האם משה בר סימן טוב הצטיין או נכשל? תלוי את מי שואלים

מערכת הבריאות נפרדת מברסי ברגשות מעורבים

אפקט הקורונה חמש שנות כהונתו של בר סימן טוב התנהלו באווירה סוערת, מאז שהוצנח לתפקיד מנכ״ל משרד הבריאות, בגיל 39 ● אבל הקורונה הפכה אותו לסלב ● רופאים, בכירים במשרד הבריאות ואקטיביסטים בתחום מציגים אותו כרפורמטור שהפסיק קומבינות, שחיתויות ובזבוזים ושיפר את היחס לחולים ● אחרים לא מבינים מה עשה בתוספת של 30% לתקציב המערכת, ומצביעים על המצב בשטח שלא השתנה

משה בר סימן טוב (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
משה בר סימן טוב

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, פורש מתפקידו תחת אור זרקורים שמעולם לא זרח חזק כך על פקיד ממשלה. הקורונה הפכה את ברסי לסלב ממש, אחרי שניהל את חייהם של 9 מיליון אזרחים והתארח בסלון הווירטואלי שלהם באופן יומיומי במשך חודשיים. כמעט לכל ישראלי יש דעה עליו, מהערצה עיוורת ועד טינה עזה – על אף שרובנו נחשפנו להתנהלותו רק במשבר הקורונה.

אך למעשה, כל חמש שנות כהונתו של בר סימן טוב התנהלו באווירה סוערת, מאז שהוצנח לתפקיד בגיל 39 – ללא תואר רלוונטי או השכלה רפואית – ממשרד האוצר, שבו שימש שבע שנים כרפרנט הבריאות ונחשב ל"אויב מערכת הבריאות".

עם כניסתו לתפקיד פיזר הצהרות והבטחות מהפכניות, והזהיר מפני "צונמי בריאותי" אם דברים לא ישתנו, כך ש"המערכת תשתנה ותהיה עם הפנים לחולה". הממשלה גיבתה אותו, ותקציב משרד הבריאות גדל בזמן כהונתו בכ-65%. אך ההסתדרות הרפואית הכינה לו קבלת פנים עוינת והיא ממשיכה לנטור לו עד היום.

שנות כהונתו של בר סימן טוב התנהלו באווירה סוערת, מאז שהוצנח לתפקיד בגיל 39 – ללא תואר רלוונטי או השכלה רפואית – ממשרד האוצר, שבו שימש שבע שנים כרפרנט הבריאות ונחשב ל"אויב מערכת הבריאות"

אם חוזרים לינואר 2019 ובודקים האם בס"ט קיים את הבטחותיו ואת הציפיות שעורר עד פרוץ משבר הקורונה מקבלים תשובות שונות – תלוי את מי שואלים.

במערכת הבריאות יש מי שמציגים אותו כמנהל בחסד שחולל שיפורים גדולים, ויש שטוענים כי דבר לא השתנה, וכי תוספות התקציב לא מורגשות בשטח. יש מי שטוען שבס"ט הוכיח שכלכלן אינו יכול לנהל רופאים ואחים, ויש מי שטוען שהוא הוכיח בדיוק את ההפך, ושרופאים עוינים אותו בגלל שסתם פרצות שחלקם נהנו מהן.

משה בר סימן טוב ובנימין נתניהו, ארכיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)
משה בר סימן טוב ובנימין נתניהו, ארכיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)

"המצב בשטח רק נעשה עוד יותר נורא"

ערב כניסתו של בס״ט לתפקיד ב-2014, עמד תקציב משרד הבריאות על 28.9 מיליארד שקל, נוסף על הכנסות של כ-14.5 מיליארד שקל ממס הבריאות. ב-2019 הגיע התקציב לכ-42.5 מיליארד שקל, נוסף על כ-17 מיליארד שקל ממס בריאות. תקציבה הכולל של המערכת גדל, איפה, מכ-43 מיליארד לכ-60 מיליארד שקל – עלייה של כ-29%, כמעט כפול מהגידול בתקציב המדינה, וקרוב לפי 3 מהגידול באוכלוסייה.

למרות זאת, כותרות המהדורות ואתרי החדשות זועקות שמערכת הבריאות בישראל "נמצאת בקריסה", "רזה", "מורעבת" ו"מתמוטטת" – וזה גם הרושם שמקבלים החולים והעובדים שמתמודדים עם המציאות בשטח.

מדי חורף מטופלים מצטופפים במחלקות מפוצצות עם 200% תפוסה; קשישים מאושפזים במסדרונות; חולים ממתינים חודשים שלמים לבדיקות חיוניות; מספר האחים והאחיות לנפש בישראל ומספר מיטות האשפוז לנפש הם מהנמוכים בעולם המפותח; המתמחים מוחים על תנאי עבודה בלתי אפשריים; ומגפת הקורונה חשפה מחסור בטכנאי מכונות הנשמה ובציוד בסיסי כמו מסיכות הגנה.

מי שעוקב באופן קבוע אחרי מצב המערכת הוא המיזם "מכתבים לבריאות", שהוקם ב-2013. מפעיליו מפרסמים תלונות של מטופלים ואנשי צוות – רובן בעילום שם – ושולחים אותן לאנשי ציבור, כולל שר הבריאות ומנכ"ל משרדו. מהמכתבים עולה תמונה קשה של הזנחה, בעיקר בבתי החולים.

הילה בניוביץ'-הופמן, יוזמת ומפעילת המיזם, טוענת כי מעולם לא קיבלה מענה לפניות מלשכת בס"ט או מלשכת השר יעקב ליצמן, פרט ל"תודה, הנושא בטיפול".

"המצב לא השתנה לטובה בחמש השנים האחרונות, חד-משמעית לא", אומרת  לי בניוביץ'-הופמן, "להפך, המערכת הגיעה לקריסה ממש. יותר מדי חולים, ופחות מדי אנשי צוות שצריכים להסביר להם, שאין מספיק מיטות ושאין מספיק בדיקות, ולכן הם יצטרכו לחכות שבועות. וכל זה לפני ובלי קשר לקורונה.

"המצב לא השתנה לטובה בחמש השנים האחרונות, חד-משמעית לא. להפך, המערכת הגיעה לקריסה ממש. יותר מדי חולים, ופחות מדי אנשי צוות שצריכים להסביר להם שאין מספיק מיטות ושאין מספיק בדיקות"

"רופא כתב לנו שהגיעו לחדר המיון שלושה אנשים במצב חירום במשמרת שלו – אישה עם קשיי נשימה, גבר שסבל מפרכוסים ונוסע שנפגע בתאונת דרכים. הוא ניסה להזעיק רופא נוסף מהבית, אבל לא הצליח, והיה צריך לבחור את מי להציל. כך נראית מערכת בקריסה, לא מערכת בשיפור".

מספר הרופאים בישראל לא נמוך בהשוואה בינלאומית, ויש במערכת הבריאות מי שטוען שהרופאים הבכירים מפילים את כל העבודה על המתמחים ונמצאים במרפאות הפרטיות שלהם או בבית. הייתכן שאותו רופא לא הצליח להזעיק עזרה כי הרופא הבכיר יותר פשוט לא רצה לבוא?

"אני לא יודעת. ככלל, בישראל אין מחסור ברופאים, אלא מחסור אקוטי בתקנים, כולל של רופאים. יש מתמחים מובטלים שמחכים חודשים שייקחו אותם לעבוד, ולעומתם מתמחים שעובדים במשמרות בלתי אפשריות. התקנים הרי לא גדלו ביחס לגודל האוכלוסייה מאז שנות ה-70, אז זה לא ברור שכל האנשים הנפלאים שעושים את העבודה לא יכולים לתפקד בצורה כזאת?"

הילה בניוביץ-הופמן, יוזמת מיזם מכתבים לבריאות (צילום: באדיבות המרואיין)
הילה בניוביץ'-הופמן (צילום: באדיבות המרואיינת)

משרד הבריאות קיבל תוספות תקציב גדולות. במעקב שלך לא נתקלת בתוצאות חיוביות של דברים שנעשו בכסף הזה?

"לא. אני יודעת שהוסיפו כסף על כל מיני דברים, נניח ציוד, ויכול להיות שחלקם כן משפרים את המצב. אבל התקנים הם העיקר. בסוף, אם חסרים אנשי מקצוע אי אפשר לטפל יותר טוב בפציינט. אם קנו אלפי מכונות הנשמה הן לא יצילו את חולי קורונה כשאין מספיק רופאים וטכנאים שיפעילו אותן".

"אני חושבת שבס"ט בא בגישה שהוספת תקנים זה לא טוב, ואולי גם הופעלו עליו לחצים כאלה מהאוצר. הם חוששים שאם יוסיפו תקנים לאחיות, מחר הגננות ירצו תוספות כוח אדם ומחרתיים הנהגים. הממשלה לא רוצה את כאב הראש הזה, וגם כשהיא מוסיפה תקציב היא מעדיפה לא להוציא אותו על כוח אדם".

איך את מסבירה את העובדה שתוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, ושבעולם מרעיפים שבחים על ההתמודדות הישראלית עם הקורונה?

"הרופאים ואנשי הצוות הם מקצועיים ומסורים ביותר והם עושים עבודה מעולה למרות הצורה שהמערכת מנוהלת. אני גם לא בטוחה שההצלחה בהתמודדות עם הקורונה לא נעשתה במחיר של ביטול בדיקות וטיפולים שפגע קשה בחולים בתחומים אחרים".

משה בר סימן טוב, יעקב ליצמן ובנימין נתניהו במסיבת עיתונאים ב-11 במרץ (צילום: פלאש 90)
משה בר סימן טוב, יעקב ליצמן ובנימין נתניהו במסיבת עיתונאים ב-11 במרץ (צילום: פלאש 90)

גם רופאים בכירים מתוך מערכת הבריאות טוענים שאינם מרגישים את תוספות התקציב שקיבל משרד הבריאות בזמן כהונתו של בס"ט. "אני לא ראיתי שום שיפור במצב. לא בתקנים ולא בדברים אחרים", אומרת פרופסור תמי שוחט, רופאה ששימשה עד לפני כשנה כמנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלמ"ב).

"להפך", מוסיפה שוחט, "יותר ויותר מהתקציב שלנו הפך בתקופה של בר סימן טוב מ'כסף קשה' של תקציבים קבועים למחקרים ולפרויקטים ולהעסקת עובדים קבועים ל'כסף רך' – תקציבים זמניים לפי פרויקט והעסקת עובדים זמניים.

״אני לא בטוחה שההצלחה בהתמודדות עם מגפת הקורונה לא נעשתה במחיר של ביטול בדיקות וטיפולים שפגע קשה בחולים בתחומים אחרים"

"גם המעבדות הוזנחו וקוצצו תקנים של לבורנטים, שהעסקתם עברה מהעסקה ישירה וקבועה לצורות העסקה 'גמישות', כלומר גרועות. אנשים במגזר הציבורי בתפקידים כמו חוקרים, לבורנטים או אחיות עובדים במשכורות לא גבוהות, ואם אתה רוצה אנשים טובים אתה צריך להעסיק אותם לפחות בתנאי יציבות.

"מה שכן קרה בתקופה שלו זה הוספה של דרגים ניהוליים. מעליי נוסף מנהל בדרג גבוה יותר, וזה סרבל וסיבך את התקשורת הפנים-ארגונית מסביבי".

המלמ"ב עושה עבודה חשובה בהתוויית דרכי התמודדות עם מחלות, ומשמש בעצם כמודיעין של משרד הבריאות. האם לדעתך בס"ט לא מבין את החשיבות שלו?

"בר סימן טוב הוא מנהל מוכשר ואדם אינטליגנטי מאוד עם יכולת למידה גבוהה, הוא תופס דברים ומבין דברים היטב. אבל העובדה שהוא לא רופא מכשילה אותו וגורמת לו לעשות טעויות בסדרי העדיפויות ונזקים.

"בר סימן טוב הוא מנהל מוכשר ואדם אינטליגנטי מאוד עם יכולת למידה גבוהה, הוא תופס דברים ומבין דברים היטב. אבל העובדה שהוא לא רופא מכשילה אותו וגורמת לו לעשות טעויות בסדרי העדיפויות ונזקים"

"בריאות היא עניין מורכב, מערכת הבריאות של מדינה היא מורכבת ביותר, וגם לאדם שאינו רופא ושצמח במערכת לוקח זמן להבין אותה. ברסי היה צריך ללמוד הכול מההתחלה, והתקשה להבין דברים שהם חלק מהידע המקצועי הרפואי.

"הייתה לו בעיה של תקשורת עם רופאים, בגלל הקושי להבין את צורת החשיבה שלנו, וגם בגלל שהוא ידע שאנחנו יודעים שהוא לא מבין דברים, וזה יצר אי-הבנות וחוסר אמון. לכן, אני חושבת שלתת לו לנהל עולם של רופאים הייתה טעות. יכול להיות שאם הוא לא היה בחור כל כך מוכשר, זה היה עוד יותר גרוע.

"אני  חושבת שהעובדה שבר סימן טוב לא רופא השפיעה לרעה גם בקורונה. הוא נמצא כל הזמן בחרדה מזה, שכל טעות שהוא יעשה יגידו, 'אה, זה בגלל שהוא לא רופא'. התוצאה הייתה שהוא הקשיב לאנשי המקצוע הכי קיצוניים ולא לעמדות שקולות יותר, והלך על המדיניות הכי פשוטה וקיצונית והרסנית, למגר את הנגיף בכל מחיר, ולעזאזל הסבל והפגיעה באנשים בדרך. הכי פשוט לסגור אנשים בבית".

יש פחות תקנים ופחות שירות לציבור

גם ד"ר חגי לוין, אפידמיולוג מהדסה ויו"ר ארגון רופאי בריאות הציבור, טוען שתוספות התקציב שקיבל המשרד בתקופת בס"ט טוב לא באמת יועילו לבריאות.

"התקציב גדל, אבל הדברים שהכי חשובים לבריאות הציבור הוזנחו ולא טופחו", אומר לוין. "משרד הבריאות הוא לא רק משרד הרפואה. כל התחומים שהם לא רפואה פרופר הוזנחו וקוצצו. בטיפות החלב למשל, יש פחות תקנים, ופחות שירות לציבור מאשר לפני 5 שנים. שירותי הבריאות בבתי הספר כמעט נעלמו. ההשקעה ברפואה מונעת הוזנחה. הפסיכיאטריה הופקרה לגמרי.

ד"ר חגי לוין, מזכיר ארגון רופאי בריאות הציבור (צילום: האוניברסיטה העברית)
ד"ר חגי לוין, מזכיר ארגון רופאי בריאות הציבור (צילום: האוניברסיטה העברית)

"בר סימן טוב הזניח את התפקיד של משרד הבריאות כרגולטור. פיקוח על מזון, על עסקים, מניעת עישון במקומות ציבוריים. 8,000 אנשים בשנה מתים בישראל מעישון, משרד הבריאות אמור לראות בצמצום העישון מטרה אסטרטגית לא פחות ממיגור הקורונה ולהקדיש לכך משאבים, והמשאבים לכך לא גדלו".

"לרשויות המקומיות יש בעיה לעבוד מול עסקים והן צריכות עזרה ממשרד הבריאות, אבל היא לא שם. אם מחליטים להקים מזבלה או משרפה, לא שומעים את עמדת משרד הבריאות על העניין. והיו דברים כמו פיקוח על פרסומות של חברות סיגריות שבר סימן טוב ממש התנגד לו".

"בר סימן טוב הזניח את התפקיד של משרד הבריאות כרגולטור. פיקוח על מזון, על עסקים, מניעת עישון במקומות ציבוריים. 8,000 אנשים בשנה מתים בישראל מעישון, משרד הבריאות אמור לראות בצמצום העישון מטרה"

"כולם שונאים את הביורוקרטיה ושונאים שאומרים להם מה לעשות, והדיבורים של נתניהו, למשל, נגד הביורוקרטיה מלבים את הסנטימנט הזה. אבל כשמגיע אירוע כמו הקורונה נזכרים פתאום שהביורוקרטיה והרגולציה מצילים חיים. שהפקח של משרד הבריאות אמור לדאוג שהילד לא ישחק בצעצוע מסוכן ושלא תאכלו אוכל מורעל. וכל הפונקציות האלה הוזנחו".

אז לאן הלכו תוספות התקציב?

"אני באמת לא יודע. ניסינו להבין את מבנה התקציב של משרד הבריאות והוא כל כך לא שקוף, הכל כל כך מפוזר על תתי-תקציבים עם שמות לא מובנים ותנועה לא מובנת ביניהם שקשה להבין איך הכסף מתחלק".

ההצגה "החולה המדומה" בבימוי אילן רונן, תיאטרון הבימה, 2019 (צילום: סבטלנה ברגר)
סצנה מתוך ההצגה "החולה המדומה" בבימוי אילן רונן, תאטרון הבימה, 2019 (צילום: סבטלנה ברגר)

"השקיע בחוויה של המטופל"

פקיד בכיר במשרד הבריאות ניסה להסביר לאן הגיעו תוספות התקציב שקיבל המשרד ב-5 השנים האחרונות: "ברסי לא עשה הגדלות רוחביות של כוח אדם. הוא לא מאמין בזה. הכי קל היה לו לבוא ולהגיד, הוספנו המון תקנים. זה מצטלם מצוין, היינו נראים יותר טוב בגרפים של ה-OECD, הוועדים היו מרוצים.

"אבל האמת שיש אבטלה סמויה במקומות מסוימים, בעיקר של רופאים בכירים שלפעמים כלל לא מגיעים למשמרות, ועומס במקומות אחרים, וברסי הלך עם פינצטה והוסיף איפה שבאמת צריך. לא הוסיף מספיק, כי התוספות לא הספיקו, כי המערכת הורעבה שנים, אבל הוסיף במקומות הקריטיים והכי חשובים לחולה.

"במיון, למשל, הוסיפו תקני אחיות וגם דאגו לעקוב ולמדוד בשיטות שהוא הביא מהאוצר ומהחשיבה הניהולית שלו. זה מקצר את הזמנים שאנשים מתייבשים בהמתנה במיון. מודדים ועוקבים כמה זמן עובר עד שהחולה רואה אחות ורואה רופא והזמנים התקצרו דרמטית. הביאו למיון רופאים לטיפול במקרי חירום נפוצים, כמו שבץ, למשל, שיהיה מי שיטפל בזה בזמן אמת. זה מציל חיים. הוא השקיע במעקב אחרי זיהומים בבתי חולים, שזו אחת הסיבות הכי נפוצות למוות.

"הוסיפו מכשירי MRI, וכבר לא צריך לחכות חצי שנה ל-MRI. שיפצו בתי חולים פסיכיאטריים. זה נשמע רע, משקיעים בשיפוץ מבנים, אבל יש פגועי נפש שזה הבית שלהם וזה לא טוב להם לחיות במבנים הרוסים ומכוערים. התחילו לשים לב בכלל מה קורה בפריפריה, במגזר הערבי, השקיעו שם משאבים. הוא נכנס לפרטים הקטנים, לרזולוציות גבוהות כדי למצוא איפה באמת צריך להשקיע.

"הדבר העיקרי שברסי עשה, שבגללו אני חושב שבאמת טוב שהביאו אותו עם כל הבעיות, זה העבודה על חוויית המטופל. הוא הכניס לכאן בכלל את המושג הזה, והוא הכניס לראש של הצוותים איך לדבר לחולים. את המשמעות של חוק זכויות החולה ושצריך להסביר לחולה את המצב שלו ולא לדבר אליו מעל לראש בהוראות. וזה גם כסף, זה קורסים וסדנאות והדרכות. אני מנחש שכמטופל שמים לב לשינוי בגישה של מערכת הבריאות לחולה – וזה ברסי, וזה גם עלה כסף".

"הדבר העיקרי שברסי עשה, שבגללו אני חושב שבאמת טוב שהביאו אותו עם כל הבעיות, זה העבודה על חוויית המטופל. הוא הכניס לכאן את המושג הזה,את המשמעות של חוק זכויות החולה ושצריך להסביר לחולה את המצב שלו"

אכן שמתי לב לזה. אבל זה כסף קטן לעומת ההשקעה בגיוס מאסות של אנשי צוות, מיטות, מתמחים, הדברים הגדולים והפשוטים. זה חשוב שרופאים יכבדו אותנו, אבל אם לאחות יש 20 מטופלים בו זמנית היא לא תתייחס טוב לחולה גם אם היא תעבור 50 הכשרות יקרות. למה הוא כמעט לא גייס אחיות?

"בנקודה הזאת הביקורת מוצדקת. הוא בכל זאת פקיד אוצר שיש לו אנטי מובנה להוספה רוחבית של תקנים".

משה בר סימן טוב מתחסן מפני שפעת, אוקטובר 2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
משה בר סימן טוב מתחסן מפני שפעת, אוקטובר 2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

"הפסיק את הקומבינות של הרפואה הפרטית"

כדי להבין כיצד התחלקו תוספות התקציב, נעזרנו בניתוח שהכין עבורנו ארגון הסדנא לידע ציבורי, שבדק את השינויים בחלוקת התקציבים הפנימית במשרד הבריאות. מהניתוח עולה כי מתוך תוספות של 15.5 מיליארד שקל שקיבל המשרד בשש השנים האחרונות, תקציב המנהלה גדל בחצי מיליארד שקל. בתי החולים הממשלתיים קיבלו תוספות תקציב של כשלושה מיליארד שקל בלבד, מכ-20 מיליארד לכ-23 מיליארד שקל בשנה. "כשמביאים בחשבון את גידול האוכלוסייה, זה ממש מעט", אומרת מרי לויצקר, מנהלת קשרי ממשל וקהילה בסדנא.

זה יכול להסביר את מצוקת כוח האדם, מיטות האשפוז והציוד בבתי החולים?

"כן. אני לא יכולה לקבוע את זה בוודאות, כי אני רואה תקציבים במקרו ולא פירוט הוצאות במיקרו, וגם התקציבים כתובים בצורה מסובכת, אבל יש אפשרות כזאת.

"לבתי החולים יש ארבעה מקורות תקציב – התקציב הציבורי, התקבולים שהם מקבלים מקופות החולים, תשלומים פרטיים ותרומות. אבל התקציב הציבורי הוא החלק הקשיח שממנו נגזרים השכר והציוד הבסיסי".

רוב מוחלט של תוספות התקציב, 11 מיליארד שקל, הוקדש להגדלת סל הבריאות. "סל הבריאות הוא למעשה התקציב של קופות החולים שמשלים את מה שאנחנו משלמים בביטוח הבריאות, כך שמדובר בפועל בעיקר בגידול בתקציב קופות החולים", מסבירה לויצקר, "למעשה, תקציב קופות החולים גדל ב-58%".

העובדה שבר סימן טוב השקיע את מרבית הכסף בקופות החולים ולא בבתי החולים, משפיעה על התנהלות מערכת הבריאות לרעת בתי החולים. עם זאת חלק ניכר מהתקציבים שהופנו לקופות הגיע בסיכומו של דבר גם לבתי החולים ושיפר את מצבם.

"זה שהגדילו את סל הבריאות ולא את תקציבי בתי החולים לא אומר שהשקיעו רק בקופות והזניחו את בתי החולים", מדגישה לויצקר, "קודם כל, חלק מהכסף הזה הלך ל-14 בתי החולים של קופת חולים כללית. שנית, קופות החולים מממנות חלק גדול מהפעילות השוטפת של בתי החולים בגלל ההתחייבויות על הטיפולים לחולים. ככה שבפועל, מדובר בהגדלה משמעותית של התקציב לבתי החולים".

מכשיר MRI בבית חולים שערי צדק. כבר לא צריך להמתין לתור חצי שנה (צילום: FLASH90)
מכשיר MRI בבית חולים שערי צדק. כבר לא צריך להמתין לתור חצי שנה (צילום: FLASH90)

הגדלת התקציב הדרמטית של הקופות אפשרה לבתי החולים לבצע יותר טיפולים, יותר בדיקות, לרכוש מכונות יקרות כמו MRI ולהעניק יותר ימי אשפוז. מה שלא גדל כמעט היו תקני כוח האדם בבתי החולים הממשלתיים, שנגזרים מהתקציב שהממשלה מעבירה להם ישירות. ואכן, רופאים בכירים במערכת מסכימים שבר סימן טוב לא שיפר את מצוקת כוח האדם הקשה בבתי החולים – אבל חלקם טוענים שהוא השקיע הרבה בהרחבה ושיפור הטיפולים שמקבלים החולים.

"בר סימן טוב הוא מנהל טוב ואני חושב שיש לקדנציה שלו תוצאות במערכת", אומר לזמן ישראל ד"ר איציק פפו, רופא כירורג שפעיל כבר שנים רבות במאבקים ציבוריים בנושאי בריאות, ומרכז כיום את תחום הבריאות בארגון החברתי אנו.

לדברי פפו, "כאשר מסתכלים על התמונה הרחבה בצורה לא סנטימנטלית המצב של המערכת לא רע, ובר סימן טוב שיפר אותו. קנו הרבה ציוד יקר, והתורים לבדיקות וטיפולים התקצרו, סל התרופות גדל והוא אחד הטובים בעולם. ההשקעה בתרופות גדלה בצורה ממש משמעותית".

אז למה כל כך הרבה אנשי צוות ומטופלים מרגישים אחרת?

"אני לא מאשים אותם. באופן טבעי, אנשים רגישים לבעיות במערכת הבריאות. כשהחיים שלך בסכנה, כל דקה שמתבזבזת וכל דבר שחסר הם אסון, והצוות חווה זאת כל יום. גם התקציב שהוסיפו לא הספיק. למעשה זה אף פעם לא יספיק".

אתה לא חושב שהיה עדיף להשקיע את הכסף בתקני כוח אדם בבתי החולים ולא בטיפולים ובקופות החולים?

"שני הדברים חשובים. יש מעט דברים במערכת שאפשר לומר שהם לא חשובים ולא מצילים חיים או תורמים לאיכות חיים, ואלה לא הדברים שבס"ט השקיע בהם. אם כבר אז להפך: הדברים שבר סימן טוב צמצם לא פחות חשובים מהדברים שהוא הוסיף. הוא עשה רפורמות חשובות ביותר שעצרו זליגה של כסף מהמערכת הציבורית למערכות פרטיות, וזה לדעתי ההישג הכי חשוב שלו".

"קודם כל, בר סימן טוב עצר את ההתערבות וההשפעה של חברות התרופות על מערכת הבריאות הציבורית; שנית, הוא עצר את התופעה של הפניית מטופלים ממרפאות ציבוריות למרפאות פרטיות; ושלישית, הוא קבע כללים ובלמים למימון של טיפולים פרטיים בתקציבים של קופות החולים וחברות הביטוח".

"הוא עצר את ההתערבות וההשפעה של חברות התרופות, עצר את הפניית המטופלים ממרפאות ציבוריות למרפאות פרטיות, וקבע כללים ובלמים למימון טיפולים פרטיים בתקציבים של הקופות וחברות הביטוח"

לדברי פפו, "אלה לא רפורמות שהיה קל להעביר, לבר סימן טוב או לכל אחד אחר. מנהל טוב הוא לא אדם קל, ואם אומרים עליו שהוא לא קל, אולי זה מה שאיפשר לו לנהל מערכת קשה בצורה לא רעה בכלל. גם בקורונה, וגם בשנים שלפני כן".

משה בר סימן טוב וסיגל סדצקי במסיבת עיתונאים (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
משה בר סימן טוב וסיגל סדצקי במסיבת עיתונאים (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

רופאה אחרת שהתראיינה בעילום שם, הסבירה במלים ברורות וחריפות יותר מה לדעתה היו הרפורמות שפפו דיבר עליהן בשפתו המנומסת. מדבריה עולה כי הרפורמות הללו הגבילו התנהלות עקלקלה של רופאים שהייתה מקובלת שנים, וגרמה לסכומים גדולים מכספי ביטוח הבריאות והמסים להגיע לרופאים פרטיים.

"הרבה רופאים שונאים את בר סימן טוב ויוצאים נגדו בתקשורת בגלל שהוא עצר קומבינות מסריחות שהם בעצמם נהנו מהן", אומרת אותה רופאה.

"רופא בודק חולה בקופת חולים ומגלה שיש לו משהו, ואומר לו, בוא לקליניקה הפרטית שלי. הוא לא מוכן לטפל בו בקופה אלא רק בקליניקה שלו. למה? ככה. הטיפול עולה 20 אלף שקל, והביטוח המשלים מאשר לו את זה רטרואקטיווית וקופת חולים משלמת, על סמך ההפניה שהוא נתן לו בעצמו בקופה. זה קיים גם היום, אבל ברסי יצר נהלים נגד זה, והפך את מי שעושה את זה לעבריין".

"חברת תרופות לוקחת רופא ל'סיור עבודה' בארצות הברית. מבקרים במפעל הנוצץ שלהם בקליפורניה ואחר כך נוסעים על חשבונם לווגאס וליום כיף בלוס אנג'לס, ישנים במלון יוקרתי, טסים במטוס פרטי ויושבים בקוקטיילים. הרופא חוזר לארץ עם התרשמות חיובית ומתחיל לשווק את התרופה לקליינטים שלו. אם הוא בוועדת הסל הוא יקבל פינוקים יותר גדולים. ברסי הגביל את הקומבינה הזו".

"תוסיף לזה את הפגיעה באגו שלנו, שהבוס שלנו לא רופא, ואת ההיסטוריה שלו בתור הפקיד באוצר שנלחם נגדנו בזמן השביתה ב-2011 (שביתת הרופאים, ת.ג) אז מה הפלא שההסתדרות הרפואית נגדו, ושהיא עשתה נגדו קמפיינים בתקשורת ועצומות ושהרופאים ממררים לו את החיים?"

מצד שני, יש מתמחים שעובדים במשמרות של 26 שעות בשכר זעום והוא לא מוכן להעלות את השכר שלהם וגם מעכב קליטה של מתמחים חדשים לעבודה, אולי זה גם מוסיף לטינה של הרופאים כלפיו?

"המתמחים הם לא אלה שמובילים את הר"י, מתראיינים וחותמים על עצומות נגד ברסי. אלה רופאים שמשתכרים 100 אלף שקל בחודש ובנוסף מחזיקים מרפאה פרטית שבה הם נמצאים בזמן המשמרת של המתמחה. אני חושבת שמגיע לנו שכר גבוה ושלמערכת הציבורית כדאי לשלם לנו שכר כזה כדי להחזיק אותנו, אבל לא צריך שהיא תממן גם את המרפאות הפרטיות ושנרוויח כפול".

במשרד הבריאות בחרו שלא להגיב; מההסתדרות הרפואית לא נמסרה תגובה.

משה בר סימן טוב (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
משה בר סימן טוב (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
עוד 2,884 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בתום הערכת מצב אצל רה"מ: התיכונים והחטיבות לא ייסגרו

כחול לבן וישראל בכר הגיעו לפשרה לאחר שנשמע בהקלטה מכנה את גנץ "טיפש" ● כעשרת אלפים תלמידים ומורים נמצאים בבידוד ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו ● בנט: ישראל איבדה אפשרות לבצע 60,000 בדיקות ביום

עוד 43 עדכונים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה