משפט נתניהו הוא חזות הכל

קורונה, איראן, בית הדין בהאג והריבונות הם נושאים חשובים למדינה, אבל המשפט הכי חשוב לנתניהו ● ואחרי זובור חלוקת התיקים, הליכודניקים הבינו את המסר ● הקרבות מול מערכת המשפט רק יחריפו, הפגנות יתקיימו מול המחוזי בירושלים, חומרים נוספים יופצו נגד מנדלבליט ● ובינתיים, האם טראמפ ייחלץ לטובת נתניהו במהלך השבוע ויזמין אותו לפגישה, כפי שרומזים המקורבים? ● פרשנות

18/05/2020 03:52
בנימין נתניהו אחרי השבעת הממשלה ה-35 ב-17 במאי 2020 (צילום: Alex Kolomoisky/POOL)

השיטה של בנימין נתניהו כל כך שקופה, כל כך צינית, ולכן היא גם לא יכולה להשתנות. גם הפעם.

אחרי שנה וחצי שראש הממשלה מסובב את המערכת הפוליטית על פי הצורך המשפטי שלו; אחרי שהוא  מנסה פעם ועוד פעם להגיע ל-61 חברי כנסת, ולהעביר את פסקת ההתגברות והחוק הצרפתי; אחרי שנתניהו החליט כי הפעם לא כדאי לו לקחת סיכון נוסף וללכת לבחירות, בגלל משבר הקורונה; אחרי כל אלה – נתניהו מראה לכולם איך מקדמים את השותפים שהלכו אתו כל הדרך במאבק נגד רשויות החוק. מי שעזר, מתוגמל. מי שלא – מתומרן החוצה.

כמו בשלוש מערכות הבחירות שהתקיימו בשנה החולפת, גם הפעם הפוקוס של נתניהו הוא רק על המשפט הפלילי שלו, שאמור להתחיל ביום ראשון הקרוב. הכל הן נגזרות של כתב האישום המשולש, כולל המינויים בממשלה וחלוקת המשרדים והתארים, שהפכו לבדיחה הנפוצה אתמול ברחבי המדינה. הכול היה עשוי להיות שונה אלמלא המשפט הזה, שמוציא את נתניהו וסביבתו מדעתם.

הכל נגזר מכתב האישום, כולל המינויים בממשלה וחלוקת המשרדים והתארים, שהפכו לבדיחה הנפוצה אתמול ברחבי המדינה. הכול היה עשוי להיות שונה אלמלא המשפט הזה, שמוציא את נתניהו וסביבתו מדעתם

המינויים החשובים ביותר של נתניהו הם על פי קריטריון בג"ץ: מי שנלחם יותר בבתי המשפט, מי שמערער את כוחה של הפרקליטות, מי שמפרק יותר את הלגיטימציה של היועץ המשפטי לממשלה זוכה לקידום דרמטי בממשלה ובכלל. אמיר אוחנה הוא השר לביטחון פנים, שיבחר את המפכ"ל הבא; מירי רגב היא שרת התחבורה המשודרגת ושרת החוץ המיועדת; דודי אמסלם קיבל ערימה של תיקים שלא כדאי לזלזל בם – השליטה על נציבות שירות המדינה והחברות הממשלתיות היא בעלת נפח איכותי רב משמעות.

יריב לוין בא בשליחות נתניהו לכסח את בג"ץ מתוך המעמד החדש שלו כיו"ר הכנסת. כאן מדובר במלחמה מבנית נגד הרשות השופטת, ולא במאבק חד-פעמי כפי שניהל קודמו, יולי אדלשטיין. לוין הוא ככל הנראה המינוי הכי חשוב לנתניהו ברגע זה. גם מיקי זוהר, שהיה החייל מספר אחת נגד אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, יעלה בדרגה ויהפוך ליו"ר הקואליציה.

נתניהו מסמן כך לחבריו ולבוחריו את פני ההנהגה החדשה של הליכוד. גם דוד ביטן היה משתלב כאן והופך לשר בכיר בממשלה, אם לא היה מסובך בעצמו בפרשיות פליליות.

יריב לוין בא בשליחות נתניהו לכסח את בג"ץ מתוך המעמד החדש שלו כיו"ר הכנסת. כאן מדובר במלחמה מבנית נגד הרשות השופטת, ולא במאבק חד-פעמי. לוין הוא ככל הנראה המינוי הכי חשוב לנתניהו ברגע זה

יש גם נאמנות סוג ב' – כלומר, שרים שנותנים עבודה לנתניהו, אבל לא מוכנים ללכת עד הסוף כמו חבורת ארא"ל (אוחנה, רגב, אמסלם, לוין). המיניסטרים האלה קיבלו תפקידים שלא רצו, או ירדו כיתה, או שיצאו מהמשחק. מדובר באדלשטיין שרצה להישאר יו"ר הכנסת אבל הסתפק בתיק הבריאות; יואב גלנט שרצה את הביטחון וקיבל חינוך; זאב אלקין שהפך לשר המים; אופיר אקוניס -שהתחנן לצאת לאו"ם אבל מונה לשר לשיתוף פעולה אזורי.

גילה גמליאל שרצתה חינוך אבל קיבלה את איכות הסביבה; יובל שטייניץ, שהתקשר בהיסטריה לפעילי ליכוד זוטרים במוצאי שבת, התחנן על נפשו וזכה להישאר במשרד האנרגיה; צחי הנגבי, שהוא עכשיו שר בלי תיק במשרד ראש הממשלה; וציפי חוטובלי, עם תיק ההתיישבות ושגרירות שהיא לא רוצה לקבל בלונדון.

ויש גם חוסר נאמנות ו/או אנשים שמתקרבים מדי למלכות ולכאורה מסכנים אותה. על זה אין סליחה ברחוב בלפור.

ניר ברקת התחיל טוב עם נתניהו אבל הסתבך בהמשך. היחסים הגיעו לשיא כאשר נתניהו הכריז בפברואר האחרון שברקת יהיה שר האוצר אצלו, וברקת קטע בהתרגשות ביקור בניו יורק, טס ארצה ופיזר תכניות גרנדיוזית לחילוץ המשק כבר בתחילת ימי הקורונה.

אבל ברקת גם הריץ את עצמו בפומפוזיות לראשות הליכוד, הפיץ סקרים עם אחוזי תמיכה פנומנליים, העסיק את איל ארד – שהוא סדין אדום בבלפור – וגם עצבן על הדרך פעילי ליכוד מרכזיים שלא הפסיקו לחמם נגדו את נתניהו. שר האוצר המיועד נותר בסוף חסר כל.

ברקת גם הריץ את עצמו בפומפוזיות לראשות הליכוד, הפיץ סקרים עם אחוזי תמיכה פנומנליים, העסיק את איל ארד – שהוא סדין אדום בבלפור – וגם עצבן על הדרך פעילי ליכוד מרכזיים שלא הפסיקו לחמם נגדו את נתניהו

ברור לגמרי למה בכירים בצמרת הליכוד כמו גלעד ארדן וגדעון סער, שפעם היו חברים טובים ושותפים פוליטיים, הורחקו מעמדות ההשפעה המיידיות. שניהם לא נאמנים אבל פופולריים בליכוד.

ואפשר גם לאבחן את הנעבך בשטח. אבי דיכטר רץ לתקוף את נתניהו באולפני הטלוויזיה כיוון שלא הזמין אותו לפגישה ביום חמישי האחרון. לדיכטר אין מעמד בליכוד, והוא לא יכול לאיים על נתניהו, רק להרגיז אותו. דיכטר נשאר בכנסת, עצוב וממורמר, ויכול להתנחם רק בקבוצות הווטסאפ של פעילי הליכוד, שתובעים את כבודו.

בכל הסיפור הזה יש פוליטיקאי אחד יוצא דופן. ישראל כ"ץ הוא נאמן שקול בלבד לנתניהו, גבוה בצמרת הליכוד ומאיים פוטנציאלי על ירושת המנהיג. איך הוא שמר על המעמד בצמרת והפך לשר האוצר? הסיבה פשוטה. כ"ץ הוא האיש הכי חזק בליכוד, מי שבנה את כוחותיו בתנועה במשך 40 שנה. לנתניהו אין אינטרס לריב אתו עכשיו.

בחזרה למשבצת הראשונה. המשפט של נתניהו מתחיל, כאמור, ביום ראשון הקרוב. משבר הקורונה, המלחמה באיראן, המלחמה בבית הדין בהאג והחלת הריבונות הם משימות חשובות למדינה, אבל המשפט הכי חשוב לנתניהו.

המשפט של נתניהו מתחיל ביום א׳. משבר הקורונה, המלחמה באיראן, בית הדין בהאג והחלת הריבונות הם משימות חשובות למדינה, אבל המשפט הכי חשוב לנתניהו

נתניהו צריך עכשיו כוחות עזר נוספים. הליכודניקים הבינו את המסר, אחרי מינוי השרים. הקרבות מול המערכת המשפטית רק יחריפו. שימו לב להפגנות שיתקיימו ביום ראשון מול בית המשפט המחוזי בירושלים, ולחומרים נוספים שיופצו נגד היועץ מנדלבליט.

מעניין יהיה לראות מי מחברי הכנסת בליכוד יצטרפו למערכה. מעניין מאד איזו פוזיציה משפטית יתפסו נפתלי בנט ואיילת שקד הנבגדים.

נתניהו עשה הכל כדי לדחות את הקץ, לדאוג שמשפטו הפלילי לא יתחיל לעולם. גם כוחות עליונים עזרו לו, והמשפט – שאמור היה להיפתח ב-17 במרץ – נדחה בשל משבר הקורונה. עכשיו מועד פתיחת המשפט הגיע, ונדמה שלנתניהו נגמרו הכלים בארסנל.

גורם בסביבתו של ראש הממשלה העריך אמש כי לא מן הנמנע שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ייחלץ לעזרת נתניהו ויזמין אותו לפגישה עוד השבוע. הסיכוי שזה אכן יקרה קלוש: לטראמפ יש כמעט 100 אלף מתים מנגיף הקורונה וזעם ציבורי גובר בארה״ב להתמודד איתם כרגע.

ולא פחות מעניין: איך יגיבו השותפים החדשים, ראשי כחול-לבן, עם פתיחת המשפט של נתניהו והריקושטים בליכוד? אתמול לא זיהינו תוכן משמעותי על חשיבות שלטון החוק בנאומים של בני גנץ וחבריו. אז זהו? ההתקרנפות החלה?