חיילי חטיבת גולני משתתפים בהלווייתו של סמ"ר עמית בן יגאל. אפריל 2020 (צילום: Yossi Aloni/Flash90)
Yossi Aloni/Flash90
הורים, בנים יחידים ומומחים קוראים להפסיק עם נוהל חתימה לקרבי

"זה כמו לשים את הילד על המזבח ולשאול את ההורה אם הוא מוכן להקריב אותו"

מותו של עמית בן יגאל, לוחם סיירת גולני שהיה בן יחיד להוריו, פתח פצעים ישנים בבתים רבים בישראל ● לפי פקודות הצבא, שירות קרבי של בנים יחידים מצריך אישור וחתימה של ההורים, שלא תמיד רוצים או מסוגלים לקבל את ההחלטה המורכבת הזאת ● כעת גוברות הקריאות להוציא את ההורים מהמשוואה

מותו של לוחם סיירת גולני, סמ"ר עמית בן יגאל, בתקרית בשומרון בשבוע שעבר, הותיר את הוריו ללא בנם יחידם, ועורר מחדש את הדיון על גיוס בנים יחידים.

עמית בן יגאל ז"ל (צילום: פייסבוק)
עמית בן יגאל ז"ל (צילום: פייסבוק)

לפי הנוהל הקיים בצה"ל מזה שנים רבות, בנים ובנות יחידים לא יוכלו לשרת כחיילים בתפקידים קרביים, אלא אם כן יגישו בקשה להתנדבות למערך הלחימה, ויחתימו את הוריהם על טופס מיוחד. לחתימת הורים נדרשים גם בנים למשפחות שכולות, שמעוניינים להתגייס לשירות קרבי אחרי נפילת האח בשירותו הצבאי.

התוצאה היא שההורים ניצבים בפני דילמה בלתי אפשרית: מצד אחד, מול הלחץ שמפעיל הילד שמעוניין לממש את עצמו ולהתגייס לקרבי; ומצד שני הקושי לחתום במו ידיהם על שליחתו לשירות שכרוך בסכנת חיים ממשית.

וכך, לא מעט אנשים ששוחחנו איתם – בנים יחידים, הורים לבנים יחידים ומומחים – סבורים כי יש להוציא את האחריות וההחלטה מידיהם, ולהנהיג מדיניות אחידה של גיוס או אי-גיוס, שאינה תלויה בהורים. ודווקא בצה"ל ממלאים את פיהם מים.

"אמא זה לא פייר"

מירב לפידות, לשעבר דוברת המשטרה והיום מנכ"לית גולדפינגר-לפידות תקשורת, ניצבה בפני דילמה כזו לפני כחמש שנים, כשבנה היחיד היה בתיכון.

"כאשר סער החל לדבר על השירות הקרבי שהוא רוצה לעשות, מיד הסברתי לו שבגלל היותו בן יחיד הוא לא יכול להתגייס ללא החתימה שלי, ושמבחינתי זה לא בא בחשבון", היא מספרת לי, "ואז החלה תקופה של לחץ ודמעות.

"'אמא אנחנו צריכים לדבר', הוא אמר לי. 'אמא זה לא פייר', 'אני לא אחראי על זה שאני בן יחיד, זו הייתה החלטה שלך'. 'אני רוצה להגשים את עצמי ואת לא יכולה למנוע זאת ממני'. 'אמא, גם את היית קצינה וגם אני רוצה להיות בטופ של הטופ'. במשך חודשים ארוכים זה כל מה שעניין אותו, אבל לא נשברתי", אומרת לפידות.

איך הצלחת לעמוד בלחץ?
"אני שירתי בדובר צה"ל הרבה שנים, וראיתי הודעות על חיילים שנהרגו. זה נכון שרוב הילדים שהורים שולחים לצבא לא נהרגים, אבל חיילים נהרגים, וזה חלק בלתי נפרד ממהות השירות. לי יש ילד אחד, וזה מחיר שאני לא מוכנה לשלם.

"זה היה מוחשי מדי עבורי ולא יכולתי להגיד 'יהיה בסדר, לי זה לא יקרה'. הייתי בחרדה ממש, והמחשבה שאצטרך לבלות את כל שנות השירות שלו בדריכות, לחץ וחרדה, הייתה בלתי נסבלת".

זיו קורן
מירב לפידות

איך זה השפיע על היחסים ביניכם?
"היו לנו תקופות מאוד מתוחות. הוא היה מבואס, כעס, עשה לי פרצופים, לא דיבר איתי, או ענה לי בקצרה בכן ולא. הוא גם ניסה לגייס את אבא שלו (סער אינו בן יחיד לאביו, אך כן לאמו, ולכן נדרשת חתימה רק מהאם) כדי שישכנע אותי לחתום לו, ניסה לגייס את הדודים ודיבר על זה עם המשפחה המורחבת.

"הוא היה בטוח שבסוף הוא יצליח לשכנע אותי, ולכן לא ויתר. אבל גם במשפחה המורחבת כולם תמכו בי, אמרו לו שהם לא מסוגלים לבקש ממני לחתום לו, כי הם לא יוכלו להביט לי בעיניים אם יקרה אסון".

סער התגייס לבסוף למסלול קצונה ייעודית, ונושא החתימה ירד מן הפרק עד לסיום קורס קצינים. אבל כשרצה לשרת כקצין גדוד בתפקיד שטח, שנחשב יוקרתי ומסוכן יותר, הבקשה עלתה שוב ומירב התבקשה לחתום על שיבוצו.

"ידעתי שהוא לא יהיה בקו הקדמי של הלוחמים, ולכן אפשרתי לו לשרת בשטחים. אני מאוד גאה בו, על הערכים שעליהם הוא חונך ועל הדרך שהוא עשה".

האם את חושבת שהדרך שאימץ הצבא, להשאיר את הבחירה בידי ההורים, היא הדרך הנכונה?
"אני לא חושבת שזה הוגן להשאיר החלטה כזו בידי הורים לילדים יחידים. זה משאיר את ההורים חשופים ללחץ בלתי פוסק, שמעכיר את האווירה בבית למשך חודשים. לדעתי, צריכה להתקבל החלטה גורפת שקובעת שלא ניתן לגייס לשירות קרבי ילדים יחידים, ובכך לסיים את הסאגה הזאת של לחץ מסיבי על הוריהם".

החרדה של הורים לילד יחיד מתעצמת

"המצב שבו ההורה מתבקש לחתום ולאשר לילד להתגייס לגיוס קרובי, זה כמו לשים את הילד על המזבח ולשאול את ההורה האם הוא מוכן או לא מוכן להקריב אותו". אומרת ד"ר סוזי קגן, מומחית לטיפול בבני נוער ומשפחות, וראש בית הספר לפסיכותרפיה ומשחק. "כל ההורים חרדים לילדיהם, אך החרדה לילד יחיד מתעצמת, מכיוון שהוא הופך להיות המהות, המטרה, והעיקר בחיי ההורים".

קגן מסבירה שבניגוד למירב – שהייתה נחושה בהחלטתה – רוב ההורים שהיא פוגשת במצב הזה מדווחים על חוסר אונים. "הילדים האלה רק חיכו לגיל 18 ולהזדמנות הראשונה שלהם לעשות את הצעד העצמאי הראשון בחייהם, וכשההורים מביעים התנגדות, מתחיל שיח של עלבונות והיפגעות.

"הילדים האלה רק חיכו לגיל 18 ולהזדמנות הראשונה שלהם לעשות את הצעד העצמאי הראשון בחייהם, וכשההורים מביעים התנגדות, מתחיל שיח של עלבונות והיפגעות"

"הטיעונים של הילדים לרוב מאוד הגיוניים. הם רוצים לתרום למדינה, וטוענים שחרדת ההורים אינה הגיונית. הם לא מבינים את הצד של ההורים, ולעתים מפעילים מניפולציות כוחניות שפוגעות ביחסים. הרבה הורים מרגישים שהם מאבדים את הילד שלהם בתקופה הזו, נכנעים ללחץ וחותמים", אומרת קגן.

מירב לפידות ובנה סער
מירב לפידות ובנה סער

"הכרחתי את אמא לחתום"

כאשר יאיר אגמון, כיום סופר ובמאי קולנוע, נשוי ואב לילד מתל אביב, שמע על נפילתו של עמית בן יגאל, הוא נזכר ברגע שבו הכריח את אמו לחתום על הטופס שמאשר לו גיוס לשירות קרבי, בהיותו בן יחיד, וחש חרטה עמוקה.

"אני זוכר שהלכתי עם אמא שלי לקצין העיר במרכז ירושלים, כדי שהיא תחתום. אני זוכר שהפקיד שישב במשרד חיפש במשך דקות ארוכות את הטופס הנכון, אבל לא מצא אותו בשום מקום. בסוף, הפקיד שלף טופס של משפחות שכולות, מחק את הכותרת עם טיפקס, רשם על גביו בעט שחור – בן יחיד – ואז הגיש את הטופס המאולתר לאמא שלי, שתחתום. אמא שלי בכתה וחתמה.

"הפקיד שלף טופס של משפחות שכולות, מחק את הכותרת עם טיפקס, רשם על גביו בעט שחור – בן יחיד – ואז הגיש את הטופס המאולתר לאמא שלי. אמא שלי בכתה וחתמה"

"את כל השירות הצבאי שלי העברתי מתחת לענן הזה, של החתימה ההיא. הוא ריחף מעלי כשיצאתי לפטרולים סביב הגדר של עזה, כשהובלתי מעצרים במחנה הפליטים בלטה בשכם, ואפילו כשהטירונים שלי זרקו רימון. האפשרות הזו, של המוות, היא אפשרות נוכחת כשמחזיקים רובה עם כדור בקנה. אין חייל שלא חושב עליה, וגם אני חשבתי עליה, כל הזמן כמעט", כתב אגמון בפייסבוק שלו.

יאיר אגמון ואמו רחל
יאיר אגמון ואמו רחל

אתה חושב שזו הייתה טעות?
"לגמרי. אני חושב שזו הייתה חוצפה אדירה מצידי, לדרוש מאמא שלי את החתימה הזו. עם כל הפתוס והפאסון והשליחות והערכים, שום דבר בעולם לא מצדיק את הסיטואציה האיומה הזו, של הורים שמאבדים את בנם היחיד. שום דבר. החתימה שדרשתי מאמא שלי הייתה טעות איומה. אני מתחרט עליה, ומתחרט על המניפולציות שעשיתי כדי לשכנע אותה באותם ימים".

"שום דבר בעולם לא מצדיק את הסיטואציה האיומה הזו, של הורים שמאבדים את בנם היחיד. אני מתחרט על החתימה של אמי, ועל המניפולציות שעשיתי כדי לשכנע אותה"

אתה זוכר את המחשבות של ילד בן 17-18 שמצדיקות את זה?
"כן, זה ראש של נער עם הפוזה של להיות מגניב, כמו כל החברים. גדלתי בחברה דתית-לאומית בירושלים, והייתה היררכיה ברורה בין המתגייסים הג'ובניקים למתגייסים הקרביים. כל מה שעניין אותי זה הפוזה והמעמד החברתי שלי. היום אני מבין שהייתי צריך ללכת לתפקיד ג'ובניקי, ולתת את השקט הזה לאמא שלי".

האם אתה חושב שהצבא צריך להשאיר את הבחירה בידי ההורים?
"אני חושב שיש סיבה שהצבא לא רוצה לגייס בנים יחידים לקרבי. יש היגיון מאחורי ההחלטה הזו. בנים יחידים לא צריכים לשרת בקרבי. אני לא יכול לתאר לך מה זה קשר בין אמא לבן יחיד. זה לא שווה את זה.

"לדעתי, הצבא מאפשר את השירות הקרבי בצורה עקומה ומשאיר בחירה בידי ההורים. זה מכניס משפחות למותחן פסיכולוגי מיותר. למה הורים של ילד אסתמטי לא מתמודדים עם השאלה הזו, וללהורים של בן יחיד יש מרחב תמרון?"

"יש סיבה שהצבא לא רוצה לגייס בנים יחידים לקרבי. יש בכך היגיון. בנים יחידים לא צריכים לשרת בקרבי. אני לא יכול לתאר לך מה זה קשר בין אמא לבן יחיד. זה לא שווה את זה"

"הסבירו לי שיש אחריות להחלטות שלי כבן יחיד"

ד"ר כרמי שפר גדל כבן יחיד באילת, ותמיד רצה להתגייס לקרבי. היום, כשהוא משמש כרופא מומחה בהשתלת ריאות בצפון איטליה, שבין השאר עבד בחודשים האחרונים בחדרי טיפול נמרץ לחולי קורונה, הוא מבקש סליחה מאמא שלו.

"תמיד אהבתי אקשן", הוא אומר, "וגם בנעוריי רציתי להתגייס לשירות קרבי. לא ממש התייחסתי לסכנה, וכמו כל בני גילי חשבתי – מה יכול להיות? לא יקרה לי שום דבר. אבל אני זוכר את השיחה שההורים שלי עשו לי – שיחה רצינית בארבע עיניים, שבה הסבירו לי כי אני הבן היחיד שלהם, ושיש כובד משקל ואחריות רבה  להחלטות שלי. הייתי בטוח שאצא מזה בכמה מילים, אשכנע אותם ואצליח לסביר את הצד שלי, אבל כשראיתי שאמא שלי על סף בכי, קיבלתי את הצד שלהם".

כרמי שפר
כרמי שפר

ובכל זאת, הוריו של שפר השתכנעו שקורס חובלים בטוח יותר מחי"ר, וחתמו על טופס שאישר לו להצטרף לקורס. לאחר שנשר מקורס חובלים, שפר ויתר על תפקיד קרבי, אבל הגיע לרצועת עזה כטכנאי אלקטרוניקה תומך לחימה.

"כשסיימתי את ההכשרה יכולתי לבקש לשרת קרוב לבית באילת, או לשרת עזה. אמרתי להורים שלי שביקשתי אילת ושלא נתנו לי, אבל בעצם ביקשתי לשרת בעזה, כי רציתי להיות קרוב לאקשן. אני יודע שאמא שלי תקרא את הראיון הזה ותופתע. סליחה אמא", הוא אומר לי בכנות. "באמת הגעתי לרצועה בתחילת האינתיפאדה השנייה, וזה הפך להיות מקום מאוד מסוכן.

"כשסיימתי את ההכשרה יכולתי לבקש לשרת קרוב לבית באילת, או עזה. אמרתי להורים שלי שביקשתי אילת ושלא נתנו לי, אבל בעצם ביקשתי לשרת בעזה. סליחה אמא"

"יום אחד כשהייתי בפנים עם כוחות הלחימה, אמא שלי התקשרה לנייד שלי ובדיוק החל ירי פצצות מרגמה עלינו. ניתקתי את השיחה תוך כדי שאמא שלי שומעת פיצוצים, ולקח לי יותר מ-12 שעות לחזור אליה. עוד באותו היום, היא הלכה לקצין העיר וביקשה ממנו להוציא אותי מעזה ולהעביר אותי לאילת. הבקשה שלה התקבלה, והעברתי את שארית השירות שלי באילת".

האפשרות של ההורים להפוך את ההחלטה, להסיר חתימה ולהשפיע על השירות של בנים יחידים, כפי שעשתה אמו של כרמי, נשללה מהם בשנת 2016. פקודת בנים יחידים לשירות בצה"ל עודכנה אחרי שבמבצע צוק איתן (2014) היו תשעה מקרים שבהם ביקשו ההורים למשוך את האישור שנתנו לבנים יחידים, ודרשו להוציא אותם משטח הלחימה. מאז, החתימה היא סופית ובלתי הפיכה.

ד"ר שפר, בחודשים האחרונים סיכנת את חייך כשעבדת בטיפול נמרץ של חולי קורונה באיטליה. ההורים ניסו להגן עליך, אבל אם אתה אוהב אקשן, בסוף בחרת אותו בתור מקצוע. האם זה אירוני בעיניך?
"זה נכון. פעם וגם היום אני לא מספר להורים שלי את כל האמת, והיום זו גם סבתא של אשתי שדואגת ואנחנו לא מספרים לה שאני עובד בחדר טיפול נמרץ של חולי קורונה. אך אני נוהג באחריות ולא לוקח סיכונים מיותרים. פעם זה היה בשביל ההורים שלי, והיום זה גם בשביל הילדים שלי. אני חושב שזה שאדם אוהב אקשן זו לא סיבה מספיק טובה להתגייס לקרבי. צריך להפעיל שיקול דעת".

למנוע את רגשות האשמה מההורים

אשמה וחרטה שמתעוררות אצל הורים לבנים יחידים, שאפשרו להם להתגייס לקרבי, מתלווה לחרדה הרגילה לשלום הבנים במהלך כל השירות. אבל במקרים של אסון ואפילו פציעה, האשמה והחרטה של ההורים נשארות לכל החיים.

"אלה רגשות מאוד קשים", מסבירה סוזי קגן. "בכל מקרה שאדם נהרג, הקרובים שלו חווים סוג של אשמה ממילא, על אחת כמה וכמה כשנהרג ילד, וההורה אומר לעצמו 'למה לא אמרתי לו ככה, ולמה שלחתי אותו ככה'. וכשההורה יודע שהוא חתם על גזר הדין במו ידיו, זו תחושה שאי אפשר לתאר.

סוזי קגן (צילום: אולפני צילום A&B גבעת שמואל)
סוזי קגן (צילום: אולפני צילום A&B גבעת שמואל)

"טיפלתי במשפחה שבה היו חילוקי דעות בין ההורים בנושא הגיוס, כשהאבא סירב לחתום, ואילו האמא שכנעה אותו לחתום. אבל אז הילד נפצע קשה ועבר תקופת שיקום קשה, שבה היה עליו ללמוד לדבר מחדש וללכת מחדש. לאורך כל הדרך האבא האשים את האמא, וטען כי היא האחראית לכל זה בגלל שהיא חתמה. שני ההורים היו במצוקה כמובן, אבל החתימה הזו הרסה את היחסים ביניהם וריסקה את הנפש של האם".

את רגע החתימה וההחלטה הקשה ביטאה מרים פרץ, האם שאיבדה את שני בניה בשירות בצה"ל. בראיון לרפי רשף, לאחר מותו של בן יגאל, פרץ שסיפרה בדמעות על ההחלטה שלה לחתום לבנה השני להמשיך בשירותו הקרבי.

"הגענו לשם בבכי, וכשנתנו לי את העט, רעדתי. ואני זוכרת את רגע החתימה. פעם אחת אני רוצה לכתוב, ופעם אחת אני מורידה את היד, ובסוף חתמתי".

על התקופה של אחרי נפילת בנה השני סיפרה פרץ: "התייסרתי, כן, האשמתי את עצמי. ואני רוצה לומר לך, לא רק ההורה שחותם, גם הורה שלא חותם שואל את עצמו המון שאלות – אולי חינכתי את הילד שלי יותר מדי לאהבת הארץ הזאת? אולי האצתי בו? אולי אמרתי לו – תגשים את חלומותיך?"

ד"ר קגן, האם לדעתך הצבא צריך להשאיר את ההחלטה בידי ההורים?
"אם הצבא רוצה לעזור, הוא צריך להחליט ולא להשאיר להורים את הברירה. אז או שתגייסו את כולם, או שלא. בעצם החתימה הצבא דן את ההורים לחיות לנצח עם אשמה נוראית. עדיף שההורים יכעסו על הצבא שלקח להם את הילדים ולא על עצמם, ועדיף שהילדים יכעסו על הצבא שלא גייס אותם, מאשר על ההורים".

האם התחושה הזו ייחודית להורים לבנים יחידים? אם היו מאפשרים לכל הורה לחתום על שירות קרבי לכל הילדים שלהם, הדילמות האלה היו מתפוגגות?
"ממש לא. זה לא משנה כמה ילדים יש לך. אף הורה לא יקל ראש בחתימה כזו. את ההורים האחרים פשוט לא שואלים".

בצה"ל טרם התייחסו לסוגיה.

עוד 1,982 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 7 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ח"כ ניצן הורוביץ: "הסיפוח הוא פשע מלחמה"

לפיד: "אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין" ● דיווח: נתניהו וגנץ הסכימו על הקמת פורום שרים מצומצם לעניינים מדיניים-בטחוניים רגישים ● ח"כ ג'בארין: "קורא לשר אוחנה להפסיק את המדיניות הגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית"

22:47 עריכה

השר רפי פרץ: "כשהשמאל הצוני נמחק ומאבק את השפיות הוא מאבד את דגלי האויב. עצוב שזה מה שנהיה מהשמאל בישראל".

22:40 עריכה

ח"כ מיקי זוהר (ליכוד): "תמונה מההפגנה היום בתל אביב. דגלי פלסטין וקריאות נגד מדינת ישראל. כפי הנראה מדובר בחבורת אנשים מנותקים מהמציאות, מלאים בשאננות יתר שהביאה עלינו את אסון אוסלו וההתנתקות. בע״ה נמשיך לפעול למען ארץ ישראל וריבונותה בכל הכוח ובמלוא העוצמה".

22:33 עריכה

בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו על ההפגנה: "החברים של ימינה מפגינים נגד החלת הריבונות".

22:28 עריכה

ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) על ההפגנה בכיכר רבין: "יש כאן גיס חמישי שמייחל המהומות בארה"ב יגיעו לכאן. לא מפתיע שרבים מהם נמצאים בהפגנה בתל אביב שנראית כמו הפגנה עזתית ולא של ישראל מודאגים".

22:02 עריכה

ח"כ משה בוגי יעלון (יש עתיד-תלם): "ספין 'הסיפוח' גם נועד להסיט את תשומת הלב מחקיקה דרקונית שהופכת את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה".

 

22:01 עריכה

ח"כ מרב מיכאלי (העבודה) מההפגנה נגד הסיפוח: "אני כאן בשביל להגיד – לא נוותר. זה אפשרי. הגעתי הערב להפגנה נגד הסיפוח בשם כל חברות וחברי…ומיליון וחצי שהצביעו לגנץ שהבטיח אלטרנטיבה לנתניהו".

20:48 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ החליטו להקים פורום מצומצם בו יתקיימו הדיונים המדיניים והבטחוניים הרגישים בנושאים כמו תוכנית הסיפוח או הגראין האיראני – כך דיווח ברק רביד בחדשות 13.

לדברי הבכירים עמם שוחח, הסיבה לכך היא העובדה שבפורום של 20 שרים לא ניתן לנהל דיון רגיש ולא כל שכן לקבל החלטות. ההערכה היא כי בפורום החדש יהיו שמונה שרים, עם חלוקה שווה בין שני הגושים בממשלה.

20:18 עריכה

יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ בהפגנה נגד הסיפוח: "הסיפוח הוא פשע מלחמה. פשע נגד השלום, פשע נגד הדמוקרטיה, פשע שיעלה לנו בדם. תאוות כוח משיחית מכאן התלכדה עם חזיונות משיחיים משם, המתנחלים מצאו את האוונגליסטים, וההזיות האלה ממיטות עלינו אסון, על כולנו – יהודים וערבים".

20:18 עריכה

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה בהפגנה בכיכר רבין נגד תכנית הסיפוח כי אפשר לעצור את זה.

"ביחד ערבים ויהודים עוד נביא את השלום והדמוקרטיה", אמר בהקלטה ח"כ עודה מהבידוד לאחר שח"כ סמי אבו שחאדה ממפלגתו נדבק בקורונה. "יש פה קהל מגוון ולא תמיד נסכים על הכול אבל נסכים על העיקר. אם לא, נאבק ביחד להסכים לחוד".

19:46 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הערב ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 התייחס לפגישה שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו תמיד מתנהגים באופן מכבד. הפגישה שלנו עסקה רק בענייני ביטחון". 

לפיד התייחס לשבועות הראשונים של הממשלה: "אנחנו שלושה שבועות מאז שהממשלה הזאת הוקמה. ההחלטות היחידות שהם עשו זה להקים משרדים מיותרים עם שרים מיותרים, חוק נורבגי, עוד ג'ובים, עוד לשכות, עוד נהגים. זה הדבר היחיד שהם עשו".

"לכחול לבן אין שום יכולת לעצור שום דבר שהם הבטיחו שהם יעצרו. ההודעות שלהם רפויות. הם שם כדי להלבין את ההתקפה על מערכת המשפט. הם שם כי הם פחדו וכדי לייצר משרדים לכולם במצב של משבר חמור", הוסיף.

על תוכנית הסיפוח אמר: "הודעתי שאני תומך בה, אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין. אין מפות, האמריקאים עסוקים גם במהומות שלהם וגם בקורונה. רק לפני יומיים צה"ל התחיל להיערך. נתניהו כמו נתניהו הבין שהקורונה והשיח על הקריסה הכלכלית לא טוב לו – והבין שאם ידברו על הסיפוח מצבו יהיה טוב".

"זו לא ממשלת אחדות, לא תהיה רוטציה. הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה כי היא לא עוזרת לאזרחים ולעסקים הקטנים. והיא לא מוסרית. קורה פה משהו חמור".

19:32 עריכה

כאלף בני אדם מפגינים כעת בכיכר רבין בתל אביב נגד כוונת הממשלה לספח את שטחי יו"ש, זאת לאחר שהמשטרה חזרה בה אמש מהאיסור לקיים את ההפגנה בטענה שהיא נוגדת את תקנות הקורונה.

19:14 עריכה

ח"כ עאידה תומא-סלימאן נמצאת בבידוד ולכן לא תוכל להגיע להפגנה שמתוכננת הערב בכיכר רבין בתל אביב נגד תוכנית טראמפ: "יושבת בבידוד ומחכה לשידור ישיר מכיכר רבין לצפות באלפי היהודים והערבים אשר ינהרו להפגין נגד הכיבוש והסיפוח".

16:02 עריכה

הערב ב-19:00 תתקיים הפגנה בכיכר רבין שבתל אביב נגד סיפוח יהודה ושומרון.

15:58 עריכה

שר הכלכלה עמיר פרץ על מעגל האבטלה: "המבחן המשמעותי של הממשלה הינו ההיערכות לחגי תשרי שיכולים להפוך לימים נוראים עבור מאות אלפי אזרחים שא ישובו לעבודה. מצב שעלול לקבע תרבות של אבטלה שהיא מחלה מסוכנת כלכלית וחברתית. חייבים לאמץ את המודל הגרמני במשק הישראלי, דבר שיאפשר להחזיר עד כ-50%  מהמובטלים לעבודה".

15:54 עריכה

בעקבות הרצח המשולש היום בלוד, תקף ח"כ יוסף ג׳בארין (הרשימה המשותפת) בחריפות את חוסר האונים של המשטרה והממשלה: "הרצח המחריד בלוד שוב חושף את המחדל של רשויות אכיפת החוק בהתמודדות עם תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. העבריינים מרגישים שיש להם יד חופשית לפעול, כל עוד קורבנותיהם הם ערבים. הגיע הזמן לסיים את 'האוטונומיה' של גורמי הפשיעה בחברה הערבית. אני קורא לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה להפסיק את המדיניות השערורייתית והגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית".

15:52 עריכה

מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, מתריע בשיחות סגורות: "אנחנו בהתפרצות שהיקפה לא ידוע".

לחדשות 12 אמר: "אני לא חושב שצריך להיות גל שני בישראל אם נתנהל נכון, אבל אנחנו בעלייה בתחלואה והיא מובהקת, אמיתית ומוחשית וייקח זמן עד שנבין את מלוא היקפה".

עוד 16 עדכונים

הקהילה היהודית במדינות בריה"מ לשעבר הכריזה על מבצע שאפתני: טאבלט לכל קשיש ● זאת, לאחר שמבוגרים רבים נותקו מהעולם החיצון בעקבות מגבלות הקורונה ● בינתיים גויסו תרומות לארבעה מכשירים בלבד, אך אחד מהם עומד לשנות את חייה של אירינה, החולמת לשוחח באמצעותו עם חברתה, שעלתה לארץ ● "היינו כמו אחיות, אבל אני לא יכולה לדבר איתה יותר, בגלל שיקר לי מדי להתקשר אליה"

עוד 941 מילים

פרויקט צילומים "זה יותר קשה מהפיגוע במגדלי התאומים"

הצלם ג'ונתן אלפיירי יצא למסע לתוככי בית לוויות יהודי בניו יורק, שם, למרבה הצער, הובילה הקורונה לפריחה בעבודה ● דומיניק קרלה, מנהל בית הלוויות גוטרמן, אומר שלא ראה מספר כזה של מתים ב-30 שנות הקריירה שלו – והוא מעולם לא רצה לראות ● תיעוד מיוחד

עוד 343 מילים ו-1 תגובות

בירושלים הסטטוס קוו מתערער ● בדמשק נערך קונצרט היסטורי ● בוושינגטון מאיימים על אסד ● במצרים סוחרים במסכות משומשות ● בלוב מכנים את ברק אובמה "עבד" ו"טיפש" ● ואיזה אירוע נורא קרה בעיראק ביוני 1941 ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 917 מילים

לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, אפילו כיצד נרכוש אוכל

עכשיו, כשהעניינים כנראה מתחילים לחזור למסלולם, אפשר לבחון את מה שעברנו. אז איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת.

הקורונה הכתה בנו כמו הודעה של מרצה על שיעור השלמה ביום שישי. צפוי, אבל אף אחד לא תכנן לקחת בזה חלק עד שהוא הודיע על נוכחות חובה, או במקרה שלנו בידוד.

איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת

זה קרה ממש בתחילתו של סמסטר ב', אני זוכרת את המרצה מדברת איתנו על תוכנה בשם “zoom”, ושרוב הסיכויים נעבור ללמוד למידה מקוונת, מהבית. בהתחלה שמחתי, איזה כיף, נלמד מהמיטה, לא נצטרך להתעורר מוקדם יותר או לבשל מראש או ללבוש בגדים אמיתיים שהם לא פיג'מה.

אך עד מהרה מאוד החלום הפך לסיוט.

העומס הלימודי גדל בטענה ש"גם ככה אנחנו לא עושים כלום", לפתע סילבוסים שלמים השתנו והתהפכו, נוספו מטלות רבות, הדרישות עלו. וללמוד במיטה זה לא באמת נוח אז אין ברירה, את יושבת על כיסא מול מסך 12 שעות ביממה.

ההבנה העמוקה שישראל היא כנראה לא אומת הייטק גדולה כי בכל זאת כל שיעור השאלה הכי נפוצה הייתה "שומעים אותי?".

דברים שנקלטו במצלמות וידאו שאולי היה עדיף שלא היינו רואים. התמודדות עם קריוקי בעשר בבוקר של השכנים.

ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה או ימי הסטודנט אלא על הודעת היציאה לחל"ת. קחו לנו את הקפה, את הסיגריות, את החומוס בבניין רפואה, אבל אל תקחו לנו את הפרנסה.
הקושי הכלכלי בתקופה זו הביא אותי ואת חבריי  לספסל הלימודים לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים.

שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה. קחו לנו את הקפה, את החומוס בבניין רפואה, אבל לא את הפרנסה. זה הביא אותנו לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים

חלקנו לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, או אפילו כיצד נרכוש אוכל. בעקבות כך לא הייתה ברירה מלבד לחזור לגור אצל ההורים. ענין שיש לו השלכות משלו, הן רגשיות, הן נפשיות והן פיזיות.

בנוסף, רוב גדול של הסטודנטים מסתמכים על מלגות שבוטלו או לא המשיכו להתקיים במתכונת רגילה עקב המציאות החדשה.

הדבר היחידי שקצת נתן לי אוויר לנשימה זו המלגה שקיבלתי מקרן אייסף, אבל לצערי זה לא מספיק. אני ממש מקווה שהמדינה תבין שציבור שלם של סטודנטים נמצא בבעיה קשה, ויוכלו לסייע לנו כדי שלא נאלץ חלילה לנשור מהלימודים.

לסיכום, אינני יודעת מה יותר גרוע: גל החום המכה בנו, המצב הכלכלי של הסטודנטים, ריבוי השרים בממשלה או העובדה שתקופת המבחנים ממש קרובה. אבל מה שאני כן יודעת זה שרובנו מבינים שהסמסטר הזה די אבוד. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בהקשר ללמידה מקוונת ודווקא כסטודנטית לחינוך אני מבינה כמה הוראה טכנולוגית היא העתיד.

עדן בן אור לומדת לתואר דו-חוגי בחינוך שנה ב', ותרבות צרפת וצרפתית שנה א', באוניברסיטת תל-אביב,  מלגאית קרן אייסף

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 439 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הדילמה של הקהילה היהודית בעיר הבוערת

הקהילה היהודית במיניאפוליס - שם החלו המהומות בארצות הברית, בעקבות הריגת ג'ורג' פלויד בידי שוטר - חצויה ● מצד אחד, חברי הקהילה נחושים להגיש עזרה לעיר הבוערת ● מצד שני, הם חוששים להפוך בעצמם למטרה

עוד 654 מילים

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 22 עדכונים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים ו-1 תגובות

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה