל יום שבו סמרטוטי נתניהו מתחנפים אליו ובועטים בכל ערך למענו ובכל יום שנאמני גנץ שותקים וסותמים את אפם מול ההתקפות הפרועות על מוסדות החוק, רק כדי להישאר בממשלת החירום אחדות המזויפת שנוצרה כאן.

כדי לשוב ולהיבחר יהיה עליהם לתקן את המעוות. לתקן את מה שהם עצמם קילקלו.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שכל מפלגה תציג מצע בפרק זמן סביר לפני הבחירות, תאפשר דיון ציבורי אודותיו, תתחייב עליו בחוק מול יו"ר ועדת הבחירות (רצוי שופט עליון שלא ישב בין ה-11 שאישרו את כהונת נאשם בפלילים כרה"מ), תבחר את נציגיה באופן דמוקרטי ותחתים אותם על המצע.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שפתק הבוחר ישתנה ויוחלף בדף אלקטרוני שבו הבוחרים יבחרו (דיגיטלית מהבית או במחשב בקלפי) שלושה דברים מרכזיים – מפלגה, רשימת נבחרים ורשימת נושאים לאומיים לטיפול מיידי של הממשלה. זה יהיה סדר העדיפות הלאומי לממשלה שתוקם אחרי הבחירות.

קורות חייהם של נבחרי הרשימה במפלגה המועדפת על הבוחרים יפורסמו מראש, אלה יצטרכו להיות אנשים עם רזומה ציבורי ראוי. אחרי כן יבחרו הבוחרים בדף האלקטרוני את הנושאים החשובים ביותר לדעתם, המחייבים את טיפולה של הממשלה שתיבחר.

מיד לאחר הבחירות יפורסמו התוצאות. שמות חברי הכנסת שנבחרו, המפלגות שנבחרו והנושאים שמחייבים את הממשלה שתורכב מקואליציה של מפלגות. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים מכל המפלגות.

לאחר הבחירות יפורסמו שמות החכ"ים, המפלגות והנושאים שנבחרו, ומחייבים את הממשלה. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים

ממשלת ימין לא תוכל לקדם רק סיפוח כאשר בוחרי המפלגות המרכיבות את הקואליציה ובוחרי יתר המפלגות, יצביעו קודם כל על שיקום כלכלי ועל הורדת מחיר הדיור ויוקר המחיה. הבוחרים מכל המפלגות ייצרו בעצם סדר עדיפות לאומי לכל ממשלה שתקום וזהו הסדר שיחייב את הממשלה בחוק.

חינוך מתקדם לכל, בתי חולים ראויים וחדשים, הורדת יוקר המחיה, דיור במחיר סביר, הפסקת ההסתה נגד מוסדות החוק, גיוס שוויוני, השקעות במחקר ומדע, מינוי אנשי מקצוע לתפקידים בממשלה ולא עסקנים פוליטיים, הגנה על ערכי הדמוקרטיה, הסכמים מדיניים שיקדמו שלום, מאבק בגזענות, שמירה על משאבי הטבע של המדינה ועל תשתיות אנרגיה ומים, שחרור כשלים ביורוקרטיים, תמיכה בניצולי שואה וקשישים ועוד.

הבחירות בשיטה החדשה לא יסמנו רק את זהות אנשי השלטון הבאים כתוצאה מבחירת המפלגות לקואליציה, אלא הן יסמנו את רצון כל העם בתחומים ובנושאים שאותם הממשלה חייבת לקדם. מעין משאל עם שיתקיים אחת לארבע שנים שאחריו הממשלה פועלת לפי רצון העם ולא רק לפי רצון מרכיבי הקואליציה.

הליך השיקום של אמון הציבור הוא המשימה הראשונה כעת לטיפולם של חברי הכנסת שהעדיפו לשבת תחת נאשם בפלילים ובלבד שלא ייאלצו לסכן את עכוזם בעוד מערכת בחירות. אם כך – לפחות תקרעו את התחת חברים, בניסיון להחזיר את אמוננו. למהלך כזה יתכן שגם חבריכם לשעבר יצטרפו ויהיה לכך רוב בכנסת הנוכחית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 866 מילים

תיעוד מיוחד ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

עוד 3,045 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמִּשְׁפָּט

טיוטה להקדמה למבוא לעבודה סמינריונית בספרות, שתיכתב בעתיד על הרומן הגדול "המשפט", מאת פרנץ ביסמוט

עוד 1,494 מילים

"אנחנו יכולים להציע להם שיעורים אמיתיים ולראות את המרצים!"

ההתעניינות של סטודנטים יהודים מארה"ב בלימודים בישראל מעולם לא הייתה גבוהה יותר ● הסיבה: האקדמיה בארץ נערכת לחזרה לשגרה בסתיו, בעוד שבאמריקה שוררים כאוס וחוסר ודאות ● "זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן שנוכל לבלות עם חברים, ולהתחיל לחזור לחיים"

עוד 735 מילים

למקרה שפיספסת

השמאל וסיפוח - עמוק בבור וממשיכים לחפור

השמאל בישראל לא מפספס הזדמנות להחמיץ הזדמנות. הנה שוב: אחרי שבמשך שנים הוא הזניח את ניסוחה של עמדה מדינית חדשנית שעשויה לאתגר את פיתרון שתי המדינות (2SS) הדועך, על ידי קבלת המציאות ופיתוחה של הצעה חלופית פרוגרסיבית, בטוחה וישראלית – הוא חוזר כעת על הגישה השלילית שלו בהתמודדות עם הסיפוח.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש במידה זו או אחרת, כחלק מאותה תוכנית טראמפ.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש

כל המאמצים לקדם את מימוש פיתרון שתי המדינות בזמן שחלק הולך וגדל של הציבור הישראלי הפך להיות יותר ויותר ספקן לגבי ישומו, ובוודאי שאין לו עניין לקבל רבים מהתנאים הכרוכים בו, רק גרמו לצמצום התמיכה הציבורית בשמאל.

באופן דומה, המאמצים להילחם בסיפוח בלי להתחשב בכך שחלק גדול מהציבור תומך בסיפוח חלקי לפחות, אינם מציאותיים וחמור מכך, הם פוגעים בקידום הערכים של השמאל.

בכך שהוא ממשיך לקדם פיתרון שתי מדינות שאינו ניתן ליישום ודוחה את הסיפוח על הסף, השמאל מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא. בעיני חלק גדול מהציבור זו עמדה שמקלה ראש בשיקולי ביטחון רלוונטיים ומתעלמת מרצון חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בישראל, שלא מוכנים לוותר על גישה חופשית ליהודה ושומרון. המשך קידום גישה זו לא יאפשר לשמאל להחזיר לעצמו את אמון הציבור שאותו איבד במהלך השנים האחרונות.

הנחישות של השמאל לפעול למען היפרדות שתי מדינות, אחת יהודית ואחת פלשתינית מסמלת את הדחיה של ערכי השמאל המסורתיים. השמאל פועל למען הלאומיות הפלסטינית ביותר נחישות מאשר הפלסטינים עצמם. אלה לרוב רק רוצים לחיות חיים נורמליים ובעצם לא כל כך חשוב להם מה כתוב על הדרכון כל עוד יש להם שיוויון זכויות.

כמו כן תמיכת השמאל בהיפרדות כאילו מדובר בתנועה אתנוצנטרית וקידום חלוקה על בסיס אתני עומדת בסתירה לערכיה. מה קרה לשמאל המסורתי הקורא לאיחוד העמים ופועל למען זכויות אדם ואזרח ושגשוג כלכלי לכולם ללא קשר לאתניות, דת או השתייכות לאומית?

כשהשמאל ממשיך לקדם פיתרון 2 מדינות בלתי ישים ודוחה את הסיפוח על הסף, הוא מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא ונתפש כמקל ראש בשיקולי ביטחון וכמי שמתעלם מרצון חלק ניכר מהעם

השמאל הגיע לסוף דרכו כי פעל באופן עקבי ומתמשך נגד הערכים שלו ונגד רחשי ליבו של הציבור. אין זה מפתיע אם כן שיחד עם הרשימה המשותפת הוא אפילו לא השיג 20 אחוז מהמושבים בכנסת.

הדרך היחידה להחזיר לעצמו את הכוח הפוליטי הניכר שאבד במשך השנים היא באמצעות קידום מדיניות פרגמטית למדינת ישראל דמוקרטית בין נהר הירדן לים התיכון, הנושקת למדינת עיר פלסטינית עצמאית ברצועת עזה. שום אפשרות אחרת לא תספק את הביטחון הדרוש לישראל, את הלגיטימיות שבלעדיה ישראל לא יכולה לשגשג, את ההזדמנות הכלכלית שתיתן ליהודים ולפלסטינים סיבה לגרום לזה לקרות והבטחה לעתיד משותף בשלום בארץ ישראל / פלסטין.

עמנואל שחף הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 465 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משפט נתניהו: מה הלאה?

אחרי הפתיחה הדרמטית בתחילת השבוע, משפטו של ראש הממשלה נכנס כעת למסלול רצוף אתגרים ● מתי יתחיל מצעד העדים? בכמה ימים בשבוע יתנהלו הדיונים? מתי הנאשם מס' 1 יתייצב שוב באולם? והאם המשפט יעשה היסטוריה ויעבור למבנה אחר, הרחק מרחוב צלאח א-דין? ● יובל יועז צופה פני עתיד על בסיס תקדימי העבר

עוד 1,095 מילים

יו"ר לשכת עורכי הדין תוקף בחריפות את השר אוחנה

פרסום ראשון המשרד לביטחון פנים מקדם בימים אלה הצעת חוק לפיה השר אמיר אוחנה יהיה רשאי להגביל ואף לאסור לחלוטין ביקורים של עורכי דין, בני משפחה ואחרים אצל אסירים ועצירים - הכל תחת האמתלה של מניעת התפשטות הקורונה ● במכתב ששלח יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי לאוחנה הוא תוקף בחריפות הן את עצם הצעת החוק - ובמיוחד את האופן החפוז והנסתר לכאורה שבו אוחנה מקדם את ההצעה

עוד 805 מילים ו-4 תגובות

סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי האמון בבית המשפט העליון גדול כמעט פי שניים מהאמון שנותנים האזרחים בכנסת ובממשלה ● אפילו במחנה הימין, כמעט מחצית המצביעים תומכים דווקא בחיזוק מערכת המשפט ● כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שנתניהו ותומכיו מכריזים כי "לפחות חצי מהעם חושב שתופרים פה ראש ממשלה" ● פרשנות

עוד 1,114 מילים ו-1 תגובות

מסתבר שזו באמת הבירה הטובה במזרח התיכון

פרק 7מדיס ח'ורי חזרה לטייבה אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי, ובשנים האחרונות היא מנהלת את "בירה טייבה" ביד רמה ● היא הייתה שם באינתיפאדה השנייה, שכמעט חיסלה את העסק ● היא מתמודדת עם משבר הקורונה והפוגת הרמאדן ● אבל את הסיפוח, היא לא יודעת אם הם ישרדו ● אמיר בן-דוד ביקר אותה במפעל וחזר עם שלושה ארגזי בירה - שחוסלו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן

עוד 1,914 מילים

נתניהו וכ"ץ הצהירו על סיוע של 100 מיליארד שקל, והעבירו רבע מזה

תכנית הסיוע הגרנדיוזית עליה הכריזה הממשלה כוללת סעיפים שבוצעו בתקציב נמוך בהרבה ממה שהובטח, הלוואות שאינן מהוות בכלל הוצאה תקציבית, ומענקים פיקטיביים שחוזרים על מענקים שמוזכרים בסעיפים אחרים ● כל זאת בזמן המשבר הכלכלי הקשה בתולדות המדינה, כאשר כרבע מהעובדים מובטלים ● הכלכלן ד"ר עאמר אבו קרן: "זו תכנית של שליפות וחוסר שקיפות מוחלט" ● "נראה כאילו נתניהו זרק מספרים, ואנשיו היו צריכים למלא אותם בתוכן"

עוד 2,538 מילים

אפקט הקורונה מאה אלף ישראלים עשויים לפשוט רגל

במשרד המשפטים נערכים לגל פשיטות רגל ופירוקים במשק ● החקיקה האחרונה בנושא עלולה לגרום לכך שרבים מפושטי הרגל יאבדו גם את הבית ● הממשלה לא הקדימה תרופה למכה, ולא הכריזה על הקורונה כ"אסון טבע" - מה שהיה משפר דרמטית את מצב החייבים ● ובמקביל, מתרחבת התופעה של ישראלים שלוקחים הלוואות בשוק האפור, תוך מגע עם גורמים מפוקפקים ואלימים

עוד 1,995 מילים

נתניהו נגד רגב: "התבטאויותייך פוגעות באחדות הממשלה"

פורסם פסק הדין המלא של בג"ץ בעניין הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו וההסכם הקואליציוני; השופט מזוז: הרכבת ממשלה בידי נאשם בפלילים משקפת כשל מוסרי ● סקר: מחנה נתניהו - הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה - מקבל 67 מנדטים ● נתניהו פנה למח"ש בדרישה לחקור מי הגורם המשטרתי, שלדבריו, איים עליו ● מנהל ביה"ח ברזילי חזי לוי יתמנה למנכ"ל משרד הבריאות

עוד 45 עדכונים

כחול-לבן מאיימים ללכת הביתה אם נתניהו יציג סיפוח חד-צדדי. בליכוד מגחכים בתגובה

ככל שמתקרב המועד שהציב נתניהו להעביר את חוק החלת הריבונות בגדה המערבית, כך מתקרב לכאורה העימות העקרוני הגדול בין כחול-לבן והליכוד ● "אם נתניהו ילך לסיפוח חד-צדדי, גנץ יארוז את חפציו וילך הביתה", מאיימים בכחול-לבן ● "נתניהו יעשה מה שהוא רוצה עם הסיפוח, והם יסתמו את הפה", מגיבים בליכוד ● אם לשפוט לפי התנהלות גנץ עד כה, גם הפעם הוא לא יעשה כלום ● פרשנות

עוד 584 מילים

פרשת וילה שוקן: עיריית ירושלים נדרשת להתערב בסיפוח המתחם לבית רה"מ

מעקב זמן ישראל בעקבות חשיפת "סיפוח" וילה שוקן למעון רה"מ בבלפור, ועדת השימור של עיריית ירושלים נדרשת לסוגיית ההשתלטות על הנכס, שחלקים ממנו מיועדים לשימור ולשימוש הציבור ● מגישת השאילתה, ציפי רון: "לאיש אין מושג מה קורה שם. אם בונים שם, זה לא תקין"

עוד 621 מילים
שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן (רביעי מימין) מסייר בהתנחלות אפרת עם ראשי המתנחלים, 20 בפברואר 2020

מיוחד המתנחלים טסו לחגוג. ואז הכל השתבש

ראשי המועצות בשטחים נהרו בינואר לוושינגטון, כדי לחזות מקרוב בטראמפ ונתניהו משיקים את תכנית המאה, וסוללים את הדרך לסיפוח ● הם הבטיחו לא לתקוף את התכנית מיד לאחר פרסומה - אבל בסוף אחד מהם תקף אותה עוד קודם לכן ● את הטקס החגיגי הם כבר ראו בטלוויזיה, ועל ההאטה ביישום התכנית שמעו בדרך לארץ ● ג'ייקוב מגיד מפרסם לראשונה את מאחורי הקלעים של המסע השלומיאלי לוושינגטון, את הבדלי הגרסאות, ואת חשבון הנפש של חלק ממשתתפיו

עוד 3,260 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה