הכותב והצלם ניל קריימר באמבטיה בסגנון סגר, עם אמו וגרושתו מצטופפות סביבו (צילום: באדיבות קריימר)
אלבום הבידוד של הצלם שנתקע עם אמא שלו וגרושתו

שלושה באמבטיה אחת

צילום

היוצר היהודי-אמריקאי ניל קריימר נכנס להסגר בניו יורק עם אמו בת ה-86 ועם גרושתו סופיה ● יחד הם חולקים שני חדרי שינה, אמבטיה אחת, בדידות ופחד ● בסדרת צילומים חמוצים-מתוקים קריימר מתעד את האינטימיות הכפויה, את המתחים בדירה הקטנה, את הפחד מהלא נודע, ואת הצורך במגע אנושי ● "יותר מהכל, זאת קריאה לעזרה"

כאשר ניל קריימר ואני שוחחנו בזום בסוף אפריל, הכותב בן ה-50 שהה בחדר ילדותו בבית אמו בקווינס. זה היה אחר הצהריים של יום ראשון, שבעה שבועות לאחר שהורו לקריימר ולשאר העובדים ה"לא-חיוניים" בניו יורק להסתגר בבתים. מתוך ארון צר מאחוריו, הציצו כפפת בייסבול, גביע ומשחקי קופסה משנות ה-70.

קריימר גר במגדל מגורים באחד מהחלקים בעיר שספגו את הפגיעה הקשה ביותר במשבר הקורונה. הוא חולק דירת שני חדרי שינה וחדר אמבטיה אחד עם אמו בת ה-86, איליין, ועם אשתו לשעבר, סופיה, ממנה התגרש לפני שבע שנים.

נכון למועד השיחה שלנו, היום האחרון שבו קריימר יצא מהבית לפעילות משמעותית היה ה-7 במרץ, יום ההולדת שלו. "אז עדיין התבדחנו על אלכוג'ל", הוא נזכר. "הלכנו לארוחת ערב וארוחת בוקר. סופיה שמה כפפות. אמא ואני חשבנו שזה מביך ושזה יעליב את המלצר". במילים אחרות, באותה נקודת זמן רק סופיה לקחה ברצינות את החדשות על המגפה הגלובלית.

קריימר ואני מכירים אחד את השני ברשת כבר קרוב לעשור, דרך קהילות של כתיבה ובלוגים. אך זו הייתה הפעם הראשונה שבה דיברנו בפועל, בעקבות בקשה שלי לראיין אותו – לא על הכתיבה שלו, אלא על הצילומים שלו מהסגר.

צילומי רחוב היו פרויקט צדי שלו במשך שנים. המצולמים היו בעיקר אנשים זרים – בתחתית, בפינת רחוב, במעדניה. אך "כל מה שהיה מגניב בניו יורק הוא רע עכשיו", הוא אומר. "לא יצאתי מהבית. לפני כן, חצי מהתמונות שלי היו בסאבווי". לדבריו, הסידור של מגורים בשלושה "לא קשור בכלל לווירוס, זה צירוף מקרים".

מאז שחזר מלוס אנג'לס לפני כמה שנים, קריימר חי לבד בדירה בה גדל, מלבד כמה חודשים בקיץ, בהם אמו חוזרת מהבית שבו היא גרה בדרום פלורידה בחורף. ההסדר הנוכחי נולד בקיץ הקודם, בעיקר בעקבות תקלה שסופיה חוותה במעבר דירות בלוס אנג'לס, לצד ההחלטה של איליין שלא להגיע לפלורידה השנה.

אבל אף אחד מהם לא חשב ששלושת השבועות עליהם הסכימו יהפכו למספר חודשים שלא נגמרו עדיין בעקבות מגפה עולמית. אך הם עדיין ביחד, בדירה קטנה ליד הסופרמרקט הכשר Aron’s ובסמוך ל-Central Queens Yeshiva.

קריימר תיעד מעת לעת את הסדר המגורים הייחודי שלהם לפני שהמגפה פגעה בניו יורק, אך בסוף מרץ הוא העלה לאינסטגרם ולפייסבוק את הצילום הראשון של השלושה הקשור לסגר. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התחלתי לשים לב לפרטים הקטנים בצילומים שלו. בחזית של הצילום הראשון, הנשיא דונלנד טראמפ מדבר בטלוויזיה במסיבת עיתונים עם סגן הנשיא מייק פנס – אבל מה שמושך את העין הוא הבעות הפנים ושפת הגוף של שלושת השותפים לדירה.

הכותב והצלם ניל קריימר תוהה האם התגובה של ממשלת ארצות הברית חכמה, בזמן שהוא נשאר תחת הסגר עם אמו וגרושתו (צילום: באדיבות קריימר)
ניל קריימר תוהה האם התגובה של ארה"ב חכמה, בזמן שהוא נשאר בהסגר עם אמו וגרושתו (צילום: באדיבות קריימר)

"זה לא היה אמור להיות 'פרויקט' בהתחלה", אומר לי קריימר. "עבדתי בהוליווד. אני יודע מה קורה כשמשהו מתחיל בתור 'פרויקט'. זה מתחיל להרגיש מזויף".

"יש לי חבר שהוא צלם רחוב אמיתי", הוא מוסיף. "הבחור הזה הגיע לבית חולים בעיר כדי לצלם מתים בזמן שהם מוצאים משם. זה היה לי מתוח מדי לצלם צילומי רחוב בתקופה כזו. זה הרגיש מגניב, אבל חסר אחריות במובן מסוים".

הפחד גם הלך וגבר ככל שצמחו מספר ההידבקויות ומקרי המוות. במהרה, שלושת הדיירים לא הרגישו שזה בטוח לצאת מהבניין. אפילו המחשבה על ירידה לחדר הכביסה הפכה לבלתי נסבלת. "בשלב מסוים, החלטתי לתלות את הכביסה בחוץ. אמא שלי צעקה ביידיש 'לא, זה בושה! השכנים יראו שאנחנו תולים כביסה במרפסת", אומר קריימר. "אמרתי לה 'אמא, זו מגפה. לאף אחד לא אכפת'".

בתוך זמן קצר, הצילומים הפכו לדרך להתמודד עם המגבלות החדשות ודרך החיים השונה, אומר קריימר. "יותר מהכל, זו הייתה קריאה גדולה לעזרה".

מאז אמצע מרץ, קריימר תיעד את חוויית הסגר שלהם עם שחזורים מבוימים של אירועים שהתרחשו באותו יום או שבוע – מישיבה סביב השולחן, דרך נטילת תרופות וקבלת משלוח גדול מהסופר, ועד חלוקה של חדר האמבטיה הצפוף.

"זו הייתה התמונה הכי קשה לצילום. היא יצאה ממשהו אמיתי", הוא נזכר. "אין מנעול על הדלת, הוא נשבר לפני שנים. הייתי עושה אמבטיות מתוך צורך במרחב. שתי הדיירות היו צריכות לשירותים בזמן הזה. טוב, בזמן מגפה כלום לא חשוב".

כשהוא נזכר בהכנת הצילום הזה, אומר קריימר: "האמבטיה מאוד קטנה. היו שם חצובה ותאורה. בסוף רבנו, כי אמא שלי הייתה פרנואידית שהתאורה תיפול למים ותחשמל אותי. בסוף, הסיפור שמאחורי הצילום מעניין יותר מהתמונה עצמה".

"האמבטיה מאוד קטנה. היו שם חצובה ותאורה. בסוף רבנו, כי אמא שלי הייתה פרנואידית שהתאורה תיפול למים ותחשמל אותי. בסוף, הסיפור שמאחורי הצילום מעניין יותר מהתמונה עצמה"

קריימר מדבר גם על צילום שהוא לא הצליח לצלם: משהו שינציח את "ליל הסדר הנורא" שלהם. "היה מתח סביב המרק עם הקניידלך. אמא שלי מכינה אותם מתערובת מוכנה. אבל סופיה מתנגדת. בנוסף, סופיה לא שותה יין כשר של מנישביץ. היינו צריכים לקנות יין אדום רגיל. זה הרגיש כמו פרק של אחוזת דאונטאון". היו שם רחשים מתחת לפני השטח סביב המעמד שלהן.

"ואז הפעמון צלצל באמצע הסדר. זה היה משלוח מאמאזון, אבל לא רצינו לפתוח. אמא וסופיה רבו כל הזמן, לא היה לי זמן להביא את המצלמה. האופציה היחידה הייתה אולי למחרת. חשבתי על זה. אבל לפני ששמתי לב, פסח נגמר", הוא אומר.

View this post on Instagram

April 27. Queens, New York. Day 46 at home. Sophia and my mother have always had a very good relationship, with few of the stereotypical mother-in-law/daughter-in-law conflicts you always hear about. Their good relationship continued even after our divorce. But the last forty-odd days have put a slight strain on their relationship. It is difficult to be in lockdown during a pandemic, especially while having having a lunatic in the White House. Someone needs to take charge in this house, and it's been Sophia who has been the rock of the family during this – she is basically keeping us alive. She does all the Instacart shopping, she cooks, she makes us wear masks, and she coordinates what needs to be done to protect the family. But my mother doesn't like being told she can't go shopping or do the laundry downstairs. Her role as matriarch has been upended. I'm a good mama's boy and don't like to go against my mother's wishes, but during these stressful times, I often have to take Sophia's side to protect my mother from herself. This shift has caused some tension, and like all men worldwide who find themselves caught between two women, the only solution is to hide in the bathroom. It makes me happy when I see Sophia and my mother connecting with each other with love, remembering that these are not normal times.

A post shared by Neil Kramer | New York City (@neilochka) on

כמה שבועות לאחר מכן, ביום ה-46 לסגר, קריימר צילם את הצד השני של היחסים בין סופיה לאמו, בתמונה של שתי הנשים מדליקות נרות שבת. קריימר ברקע – בתחתונים – צופה בטראמפ בנאום זועם בטלוויזיה.

קריימר מרחיב על התפקיד של סופיה בבית: "באופן פוטנציאלי, לאמא ולי היה יותר סיכוי למות כאן בלעדיה". סופיה אחראית על צעדי הבטיחות מההתחלה, והיא זו שמרפרשת את האתר של אמאזון עד שהם מצליחים לשריין משלוח.

"להיות כאן עם מישהו בת 80 פלוס, זה גורם לך להיות יותר מחובר לגילנות של העולם", אומר קריימר. "במיוחד כששומעים מדינות שאומרות 'בואו נחזור לעבודה'. אנשים עניים וזקנים – הם לא יכולים לדאוג לעצמם. יש הרבה אנשים זקנים בבניין. בהתחלה, רציתי לשאול אותם אם אפשר לעזור להם. אבל זה קשה, כי אתה לא רוצה להביא את זה בחזרה למשפחה שלך. אני שונא את החלק הזה".

למרות הסביבה המתוחה, קריימר אומר שהיו גם שינויים חיוביים במערכות היחסים שלו עם גרושתו ועם אמא שלו. "אני ואמא שלי לא נוטים להתחבק", הוא אומר. "אבל מאז שזה התחיל, עשינו הסכם לקום בבוקר ולחבק אחד את השנייה".

"אני ישן בסלון", מספר קריימר. "אבל אנחנו גם פוחדים ולפעמים סופיה קוראת לי לחיבוק. היא חששה להצטלם כך, אך חשבתי שזה מנציח משהו שכולם מרגישים".

למרות הסביבה המתוחה, קריימר אומר שהיו גם שינויים חיוביים במערכות היחסים עם גרושתו ועם אמא שלו: "אני ואמא שלי לא נוטים להתחבק, אבל מאז שזה התחיל, עשינו הסכם לקום בבוקר ולחבק אחד את השנייה"

קריימר מתייחס לצילום מיום 41 של הסגר: הוא וסופיה בחדר השינה שלו, לא לבושים אך מכוסים. בתיאור הצילום הזה, כותב קריימר, "אנחנו עדיין אנושיים וזקוקים לאינטימיות ומגע, גם אם לא מיני. לא משנה מה מערכת היחסים, סופיה ואני היינו מחוברים ברמה כזו או אחרת במשך 20 שנה.

"יש לילות בהם אחד מאיתנו בוכה, מותש ועצוב. אנחנו צופים בחדשות בטלוויזיה בחדר השינה ב-3 לפנות בוקר, ומתמלאים פחד ועצבות על האלפים שמתו. הממשלה שלנו אכזבה אותנו. אנחנו מתחבקים שעה, כמעט צמוד מדי, משום שאנחנו צריכים לזכור איך מרגישה אהבה, ואז חוזרים כל אחד למיטה שלו".

ובאשר להיותן חלק ממה שהפך באופן בלתי נמנע ל'פרויקט', איליין וסופיה לרוב זורמות, אבל יש להן מגבלות משלהן. הכנת הצילום יכולה לקחת שעה, הצילום עוד 10 דקות, ואז הם משקיעים עוד שעתיים בסידור הדירה. "זה דורש פשרות", אומר קריימר. "הן נותנות לי כמות מסוימת של זמן לפני שהן מתחילות להתרגז. כלומר, אמא לא עומדת להחליף בגדים 3 פעמים כדי שהצבעים יהיו תואמים".

למרות ההומור בצילומים שלו – באחד מהם הוא עירום על הרצפה כשהוא מנסה להגיע למצרך המבוקש נייר טואלט, שהגיע הרגע – קריימר מודע לכך שיהיה לחץ פוסט-טראומתי כלשהו עבורו סביב הנושא, ואולי אפילו עבור שלושתם. "מתחת לפני השטח, יש הרבה עצבות וחרדה", הוא מודה. "זו חוויה קשה ביותר. הצילום הופך לקשה יותר ויותר. אנחנו לא רוצים לבלות כל כך הרבה זמן יחד".

View this post on Instagram

May 11. Queens, New York . Day 61 of lockdown.⁣ ⁣ We've passed the two month mark. ⁣ ⁣ We've all been sleeping way too much, even in the afternoon. You don't need to be Freud to know it's depression. There's a limit to how long someone can be quarantined with the same people all the time without it affecting your mental health. ⁣ ⁣ "We need to exercise," I said. We need to move around. We need to dance, for our mental health."⁣ ⁣ I put a disco radio station on Pandora. "Stayin' Alive" from Saturday Night Fever was on.⁣ ⁣ "Stayin' Alive… Stayin' Alive…"⁣ ⁣ The song seemed appropriate for a pandemic. ⁣ "Ooh, I love the Bee Jays," said my mother.⁣ ⁣ "It's the Bee Gees, not the Bee Jays," said Sophia, laughing. "Do you know what BJs are?"⁣ ⁣ "No," answered my mother.⁣ ⁣ "Blowjobs."⁣ ⁣ "Oh."⁣ ⁣ I was getting uncomfortable with my ex-wife and my mother discussing blowjobs.⁣ ⁣ "Let's dance," I said. "For our mental health."⁣ ⁣

A post shared by Neil Kramer | New York City (@neilochka) on

בנוסף, יש סיפורים שהם עצובים מידי כדי לספר בצילום, הוא אומר, כמו הזקנים שמתו בבניין, וההלוויות שאף אחד לא יכול להגיע אליהן.

"אנשים מאוד קרובים אחד לשני כאן. אפילו אם אתה שונא את השכן שלך, אם מישהו מת אתה הולך לשבעה", אומר קריימר. "אישה כאן נפטרה, השאלה הראשונה היא מה צריך לעשות? הילדים השאירו הודעה. אין הלוויה".

"יש לילות בהם אחד מאיתנו בוכה, מותש ועצוב. אנחנו צופים בחדשות בטלוויזיה בחדר לפנות בוקר, ומתמלאים פחד ועצבות על האלפים שמתו. אנחנו מתחבקים שעה, כמעט צמוד מדי, ואז חוזרים כל אחד למיטה שלו"

"מתחת לפני השטח, יש הרבה עצבות וחרדה", הוא מודה. "זו חוויה קשה ביותר. הצילום הופך לקשה יותר ויותר. אנחנו לא רוצים לבלות כל כך הרבה זמן יחד".

קריימר אומר שהוא עושה כמיטב יכולתו לשמור על מציאותיות של הרגע בתוך הצילומים המבוימים. הוא גם לומד הרבה על צילום לאורך הדרך, מתאורה ועד סידור החצובה. יותר מכל, הוא מבין עד כמה יש לו מזל בהשוואה לאחרים, אפילו בהשוואה לאמא שלו. "בתור כותב, זה לא הורג אותי להיות בבית", אומר קריימר. "אבל אמא שלי, יש לה חיי חברה. היא יצאה החוצה. היא שיחקה מהג'ונג".

עוד 1,362 מילים
כל הזמן // שבת, 6 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 22 עדכונים

לדאוג ליהדות התפוצות גם ביום שאחרי הקורונה

בשיא משבר הקורונה נחשף הציבור הישראלי לפגיעה הקשה שספגה יהדות התפוצות. ההתעניינות הישראלית בנעשה בתפוצות בחודשים האחרונים היתה מפגן יוצא דופן של עניין ואיכפתיות מצד הישראלים כלפי הקהילות היהודיות בחו"ל. כעת, עם שוך המגפה, אנחנו שבים להתכנס בבעיות שלנו מבית, מה שעלול להוביל אותנו לדחוק שוב את יהודי התפוצות אל מחוץ לתודעה שלנו, דווקא ברגעים בהם הם זקוקים לקשר איתנו.

המספרים מדברים בעד עצמם. בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ.

בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ

בדומה לישראל, גם בניו יורק, בוסטון ומקומות נוספים ההשפעות של הנגיף אינן רק בריאותיות: הקהילות היהודיות חוות משבר כלכלי עמוק, עם פגיעה קשה בתשתיות החברתיות והקהילתיות שעליהן נשענת הזהות היהודית של מיליוני יהודים בעולם. כתוצאה מכך, חלה גם עלייה משמעותית בסיקור שהעניקה התקשורת הישראלית להשפעת הקורונה בתפוצות – נושא שלרוב נדחק לשוליים לטובת נושאים פנים-ישראליים.

העלייה בסיקור ביטאה גם את הרצון של הציבור הישראלי לדעת עוד על יהודי התפוצות בימים של משבר. סקר שנערך בחודש אפריל ביוזמת קרן משפחת רודרמן מצא כי 52% אחוז מהציבור היהודי בישראל עוקבים אחר ההתמודדות של הקהילות היהודיות בארצות הברית ובמדינות נוספות עם משבר הקורונה. 15% בלבד השיבו כי אינם מתעניינים במצב הקהילות בתפוצות.

כעת, כשאנחנו נכנסים לשגרת הקורונה, אסור שיתפוגג העניין שלנו, הישראלים, בקהילות היהודיות בחו"ל. למרות שיהודי התפוצות נוטים להיות רחוקים מהעין, אסור להם להיות רחוקים מהלב. מדינת ישראל היא פרויקט של העם היהודי אשר התגייס להקים אותה, ולאחר מכן לחזק ולפתח אותה. בשנות ה-50, לדוגמא, עשרות אחוזים מתקציב הליבה הממשלתי הגיעו מתרומות שהועברו לישראל. אך המציאות השתנתה. ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית וכלכלית, והשינויים ביחסי הכוחות בין ישראל לתפוצות לא מסתכמות רק בעולם הכלכלי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במאי 1948 חיו בעולם 11.5 מיליון יהודים, ורק 6% מהם בישראל. לעומת זאת ב-2014 חיו בעולם 14.3 מיליון יהודים: 43% מהם היו בארץ.

התמורות שעברו על מדינת ישראל, כמו גם על העולם היהודי, מחייבות דיון מחודש במבנה מערכת היחסים שבין הצדדים. אל מול השינויים שהתרחשו מאז קום המדינה, אי אפשר להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קרה. ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה. דוגמא חריגה לכך ראינו בשנת 2017, כאשר משרד התפוצות העביר כספי שיקום לקהילה בטקסס לאחר שזו נפגעה אנושות בהוריקן הארווי.

ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה

משבר הקורונה מגביר את התובנה הזאת, גם בקרב ההנהגה היהודית בחו"ל וגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. אחריות מסוג זה לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתמיכה כלכלית. דוגמא ראשונה ראינו לפני שבועיים, כאשר משרד התפוצות והסוכנות היהודית כינסו שולחן עגול של ארגונים יהודים במטרה לדון על דרכים שבהן ישראל יכולה לסייע לקהילות בחו"ל.

פורום מעין זה צריך להמשיך ולהתקיים גם בימי שגרה, כמנגנון היוועצות בשלל נושאים הרלוונטיים לשני הצדדים, כגון גיורים או מאבק באנטישמיות. דוגמא נוספת ניתן לראות בשיתוף הידע על התנהלות במצבי חירום של ארגוני חברה אזרחית ורשויות שונות בישראל עם הקהילות בתפוצות.

משבר הקורונה הראה לנו כי הציבור הישראלי שותף לצורך בדיאלוג ובקרבה לקהילות היהודיות בעולם. בין ההצמדויות למסך כדי להתעדכן בהנחיות החדשות של משרד הבריאות, התרגלנו גם להתעדכן בשלום אחינו ואחיותינו בתפוצות. זה חידוש מרענן שצריך להמשיך גם מחר וגם בעוד שנה. אסור שהיחסים עם יהודי התפוצות יהיו ארעיים, כאילו היו חלק מהתקנות לשעת חירום. הם חייבים להיות חלק משגרת החיים שלנו.

אהרון קלמן, ירושלמי מלידה ומבחירה, שתמיד שמח לשחק כדורסל או לשתות כוסית וויסקי טובה. בין לבין עובד כמנהל תכניות יחסי ישראל-יהדות ארצות הברית בקרן משפחת רודרמן.(צילום: פיני סילוק)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 578 מילים

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

על מלכים ועל הדמוקרטיה בישראל

האכזבה והייאוש ממה שקורה בפוליטיקה הישראלית מייצרים אמירות שנשמעות בלחש ובקול, על כך שצריך לשנות את שיטת המשטר. אמרנו תחושות קשות, אך דומה שהתחושות הללו נוכחות בעיקר אצל אלה שרוצים בכל מאודם שבנימין נתניהו יברך את עמו ויפרוש לחיים פרטיים טובים ונעימים. מקצתם זועמים וכועסים ורוצים לראותו מאחורי סורג ובריח.

הקולות לשינוי המשטר מגיעים משם, ממחצית הבוחרות והבוחרים שחשים מיאוס. הם מאמינים ששינוי השיטה יביא את הבשורה. אז כדי להרגיע, בישראל הנושא הזה עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו כאן על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, ואפילו עשו ניסוי בשידור חי של "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע.

נושא שינוי שיטת המשטר עולה ויורד מהפרק חדשות לבקרים. דיברו על בחירות אזוריות, העלו והורידו את אחוז החסימה, וניסו "בחירה ישירה לראשות הממשלה". ומה קרה? המצב נהיה רק יותר גרוע

במדע המדינה יש תיאורים אינספור לשיטות ניהול משטר דמוקרטי. מדינות העולם מתחבטות בסוגיה הזו לא אחת. לכל המדינות הדמוקרטיות יש תחושת פספוס, שמשהו לא עובד. העקרון הדמוקרטי נראה אידיאלי, צודק ושוויוני, אך בפועל הוא לא אחת כסות למאוויי שלטון חסרי רסן של בודדים, שמכירים את הכללים היטב ויודעים לסחוט את המיץ גם מקליפת הלימון. גם כשנדמה שלא נותרו בו נוזלים.

דוגמאות לכך לא חסרות ולא נתעמק כאן במהלכים הדמוקרטיים לכינון המשטר בגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה, אלא ננסה להתעמק בעקרון אחד ויחיד שמהווה מכשול במשטרים דמוקרטיים ונגדיר אותו באופן כללי – תרבות פוליטית.

בין הטוטליטריזם לבין הדמוקרטיה יש מצוק ענק, שבר טקטוני שמסמן את המעבר החד בין דיכוי לבין חירות, בין משטור לבין חופש לבחור. אם נעשה משאל בין אזרחי העולם, מה הם היו רוצים שיהיה, אני מאמין שיש עדיין רבים מאוד שרוצים שמישהו יקבל עבורם החלטות. שהם ישלמו מיסים והמדינה תיתן להם שירותים. אל תהיו מופתעים ממה שכתבתי, קחו למשל את וועד הבית שבו אתם גרים, אף אחד לא רוצה לקחת את המשימה, ולצד עובדה זו, כולם רוצים שהבית יהיה נקי וכשמשהו מתקלקל במעלית, שיהיה מי שידאג לזה, בכספי המיסים.

הדוגמא הזאת של וועד הבית היא לא ייחודית, אפילו בבחירות ללשכת עורכי הדין אחוזי ההשתתפות הם מהנמוכים המוכרים במקומותינו. התכונה האנושית הזאת מלווה אותנו במהלכים רבים בחיינו, כשמעלים ומורידים את מחירי הבנזין, כשמשנים את תעריפי הגז והחשמל ועוד ועוד.

יש המכנים זאת אדישות אזרחית ויש בכך המון ויש שיאמרו, זו דרכו של המין האנושי. יצורים חופשיים שרוצים רועה שינהל אותם.

יש מצוק ענק המסמן את המעבר בין דיכוי ומשטור לבין חירות וחופש בחירה. במשאל בין אזרחי העולם – אני מאמין שרבים ירצו שמישהו יקבל עבורם החלטות. קחו את וועד הבית שלכם למשל

אנחנו קוראים גם את ההיסטוריה של העם היהודי ונזכרים בעם שבא אל שמואל וביקש להמליך מלך שינהל אותם. שמואל ענה:

"וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים."

הסיפור הזה מופיע בספר שמואל א פרק ח' ומלווה אותנו מאז ועד היום. רבים מאיתנו רוצים שמישהו יחליט עבורם מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אם אומר שבעצם כולם רוצים את זה תאמרו, ואולי בצדק, שירדתי מדעתי. אולי. אבל גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור.

אכן, זה אולי לא היה צריך להיות כך, אך הלכה ולמעשה כשנבחר מישהו, הוא חש בגופו את זרמי המלוכה: "אני אחליט, אני אנווט".

ובכל זאת, אמרנו שבין המשטר הטוטליטרי לבין המשטר הדמוקרטי פעורה תהום. כן פעורה תהום, אם כי נבחרי הציבור הדמוקרטים מקפידים לכסות את התהום בערמות של חוקים שנועדו לתת להם עוד ועוד עוצמה למשול ולמלוך.

במהלך השנים, אולי מתחילת הדרך של הדמוקרטיה הישראלית, אנחנו בוחרים אמנם במפלגות, אך חושבים בעיקר על המנהיגים, כשהבולטים שבהם הם דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, אריאל שרון ובנימין נתניהו. אלה מנהיגים שהצליחו לבסס את מעמדם ולהפוך לכמעין מלכים דמוקרטיים בדיוק כפי ש"העם רוצה". היו עוד ראשי ממשלות, אך הם היו אפיזודה חולפת וקשה להיזכר שהיו שם, אלא אם כן היו מעורבים באירועים משמעותיים כמו לוי אשכול במלחמת ששת הימים וגולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים.

גם במשטר דמוקרטי – 120 נבחרי ציבור קובעים למליוני בני אדם מה מותר ומה אסור. ההבדל היחיד שהמלך הוא אחד ובכנסת יש 120 חברים וחברות. החשיבה דומה למדי אצל המלך ואצל נבחרי הציבור

הדמוקרטיה הישראלית צעירה ומהוססת, אך גם דמוקרטיות וותיקות כמו בצרפת ובארצות הברית מתנדנדות כמו כאן אצלנו וניכר שהנשיא הנבחר הוא לא פחות ולא יותר מאשר המלך הדמוקרט. השוני העיקרי והחשוב הוא שלמלך הזה יש תאריך תפוגה, שתי קדנציות כמו בארצות הברית. תאריך תפוגה שלא קיים כאן אצלנו במדינת ישראל הדמוקרטית, שבה יש מלך דמוקרט, נערץ, שיכול להמשיך למלוך גם עם כתבי אישום על שחיתות והפרת אמונים.

כאמור לרבים מאוד מאיתנו זה מצב נוח, כי יש מישהו שמחליט עבורנו כמו בהרבה תחומים אחרים.

ומה לגבי האחרים, אלה שרוצים לשנות את השיטה? התשובה שלי פשוטה, אם תשנו תקבלו את אותה התוצאה. הבעיה בישראל וכנראה במקומות נוספים בעולם, שהמונח נבחר ציבור התעוות.

המילה בחירה מסחררת את בני האדם ומטעה אותם לחשוב שמרגע שנבחרו הם למעשה מלך כל יכול. הנקודה הזאת היא קריטית. נבחרי ציבור, מרגע בחירתם מקבלים חסינות, מתוך התפישה שצריך לאפשר להם לעבוד. זו גישה שגויה, שכן בזמן הזה הם מחוקקים גם חוקים לא אתיים ולא מוסריים שמטרתם לשמר את הכוח שלהם.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו.

מציע לנו לחשוב, איך יכול להיות שיש לא מעט נבחרי ציבור שפוקדים את חדרי החקירות של המשטרה. איך יכול להיות שראש ממשלה, נשיא ועוד כמה שרים בילו מאחורי סורג ובריח. איך יכול להיות שראש ממשלה עם כתב אישום נבחר לקדנציה נוספת וכעת יחלק את זמנו המוגבל בישיבה עם השרים על עתידנו ובישיבה בבית המשפט כדי לדון בעתידו האישי.

ברגע שנבחרי הציבור בישראל מחוקקים חוקים שמאפשרים להם להמשיך במשימתם גם עם כתבי אישום, הם בעצם מודיעים לנו האזרחים שלא משנה איזה פתק נשים בקלפי, הם ימשיכו למשול בנו

הבעיה היא לא השיטה, הבעיה היא נבחרי הציבור שלנו, האם אנחנו יודעים באמת עבור מי ומה אנחנו מצביעים. התשובה היא שאנחנו מצביעים למי שימשול בנו ולא מוטרדים מערכיו האישיים, למרות שהכל גלוי לפנינו. מלכים דמוקרטיים, בעלי נכסים, שאינם חתומים על קוד אתי כלשהו וזוכים להערצה ואהדה גם ביום הבחירות. היום שבו אנו הולכים בהמונינו, גם אם זה נעשה שלוש פעמים בשנה, מצקצקים בלשון ומצביעים באדיקות לכל אותם אלה שרוצים רק למשול.

לסיכום: נשנה את התרבות הפוליטית שלנו, נצפה ונתבע מנבחרי הציבור להיות נקיי כפיים, שליחים שלנו שפועלים על פי קוד אתי ברור. נציב בפני המפלגות את הדרישות שלנו ונתבע מהם הגבלת קדנציות, שתיים ולא יותר.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפל... המשך קריאה

הבעיה בהנחה כי דרישה להגינות ויושר מנהיגותי צריכה להתבטא על ידי הבוחר היא תמימות. יש כן צורך להיסמך על קדנציות חברי כנסת ישרי דרך אחת לפחות כדי לעגן חוקים דמוקרטיים המעמידים את ראש המפלגה במבחן מוסרי , נקיון כפיים ובעיקר בקיצוב כהונה .

עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 4 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

איימן עודה: "ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה"

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 61 עדכונים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום ל... המשך קריאה

גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום לשבת בשקט,לתת לזמן לעשות את שלו.

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-2 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה