אחרי שנה וחצי של דשדוש וסטגנציה פוליטיים, ודווקא כשבישראל כבר קמה ממשלה, אבו מאזן זרק "פצצה", והודיע על ביטול המחויבות הפלסטינית להסכמים עם ישראל.
מאז ההצהרה של אבו מאזן הלילה, נשפכו תילי תילים של פרשנויות על הנאום שנשא. חלקן ניסו לנתח את התחביר ואת הסגנון, בניסיון להבין את מלוא המשמעויות של ההצהרה, ולבחון אם בכוונת הפלסטינים ליישם אותה באופן מיידי.
לגבי תובנה אחת הייתה תמימות דעים: ההצהרה כללית, עמומה, לא ברורה וחדה. משמע, אבו מאזן זרק את הדברים, התריס, שיחרר קיטור ועדיין השאיר לעצמו מרחב תמרון גדול מאד. כזה שיאפשר לו להקצין או לרכך את המדיניות כלפי ישראל וארצות הברית, בהתאם לצורך. אינדיקציה חשובה לרצינות של אבו מאזן נקבל מחרתיים בכינוס של ההנהגה הפלסטינית ברמאללה, שבו צפויים לדון בצעדי הממשל ולאשר אותם.
#شاهد الرئيس يعلن أن منظمة التحرير ودولة فلسطين أصبحت في حلٍ من كافة الاتفاقات والتفاهمات مع الحكومتين الأميركية والاسرائيلية بما فيها #الأمنية
פורסם על ידי تلفزيون فلسطين Palestine tv ב- יום שלישי, 19 במאי 2020
אין ספק שהעיתוי של הנאום אינו מקרי. אבו מאזן קשוב, דרוך ומבין את הפוליטיקה הישראלית. גם הוא רואה את חוסר ההסכמה ואת העדר אחידות המסר בקרב חברי הממשלה הישראלית בכל הקשור לשאלת הסיפוח. הוא מבין שכחול לבן והעומד בראש המפלגה, בני גנץ, לא ממהרים לאמץ את הצהרת נתניהו לסיפוח בתוך שבועות, אלא מדגישים את שימור היציבות.
בו מאזן רואה את חוסר ההסכמה בקרב חברי הממשלה הישראלית בכל הקשור לשאלת הסיפוח. הוא מבין כחול-לבן והעומד בראש המפלגה, בני גנץ, לא ממהרים לאמץ את הצהרת נתניהו לסיפוח
לא בכדי אבו מאזן מכליל בדבריו אמש את ארצות הברית. גם שם, בוושינגטון, ניכרים חששות ממהלך ישראלי חד צדדי. הוכחה לכך הן ההתבטאויות של מזכיר המדינה פומפאו במהלך הביקור בישראל, "סיפוח הוא עניין ישראלי פנימי". זה באמריקאית ממש לא אור ירוק לצאת למהלך. אבו מאזן מזהה את זה כהזדמנות ולכן מנסה לדחוק – יחד עם המלך הירדני- את ארצות הברית לפינה.
אבל מעבר למארג האינטרסים המדיני, יש להביט על האיום של אבו מאזן גם בעיניים פלסטיניות, או ליתר דיוק באלה של הרשות הפלסטינית. האם ביטול התיאום הביטחוני בין ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטינים משרת אינטרס של המוקטעה? ברמה ההצהרתית בהחלט כן, מעבר לכך, לא ממש.
גם ניכרים חששות ממהלך ישראלי חד צדדי. הוכחה לכך הן ההתבטאויות של מזכיר המדינה, מייק פומפאו במהלך הביקור בישראל, "סיפוח הוא עניין ישראלי פנימי". זה באמריקאית ממש לא אור ירוק לצאת למהלך
החשש הגדול ביותר של אבו מאזן ותנועת הפת"ח הוא מערעור היציבות השלטונית של הרשות בגדה, על ידי גורמי חמאס. מי שחשב שהשקט היחסי בעידן הקורונה השכיח שנאות ישנות, טועה.
האינטרס המרכזי של יחיא סינואר הוא שקט בעזה ורעש בגדה. מרכיב הבסיס הזה בטקסטורה הפנים פלסטינית נותר בעינו. לכן, עדיף לאבו מאזן שישראל תעצור ותחקור פעילי חמאס, ולא כוחותיו שלו. מבחינתו זה מצב של WIN-WIN. אז למה לוותר עליו?
עניין נוסף שמעיק על הראיס הוא ההגבלות שהושתו לאחרונה על בנקים פלסטיניים בשל העברת הכספים למשפחות אסירים. כאן הוא היה נחרץ מאד בנאום: "על אפם וחמתם". אלא שנראה שגם את העניין הזה אפשר לפתור בשקט, במיוחד עכשיו, אחרי שהבחירות בישראל הסתיימו. גם את זה אבו מאזן מבין ולכן מקצין עמדות באופן הצהרתי.
בתזמון נוח, או לא, תלוי את מי שואלים, נחת בישראל במקביל לנאומו של הראיס, מטוס מטען של חברת התעופה הלאומית של אבו דאבי עם ציוד רפואי להתמודדות עם מגיפת הקורונה. אמנם מגוף המטוס הוסרו כל סמלי החברה, אבל עובדה שהעניין "פורסם". למישהו היה אינטרס בכך. רמז, לא רק בירושלים.
שלטונות אבו דאבי יכלו לשלוח את המטען בים או להנחיתו במצרים או ירדן. הבחירה בטיסה ישירה לתל אביב, עם פרסום מוקדם של הדברים לא מקרית, היא משדרת מסר. לישראל ולמדינות המפרץ יש כיום אינטרסים משותפים, נקודות השקה מדיניות רבות מה שמביא להכרה כי ניתן להעלות את רף החשיפה לעומק שיתוף הפעולה.
אבו מאזן מבין זאת היטב ויודע שמדינות המפרץ הן מרכיב חשוב במדיניות החוץ של רמאללה. הן הגב הכלכלי שלו בעת צרה, הן הכתף החמה כשהן רוצות, למשל, בכינוס הליגה הערבית, והן הלשון הלוחשת לישראל וארצות הברית בצוק העיתים. לכן, הוא חייב לעצמו מרחב תמרון גדול. בדיוק הפוך מהאמירה המפורסמת של הנשיא האמריקני תיאודור רוזוולט : "דבר ברכות ושא מקל גדול".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם