הידד לכל אלה שמצדיעים לבית המשפט העליון. אחד עשר שופטים ישבו בדיון על העתירות שהוגשו נגד האפשרות שנתניהו, המואשם בפלילים, ירכיב ממשלה, ונגד ההסכם הקואליציוני. עתירות שהוגשו על ידי ארגונים אזרחיים ועל ידי חברי כנסת שרוצים לעצור את המרוץ של ראש הממשלה.

המעניין, בטרם נכנס לעובי הקורה, הוא שנתניהו וחבורת מעריציו, מאות אלפים במספר, לפתע פתאום מצדיעים לבית המשפט שקבע, כצפוי, כי אין מניעה שנתניהו ירכיב ממשלה. בית המשפט נצמד לחוק הכתוב בצורה ברורה ומפורטת, חוק שהתקבל בתמיכת 72 חברי כנסת ב-2001. מקצת מאלה שהצביעו אז בעד אומרים "לא שמנו לב". תירוץ מוכר, שחוזר על עצמו אינספור פעמים כשבודקים לאחור מי הצביע עבור חוק כזה ואחר.

ביהמ"ש נצמד לחוק הכתוב, שהתקבל בתמיכת 72 חברי כנסת ב-2001. מקצת מאלה שהצביעו אז בעדו אומרים "לא שמנו לב". תירוץ מוכר החוזר על עצמו, כשבודקים לאחור מי הצביע עבור חוק כזה ואחר

נתניהו ואוהדיו מתכתשים עם מערכת המשפט בטענות שנעשה לו עוול ותפרו לו תיקים. במקום להוכיח את חפותו, ואני מאמין לו שכך הוא חש, הוא מעדיף למוטט את הרשות השופטת, תוך שהוא משתמש בה בכל צעד שנוח לו.

נתניהו, נוהג בדיוק כפי שנוהגים רבים מאלה המגיעים לבתי המשפט ומנסים למצוא כל דרך לחמוק ממשפט ובוודאי מגזר הדין. נתניהו מכתיב כאן ערכי מוסר חדשים, שאפילו קודמיו אשר בילו בבית הסוהר – לא העזו להכתיב. למעשה, מעתה ועד עולם, כל מנהיג שיהיה חשוד בפלילים יאשים את הפרקליטות והשופטים בשחיתות ותפירת תיקים, ואולי גם יקרא בפומבי להפגין מול בית המשפט ומול בתי השופטים.

אך כאמור, בית המשפט העליון, מצד אחד, חמק מהקמפיין הצפוי של נתניהו, כי כעת יש בידיו מסמך רשמי שקובע שעל פי החוק אין מניעה שהוא יהיה ראש ממשלה, אך מצד אחר העביר את הכדור אל הכנסת.

כדי להבין לעומק את הסוגייה, כדאי לעיין במשפטי המפתח של בית המשפט העליון בסוגיה זאת. ניכר ש-11 השופטים מבינים היטב את הסיטואציה המורכבת:

"עד היום טרם הוטל בישראל תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת אשר נאשם בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. לפיכך אנו נדרשים לדון לראשונה בשאלה כיצד משליך קיומו של כתב אישום, כאמור, על האפשרות כי חה"כ נתניהו ירכיב את הממשלה ה-35 ויעמוד בראשה"

"חוק יסוד: הכנסת, הקובע שורה של תנאי כשירות לכהונה כחבר כנסת, אינו מגביל את מי שהוגש נגדו כתב אישום מלכהן כחבר כנסת או כראש ממשלה".

ניכר ש-11 השופטים מבינים היטב את הסיטואציה המורכבת: "עד היום טרם הוטל בישראל תפקיד הרכבת הממשלה על חה"כ שנאשם בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. לפיכך אנו נדרשים לדון לראשונה בשאלה…"

השופטים מקפידים לשמור על מקומם וזהירים בהטלת ביקורת שיפוטית על החלטות הכנסת, בדיוק מתוך העקרון של הפרדת רשויות. לדבריהם, יש לבית המשפט חובה להפעיל ביקורת שיפוטית על רשויות מנהליות ולא על המחוקקים. הם עושים זאת לא מתוך התמחות בתפישות ובתיאוריות של מדע המדינה, אלא מתוך הידע שנצבר בבית המשפט, מתוך הפסיקה. וכך נכתב במסמך שכתבו אחד עשר השופטים:

"אין להתייחס להחלטות המתקבלות על ידי הפרלמנט, שנבחר על ידי כלל האזרחים כפי שמתייחסים להחלטות של רשויות מנהליות, אפילו מדובר ברשויות בכירות ביותר".

בית המשפט משרטט בצורה מדויקת להפליא איך הכנסת, מאפשרת לחבר כנסת שנאשם בפלילים בעבירות שיש בהן קלון להמשיך ולשמש נבחר ציבור בבית המחוקקים. הנה כך עושים השופטים את המסע בחוק יסוד הכנסת ובחוק יסוד הממשלה. הם מסבירים איך החוק בישראל מגדיר את הכשירות של חבר כנסת:

"חוק יסוד: הכנסת, הקובע שורה של תנאי כשירות לכהונה כחבר כנסת, אינו מגביל את מי שהוגש נגדו כתב אישום מלכהן כחבר כנסת או כראש ממשלה".

למקרה זה נזכיר את המקרה המפורסם, שבו מטרת הבחירה הייתה כניסה לכנסת כדי להימנע מהסגרה ומאסר, סיפורו של חבר הכנסת שמואל פלטו שרון.

"תנאי הכשירות היחיד הקבוע בסעיף 10א לחוק היסוד הוא, שהאדם שעליו מטילים את תפקיד הרכבת הממשלה יהיה חבר כנסת, וסעיף 13ג לחוק יסוד: הממשלה מוסיף וקובע כי 'חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה'. סעיף 5ב לחוק יסוד: הממשלה קובע אף הוא כי 'ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת'".

במילים אחרות, השופטים קובעים כי חוק יסוד: הכנסת אינו מגביל את מי שהוגש נגדו כתב אישום מלכהן כחבר כנסת או כראש ממשלה.

"בהתאמה לכך, ניתן למצוא בחוק יסוד: הממשלה ובחוק הממשלה, התשס"א-2001, הוראות המתייחסות לאפשרות שחבר כנסת יכהן כראש ממשלה אף אם הוגש נגדו כתב אישום טרם כניסתו לתפקיד. כך קובע סעיף 17ג לחוק היסוד כי: 'הוראות בעניין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק', וסעיף 4 לחוק הממשלה קובע הוראות פרוצדורליות באשר לערכאה שבה יתברר ההליך הפלילי בנסיבות אלה. חוק היסוד אף אינו מונע מראש ממשלה מכהן הנאשם בעבירה שיש עמה קלון, להמשיך בכהונתו ובהקשר זה קובע סעיף 18 לחוק היסוד – אשר אינו חל באופן ישיר על ענייננו – כי: הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי".

המעניין בניסוח המשפטי הענייני הוא שאכן חברי הכנסת לדורותיהם אפשרו ביודעין למי שנחשד בפלילים לכהן כחבר כנסת ואפילו כראש ממשלה. קשה להאמין לטיעון שהם לא שמו לב או שהעניין חמק להם בלהט העבודה שלהם. הם ידעו היטב שהם פועלים להכשרת העקרון הלא מוסרי והלא אתי שנבחרי ציבור לא ישרים ישרתו אותנו, את אזרחי המדינה. כמובן שאם החוקים כל כך ברורים – לא ברור למה שבים עותרים כאלה ואחרים לבית המשפט? התשובה לצערי ברורה, כי זה טוב ליחסי הציבור. בפרט כשהעותר הוא חבר כנסת ממורמר.

חכ"ים לדורותיהם אכן אפשרו ביודעין לחשוד בפלילים לכהן כח"כ ואפילו כרה"מ. קשה להאמין שלא שמו לב. הם ידעו שהם מכשירים עקרון לא מוסרי ולא אתי שמאפשר לנבחרי ציבור לא ישרים לשרת אותנו

משהבנו שאת הבעיה יצרו המחוקקים, אין פלא שהפעם השופטים הבינו שכדאי לגלגל את הכדור אליהם בחזרה:

"סיכומם של דברים – לא מצאנו כי קיימת עילה משפטית למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו מתוקף סעיף 10 לחוק היסוד. בתוך כך רשמנו לפנינו את הודעת היועץ המשפטי לממשלה (סעיפים 159-160 לכתב התשובה מטעמו) לפיה כהונתו של חה"כ נתניהו כראש ממשלה תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עמו אשר יקבע 'מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק'".

והנה כי כן, כך חותמים השופטים את הקו הסיפורי שלהם:

"המסקנה המשפטית שאליה הגענו אין בה כדי להמעיט מחומרת האישומים התלויים והעומדים נגד חה"כ נתניהו בעבירות על טוהר המידות, ומהקושי הנגזר מכהונה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים. אולם תוצאה זו היא פועל יוצא של הדין, ומשאמרנו זאת נאמר גם שחזקת החפות עומדת לו. תפקידו של בית המשפט מוגבל לבחינת עילות הביקורת השיפוטית הקבועות בדין. על כן, כאשר נמנע בית המשפט מהתערבות במינוי כזה או אחר, אין ללמוד מכך אלא זאת – שההחלטה על המינוי אינה בניגוד לדין".

ראש הממשלה והכנסת פועלים על פי החוקים שהכנסת חוקקה בתוקף סמכותה. חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם כללי המוסר והאתיקה. נאמר שלכנסת אין קוד אתי ולא בכדי, די להם להישען על החוקים הקיימים ולשדרגם לפי האינטרסים העכשוויים, ולא להיצמד לכללי התנהגות שמחייבים כל בעל מקצוע, כל ארגון עסקי או ציבורי ועוד.

הם גם לא מתחשבים במוסר שהוא כללי ההתנהגות הרצויים, וכך מי שהיה בבית כלא בגלל עבירות פליליות יכול להיבחר לכנסת לאחר צינון, ומי שרק מואשם בפלילים יכול גם להיות גם חבר כנסת וגם ראש ממשלה. בנקודה זאת כדאי לציין את הלכת דרעי פנחסי, שבה ב-1993 בחרו שופטי בית המשפט העליון להתערב וקבעו שעל שר או סגן להתפטר עם הגשת כתב אישום. אגב בהלכה זו חדרו השופטים אל הטריטוריה של המחוקקים, במקום לקבוע שעל הכנסת ועל הממשלה לקבוע קוד אתי מוסכם וברור, לפיו חשוד בפלילים לא יכול לכהן בתפקיד ציבורי.

אכן, הטענה הנשמעת שכל חשוד בפלילים זכאי עד שתוכח אשמתו – מוכרת אך בעייתית, בעידן שבו אנו זקוקים לנבחרי ציבור שישרתו אותנו. לא מתפקידנו כאזרחים לחוס עליהם, על נבחרי הציבור,  ולומר – נמתין לתוצאות המשפט.

בהלכת דרעי פנחסי חדרו השופטים אל הטריטוריה של המחוקקים, במקום לקבוע שעל הכנסת ועל הממשלה לקבוע קוד אתי מוסכם וברור, לפיו חשוד בפלילים לא יכול לכהן בתפקיד ציבורי

לסיכום, מוטב שחברי הכנסת והממשלה והעומד בראשה יביטו במראה במקום להטיח האשמות באחרים. כעת, משהוקמה הממשלה, חייבים חברי הכנסת מכל המפלגות להתכנס ולהחליט על קוד אתי, כדי שגם אנחנו האזרחים נוכל לדעת את הראוי והלא ראוי לחברי הכנסת והממשלה, כפי שתופשים זאת נבחרי הציבור שלנו. אולי מכאן יחל תהליך הפיוס והריפוי של הדמוקרטיה הישראלית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.