בנימין נתניהו וגדעון סער (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
ביום ראשון ייפתח משפטו של ראש הממשלה בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים

פרשנות טענות הרדיפה של נתניהו מגיעות לבית המשפט

אם יעשו פרקליטי נתניהו שימוש בטענת ההגנה מן הצדק, עמוד התווך המרכזי שלה יהיה טענה לאכיפה בררנית הגורמת לאפליה פסולה ● החוק מאפשר להעלות כבר בפתח המשפט עשר טענות מקדמיות, והדיון בכל אחת מהן יכול לקחת זמן ● אבל המאמץ הזה כנראה ישתלם: בעדכון האחרון לחוק נוספה עוד עילה שמאפשרת לשופטים לשנות או לבטל כליל את כתב האישום ● יוזם התיקון הוא גדעון סער, יריבו המובהק של נתניהו בליכוד

הקמפיין שמנהלים בנימין נתניהו ותומכיו לכל אורך ההליכים הפליליים נגדו, נועד לצייר אותו כקרבן של מערכת מושחתת וחסרת תום לב.

על המשטרה אמר כי היא מנהלת נגדו "מסע ציד", כי "זה משחק מכור מראש", וכי המלצותיה להעמיד אותו לדין "הזויות". לאחר מכן עבר לנהל קמפיין נגד שי ניצן וליאת בן-ארי, בכירי הפרקליטות שהמליצו להגיש נגדו כתב אישום בשוחד ב-3 הפרשות. בעקבות הקמפיין התגברו האיומים נגדם, והוצבה עליהם אבטחה.

"אלה הם שני פרקליטים שדחפו במיוחד להאשים אותי", אמר נתניהו בפברואר שעבר, בעקבות ההחלטה להאשים אותו בכפוף לשימוע.

"איך אפשר שליאת בן-ארי, שדחפה לפרסם דווקא עכשיו – היא זו שעצרה את החקירות נגד ציפי לבני בטענה אז שזו התערבות בבחירות. האם זה רק מקרה שבית משפט קבע שניצן הפלה אנשי ימין ועסק באכיפה בררנית נגדם?".

בתגובה לראיון הפרישה של ניצן בחדשות 12 בדצמבר האחרון מסר נתניהו: "מזעזע שניצן השתמש בקרבנות אונס כדי להצדיק את מסע הצייד שלו נגדי". תגובתו התייחסה לדוגמה שנתן ניצן לכך שבחירות אינן תחליף להליך פלילי: "נניח שהייתה אישיות ציבורית שלצורך העניין אנס, והיית אומר לי: 'רוב הציבור הצביע'. מה המשמעות של זה? זה לא עובד כך בשיטה הדמוקרטית המודרנית".

שי ניצן ואביחי מנדלבליט (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
שי ניצן ואביחי מנדלבליט (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

מאז ההחלטה הסופית של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על כתב האישום נגד נתניהו, מופנית האש לכיוונו. בינואר השנה מסר נתניהו, כי "מי שממשיך להתנהל בחוסר שקיפות כנראה רוצה להשיג תוצאה ידועה מראש".

בכך, נתן את האות להתגברות ההשתלחות נגד היועמ"ש, במטרה לתאר את מעורבותו בפרשת הרפז כהוכחה שאינו כשיר לתפקידו. נתניהו תהה גם "איך אפשר להילחם בעד האמת אם מסתירים את חומרי החקירה שמעידים על סחיטה באיומים של עדי מדינה, אכיפה בררנית ותפירת תקדימים משפטיים שלא קיימים בתולדות האנושות?". כמו בכירי הפרקליטות, נזקק גם מנדלבליט לאבטחה.

מהלכי נתניהו נועדו לגייס את דעת הקהל הימנית, וכפי שהוכיחו הבחירות האחרונות, הם נחלו הצלחה מעבר לכל שיעור. אך בית המשפט אינו ממהר להתרשם מטענות הרדיפה כמו הציבור הלא מיודע, ושם ייאלץ נתניהו לספק הוכחות משכנעות הרבה יותר מטענות מלהיטות אווירה.

עשר טענות מקדמיות

פתיחת משפטו של רה"מ ביום א' הקרוב עשויה לבשר את העברת טענות הרדיפה לביהמ"ש, תחת מה שמכונה בשפה המשפטית הגנה מפני הצדק. ההגנה הזאת מעוגנת בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, המציג 10 טענות מקדמיות שניתן להעלות בפתח משפט, שקבלתן מאפשרת לשופטים לשנות או לבטל כתב אישום.

בין השאר מדובר בטענות לחוסר סמכות של בית המשפט לדון בתיק; בטענה שהמעשים המתוארים בכתב האישום אינם מהווים עבירה; בטענה לפגם או פסול בכתב אישום; בקיומו של משפט אחר נגד הנאשם על המעשים המתוארים בכתב האישום; בחסינות, התיישנות או חנינה.

מהלכי נתניהו נועדו לגייס את דעת הקהל הימנית, וכפי שהוכיחו הבחירות האחרונות, הם נחלו הצלחה. אך בית המשפט אינו ממהר להתרשם מטענות הרדיפה כמו הציבור, ושם ייאלץ נתניהו לספק הוכחות משכנעות

הטענה העשירית ברשימה, שהתווספה ב-2007, מתייחסת למקרה שבו "כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". את התיקון לחוק יזם גדעון סער, יריבו המובהק של נתניהו בליכוד, שכתב בדברי ההסבר להצעה כי "עיגונה של ההגנה בחוק יאפשר פיקוח, ויבטיח כי רשויות התביעה ינהגו בנאשם על פי כללי הצדק, ויפעלו בסבירות, בהגינות, במידתיות, באחריות ובתום לב".

סער התייחס להצעת החוק שלו כ"עיגון", משום שדוקטרינת ההגנה מן הצדק הוכרה בבית המשפט העליון כבר ב-1994, בערעורם של ארנסט יפת, מנכ"ל ויו"ר בנק לאומי בשנות השבעים והשמונים, ושאר מורשעי פרשת ויסות מניות הבנקים. הבנקאים טענו בערעורם כי הם זכאים להגנה מן הצדק, משום שמעורבות המדינה בוויסות המניות הייתה עמוקה, ובלעדיה הפרשה לא הייתה מתרחשת.

גדעון סער (צילום: Gili Yaari/Flash90)
גדעון סער (צילום: Gili Yaari/Flash90)

טענה אחרת הייתה כי ועדת בייסקי, שחקרה את הפרשה כוועדת חקירה ממלכתית, כבר הובילה לצעדי ענישה נגד ראשי הבנקים, בעיקר בהפסקת כהונתם ובאיסור שהוטל עליהם לקבל משרות בבנקים ישראלים בארץ ובחו"ל. על הרקע הזה החליט היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש שלא להגיש כתבי אישום נגדם, אך עתירה נגד החלטתו התקבלה במאי 1990 בבג"ץ וכתבי האישום הוגשו.

בפסק הדין בערעור על הרשעת הבנקאים הציג ראש צוות שופטי העליון, דב לוין, את מקורה של ההגנה מן הצדק בבריטניה ב-1964. השימוש בדוקטרינה בישראל, כתב, מחייב לשקול שיקולים של צדק ציבורי, כלומר מה משרת את האינטרס הציבורי הרחב. הוא הוסיף כי "תורת ההגנה מן הצדק תופעל במשורה, ורק במידה שאין כל טענת הגנה אחרת לזכותו של הנאשם". שיקול שלישי לשימוש בדוקטרינה הוא כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי "אין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן, או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות".

הדברים הללו מזכירים את אמירתה של פרופ' רות גביזון בסוף השנה שעברה, ולפיה "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות". מעניין יהיה לראות אם פרקליטי נתניהו, ששיתף את דברי גביזון בעמוד הפייסבוק שלו, יצמידו את שתי האמירות זו לזו.

רות גביזון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
רות גביזון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

"המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו", סיכם לוין, "הוא מבחן ה'התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות', היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם… המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שביהמ"ש עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו".

לוין תיאר דוגמה היפותטית למקרה כזה: הממשלה מקבלת החלטה לביצוע מהלך בלתי חוקי, כאשר היועץ המשפטי לממשלה נוכח בישיבה ונותן לכך יד, אך לאחר שהמעשה נחשף ומתחוללת סערה ציבורית, הוא מגיש כבר אישום נגד המבצע.

"היעלה על הדעת שהיועץ המשפטי לממשלה בעצמו, שידו בעבירה והוא יוזם ומוציא לפועל שלה, יגיש כתב-אישום אחר הדברים האלה?", שאל רטורית.

למרות זאת, לוין וחבריו להרכב קבעו כי אף שיש מקום לבחון את טענת ההגנה מן הצדק בפרשת ויסות המניות, המסקנה היא שיש לדחות אותה, משום שאף שהתנהלות רשויות המדינה הייתה "שגויה ותמוהה וממש 'מרימה גבה', היא לא הייתה לדעתי שערורייתית, בלתי נסבלת וזועקת בחומרתה".

השופט יעקב קדמי ניסח זאת כך: כדי לקבל את טענת הסנגורים להגנה מן הצדק, יש להשתכנע שהתקיימה "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות… המעודדת את הפרט לבצע עבירה, ולאחר מכן מעמידה אותו לדין בגינה". במקרה המדובר, קבע קדמי, הרשויות אמנם תרמו את חלקן לעבירות, אבל לא הדיחו את המורשעים לבצע אותן.

בדברי ההסבר לתיקון שבעקבותיו התווספה ההגנה מן הצדק לחוק סדר הדין הפלילי, ציין גדעון סער כי אף שביהמ"ש העליון הכיר בהגנה, עדיין לא נעשה בה שימוש כדי לבטל כתב אישום. "מטרת התיקון הנה להכיר בהגנה ולאפשר שימוש בה גם במקרים ראויים נוספים", כתב. הוא לא ידע אז שמי שיבקש יום אחד ליהנות מיוזמתו, יהיה האיש שאותו ינסה בחלוף השנים להדיח מראשות הליכוד.

אכיפה בררנית

סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי אם מוצגת טענה מקדמית לביטול או שינוי כתב אישום, "בית המשפט יחליט בטענה לאלתר, זולת אם ראה להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט". בפועל, ברוב המקרים בית המשפט בוחר לקיים קודם את שלב ההוכחות, שחלקן עשויות להיות רלוונטיות לטענה המקדמית, ולהכריע בה במהלך המשפט או בפסק הדין הסופי.

אם נתניהו יחליט שכדאי לו למשוך זמן ולעכב את משפטו, הוא יוכל לבקש לנהל כמה דיונים מקדמיים על הטענה להגנה מן הצדק, ולקוות שהשופטים יחרגו מהנוהג המקובל וייעתרו לכך.

אם נתניהו יחליט שכדאי לו למשוך זמן ולעכב את משפטו, הוא יוכל לבקש לנהל כמה דיונים מקדמיים על הטענה להגנה מן הצדק, ולקוות שהשופטים יחרגו מהנוהג המקובל וייעתרו לכך

לדברי גורם משפטי בכיר, אם יעשו פרקליטי נתניהו שימוש בטענת ההגנה מן הצדק, עמוד התווך המרכזי שלה יהיה טענה לאכיפה בררנית הגורמת לאפליה פסולה, על רקע התקדים של ייחוס עבירת שוחד ליחסי תן וקח בין איש ציבור לכלי תקשורת. טענה מקדמית נוספת עשויה להיות נגד ההחלטה שלא להעניק לרה"מ חסינות מהותית, הניתנת לאיש ציבור שעבר עבירה מתוקף תפקידו.

"הם יביאו בין היתר ראיות לכך שהרבה מאוד פוליטיקאים מאז קום המדינה ועד היום קיימו מערכת יחסים עם התקשורת במסגרת עבודתם הציבורית, וזה לא הגיע לאישומים של שוחד כמו שקרה בתיק 4000",  אומר הגורם המשפטי.

"הם עשויים להביא גם מקרים קונקרטיים מתוך הפרשה הזאת, ולשאול למשל למה לא העמידו לדין את איתן כבל על שוחד, כאשר הוא עצמו ניסה להעביר בכנסת את חוק ישראל היום שקיבל מידיעות אחרונות, בתמורה לסיקור חיובי".

אייל בסרגליק (צילום: באדיבות המרואיין)
אייל בסרגליק (צילום: באדיבות המרואיין)

אייל בסרגליק, סנגור פלילי ומומחה לצווארון לבן, מכהן כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין. בין השאר ייצג את קובי בן גור בפרשת רשות המסים, את חבר הכנסת חיים כץ, כאשר נחשד ב-2003 כי שילם על התפקדות אלפי עובדים מהתעשייה האווירית לליכוד באמצעות עמותה, וכן את אלאור עזריה.

"אני לא משוכנע שבישיבה הראשונה, שהיא ישיבת הקראה, הם יעלו את הטענות המקדמיות", אומר בסרגליק על פרקליטי נתניהו. "לדעתי מה שיקרה זה שהם יבקשו מועד שבו הם יוכלו להעלות את הטענה להגנה מן הצדק. זאת בהחלט טענה שהם יכולים להעלות, כי לא היה תקדים לכך שסיקור חיובי הוא עניין של שוחד, ובסופו של דבר זה עניין של מדיניות (התביעה, נ"י).

"אתן לך דוגמה. כשייצגתי בתיק רשות המסים היה ברור שעל פי לשון החוק, המלצה למינוי יכולה להוות שוחד. אבל במשך שנים אף אחד לא אכף את זה. ואז בפעם הראשונה החליטו כעניין של מדיניות לאכוף את הדבר הזה ולהגיש כתב אישום, והענישה הייתה מאוד נמוכה לעבירת שוחד, אבל עדיין הייתה ענישה.

"לדעתי מה שיקרה זה שהם יבקשו מועד שבו הם יוכלו להעלות את הטענה להגנה מן הצדק. זאת בהחלט טענה שהם יכולים להעלות, כי לא היה תקדים לכך שסיקור חיובי הוא עניין של שוחד, ובסופו של דבר זה עניין של מדיניות"

"בנושא של סיקור עיתונאי אוהד יש תקדים, אבל הוא לא של בית משפט עליון. בתיק של איתמר שמעוני (ראש עיריית אשקלון לשעבר, נ"י) השופטת קבעה כל מיני קריטריונים שהיא בכלל לא התבקשה אליהם ולא היו קשורים להכרעה עצמה. לכן, למרות שננטעה התשתית, לא בטוח בכלל שמישהו יסתמך על פסק הדין של שמעוני באיזה הקשר. כך שהטענה של אכיפה בררנית בהחלט קיימת ויש לה לגיטימיות. לגבי מנדלבליט הטענה נראית לי לא רצינית.

"ככל שבית המשפט יחליט שהוא שומע את הטענות המקדמיות, דבר שהוא חייב לעשות, זה לא ייקבע לדיון הראשון. יקבעו מועד לדיון נפרד ובית המשפט יחליט אם הוא מקבל או דוחה מיד את הטענות, קובע ישיבה נוספת לשמיעת הטענות המקדמיות, או דוחה את ההכרעה להמשך. להערכתי הם ידחו את ההחלטה לשלב מאוחר יותר, אחרי שיישמעו הראיות, בטח בתיק כזה".

תנו לי רעש

סיכויי נתניהו לשכנע את בית המשפט בזכותו להגנה מן הצדק נראים נמוכים מאוד, לנוכח העובדה שקשה לראות איך הוא משכנע כי האישומים נגדו בפרשיות 2000 ו-4000, הנוגעים ליחסים בין פוליטיקה לתקשורת, נובעים מ"התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שמגיעה עד כדי "התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם". ספק רב אם למקרה כזה כיוון לוין כאשר דיבר על מקרים שבהם "המצפון מזדעזע" ו"בית המשפט עומד פעור פה".

גם הנחיית השופט לוין, ולפיה "תורת ההגנה מן הצדק תופעל במשורה, ורק במידה שאין כל טענת הגנה אחרת לזכותו של הנאשם", לא אמורה לעודד את נתניהו לבקש הגנה מן הצדק, משום שתהיה בכך הודאה משתמעת מראש בכך שאין לו טיעוני הגנה אחרים. מצד שני, נתניהו הוכיח אינספור פעמים כי הוא יודע לייצר רעש המקשה על הציבור להפנים ניואנסים מסוג זה.

אם יחשוב שהמשך קמפיין הרדיפה גם במשפט עצמו ישרת אותו ציבורית, ושכדאי לו למשוך את המשפט ככל האפשר, לא מן הנמנע שרה"מ ינחה את פרקליטיו לנהל בבית המשפט מאבק על טענת ההגנה מן הצדק. אם השופטים לא ישתפו פעולה, הוא תמיד יוכל להאשים בשמאלנות ובהטיה נגדו, כפי שכבר עשה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,702 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 2 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

כעשרת אלפים תלמידים ומורים בבידוד: מהבוקר נסגרו בתי ספר בבאר שבע, שדרות ורהט

השר יזהר שי קרא לנתניהו להדיח מתפקידו את השר המקשר בין הממשלה לכנסת אמסלם, אם לא יתנצל על דבריו נגד המשטרה; אמסלם: "לא עדכנו אותי שמונה שר לחלוקת ציונים לשרים אחרים" ● שגריר ארצות הברית בישראל פרידמן הביע צער על מותו של איאד אל-חלאק, שנורה על ידי כוחות הביטחון ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו

עוד 31 עדכונים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן לפני 5 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה