אילוסטרציה: מבקרת במיצג היוצר תחושה של ליקוי ראייה במוזיאון טייט גלרי בלונדון, 2019 (צילום: AP Photo/Frank Augstein)

כך הופקרו העיוורים והחירשים בקורונה

לבד בחושך

מוחמד נאלץ לשוב ליישוב שבו נולד, שאינו מונגש לעיוורים, אחרי שהוצא לחל"ת ולא הצליח לשלם את שכר הדירה בעיר ● מילי לא הצליחה להבין את הנחיות ראש הממשלה בטלוויזיה, שלא לוו בתרגום לשפת הסימנים, וגם לא מבינה מה אומרים לה בבנק או בסופר מרקט מעבר למסכה ● וגם היקף התמיכה הכספית בארגונים המסייעים לבעלי מוגבלויות צנח דרמטית ● העיוורים והחירשים משלמים מחיר גבוה במיוחד במשבר הקורונה, ונראה כי לאף אחד לא ממש אכפת

בשבוע שעבר, מוחמד שאקור, 38, מסר את מפתחות הדירה ששכר ביפו לבעל הבית, וחזר בחוסר חשק לבית הוריו ביישוב שעב בגליל התחתון. שחקן התאטרון המובטל, שהוצא לחל"ת עד להודעה חדשה, נשאר כעת בעיקר בתוך הבית, מרגיש "חסר מטרה וחושש מהעתיד", ותוהה מתי – אם בכלל – יעלה שוב על הבמה.

לכאורה, זהו סיפור טיפוסי על אחד ממיליון ישראלים מחוסרי עבודה שנפגעו כלכלית במשבר הקורונה. אבל שאקור, שסובל מעיוורון מולד, הוא גם אחד מעשרות אלפי ישראלים עם מוגבלויות, המתמודדים עם אינספור שינויים בסגנון החיים כתוצאה מהמגפה. וזאת, בנוסף לאי-הוודאות הפיננסית. "התרגלתי לחיות בעיר, שבה הכל נגיש. כפרים הם לא נגישים", הוא אומר לי על השיבה לשעב.

המעסיק שלו, מרכז נא לגעת, ותאטרון המרכז, המורכב משחקנים עיוורים וחירשים, מדממים מיליוני שקלים מאז שהמרכז נאלץ לסגור את פעילותו ב-15 במרץ. לדברי מנהל המקום, הקיצוצים שם הם בלתי נמנעים, אם הם בכלל יצליחו לפתוח מחדש. ושאקור מודע לחלוטין לכך שאם יפוטר, לא יהיה לו קל למצוא עבודה חדשה. "הפחד שלי הוא שהמרכז ייסגר ושאני אאבד את העבודה שלי", אומר לי מוחמד, שעבר במחלקות שונות של הארגון כבר קרוב לעשור.

מוחמד שאקור (משמאל) עם שחקנים נוספים (צילום: Courtesy)
מוחמד שאקור (משמאל) עם שחקנים נוספים (צילום: Courtesy)

כאשר מילי וסרשטרום יוצאת מהבית, היא נתקלת בים של מסכות. כשמדברים אליה, מנהלת ארגון מעגלי שמע, המסייע לחרשים ולכבדי שמיעה, מהנהנת בנחמדות, על אף שלעתים קרובות אין לה מושג למה היא מסכימה.

כאשר מילי וסרשטרום יוצאת מהבית, היא נתקלת בים של מסכות. כשמדברים אליה, מנהלת ארגון מעגלי שמע, המסייע לחרשים ולכבדי שמיעה, מהנהנת בנחמדות, על אף שלעתים קרובות אין לה מושג מה נאמר לה

"בכל תקשורת ישירה עם אדם, אני נעזרת בקריאת שפתיים", אומרת לי מילי, כבדת שמיעה מלידה. "המסכה ממסכת מעט את הקול ומונעת ממני לקרוא שפתיים, אז אני מפספסת בין 10% ל-40% ממה שנאמר לי. אני צריכה לתפקד ככה בעבודה שלי, אצל הרופא עם הילד שלי, בגן שלו, בחנות, בסופרמרקט".

מילי וסרשטרום
מילי וסרשטרום

למרות ההקלה במגבלות, המסכות והריחוק החברתי עלולים להישאר איתנו זמן רב. לכבדי ראייה – הנסמכים על מגע כדי לקרוא ולהתנהל ביומיום, או כבדי שמיעה – התלויים בקרבה ובראיית שפתי הדובר, הקורונה יצרה קשיים רבים.

גם כאשר הם מנסים להסתגל למצב החדש, הארגונים התומכים בהם מתקשים להישאר עם הראש מעל למים, בעוד מקורות המימון שלהם הולכים ומתייבשים.

על פי משרד הרווחה, נכון ל-2013 (הנתונים האחרונים המופיעים באתר המשרד), יש 23,000 עיוורים בישראל על פי הגדרת החוק. שליש מהגברים העיוורים חיים לבדם, ו-60% מהנשים. על פי נתוני המשרד, יש 15,000 ישראלים עם הפרעות חמורות בשמיעה, ואחד מתוך 3 בני 65 ומעלה יפתחו פגיעה מסוימת בשמיעה.

בימים הראשונים של המגפה, וסרשטרום, כמו רוב הישראלים, ישבה עם משפחתה בערב כדי לצפות בתדרוכים הכמעט יומיים של ראש הממשלה על המגפה, שבהם פירט את הוראות הסגר המשתנות במהירות. אך בשידורים הראשונים לא היו כתוביות או תרגום סימולטני לשפת הסימנים, היא אומרת.

מילי – ששוחחה איתי בטלפון עליו מותקנת טכנולוגיה המאפשרת לה לשמוע אותי, ואשר הדגישה כי היא בתפקוד גבוה – הייתה תלויה בבעלה וילדיה כדי להתעדכן במתרחש. התחושה שהיא לא מקבלת את כל המידע, או שהיא עשויה לטעות במילוי ההוראות וההנחיות, הגדילו עוד יותר את הפחד שלה מהווירוס.

תדריך מונגש לבעלי מוגבלויות על תקנות הקורונה בארה"ב, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/John Hanna)
תדריך מונגש לבעלי מוגבלויות על תקנות הקורונה בארה"ב, מרץ 2020 (צילום: AP Photo/John Hanna)

במקביל, משרד הבריאות ומשרד החינוך הציפו את הרשתות החברתיות בקטעי וידיאו על ההוראות המשתנות במהירות, אך ללא כתוביות או תרגום לשפת הסימנים (וסרשטרום אמרה כי היא בקשר עם משרד הבריאות, שעבד קשה כדי להפוך את התוכן לנגיש, אך לא הצליח לעמוד בקצב ולא ביצע תעתיק להכל).

"אם הייתה מידה מסוימת של פניקה ואי-ודאות באוכלוסייה הכללית, היא הייתה גדולה פי כמה בקהילה שאנחנו מייצגים", היא אומרת לי, ומציינת כי למידע חלקי "אתה מוסיף ניחושים על מה שפספסת, וזה יוצר רק יותר לחץ ומתח מיותרים".

ממש לאחרונה, כאשר בנה היה אמור לחזור מהגן, הגננת שלחה לכל ההורים סרטו של משרד הבריאות עם ההוראות החדשות. מילי פתחה את הקישור – וסגרה מיד. אין כתוביות והיא לא הצליחה לקרוא את השפתיים.

"אם הייתה מידה מסוימת של פניקה ואי-ודאות באוכלוסייה הכללית, היא הייתה גדולה פי כמה בקהילה שאנחנו מייצגים. למידע חלקי אתה מוסיף ניחושים על מה שפספסת, וזה יוצר רק יותר לחץ ומתח"

לדבריה, "אם יש משהו שלמדנו במהלך התקופה הזו, הוא שיש דברים שמאוד נדחקים הצידה בזמן חירום. ובזמני חירום, המידע צריך להיות נגיש מאוד לכולם".

וסרשטרום אומרות שהגישה הזו החזירה את המאבק על זכויות החירשים  ל"שנות ה-20 של המאה הקודמת". הארגון שלה, המסייע לילדים ובני נוער חירשים וכבדי שמיעה, גם מתקשה פיננסית, משום שמשרד הרווחה ביצע קיצוץ בתקציבים. כעת, היא מנסה לגייס כסף מתורמים פרטיים, משום ש"אנחנו לא יודעים איך יראה עולם הפילנתרופיה ביום שאחרי הקורונה".

וסרשטרום מוסיפה כי "נכון לעכשיו, אנחנו מרגישים, בתוך הקהילה, שהלכנו אחורה בכל מה שקשור לנגישות. משום שלפתע משהו כמו ללכת למרפאה, שם לרופא יש מסכה על הפנים וזה קשה לתקשר איתו, זו בעיה".

חזרה להצגה "לונה פארק" בתאטרון נא לגעת, ארכיון, 2012 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חזרה להצגה "לונה פארק" בתאטרון נא לגעת, ארכיון, 2012 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

קשיים במערכת החינוך

ההתאמה עבור מורים ופעילים המסייעים לכבדי ראייה ושמיעה מעמידה אותם באתגרים חדשים. לילדים כבדי שמיעה, טכנולוגיה של שיחות וידיאו לא עזרה הרבה, וסטודנטים בלמידה מרחוק לא מצליחים לעקוב אחרי קריאת השפתיים על המסך בפלטפורמה כאוטית, בה לא ברור מי מדבר, אומרת וסרשטרום.

יתרה מכך, ילדים כבדי שמיעה בבתי ספר רגילים חזרה לכיתה וגילו שהמורה לובש מסכה, היא אמרה. "היום, בכיתה, אין מחויבות ללבוש מסכות. אבל חלק מהמורים, למען הבטיחות שלהם – ואני לא יכולה להתווכח איתם – לובשים מסכות, ולילדים הרבה יותר קשה להבין אותם". מורים בבתי ספר לעיוורים אמרו גם הם כי הלמידה מרחוק בסגר לא הייתה ישימה עבור רבים מכבדי הראייה.

רחל סקרוביש, המנהלת את "בית חינוך עיוורים" בירושלים, המפעיל תכניות לימודים הן ולילדים והן למבוגרים, אומרת כי בית הספר פועל על פי הוראות משרד הבריאות ונוקט בזהירות. עובדים ותלמידים עוטים מסכות, אבל "אי אפשר לשמור מרחק של שני מטרים, זה לא אפשרי משום שכל העבודה שלנו היא במגע".

בעוד שחלק מהילדים שהיו בסגר הרגישו הקלה מכך שהיו יכולים להישאר בבית במהלך הסגר, היא אומרת, לאחרים הווירוס חשף את הבידוד החברתי והבדידות שלהם. "זה מציף לפני השטח את כל הקשיים, של המשמעות של להיות לבד, מה המשמעות של להיות בלי משפחה, מה המשמעות להיות בלי החברים שלך. זה מציף קשיים שאולי היו קיימים במהלך השנים, ומחדד אותם".

שאלתי את רחל כיצד יש להתייחס ברחוב לאדם בעל מוגבלות שנאבק במציאות החדשה. לדבריה, אדם עיוור אמור, בעיקרון, להיות מסוגל לנווט בלי עזרה, והוא יבקש עזרה אם יצטרך. אך אם הוא נראה אבוד או זקוק לעזרה, והן האדם העיוור והן האדם שרוצה לעזור לובשים מסכות, אסור להתעלם ממנו, היא מדגישה.

"זה מציף לפני השטח את כל הקשיים, של המשמעות של להיות לבד, מה המשמעות של להיות בלי משפחה, מה המשמעות להיות בלי החברים שלך. זה מציף קשיים שאולי היו קיימים במהלך השנים, ומחדד אותם"

"אתם גם לא צריכים לגעת באדם העיוור. אם יש חשש בנוגע למגע או נגיעה, אתם יכולים להגיד, 'תמשיך ישר', או 'בוא אחריי ותשמע את הקול שלי ותלך איתי, יש שם מכשולים'. אם אתם מציעים את המרפק שלכם, אתם יכולים גם לשמור על מרחק סביר", או למקם את היד שלו על הכתף שלכם, היא מוסיפה.

וסרשטרום אומרת כי "אם אדם חירש או כבד שמיעה נמצא מולכם, יכול להיות שיותר טוב להישאר במרחק שני מטרים, אבל להסיר את המסכה". הארגון שלה מקדם גם את השימוש הנרחב במסכות שקופות.

חירשים וכבדי שמיעה מפגינים בתל אביב בעקבות הפגיעה בזכויותיהם הכלכליות, ארכיון, 2012 (צילום: Tali Mayer/Flash90)
חירשים וכבדי שמיעה מפגינים בת"א בעקבות הפגיעה בזכויותיהם, ארכיון, 2012 (צילום: Tali Mayer/Flash90)

געגועים לצופים

לפני המגפה, שאקור אומר שהשגרה היומית שלו הייתה "מלאה בפעילות". כאמור,
מאז 2011 הוא עבד במרכז נא לגעת, המנהל תאטרון של שחקנים עיוורים וחירשים ובעלי מוגבלויות אחרות, הנחשב יחיד מסוגו בעולם, וגם במסעדת בלקאאוט, המתנהלת בחשכה מוחלטת, עם מלצרים עיוורים, וסדנאות מגוונות.

הוא החל בתור מלצר והבין מהר מאוד שזה לא התפקיד עבורו, ועבד גם בשיווק של התאטרון ובמחלקת לתיאום נגישות, אבל מצא את הייעוד האמיתי שלו על הבמה. "תמיד היה כיף להרגיש את הקהל", הוא אומר לי בגעגוע.

על פי מנהל המרכז, אורן יצחקי, המקום אירח מיליון מבקרים מאז פתיחתו ב-2004. הוא מעסיק 120 עובדים, 70% מהם עם מוגבלויות. יצחקי אומר כי כ-40% מהפעילויות השנתיות שלו בוטלו בעקבות המגפה, ומיליוני שקלים אבדו.

הארגון מקווה לחזור לפעילות בפורמט מצומצם ביולי, אם כי יצחקי הדגיש שהוא לא יצליח לעשות זאת בלי סיוע ממשלתי לכיסוי חלק מההפסדים שלו עבור מקום שהיה רווחי בעבר, בנוסף לפיטורים.

למרות שהעובדים מקבלים קצבאות נכות מהמדינה, הם סבלו מפגיעה כלכלית משמעותית בעקבות הפחתת מספר ההצגות והפעילויות. "ברמה האישית, קשה מאוד להסתכל לעובדים שלי בעיניים ולהגיד להם, 'אנחנו חוזרים לשגרה, יהיה בסדר'", הוא אומר. "אני מניח שלא כולם יחזרו".

שאקור, לעומתו, מנסה להיות אופטימי. "אני מאוד מאמין בקהל, שהם יתמכו בנו כפי שעשו בעבר", הוא אומר. הוא מקווה גם שהממשלה תכיר במצוקה שלהם. מקבלי ההחלטות, הוא ציין, חייבים "לפתוח את העיניים ולראות את המצב".

עוד 1,301 מילים
כל הזמן // שבת, 30 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כולם כעסו על ג'ונתן ספרן פויר, אז אמא שלו החליטה לכתוב ספר

צאצאי היהודים מהשטעטל האוקראיני עליו התבסס רב-המכר "הכל מואר" לא אהבו את התיאורים של הסופר ג'ונתן ספרן פויר ● חלק מהם אף טרחו להתקשר לאמא שלו - אסתר - ולהתלונן באוזניה ● בעקבות שיחות הנזיפה האלה יצאה אסתר ספרן פויר למסע בעקבות האחות שנרצחה בשואה והאב שהתאבד, והפכה לסופרת בעצמה ● את התוצאה היא העזה להראות לבנה רק ברגע האחרון ● "פחדתי מהלא נודע"

עוד 1,159 מילים

בנימין נתניהו המדינאי ידוע בזהירותו ובהססנותו בכל הנוגע למהלכים פרו-אקטיביים ● אבל בנימין נתניהו הנאשם דוהר לעבר סיפוח חד-צדדי ומסוכן ● אם האחרון ינצח, המזרח התיכון כולו ישלם מחיר כבד ● דעה

עוד 1,406 מילים

תפרו לקוף כובע אדום

בשבוע שעבר, בתוך בלגן החזרה לבתי הספר, רואיין באיזו תכנית אדם חביב בשם דוד, בן 73, שעבד כשומר בבית ספר. עם החזרה ללימודים הודיעו לו מחברת השמירה שהעסיקה אותו כי אסור להם כעת להעסיקו בשל גילו והשתייכותו לקבוצת סיכון.

דוד נשלח הביתה לחיות מקצבת זקנה של 2500 ₪. מיד לאחר מכן הופיעו בחדשות קשישים חיוניים והודיעו על הסכם להרכבת ממשלה, על הנחיות חדשות ועוד ועוד – מנהיגים חיוניים, מנהלי בתי חולים חיוניים, מנכ"לים ומנהלים, וגם מובילי המחאה לגווניה, כולם קשישים בקבוצת סיכון, אבל בניגוד לדוד ורבים כמוהו, הם לא סגורים בבתים, הם לא פוחדים ממגיפה, והם מופיעים בכל מקום.

בשבוע שעבר רואיין דוד, בן 73, שעבד כשומר בביה"ס. עם החזרה ללימודים הודיעו לו מעסיקיו בחברת השמירה כי אסור להם כעת להעסיקו בשל גילו, והוא נשלח הביתה לחיות מקצבת זקנה של 2500 ש"ח

באולפני הטלוויזיה של ישראל, שלא כמו בתוכניות שאני צופה בהן מארה"ב או אנגליה, אין  מקפידים על שום כללי זהירות: לא מראיינים אנשים מהבתים המבודדים. למסיבות עיתונאים, פאנלים של קשקושים, ואפילו לתוכניות הבידור, הוזעקו קשישי השבט של זהו זה. כל אלה, או שעיסוקיהם חשובים כל כך שכדאי להם להסתכן, או שהם יודעים שאין סכנה של ממש, ומותר להם כבני אדם בוגרים ועצמאים להחליט בשביל עצמם איך ינהגו מול הסכנה.

וזה לא מספיק להם: הם חייבים להחליט גם בשביל ציבור גדול מאוד של זקנים שפשוט לא נספרים. לדוד – שבימים כתיקונם העבודה שלו מסוכנת, שאנחנו מצפים ממנו שיעצור בשער כל סכנה, טרוריסט ומחבל בשביל שכר המינימום שהוא מקבל – אסור כעת להחליט שהוא יכול  להתמודד עם סכנת הקורונה.

שמעתי באיזה מקום שהתקנה הזו שאסור להעסיק מבוגרים הוסרה לאחרונה מהתו הסגול, אבל לא נראה לי שמישהו טרח להחזיר את המפוטרים לעבודתם.  גם לא נראה לי שהפיטורים האלה על רקע גיל הם חוקיים – אבל הם לפי הנחיות השילטון.

אומרים לנו שזה כדי לשמור על הזקנים. באמת תודה; אבל נראה לי שמה שבאמת נאמר כאן הוא: אין לנו משאבים או עניין לטפל בכם אם תחלו ותעיקו על המערכת; ולפיכך מותרת אפליה בוטה.

אומרים לנו שזה כדי לשמור על הזקנים. באמת תודה; אבל נראה לי שמה שבאמת נאמר כאן הוא: אין לנו משאבים או עניין לטפל בכם אם תחלו ותעיקו על המערכת; ולפיכך מותרת אפליה בוטה

אומרים לנו שהמגיפה מסוכנת לזקנים, וזו אמירה כללית מאוד ולא מדויקת. בארצות המערב שנפגעו מקורונה חצי מהמתים מתו בבתי אבות. זה נורא. לא ברור איך דווקא מי שהיו אמורים להיות מוגנים, שלא יוצאים ולא מתערבבים עם אנשים, ובטח לא טסים לשום מקום, נדבקו ועוד בתחילת גלי ההתפרצויות. לא ידוע לי שיש תשובה מחקרית למה שקרה במוסדות הללו.

מה שברור לגמרי הוא שזקנה כשלעצמה אינה מסוכנת. וברור שאיש לא יודע מה בדיוק  הסיבה למופעים קשים של המחלה. במחקר מסוים שהתפרסם נאמר שהווירוס תוקף באכזריות אנשים שלוקחים תרופות נגד לחץ דם גבוה. בכל אופן במערכת ההפחדה הסטטיסטית לא מפרטים לנו את מספרם של זקנים בריאים שנפגעו ומתו מקורונה, אבל מפחידים ציבור של מיליון איש בישראל שהם בסכנה.

ככל שהקורונה מתאזרחת בעולם מתפרסמים יותר ויותר מחקרים על התפלגות הפגיעה, וכבר לא ברור מי הם קבוצות הסיכון. בארה"ב, למשל, פורסם ששחורים נפגעים פי ששה מלבנים. האם יעלה על הדעת ששחורים יהיו בהסגר ויפסיקו לעבוד?

באנגליה פורסם מחקר שלפיו בעלי מקצועות נמוכי שכר – נהגים, שומרים, מנקים –  נפגעים הרבה יותר מבעלי המשכורות הגבוהות.

בכל העולם ברור שמקצועות הרפואה והסיוע בקו הראשון נמצאים בסכנה גדולה מאחרים. הפתרון לכך הוא לא בהשבתתם וסילוקם אלא באמצעי מיגון טובים יותר. המחקרים האלה היו צריכים להביא לכך שנהגי האוטובוסים והמוניות, שומרים בכניסה לבתי חולים וגם דוד בשער בית הספר יקבלו, למשל, חליפות מיגון שישמרו עליהם מפני הדבקה.

ככל שהקורונה מתאזרחת בעולם מתפרסמים יותר מחקרים על התפלגות הפגיעה, וכבר לא ברור מי בקבוצות הסיכון. בארה"ב, למשל, פורסם ששחורים נפגעים פי 6 מלבנים. האם יעלה על הדעת ששחורים יהיו בהסגר?

רופאה גריאטרית בקליפורניה פרסמה מאמר שבו ניסתה להבין למה דווקא המבוגרים יותר מסתובבים בחוץ ולא חוששים מהמגיפה. בין שאר מסקנותיה בולטת אחת: שמה שמוגדר זקנים בקבוצת הסיכון – אנשים בני 65 ומעלה – פשוט אינם רואים את עצמם כזקנים, ואין להם שום עניין לתת למישהו להחליט בשבילם.

הרבה מאוד מידידיי המבוגרים נתפסו בפחד הגדול שהושרה בישראל על "סבא וסבתא", וחלקם נכנסו ממש למצבי חרדה, למרות שבכללי – המבוגרים חרדים פחות מהצעירים. מבוגרים כבר עברו בחייהם סכנות ומחלות ולא נבהלים כל כך בקלות, אבל גם לא מתמרדים מספיק.

התנועה הכי מקסימה בעולם, למרות שהיא קטנה ושולית, היא תנועת הכובע האדום: נשים מבוגרות שלובשות שמלות סגולות (לא תו סגול, אלא צבען של הסופרז'יסטיות) וחובשות כובע אדום, כי לא אכפת להן מה אומרים עליהן ומה מצפים מהן.

דחיקתם של מבוגרים ממקומות העבודה היא אפליה מקוממת, בדיוק כמו פיטוריהם של בעלי מוגבלויות, כמו הקמצנות הנוראה הנוהגת בקצבות הנכות. לרגע אחד קיננה בנו התקווה שהמגיפה הזו תביא לסולידריות בין בני אדם, שכולם נתונים באותה  צרה. אז בואו נאריך את הרגע הזה: נמשיך לדרוש זכויות, ונדרוש מידע שיאפשר לנו להחליט בעצמנו מה מסוכן לנו ומה לא.

רבים מידידיי המבוגרים נתפסו בפחד שהושרה בישראל על "סבא וסבתא", וחלקם נכנסו ממש למצבי חרדה, למרות שבכללי – המבוגרים חרדים פחות מהצעירים אחרי שעברו בחייהם סכנות ומחלות

לפני שברחו מעמדותיהם כמו מספינה טובעת, חילקו לעצמם ראשי משרד הבריאות מחמאות אין קץ על ניהול המשבר; אבל במקביל הסתירו הרבה עובדות. אנחנו שומעים רק מה שנוח לשלטונות באותו היום: כשרוצים לחדש את התיירות מודיעים שהמצב נפלא; כשרוצים להחזיר את הפחד, מאיימים בעשרות אלפי מתים בגל השני שאף אחד לא יודע עליו שום דבר.

אני מצפה לראייה חדשה ודרך חדשה דווקא מאלה שנשארו בצד: מן הזקנים, מן האמנים, מכל יתר הנשכחים: אסור לנו לוותר! אסור להסכים לחזור איכשהו לשגרת הדיכאון. צריך למצוא דרכים חדשות. ישראל, כמו כל העולם, זקוקה ל"ניו דיל" – והזקנים, לפחות חלק מהם, עוד זוכרים מה זה. זוכרים איך נראית חברה שנרתמת לבניה בסולידריות וממציאה פתרונות למצוקות.

אז – כובע אדום  ונצא לרחוב (בצֵל כמובן) .

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 907 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

בר סימן טוב: "עליה בתחלואה, בעיקר בבתי הספר, בכל הארץ"

ראשי משרד הבריאות ייפגשו מחר ב-16:00 עם ראש הממשלה לדיון מיוחד ● בר סימן טוב: "יש לנו כ-70 חולים חדשים ביום. הדרך ל-1000 חולים ביום היא קצרה" ● סדצקי: "אנחנו מדברים על מוקדים ב-31 בתי ספר, המפוזרים בכל הארץ. התנאים בבתי הספר לא מאפשרים שמירה על אי-הדבקה בקורונה"

עוד 7 עדכונים

עומר הפלסטיני וג'ונתן היהודי מפתחים בדיקה חדשנית לקורונה

מכון מחקר בארצות הברית פועל לפיתוח בדיקת קורונה ביתית ופשוטה במיוחד, כדי לעמוד ביעד האמריקאי השאפתני של מיליון בדיקות ביום ● בפרויקט משתתפים חוקר יהודי וחוקר פלסטיני, שמקפידים לשמור על קשר קרוב גם מחוץ לשעות העבודה ● ג'ונתן: "התארחתי לא מעט בארוחות שבירת צום הרמדאן, ועומר ממש אוהב לטקעס"

עוד 762 מילים

תגובות אחרונות

האוכלוסיות החרדיות במדינת ניו יורק נפגעו קשות ממגפת הקורונה, וכעת הן משלמות גם מחיר כלכלי כבד ● המושל קואומו החליט לפתוח את המדינה בהדרגה, כאשר העיר ניו יורק והאזורים החרדיים יפתחו אחרונים ● בעלות עסקים חרדיות החליטו להשיב מלחמה, כדי להמשיך להתפרנס בכבוד ● ובמלחמה הזו כל האמצעים כשרים

עוד 1,418 מילים

לארון וישוואנאת, מנתח עסקי בן 29 מארה"ב, היה חלום: לתרגם את "הארי פוטר" ליידיש ● בראיון בלעדי הוא מספר איך יצא לדרך ללא מו"ל וללא אישור המחברת, איך הסתיים המסע המופלא שלו, ואיך מדברות הדמויות בשפה שעליה גדל ● "האגריד מדבר בדיאלקט פולני כפרי, פילץ' מדבר במשלב ליטאי, ודמבלדור מדבר כמו חכם בתורה"

עוד 839 מילים

תיעוד מיוחד ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

עוד 3,045 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמִּשְׁפָּט

טיוטה להקדמה למבוא לעבודה סמינריונית בספרות, שתיכתב בעתיד על הרומן הגדול "המשפט", מאת פרנץ ביסמוט

עוד 1,494 מילים

"אנחנו יכולים להציע להם שיעורים אמיתיים ולראות את המרצים!"

ההתעניינות של סטודנטים יהודים מארה"ב בלימודים בישראל מעולם לא הייתה גבוהה יותר ● הסיבה: האקדמיה בארץ נערכת לחזרה לשגרה בסתיו, בעוד שבאמריקה שוררים כאוס וחוסר ודאות ● "זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן שנוכל לבלות עם חברים, ולהתחיל לחזור לחיים"

עוד 735 מילים

משרד הבריאות מזהיר מעליה חריגה בהדבקה: 64 מקרים ביממה האחרונה

בכירים בצה"ל וברשות הפלסטינית ממשיכים בפגישות התיאום, בניגוד להצהרות ● שגרירות ארה"ב מזהירה מפני הסלמה בשטחים ● אהוד ברק נגד שופטי העליון: שתיקתם בעניין נתניהו כשל מוסרי ● גבי אשכנזי תקף את הכוונה לקצץ בתקציב משרדו: פגיעה בלתי סבירה במשרד החוץ ● איציק שמולי ביטל קיצוץ של 20 מיליון שקלים בתקציב הטיפול לגברים מכים

עוד 39 עדכונים

משפט נתניהו: מה הלאה?

אחרי הפתיחה הדרמטית בתחילת השבוע, משפטו של ראש הממשלה נכנס כעת למסלול רצוף אתגרים ● מתי יתחיל מצעד העדים? בכמה ימים בשבוע יתנהלו הדיונים? מתי הנאשם מס' 1 יתייצב שוב באולם? והאם המשפט יעשה היסטוריה ויעבור למבנה אחר, הרחק מרחוב צלאח א-דין? ● יובל יועז צופה פני עתיד על בסיס תקדימי העבר

עוד 1,095 מילים

יו"ר לשכת עורכי הדין תוקף בחריפות את השר אוחנה

פרסום ראשון המשרד לביטחון פנים מקדם בימים אלה הצעת חוק לפיה השר אמיר אוחנה יהיה רשאי להגביל ואף לאסור לחלוטין ביקורים של עורכי דין, בני משפחה ואחרים אצל אסירים ועצירים - הכל תחת האמתלה של מניעת התפשטות הקורונה ● במכתב ששלח יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי לאוחנה הוא תוקף בחריפות הן את עצם הצעת החוק - ובמיוחד את האופן החפוז והנסתר לכאורה שבו אוחנה מקדם את ההצעה

עוד 805 מילים ו-4 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה