"זהו. נגמר. זה כבר לא כיבוש זמני. חאלס. נגמרה ההצגה. נגמרה הזמניות"

ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו

פרק 2

יריחו הייתה העיר הראשונה במסע כיבוש הארץ של בני ישראל, ויהושע הטיל על מי שיבנה אותה מחדש את הקללה "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת" ● כמה אלפי שנים אחר כך, בעיר חיים כ-55 אלף פלסטינים הנמצאים כעת בסגר הרמטי בחסות הקורונה על אף שבכל רחבי הרשות הפלסטינית זוהו רק 2 מתים ו-376 נדבקים עד כה ● בחום הקיצוני שנפל על מדבר יהודה, אמיר בן-דוד ממשיך במסע על מפת תוכנית הריבונות של נתניהו -ובפרק היום הוא מנסה לברר: איך הפך הדיון בסיפוח למיינסטרים בחברה הישראלית

העיר יריחו סגורה ומסוגרת. בונקר. מבטים חשדניים, מציצים מעל המסכות האחידות. "היי – מה אתה מצלם? תוריד את הטלפון!". זה לא זמן טוב עכשיו להסתבך עם שוטרים פלסטינים.

ברשות הפלסטינית רועדים מהקורונה. הרבה יותר מאשר בישראל. אם מערכת הבריאות הישראלית נתפסה כשהיא לא מוכנה לדרמה של הקורונה, אפשר רק לדמיין את המצב בבתי החולים ובמרפאות של הרשות.

"אם תהיה פה התפרצות קורונה רצינית, הם יודעים שהם לא יעמדו בזה. זה ברור להם. והם מפחדים מאוד", אומר דרור אטקס, מנהל עמותת "כרם נבות", שמתלווה אלי לסיבוב בגדה. "מערכת הבריאות הפלסטינית גם ככה על סף קריסה. הם לא יכולים להתמודד עם משבר בריאותי גדול".

כוחות הביטחון הפלסטינים שומרים על הסגר ברמאללה, ב-23 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)
כוחות הביטחון הפלסטינים שומרים על הסגר ברמאללה, ב-23 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

הפחד המובן הזה מפני הבאות דחף את הרשות הפלסטינית להגיב במהירות ובנחרצות, שגם זיכו אותה בהמשך בשבחים בעולם. מקרי הקורונה הראשונים ברשות התגלו ב-5 במרץ במלון בבית לחם. צליינים יוונים שהגיעו לעיר הביאו איתם גם את הנגיף. הרשות הטילה מיד סגר מוחלט על בית לחם, בודדה את החולים בבית מלון בעיר וטיפלה בהם שם. בישראל אימצו מדיניות זהה מעט יותר מאוחר.

למרות שמקרי הקורונה התגלו רק בבית לחם, הרשות החליטה מיד על הפסקת הלימודים בכל בתי הספר והאוניברסיטאות בגדה המערבית, והכריזה על מצב חירום, שנמשך בעצם עד היום. בכל עיר, כפר או מחנה פליטים הוקמו ועדות חירום של מתנדבים, שתיאמו את הפעילות במקום מול משרד הבריאות ומול כוחות הביטחון הפלסטינים.

למרות שמקרי הקורונה התגלו רק בבית לחם, הרשות הפלסטינית החליטה מיד על הפסקת הלימודים בכל בתי הספר והאוניברסיטאות בגדה המערבית, והכריזה על מצב חירום, שנמשך בעצם עד היום

שיתוף הפעולה הזה, כך נראה, עלה יפה ואפילו חיזק במידת מה את האמון (הרופף בדרך כלל) בין האזרחים הפלסטיניים לכוחות הביטחון שלהם. נולדה אתו גם תחושת סולידריות מקרבת של מאבק באויב משותף, שהפעם לשם שינוי הוא לא צה"ל, המתנחלים או ישראל.

המאבק בנגיף הוכתר, לפחות לעת עתה, בהצלחה מרשימה. עד יום ראשון השבוע זוהו בכל רחבי הרשות הפלסטינית 2 מתים ו-376 מקרים מאומתים של קורונה. 329 מהחולים כבר נחשבים ל"מחלימים".

אבל הסגר עדיין לא הוסר במקומות רבים, והוא נאכף בקשיחות גדולה בהרבה מהסגר שהוטל במקביל בישראל. בכניסה ליריחו עצרו אותנו שלושה שוטרים פלסטינים חשדניים במסכות ואחרי שבדקו תעודות הורו לנו – בתקיפות וממרחק ביטחון – להסתובב על עקבותינו ולהסתלק. "אין כניסה", הם אמרו, "ואל תנסו להתווכח, כי זה חסר טעם. אתם לא תיכנסו".

גל התיירים האחרון בבית לחם, לפני החמרת מגבלות הקורונה, תחילת מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)
גל התיירים האחרון בבית לחם, לפני החמרת מגבלות הקורונה, תחילת מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

כמו בני ישראל בספר יהושע, התחלנו להקיף את העיר וחיפשנו פרצות בחומת הסגר, דרכי גישה צדדיות, אבל גילינו שכולן נאטמו מבעוד מועד בערמות עפר גבוהות ובמחסומי בטון. לא בדקנו את הפטנט ההוא עם השופרות שהפילו את החומות.

יריחו הייתה העיר הראשונה במסע כיבוש הארץ של בני ישראל. לפי המתואר בספר יהושע, אחרי הכיבוש העיר נשרפה עד היסוד ויהושע הטיל על מי שיבנה אותה מחדש את הקללה "ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת". היא נבנתה מאז, והיום גרים בבה ובסביבתה כ-55 אלף פלסטינים, שלא יסופחו לישראל בשום תסריט ריבונות, אלא יישארו כמובלעת בתוך השטח המסופח.

כי זאת יש לדעת: הסיפוח הזה שמדברים עליו עכשיו, ושלשמו התכנסנו, הוא חתיכת עניין מסובך, שעוד ייתקל מכשולים גדולים. קשה לדמיין איך הוא יעבוד בפועל.

הקאמבק של הסיפוח

בקיצור נמרץ, זו הייתה השתלשלות האירועים האחרונה, שהחזירה את הסיפוח למרכז השולחן הישראלי בקיץ 2020:

במסיבת עיתונאים "דרמטית" שכינס בנימין נתניהו ב-10 בספטמבר בכפר המכביה, הכריז ראש הממשלה ש"עסקת המאה של טראמפ" – שעוד לא הוצגה אז, אבל כבר ריחפה מעל הציבוריות הישראלית כמין הבטחה שמחכה להתממש, או כענן של גשם חומצתי, תלוי את מי שואלים – תהיה "הזדמנות היסטורית, שעת כושר חד-פעמית להחיל ריבונות ישראלית על ישובינו ביהודה ושומרון ועל אזורים בעלי חשיבות ביטחונית וחשיבות של מורשתנו".

במסיבת עיתונאים "דרמטית", הכריז ראש הממשלה ש"עסקת המאה של טראמפ" תהיה "הזדמנות היסטורית, שעת כושר חד-פעמית להחיל ריבונות ישראלית על ישובינו ביו"ש"

הנאום ההוא – שבוע לפני בחירות מועד ב׳ של 2019 – נתפס אז כעוד מהלך בחירות של נתניהו, שכמובן ניצל את השידור החי בטלוויזיה כדי לתקוף את מי שהיו אז יריביו, "גנץ ולפיד", שמתכוונים – כך נתניהו איים – "ליישם את לקחי ההתנתקות". בשמאל גינו, כצפוי. אבל גם בימין לא הזדרזו לצאת לרקוד הורה ברחובות.

כמה חודשים מאוחר יותר, ב-28 בינואר, תומכי הסיפוח כבר רקדו ועוד איך. ברחובות וושינגטון. הם חגגו את "עסקת המאה" שבמסגרתה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונתניהו לצדו בבית הלבן הבטיחו כי "בקעת הירדן, שחשובה מאוד לביטחון הלאומי של ישראל, תישאר בריבונות ישראלית".

מי שפגשו ודיברו עם נתניהו באותו יום בוושינגטון התרשמו שמשהו עקרוני השתנה אצלו. שהפעם הוא באמת ובתמים נחוש להוביל את המהלך הדרמטי הזה, שיירשם על שמו בהיסטוריה וייזכר כהישג הגדול שלו כראש ממשלה.

לרגע היה נדמה שנתניהו כל כך נחוש, שהוא מתכוון ללכת על מהלך בזק, שישנה את כללי המשחק, ממש תוך ימים אחדים אחרי הפסגה בוושינגטון, אבל אז ג'ארד קושנר לחץ על הברקס, למגינת ליבם של המתנחלים החוגגים, ששוב הרגישו שנתניהו עבד עליהם.

כדי להרגיע את הימנים המודאגים, ראש הממשלה הסביר שיש עוד עבודת מטה והכנה שחייבים לעשות לפני החלת הריבונות. בכנס בחירות במעלה אדומים שלושה שבועות לפני הבחירות במרץ 2020, ראש הממשלה אמר: "זה לא ייקח הרבה זמן. אנחנו נשלים את זה. זה 800 קילומטר של קו גבול. יש שם הרבה שטח וזה לא ייקח הרבה זמן… אנחנו מחכים לזה מאז 67' ואנשים עושים עניין מכמה שבועות".

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אירוע הכרזת תוכנית המאה של הנשיא האמריקני בבית הלבן. 28 בינואר 2020 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אירוע הכרזת תוכנית המאה של הנשיא האמריקני בבית הלבן. 28 בינואר 2020 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

ואז נערכו הבחירות. ואז התפרצה הקורונה. ואז בני גנץ וגבי אשכנזי נכנסו מתחת לאלונקה. ואז נחתם ההסכם בין הליכוד וכחול-לבן, שבסעיף 29 שלו מופיעה הפיסקה המדהימה הבאה, שכל משפט בה משדר נחרצות והחלטיות:

"לאחר שיתקיימו דיון והתייעצות בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי בעקרונות המפורטים מעלה, ראש הממשלה יוכל להביא את ההסכמה שתושג עם ארה״ב בעניין החלת הריבונות החל מיום 1.7.2020 לדיון בקבינט ובממשלה ולאישור בממשלה ו/או בכנסת. במידה וראש הממשלה ירצה להביא את הצעתו בפני הכנסת, הוא יוכל לעשות זאת גם באמצעות ח"כ ובלבד שיהא מסיעת הליכוד, שיתחייב במעמד הקריאה הטרומית כי החקיקה תתוקן לנוסח זהה לזה שהוצג ע"י ראש הממשלה בקבינט ובממשלה. לאחר הקריאה הטרומית – ואם מדובר בהצעת חוק ממשלתית לאחר הקריאה הראשונה – יועבר החוק בהקדם, בדרך המהירה ביותר, ובאופן שלא ישבש ויעכב את התהליך ע"י יו"ר ועדת הכנסת וועדת הכנסת לדיון בוועדת החוץ והביטחון. בכפוף לאמור לעיל, הנספח בדבר דרכי עבודת הקואליציה לא יחול לעניין סעיף זה".

בהקדם… עד אחד ביולי… בדרך המהירה ביותר… באופן שלא ישבש ויעכב… ברור שמישהו כאן תכליתי ונחוש. "מהניסוח הזה אתה יכול לראות שהפעם נתניהו רציני", אומר לי נתניהולוג מומחה, "וזה גם מה שאני שומע מכל האנשים שאני מדבר איתם במערכת הפוליטית.

"שים לב מה כתוב שם – הוא צריך רק לקיים 'התייעצות' עם גנץ. זה הכל. ואז הוא יכול להעביר את זה בהליך חקיקה מזורז ביותר, שאין אפשרות לעכב אותו בלי לפרק את הממשלה. אתה לא מכניס סעיף מפורט כזה להסכם קואליציוני אם אתה לא מתכוון להשתמש בו".

בנימין נתניהו ובני גנץ אחרי השבעת הממשלה ה-35, ב-17 במאי 2020 (צילום: Alex Kolomoisky/POOL)
בנימין נתניהו ובני גנץ אחרי השבעת הממשלה ה-35, ב-17 במאי 2020 (צילום: Alex Kolomoisky/POOL)

אם נתניהו באמת מתכוון הפעם לספח את הגדה, יש לו סיבות רבות למהר. מבחינתו, הוא מחזיק עכשיו את הקלפים הכי טובים שקיבל אי פעם. אולי הקלפים הכי טובים שהוא יכול לחלום עליהם.

יש לו ממשלה רחבה של צייתנים: החלת הריבונות תזכה הפעם אפילו לתמיכה של כחול-לבן ושל איש השמאל הוותיק עמיר פרץ, ושאריות מפלגת העבודה. מי היה מאמין. הרשות הפלסטינית חלשה וחבולה. העולם בכלל ואירופה בפרט עסוקים כרגע בקורונה ובמשבר הכלכלי. ואף אחד לא מבטיח שטראמפ יישאר נשיא אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר. המשבר באמריקה קשה, ולך תדע.

אז אם לא עכשיו, אימתי?

מדהים ככל שזה יישמע, בטח כשזוכרים איך מחנה השלום הישראלי התייחס כל השנים לאיום הסיפוח, לא צפויה לנתניהו התנגדות גדולה גם משמאל. אפילו דרור אטקס, שהקדיש את חייו למאבק בסיפוח, כבר מעדיף אותו על המשך המצב הקיים.

מדהים ככל שזה יישמע, לא צפויה לנתניהו התנגדות גדולה גם משמאל. אפילו דרור אטקס, שהקדיש את חייו למאבק בסיפוח, כבר מעדיף אותו על המשך המצב הקיים

הוא עצמו מעריך שזה לא יקרה בסוף כי "בסופו של דבר – זה ביבי. אנחנו מכירים אותו מספיק שנים ואצלו הכל תמיד אישי, בראש ובראשונה. אנחנו יודעים שמה שמעסיק את הבן אדם הזה זה רק העניין האישי שלו. ולכן, אני מהמר שהסיפוח לא יקרה בסוף. אבל אני לא יודע, כמובן".

גם גדעון לוי כתב ב"הארץ" שבשלב הזה גם הוא מעדיף סיפוח על המשך המצב הקיים. ומצד שני אנשי ימין מובהקים אומרים, ממש כמוך, שהם לא מאמינים שנתניהו יעשה את זה. מה קורה כאן? במסגרת הטירלול הפוליטי שבו "ימינה" באופוזיציה והעבודה וכחול-לבן בקואליציה, הגענו לזמנים המשונים שבהם השמאל קורא לנתניהו 'יאללה תספח כבר וזהו' והימין אומר לו 'אנחנו לא מאמינים יותר שתעשה את זה'?
"כן. ואני בכלל שניהם. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מסכים עם הניתוח של הימין, אבל חוזר בסוף למסקנות של השמאל. אם אתה בוחן את הטענה של הימין האינטליגנטי, שהסכסוך פה לא התחיל ב-67' וגם לא ב-48', שזה סכסוך רב-נדבכים, ושההתנחלויות הן לא אלו שיצרו את הסכסוך וגם לא אלה שיפתרו אותו – אני מוצא את עצמי מסכים היום עם הניתוח הזה הרבה יותר משאני מסכים עם הניתוח ה'שלום-עכשווניקי' הקלאסי שגדלתי עליו".

בנימין נתניהו נוטע עץ בט״ו בשבט השנה, בהתנחלות מבואות יריחו (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
בנימין נתניהו נוטע עץ בט״ו בשבט השנה, בהתנחלות מבואות יריחו (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

זה שטען שרק ההתנחלויות עומדות בינינו לבין שלום נצחי עם הפלסטינים?
"בדיוק. הניתוח ששם קו על הקו הירוק של 48' וטען שהתחלנו את ההיסטוריה מחדש ב-67', פלוס ירושלים שלקחנו על הדרך, וכל מה שצריך כאן זה נסיגה מהגדה. זה, פחות או יותר, הנרטיב שגדלתי עליו, בהתנחלות במזרח ירושלים! (אטקס גדל ברמות אשכול – א.ב.ד). זה מה שהאמנו בשנות ה-70 וה-80. בוא נאמר בעדינות שזה לא רציני".

ובכל מקרה זה כבר לא ריאלי.
"היום, ב-2020, בטוח שלא. אני חושב היום שגם ב-1990 זה לא היה ריאלי. היה חוסר היכרות וחוסר נכונות להתמודד עם המציאות ועם מה שקרה כאן. בהקשר הזה, הימין האינטליגנטי תמיד ניתח יותר נכון את המצב. הימין האינטליגנטי והשמאל הרדיקלי. מה המסקנות האופרטיביות שלי? הן מאוד קונבנציונליות ולא מהפכניות. שתי מדינות, אתה יודע".

אז למה אתה כבר מעדיף סיפוח? סיפוח מרחיק אותנו עוד יותר משתי מדינות.
"לכאורה אתה צודק. אבל זה לפחות מנכיח את העיוות של המציאות. זה שובר שוויון. שינוי מוחלט בכללי המשחק, שלפיהם ישראל עושה מה שהיא רוצה ב-53 השנים האחרונות, אבל לא נושאת באחריות ולא משלמת את המחיר. ממשיכה לדבר במושגים של פשרה, הכל זמני ובלה בלה בלה.

שבויים פלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים, מוחזקים במתקן ארעי של צה״ל בירושלים, ב-31 באוגוסט 1967 (צילום: AP Photo)
שבויים פלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים, מוחזקים במתקן ארעי של צה״ל בירושלים, ב-31 באוגוסט 1967 (צילום: AP Photo)

"אבל מכיוון שלא הכל זמני ומכיוון שהמעשים של ישראל סותרים לחלוטין את הדיבור שלה – אז סבבה, שתספח כבר וזהו. סיפוח לפחות יקרב בין המעשים לדיבור ואז אולי נוכל להתמודד טוב יותר עם המציאות כפי שהיא.

"אנחנו הרי כבר שנים אומרים שמה שקורה בגדה המערבית הוא סוג של אפרטהייד. זה אפרטהייד בפועל. אפרטהייד בלי לקרוא לזה ככה. ישראל תמיד נזהרה לדלג בין הטיפות. כן ולא ואולי וביטחון וזמני ומתישהו וזה הם שלא רוצים לדבר.

"עכשיו ישראל באה ואומרת, אני הולכת לספח משהו שהוא בין 22-23% מהגדה לבין 60% מהגדה – תלוי איזה סיפוח יהיה כאן בסוף, תלוי על איזו תוכנית אנחנו מדברים – אז זהו. נגמר. זה כבר לא כיבוש זמני. חאלס. נגמרה ההצגה. נגמרה הזמניות".

"מכיוון שלא הכל זמני ומכיוון שהמעשים של ישראל סותרים לחלוטין את הדיבור שלה – אז סבבה, שתספח כבר וזהו. סיפוח לפחות יקרב בין המעשים לדיבור ואז אולי נוכל להתמודד טוב יותר עם המציאות כפי שהיא"

גם לימין האינטליגנטי – כמו שקראת לו – אין תשובות מניחות את הדעת לשאלה מה יקרה עם הפלסטינים ביום שאחרי הסיפוח.
"נכון. הם נעים בין אפרטהייד מוצהר לבין 'נחשוב עוד כמה שנים, ומי שיוכיח שהוא ילד טוב יקבל מעמד של תושב'. זה המנעד. בין טרנספר של איתמר בן-גביר לבין 'דברו איתנו עוד 20 שנה, נראה איך תתנהגו ואז נחליט מה לעשות איתכם'.

"כשבמקרה הטוב מדברים על נוסחה כמו זו שהופעלה על הפלסטינים של מזרח ירושלים. שאנשים יהיו תושבים, אבל לא אזרחים. לא מצביעים, מנוכרים למערכת הפוליטית אבל חיים כלכלית בתוך המערכת הישראלית, תלויים בה, ואומרים תודה שיש להם תעודת זהות ירושלמית ולא תעודת זהות של הגדה. זה – בקווים כלליים – החזון של הימין. הם בטח לא מתכוונים לאזרח את כולם. זה הרי ברור".

מפת חזון השלום, כפי שפורסמה על ידי ממשל טראמפ ב-28 בינואר 2020
מפת חזון השלום, כפי שפורסמה על ידי ממשל טראמפ ב-28 בינואר 2020

כשהשמאל והימין נפגשים

וזה לא רק שהשמאל כבר לא מבוהל יותר מהסיפוח, אלא אפילו מעדיף אותו. גם הפלסטינים כבר מתחילים לחשוב ככה. לפחות אלה שאטקס מדבר איתם. הוא מספר שרבים מהם כבר התייאשו לחלוטין מהמשך מצב הביניים הקיים, ומעדיפים לעבור לשלב הבא, לשלם עליו את המחיר – וברור שיהיה מחיר לסיפוח, כנראה מחיר דמים – אבל לפחות להביט למציאות בעיניים, בלי לספר סיפורים מערפלי תודעה, שכבר אין להם קשר למציאות.

"פלסטינים תומכים בסיפוח אפילו יותר ממני. ומאותן סיבות בדיוק. בוא נשים את הדברים על השולחן ונקרא לילד בשמו. הרי מה הכוח של הפלסטינים מול ישראל? הם לא יכולים לנצח את ישראל בזירה הכלכלית, הצבאית, הפוליטית. והם הבינו את זה מזמן. איפה הם יכולים לאתגר את ישראל? איפה הם יכולים להכאיב לישראל? בנוכחות שלהם כאן. רק בנוכחות שלהם כאן.

"מה הכוח של הפלסטינים מול ישראל? הם לא יכולים לנצח בזירה הכלכלית, הצבאית, הפוליטית. והם הבינו את זה מזמן. איפה הם יכולים לאתגר את ישראל? איפה הם יכולים להכאיב לישראל? רק בנוכחות שלהם כאן"

"יש פחות או יותר שני מיליון פלסטינים בעזה ועוד בערך שלושה מיליון פלסטינים בגדה. הם לא אזרחים. אז כיום, בקונסטלציה הבינלאומית, ישראל יכולה למרוח את זה, ולהמשיך עוד קדימה. הקלפים בידיים שלה, הכוח בידיים שלה, הכוכבים הסתדרו לה היטב. יש בישראל הרבה כישרון, הרבה תושייה, הרבה כוח. הכל נכון. והפלסטינים בשיא החולשה שלהם. בכל ההיסטוריה.

עבדאללה מלך ירדן ויו"ר הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) (צילום: פלאש 90)
עבדאללה מלך ירדן ויו"ר הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) (צילום: פלאש 90)

"אבל מה יקרה מעבר לזה? מה המשמעות מבחינת הפלאח הפלסטיני שגר כאן אם הוא תחת שלטון צבאי או תחת שלטון אזרחי שלא מעניק לו זכויות אזרח? ישראל תוכל 'לפתור את הבעיה' הזאת רק בגירוש שלהם. אבל היא לא יכולה לעשות את זה.

"אנחנו לא ב-48' וגם לא ב-67'. אי אפשר יהיה לעשות פה גירוש מתחת לרדאר. ומה שקורה בהרים שם (אטקס מצביע מזרחה לעבר ירדן) הוא עניין חזק מאוד. כי הקשר בינינו לבין ירדן הוא קשר אסטרטגי".

גם הקשר בינינו לרשות הפלסטינית הוא קשר אסטרטגי.
"זה גם נכון. יש קשר אסטרטגי בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית המושחתת. אבל הרשות המושחתת היא לא העם הפלסטיני. יש כאן שחקנים שונים שישראל חייבת להתחשב בעמדה שלהם. לספח את בקעת הירדן ולהפסיד את השלום עם ירדן על הדרך או להוביל לפירוק של הרשות הפלסטינית? לא נראה לי שישראל רוצה את זה.

"תראה מה קרה רק בשבוע שעבר: ישראל העבירה לרשות הפלסטינית 800 מיליון שקלים. מה זה, מתנה? לא. ישראל מנשימה את הרשות. הם קבלן משנה שלנו. הדור שלנו עוד היה בקסבה של שכם בתור חיילים. היום ישראל לא רוצה לחזור לשם".

פלסטיני משליך אבנים באחד הימים הסוערים באינתיפאדה השנייה, ב-8 בדצמבר 2000 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)
פלסטיני משליך אבנים באחד הימים הסוערים באינתיפאדה השנייה, ב-8 בדצמבר 2000 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)

התסריט שהרשות הפלסטינית תניח את המפתחות על השולחן ותודיע לישראל – התפרקנו, תנהלו אתם את השטח, הוא תסריט ריאלי?
"יש שם אינטרסים מאוד-מאוד כבדים. בעיקר אינטרסים כלכליים. הרשות לא תתפרק אם לא יהיה בלגאן רציני ברחוב. ומה קורה ברחוב – אף אחד לא יודע. כמו שאף אחד לא ידע ב-87' שנהג משאית שנכנס בשתי מוניות של פלסטינים ידליק את האינתיפאדה. אין שום דרך לצפות את זה או לדעת.

"שנאה יש, תיעוב יש, פחד יש, וגם הערצה יש. כל מה שרץ בראש של בני אדם קיים ברחוב הפלסטיני. וגם אצלם יש פערים עצומים. יש פערים בין פליטים לבין לא פליטים, בין עניים לבין אנשים אמידים שיש להם מה להפסיד. יש כבר דור חדש, שלא זוכר את האינתיפאדה השנייה. שמבחינתו היא סיפור היסטורי. עברו כבר 17-18 שנה מאז השנים המדממות ביותר של האינתיפאדה השנייה. זה הרבה זמן.

"שנאה יש, תיעוב יש, פחד יש, וגם הערצה יש. כל מה שרץ בראש של בני אדם קיים ברחוב הפלסטיני. וגם אצלם יש פערים עצומים. יש פערים בין פליטים לבין לא פליטים, בין עניים לבין אנשים אמידים שיש להם מה להפסיד"

"בגדה, הגורמים המתסיסים – חמאס, ג'יהאד איסלמי וכו' – נמצאים תחת המכבש של הרשות. אבל ברור שחמאס היא תנועה פופולרית ברחוב. ומעבר לכל זה – יש תיעוב עמוק כלפי הרשות הפלסטינית. לא צריך להיות חמאסניק כדי להבין שהרשות הפלסטינית מזיינת את הפלסטינים".

אז מה, בסוף גם אתה וגם בצלאל סמוטריץ' מקווים שיהיה סיפוח?
"כואב לי לענות לך על השאלה הזאת. ממש. כאבים בגוף. ברמה של עוויתות קלות. אבל כן, בעניין הזה אני מסכים עם סמוטריץ'. מסיבות שונות, כמובן".

* * *

בפרק הבא, שיתפרסם מחר: עבדים בחווה היוגוסלבית.

עוד 2,455 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 28 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משרד הבריאות מזהיר מעליה חריגה בהדבקה: 64 מקרים ביממה האחרונה

בכירים בצה"ל וברשות הפלסטינית ממשיכים בפגישות התיאום, בניגוד להצהרות ● שגרירות ארה"ב מזהירה מפני הסלמה בשטחים ● אהוד ברק נגד שופטי העליון: שתיקתם בעניין נתניהו כשל מוסרי ● גבי אשכנזי תקף את הכוונה לקצץ בתקציב משרדו: פגיעה בלתי סבירה במשרד החוץ ● איציק שמולי ביטל קיצוץ של 20 מיליון שקלים בתקציב הטיפול לגברים מכים

עוד 39 עדכונים

שיקום האמון? לפחות תקרעו את התחת למעננו

הפוסט הזה צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, חריפות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה החמור שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות. לכאורה. לא מקללים במאמרים מכובדים.

אבל האם המעשה שביצעו עשרות פוליטיקאים בהחלטתם למעול באמון הציבור שבחר בהם, אינו מעשה אלים? חריף? בוטה? חסר תרבות? האם השקר ששיקרו גנץ, אשכנזי, שמולי ופרץ, אורלי אבקסיס לוי וחבריהם לכחול לבן העבודה ודרך ארץ, אינו מעשה שמחייב תגובה חריפה בהתאם לחומרת מעשיהם?

הפוסט צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות, לכאורה

השבר שנגרם לאמון הבוחר אינו ניתן לתיקון במצב החוקתי הנוכחי בישראל. אין חוק שמונע מפוליטיקאים לקחת את פתק הבוחר ולעשות בו כרצונם דקה אחרי הבחירות. שבר האמון הזה ילווה אותנו עוד שנים אחרי שגנץ יהפוך לאבק היסטורי ונתניהו לאסיר היסטורי. 

עשרות נבחרי ציבור בגדו באמון בוחריהם והם יושבים כיום בפרלמנט, מחוקקים כאוות נפשם ומשחקים את המשחק הדמוקרטי כאילו יש להם מנדט ציבורי לכך. ההיפך הוא הנכון. אין להם מנדט. המנדט שניתן להם ניתן למטרות אחרות ולערכים אחרים. הם עצמם התחייבו פומבית לערכים הללו ובגדו בהם. התחייבו לא לשבת תחת נאשם בפלילים והפרו את הבטחתם.

גם אם כחול לבן יציגו סקרים המצביעים על תמיכת  60% מבוחריהם במהלך ההצטרפות לממשלת "נתנימינהו", הרי ברור שעם 60% מבוחריהם הם לא היו מגיעים ל"הישג" של ממשלה פריטטית. ואולי בכלל לא היו יכולים להצטרף לממשלת אחדות שוויונית. המנדט הוא של כלל בוחרי המפלגה ולא רק של חלק מהם.

לכן הבגידה כה מקוממת. לכן התיקון חייב להיעשות לעומק – בחקיקה, הסברה, ובהפיכת הליך הבחירות להליך מחייב מבחינה משפטית. כל עוד נבחר ציבור לא חותם על מחוייבות למצע הבחירות ולהתחייבות שנתן לבוחרים תמורת המנדט שקיבל מהם, אי אפשר יהיה להחזיר את האמון לדמוקרטיה הישראלית ולשיטת הבחירות.

המעשה הנדרש כעת מחברי הכנסת הוא לשנות את חוק הבחירות, על מנת לשקם את אמון הבוחרים. כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל.

כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל

בבחירות השיקום הבאות, אם אכן יתרחשו, תיאלץ כל מפלגה לבחור את נבחריה בפריימריס פתוחים דמוקרטיים כפי שיקבע חוק חדש. כל מפלגה תהיה חייבת להחתים את נבחריה על מצע מחייב. חתימה חוזית על פי חוק חדש. כל חבר כנסת או מועמד לכנסת, יהיה  חייב לחתום על התחייבות חוזית מול בוחריו שתאפשר להם לתבוע אותו בביהמ"ש במידה ויפר את התחייבויותיו הבסיסיות היסודיות.

בחירת מועמדים בשיטה של מועמד יחיד, הבוחר את רשימת המועמדים לפי רצונו ובכך הם חייבים לו את בחירתם, חייבת לעבור מן הארץ. בכל המפלגות. הסכנה מרוחה לנגד עינינו כל יום שבו סמרטוטי נתניהו מתחנפים אליו ובועטים בכל ערך למענו ובכל יום שנאמני גנץ שותקים וסותמים את אפם מול ההתקפות הפרועות על מוסדות החוק, רק כדי להישאר בממשלת החירום אחדות המזויפת שנוצרה כאן.

כדי לשוב ולהיבחר יהיה עליהם לתקן את המעוות. לתקן את מה שהם עצמם קילקלו.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שכל מפלגה תציג מצע בפרק זמן סביר לפני הבחירות, תאפשר דיון ציבורי אודותיו, תתחייב עליו בחוק מול יו"ר ועדת הבחירות (רצוי שופט עליון שלא ישב בין ה-11 שאישרו את כהונת נאשם בפלילים כרה"מ), תבחר את נציגיה באופן דמוקרטי ותחתים אותם על המצע.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שפתק הבוחר ישתנה ויוחלף בדף אלקטרוני שבו הבוחרים יבחרו (דיגיטלית מהבית או במחשב בקלפי) שלושה דברים מרכזיים – מפלגה, רשימת נבחרים ורשימת נושאים לאומיים לטיפול מיידי של הממשלה. זה יהיה סדר העדיפות הלאומי לממשלה שתוקם אחרי הבחירות.

קורות חייהם של נבחרי הרשימה במפלגה המועדפת על הבוחרים יפורסמו מראש, אלה יצטרכו להיות אנשים עם רזומה ציבורי ראוי. אחרי כן יבחרו הבוחרים בדף האלקטרוני את הנושאים החשובים ביותר לדעתם, המחייבים את טיפולה של הממשלה שתיבחר.

מיד לאחר הבחירות יפורסמו התוצאות. שמות חברי הכנסת שנבחרו, המפלגות שנבחרו והנושאים שמחייבים את הממשלה שתורכב מקואליציה של מפלגות. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים מכל המפלגות.

לאחר הבחירות יפורסמו שמות החכ"ים, המפלגות והנושאים שנבחרו, ומחייבים את הממשלה. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים

ממשלת ימין לא תוכל לקדם רק סיפוח כאשר בוחרי המפלגות המרכיבות את הקואליציה ובוחרי יתר המפלגות, יצביעו קודם כל על שיקום כלכלי ועל הורדת מחיר הדיור ויוקר המחיה. הבוחרים מכל המפלגות ייצרו בעצם סדר עדיפות לאומי לכל ממשלה שתקום וזהו הסדר שיחייב את הממשלה בחוק.

חינוך מתקדם לכל, בתי חולים ראויים וחדשים, הורדת יוקר המחיה, דיור במחיר סביר, הפסקת ההסתה נגד מוסדות החוק, גיוס שוויוני, השקעות במחקר ומדע, מינוי אנשי מקצוע לתפקידים בממשלה ולא עסקנים פוליטיים, הגנה על ערכי הדמוקרטיה, הסכמים מדיניים שיקדמו שלום, מאבק בגזענות, שמירה על משאבי הטבע של המדינה ועל תשתיות אנרגיה ומים, שחרור כשלים ביורוקרטיים, תמיכה בניצולי שואה וקשישים ועוד.

הבחירות בשיטה החדשה לא יסמנו רק את זהות אנשי השלטון הבאים כתוצאה מבחירת המפלגות לקואליציה, אלא הן יסמנו את רצון כל העם בתחומים ובנושאים שאותם הממשלה חייבת לקדם. מעין משאל עם שיתקיים אחת לארבע שנים שאחריו הממשלה פועלת לפי רצון העם ולא רק לפי רצון מרכיבי הקואליציה.

הליך השיקום של אמון הציבור הוא המשימה הראשונה כעת לטיפולם של חברי הכנסת שהעדיפו לשבת תחת נאשם בפלילים ובלבד שלא ייאלצו לסכן את עכוזם בעוד מערכת בחירות. אם כך – לפחות תקרעו את התחת חברים, בניסיון להחזיר את אמוננו. למהלך כזה יתכן שגם חבריכם לשעבר יצטרפו ויהיה לכך רוב בכנסת הנוכחית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 866 מילים

תיעוד מיוחד ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

עוד 3,045 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמִּשְׁפָּט

טיוטה להקדמה למבוא לעבודה סמינריונית בספרות, שתיכתב בעתיד על הרומן הגדול "המשפט", מאת פרנץ ביסמוט

עוד 1,494 מילים

"אנחנו יכולים להציע להם שיעורים אמיתיים ולראות את המרצים!"

ההתעניינות של סטודנטים יהודים מארה"ב בלימודים בישראל מעולם לא הייתה גבוהה יותר ● הסיבה: האקדמיה בארץ נערכת לחזרה לשגרה בסתיו, בעוד שבאמריקה שוררים כאוס וחוסר ודאות ● "זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן שנוכל לבלות עם חברים, ולהתחיל לחזור לחיים"

עוד 735 מילים

למקרה שפיספסת

השמאל וסיפוח - עמוק בבור וממשיכים לחפור

השמאל בישראל לא מפספס הזדמנות להחמיץ הזדמנות. הנה שוב: אחרי שבמשך שנים הוא הזניח את ניסוחה של עמדה מדינית חדשנית שעשויה לאתגר את פיתרון שתי המדינות (2SS) הדועך, על ידי קבלת המציאות ופיתוחה של הצעה חלופית פרוגרסיבית, בטוחה וישראלית – הוא חוזר כעת על הגישה השלילית שלו בהתמודדות עם הסיפוח.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש במידה זו או אחרת, כחלק מאותה תוכנית טראמפ.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש

כל המאמצים לקדם את מימוש פיתרון שתי המדינות בזמן שחלק הולך וגדל של הציבור הישראלי הפך להיות יותר ויותר ספקן לגבי ישומו, ובוודאי שאין לו עניין לקבל רבים מהתנאים הכרוכים בו, רק גרמו לצמצום התמיכה הציבורית בשמאל.

באופן דומה, המאמצים להילחם בסיפוח בלי להתחשב בכך שחלק גדול מהציבור תומך בסיפוח חלקי לפחות, אינם מציאותיים וחמור מכך, הם פוגעים בקידום הערכים של השמאל.

בכך שהוא ממשיך לקדם פיתרון שתי מדינות שאינו ניתן ליישום ודוחה את הסיפוח על הסף, השמאל מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא. בעיני חלק גדול מהציבור זו עמדה שמקלה ראש בשיקולי ביטחון רלוונטיים ומתעלמת מרצון חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בישראל, שלא מוכנים לוותר על גישה חופשית ליהודה ושומרון. המשך קידום גישה זו לא יאפשר לשמאל להחזיר לעצמו את אמון הציבור שאותו איבד במהלך השנים האחרונות.

הנחישות של השמאל לפעול למען היפרדות שתי מדינות, אחת יהודית ואחת פלשתינית מסמלת את הדחיה של ערכי השמאל המסורתיים. השמאל פועל למען הלאומיות הפלסטינית ביותר נחישות מאשר הפלסטינים עצמם. אלה לרוב רק רוצים לחיות חיים נורמליים ובעצם לא כל כך חשוב להם מה כתוב על הדרכון כל עוד יש להם שיוויון זכויות.

כמו כן תמיכת השמאל בהיפרדות כאילו מדובר בתנועה אתנוצנטרית וקידום חלוקה על בסיס אתני עומדת בסתירה לערכיה. מה קרה לשמאל המסורתי הקורא לאיחוד העמים ופועל למען זכויות אדם ואזרח ושגשוג כלכלי לכולם ללא קשר לאתניות, דת או השתייכות לאומית?

כשהשמאל ממשיך לקדם פיתרון 2 מדינות בלתי ישים ודוחה את הסיפוח על הסף, הוא מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא ונתפש כמקל ראש בשיקולי ביטחון וכמי שמתעלם מרצון חלק ניכר מהעם

השמאל הגיע לסוף דרכו כי פעל באופן עקבי ומתמשך נגד הערכים שלו ונגד רחשי ליבו של הציבור. אין זה מפתיע אם כן שיחד עם הרשימה המשותפת הוא אפילו לא השיג 20 אחוז מהמושבים בכנסת.

הדרך היחידה להחזיר לעצמו את הכוח הפוליטי הניכר שאבד במשך השנים היא באמצעות קידום מדיניות פרגמטית למדינת ישראל דמוקרטית בין נהר הירדן לים התיכון, הנושקת למדינת עיר פלסטינית עצמאית ברצועת עזה. שום אפשרות אחרת לא תספק את הביטחון הדרוש לישראל, את הלגיטימיות שבלעדיה ישראל לא יכולה לשגשג, את ההזדמנות הכלכלית שתיתן ליהודים ולפלסטינים סיבה לגרום לזה לקרות והבטחה לעתיד משותף בשלום בארץ ישראל / פלסטין.

עמנואל שחף הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 465 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משפט נתניהו: מה הלאה?

אחרי הפתיחה הדרמטית בתחילת השבוע, משפטו של ראש הממשלה נכנס כעת למסלול רצוף אתגרים ● מתי יתחיל מצעד העדים? בכמה ימים בשבוע יתנהלו הדיונים? מתי הנאשם מס' 1 יתייצב שוב באולם? והאם המשפט יעשה היסטוריה ויעבור למבנה אחר, הרחק מרחוב צלאח א-דין? ● יובל יועז צופה פני עתיד על בסיס תקדימי העבר

עוד 1,095 מילים

יו"ר לשכת עורכי הדין תוקף בחריפות את השר אוחנה

פרסום ראשון המשרד לביטחון פנים מקדם בימים אלה הצעת חוק לפיה השר אמיר אוחנה יהיה רשאי להגביל ואף לאסור לחלוטין ביקורים של עורכי דין, בני משפחה ואחרים אצל אסירים ועצירים - הכל תחת האמתלה של מניעת התפשטות הקורונה ● במכתב ששלח יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי לאוחנה הוא תוקף בחריפות הן את עצם הצעת החוק - ובמיוחד את האופן החפוז והנסתר לכאורה שבו אוחנה מקדם את ההצעה

עוד 805 מילים ו-4 תגובות

סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי האמון בבית המשפט העליון גדול כמעט פי שניים מהאמון שנותנים האזרחים בכנסת ובממשלה ● אפילו במחנה הימין, כמעט מחצית המצביעים תומכים דווקא בחיזוק מערכת המשפט ● כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שנתניהו ותומכיו מכריזים כי "לפחות חצי מהעם חושב שתופרים פה ראש ממשלה" ● פרשנות

עוד 1,114 מילים ו-1 תגובות

מסתבר שזו באמת הבירה הטובה במזרח התיכון

פרק 7מדיס ח'ורי חזרה לטייבה אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי, ובשנים האחרונות היא מנהלת את "בירה טייבה" ביד רמה ● היא הייתה שם באינתיפאדה השנייה, שכמעט חיסלה את העסק ● היא מתמודדת עם משבר הקורונה והפוגת הרמאדן ● אבל את הסיפוח, היא לא יודעת אם הם ישרדו ● אמיר בן-דוד ביקר אותה במפעל וחזר עם שלושה ארגזי בירה - שחוסלו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן

עוד 1,914 מילים

נתניהו וכ"ץ הצהירו על סיוע של 100 מיליארד שקל, והעבירו רבע מזה

תכנית הסיוע הגרנדיוזית עליה הכריזה הממשלה כוללת סעיפים שבוצעו בתקציב נמוך בהרבה ממה שהובטח, הלוואות שאינן מהוות בכלל הוצאה תקציבית, ומענקים פיקטיביים שחוזרים על מענקים שמוזכרים בסעיפים אחרים ● כל זאת בזמן המשבר הכלכלי הקשה בתולדות המדינה, כאשר כרבע מהעובדים מובטלים ● הכלכלן ד"ר עאמר אבו קרן: "זו תכנית של שליפות וחוסר שקיפות מוחלט" ● "נראה כאילו נתניהו זרק מספרים, ואנשיו היו צריכים למלא אותם בתוכן"

עוד 2,538 מילים

אפקט הקורונה מאה אלף ישראלים עשויים לפשוט רגל

במשרד המשפטים נערכים לגל פשיטות רגל ופירוקים במשק ● החקיקה האחרונה בנושא עלולה לגרום לכך שרבים מפושטי הרגל יאבדו גם את הבית ● הממשלה לא הקדימה תרופה למכה, ולא הכריזה על הקורונה כ"אסון טבע" - מה שהיה משפר דרמטית את מצב החייבים ● ובמקביל, מתרחבת התופעה של ישראלים שלוקחים הלוואות בשוק האפור, תוך מגע עם גורמים מפוקפקים ואלימים

עוד 1,995 מילים

נתניהו נגד רגב: "התבטאויותייך פוגעות באחדות הממשלה"

פורסם פסק הדין המלא של בג"ץ בעניין הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו וההסכם הקואליציוני; השופט מזוז: הרכבת ממשלה בידי נאשם בפלילים משקפת כשל מוסרי ● סקר: מחנה נתניהו - הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה - מקבל 67 מנדטים ● נתניהו פנה למח"ש בדרישה לחקור מי הגורם המשטרתי, שלדבריו, איים עליו ● מנהל ביה"ח ברזילי חזי לוי יתמנה למנכ"ל משרד הבריאות

עוד 45 עדכונים

כחול-לבן מאיימים ללכת הביתה אם נתניהו יציג סיפוח חד-צדדי. בליכוד מגחכים בתגובה

ככל שמתקרב המועד שהציב נתניהו להעביר את חוק החלת הריבונות בגדה המערבית, כך מתקרב לכאורה העימות העקרוני הגדול בין כחול-לבן והליכוד ● "אם נתניהו ילך לסיפוח חד-צדדי, גנץ יארוז את חפציו וילך הביתה", מאיימים בכחול-לבן ● "נתניהו יעשה מה שהוא רוצה עם הסיפוח, והם יסתמו את הפה", מגיבים בליכוד ● אם לשפוט לפי התנהלות גנץ עד כה, גם הפעם הוא לא יעשה כלום ● פרשנות

עוד 584 מילים

פרשת וילה שוקן: עיריית ירושלים נדרשת להתערב בסיפוח המתחם לבית רה"מ

מעקב זמן ישראל בעקבות חשיפת "סיפוח" וילה שוקן למעון רה"מ בבלפור, ועדת השימור של עיריית ירושלים נדרשת לסוגיית ההשתלטות על הנכס, שחלקים ממנו מיועדים לשימור ולשימוש הציבור ● מגישת השאילתה, ציפי רון: "לאיש אין מושג מה קורה שם. אם בונים שם, זה לא תקין"

עוד 621 מילים
שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן (רביעי מימין) מסייר בהתנחלות אפרת עם ראשי המתנחלים, 20 בפברואר 2020

מיוחד המתנחלים טסו לחגוג. ואז הכל השתבש

ראשי המועצות בשטחים נהרו בינואר לוושינגטון, כדי לחזות מקרוב בטראמפ ונתניהו משיקים את תכנית המאה, וסוללים את הדרך לסיפוח ● הם הבטיחו לא לתקוף את התכנית מיד לאחר פרסומה - אבל בסוף אחד מהם תקף אותה עוד קודם לכן ● את הטקס החגיגי הם כבר ראו בטלוויזיה, ועל ההאטה ביישום התכנית שמעו בדרך לארץ ● ג'ייקוב מגיד מפרסם לראשונה את מאחורי הקלעים של המסע השלומיאלי לוושינגטון, את הבדלי הגרסאות, ואת חשבון הנפש של חלק ממשתתפיו

עוד 3,260 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה