האסון שלא נגמר

בישראל חיים כיום 1,500 מנטרלי אסון צ׳רנוביל שעלו ממדינות בריה״מ, וזכאים כבר 18 שנים לדיור ציבורי, למענק כספי ולטיפולים רפואיים ייעודיים ● בפועל כלום לא זז ● הניצולים חולים מדי בשביל חברות הביטוח, ובריאים מדי בשביל משרד הבריאות ● "חשוב לי שישמעו לא רק את הסיפורים על מה שהיה אז, אלא גם את זעקתנו היום"

צ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo)

סדרת הטלוויזיה המדוברת "צ'רנוביל", שמספרת על האסון הגרעיני הנורא ביותר במאה ה-20, גרמה לעולם להיזכר במה שאירע בכור הגרעיני מספר 4 לפני 33 שנים.

למרות הסכנה הממשית לבריאות, לא מעט תיירים סקרניים מכתתים את רגליהם לעיירה האוקראינית הרחוקה, שהחיים בה עצרו מלכת אז, באפריל 1986, ועיתונאים מחפשים בנרות את האנשי שנאבקו באש הנוראית, ובנו מעל הכור ההרוס את הסרקופג.

רוב רובם של מנטרלי האסון בצר'נוביל, חיים במדינות חבר העמים. אבל כ-5,000 מהם עלו לישראל בתחילת שנות ה-90, מתוכם חיים בארץ כיום כ-1,500. למצער, מצבם הבריאותי של הליקווידטורים (המנטרלים) עגום, הם מבוגרים וחולים. מן הסתם, העובדות האלה מעניינות פחות מאשר הזכרונות הכואבים שלהם מאותם ימים טרופים. החברים שנספו, השיער שנשר, המחלות שהתפרצו.

צ׳רנוביל (צילום: קסניה סבטלובה)

מאבק מנטרלי אסון צ׳רנוביל בישראל (צילום: קסניה סבטלובה)

"כל היבשת הייתה בסכנה"

התוודעתי לקבוצת האנשים הייחודית הזאת לפני כארבע שנים, במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה-20. ראש ההתאחדות של מנטרלי האסון מצ'רנוביל, אלכסנדר קלנטירסקי, פנה אלי עוד לפני שנבחרתי לכנסת, וביקש את עזרתי. כשהתחלנו לשוחח, התברר לי שהוא למד הנדסת בניין יחד עם אמי באותה אוניברסיטה במוסקבה.

בהיותו גבר בשנות ה-40 לחייו, בעל משפחה ואב לילדים, נשלח קלנטירסקי לעבוד בצ'רנוביל, שם היה צריך להקים סרקופג חד מעל הכור ההרוס.

האם הוא ידע מה מצפה לו שם, ושבריאותו עלולה להיפגע לעד? ידע גם ידע, אך לרגע לא חשב להימנע מהשליחות הזאת.

"ידענו שאם הקרינה תמשיך להתפשט, לא רק אוקראינה, בלארוס, ליטה ורוסיה ייפגעו, אלא אירופה כולה, כולל אגן הים התיכון. חשבנו רק על זה, קיווינו שנוכל לנטרל את הסכנה הגדולה", סיפר לי אז, בשיחתנו הראשונה.

להתמודד עם חולי ומחסור

הזכויות של מנטרלי האסון בצ'רנוביל מעוגנות בכמה אמנות בינלאומיות שישראל אינה חתומה עליהן. אבל כשהמנטרלים עלו ארצה, הם ביקשו סיוע שיאפשר להם להתמודד עם החולי והמחסור.

יעקב ליצמן: "המחקר לא הוכיח שמנטרלי האסון בצ'רנוביל סובלים מתחלואה בגין עבודתם בכור. מדובר לרוב במעשנים, וייתכן שהתחלואה בסרטן נגרמת דווקא מעישון"

ואכן, בשנת 2001 העביר הח״כ המנוח יורי שטרן, הצעת חוק שהכיר בפועלם של המנטרלים ונתן להם מעמד ייחודי. החוק מסדיר את זכאותם לדיור הציבורי, למענק כספי חד-פעמי ולטיפול במרכז רפואי ייעודי שיוקם לצורך זה.

אבל מאז שעברה הצעת החוק, לפני 18 שנים, המדינה טרם יישמה אותו ולא הקציבה ליישומו את הסכומים הדרושים. במשך ארבע שנות כהונתי כח״כית בכנסת דרשתי תשובות ממשרדי הממשלה האמונים על כך. כמה מהתשובות שקיבלתי מרתקות.

משרד העלייה והקליטה, וכן משרד השיכון, למשל, התנערו כליל מהמנטרלים. חברות הביטוח מסרבות לבטח את המנטרלים, בגלל רמת התחלואה הגבוהה אליה הם חשופים, וניסיון לערב את משרד האוצר בסוגיה נבלם, בנימוק שהאוצר אינו יכול להורות לחברות הפרטיות לבטח או לא לבטח אדם כלשהו.

אבל התגובה המקוממת מכל היתה של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שמסר כי "המחקר לא הוכיח שמנטרלי האסון בצ'רנוביל סובלים מתחלואה בגין עבודתם בכור. מדובר לרוב במעשנים, וייתכן שהתחלואה בסרטן נגרמת דווקא מעישון".

בג"ץ אמר את דברו

מרגע קבלת התשובה המזלזלת והפוגענית של משרד הבריאות, הדרך לבג"ץ הייתה סלולה, שכן החוק הקיים מורה למשרדי הממשלה להקים מרכז רפואי ייעודי ולטפל במנטרלי צ'רנוביל. את העתירה הגיש עו"ד גלעד שר שפועל למען המנטרלים שנים רבות.

מנטרלי האסון בצ'רנוביל בביקור בכנסת (צילום: קסניה סבטלובה)

מנטרלי האסון בצ'רנוביל בביקור בכנסת (צילום: קסניה סבטלובה)

בדיון שהתקיים ב-17 בדצמבר 2018 קיבל בג"צ את רוב הדרישות המהותיות של המנטרלים. בית המשפט הבהיר שלמדינה אין שום זכות לא להעניק את מלוא הזכויות למנטרלים, בטענה שמצבם הרפואי לא הובהר. המדינה קיבלה 120 יום לתיקון המצב הקיים, אך כמובן שמחול השדים של הבחירות – והבחירות החוזרות עתה – הקפיא את עבודת הממשלה והכנסת והעניין לא זז.

"אז איך זה היה בצ'רנוביל? דומה לסדרה?"

מעטים הם אנשי התקשורת שהתעניינו בפרטים של הסאגה המתמשכת הזאת ובמצבם העגום של "הליקווידטורים". הרוב העדיף להתמקד בסיפורי הזוועה ולראיין את האנשים המבוגרים והחולים על מה שקרה אז. עבור רובם, מדובר בחוויה טראוומטית ביותר.

לדברי קלנטירסקי, "הסדרה הזאת החזירה אותי לסיוט. ככל שאני מרבה לדבר על החוויות שלי משם, אני נהיה חולה יותר". הוא וחבריו לא הבינו מדוע המראיינים התעלמו מהסיפורים שלהם על שלושת העשורים האחרונים בישראל, על המאבק העיקש שלהם נגד משרדי הממשלה שמגלגלים את האחריות מאחד לשני, על המצב הכלכלי הקשה.

"18 שנים עברו מאז שעבר החוק של יורי שטרן, אבל כמה שנים עוד יעברו עד שיתחילו לטפל בעניינינו?" שואל קלנטירסקי, איש צלול, אינטליגנטי וחכם. הוא נדהם ממספר הפניות הגבוה שקיבל מהתקשורת, והתאכזב מהשאלות הרדודות ששמע.

צ׳רנוביל (צילום: קסניה סבטלובה)

מאבק מנטרלי אסון צ׳רנוביל בישראל (צילום: קסניה סבטלובה)

"אין לי בעיה לדבר על מה שהיה בצ'רנוביל, למרות שזה לא קל עבורי. צפיתי בסדרה של נטפליקס, היא מדויקת להפליא, למעט כמה פרטים זניחים. אבל חשוב לי שישמעו לא רק את הסיפורים על מה שהיה אז, אלא גם את זעקתנו היום", הוא אומר בצער. להבדיל מהדמויות של הסדרה ההוליוודית, מנטרלי האסון בצ'רנוביל הם אנשים אמיתיים, בשר ודם.

"צפיתי בסדרה של נטפליקס, היא מדויקת להפליא, למעט כמה פרטים זניחים. אבל חשוב לי שישמעו לא רק את הסיפורים על מה שהיה אז, אלא גם את זעקתנו היום"

יש לקוות שההתעניינות באסון האקולוגי הגדול והנורא ביותר במאה ה-20 יוביל בסופו של דבר לכך שבתקשורת יתמקדו לא רק בסיפורי הזוועה על תרנגולות עם שני ראשים והשיניים שנשרו, אלא גם במציאות, בחיים עצמם, ב-1,500 ישראלים וישראליות שזקוקים לדיור, טיפול וכבוד, שמגיעים להם בזכות ולא בחסד.