הנסיבות חסרות התקדים של מגפת הקורונה גרמו לממשלות ברחבי העולם לנקוט צעדים שלא היה להם אח ורע. אותן פעולות כוללות הענקת סמכויות חירום, כפיית סגר ומעקב מגע אחר אזרחים באמצעות הנתונים הסלולריים שלהם. הדבר עורר דאגה בנוגע לזכויות אזרח בקרב משפטנים בכל העולם – בכלל זאת בישראל ובארצות הברית – שקוראים עכשיו לפיקוח מוגבר.

"דבר אחד אנחנו יודעים – אנחנו צריכים להבטיח שאנחנו שומרים על איזון נכון עם זכויות יקרות", אומר אורן גרוס, פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מינסוטה ולשעבר קצין ייעוץ משפטי בפרקליטות הצבאית.

אורן גרוס (צילום: אוניברסיטת מינסוטה)

"במידה מסוימת, בנסיבות הקיימות זה מאוד מפתה לזרוק את הכול מהחלון ולהגיד, 'היות שאנחנו מנהלים מלחמה נגד אויב, הכול כשר'", הוא אומר.

גרוס הוא מומחה בתחום של סמכויות חירום, שלדבריו יש להן נטייה להימשך גם בתום מצב החירום. הוא מוסיף שהמאפיין הזה לא ייחודי לישראל או לארה"ב.

"ברגע שממשלה מתרגלת לסמכויות חירום", הוא מסביר, "עולה השאלה אם שירותים חשאיים מסביב לעולם ינצלו את סמכות המעקב גם עם תום מצב החירום, אם זה מוצדק או לא". במסגרת הצעדים הראשונים שישראל נקטה נגד המגפה, השב"כ החל לבצע מעקב סלולרי אחר תושבי המדינה.

דבורה פרלשטיין, מנהלת שותפה של מרכז פלורסהיימר לדמוקרטיה חוקתית של בית הספר למשפטים ע"ש קרדוזו בישיבה יוניברסיטי, מציינת כי קיים "חשש לפרטיות" כאשר שירות ביטחון מחזיק ב"מאגר מידע על פרטים בחברה".

בתחילה בג"ץ הוציא צווי הגבלה נגד המדיניות הזו, אך לבסוף הסיר אותם. גם הכנסת קראה תיגר על המדיניות, אך לבסוף אישרה אותה בגרסה מתוקנת.

המדיניות הזאת נדונה לאחרונה במאמר שחיבר הפרופסור הצרפתי למדע המדינה אוליביה ניי מאוניברסיטת פנתאון-סורבון תחת הכותרת "האם וירוס יכול לערער זכויות אדם?". במאמר, שפורסם בכתב העת "לנסט", ניי מזכיר את מדיניות האיכון הסלולרי של ישראל יחד עם אמצעי מעקב טכנולוגיים דומים שננקטו בסין, בדרום קוריאה ובסינגפור. הוא מתאר את המדיניות הזאת כ"ביופוליטיקה פולשנית שבה ניתן לצפות, לסקור ולנטר כל אחד בכל תנועה".

במאמר שפורסם בכתב העת "לנסט", מוזכרת מדיניות האיכון הסלולרי של ישראל יחד עם אמצעי מעקב טכנולוגיים דומים שננקטו בסין, בדרום קוריאה ובסינגפור. המאמר מתאר את המדיניות הזאת כ"ביופוליטיקה פולשנית"

"גם אם השגחה כזו ממרחק יעילה בבלימת התפשטות הקוביד-19, מעט ידוע על האופן שבו אותם נתונים יישמרו לטווח הרחוק וכמה גדול יהיה הפיתוי עבור ממשלות להמשיך במעקב נרחב בתקופה שלאחר חלוף המגפה", כותב ניי.

לדברי פרופ' גרוס, "צריך לוודא שכאשר הרשות המבצעת בארה"ב, או הממשלה בישראל, נוקטת צעדי חירום מסוימים, הם יהיו נתונים לניטור ולפיקוח". דבר זה יכול להיעשות הן על ידי ביקורת שיפוטית והן על ידי ביקורת פרלמנטרית.

"צריך ליישם זאת בלי קשר למידה שבה אתה תומך בצעדים ובאמצעים שהממשלה נוקטת ואם אתה חושב שהממשלה פועלת נכון", הוא אומר.

במהלך התגובה שלהם לנגיף הקורונה, הן ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו והן נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נתקלו בהתנגדות מצד הגופים המחוקקים.

דבורה פרלשטיין (צילום: ביה"ס למשפטים ע"ש קרדוזו)

פרלשטיין אומרת שבימים הראשונים של התגובה הישראלית, "היה נראה שנתניהו אומר שהוא יכול להשעות את הכנסת ולא להחזיר אותה". "שמחתי לראות שישראל לא הלכה בכיוון הזה", היא מוסיפה.

בדומה לכך, היא מותחת ביקורת על טראמפ, שטען כלאחר יד כי הוא יכול לנעול את הקונגרס, ומציינת שמהלך כזה הוא מחוץ לתחום הסמכויות הביצועיות שלו.

אף על פי שפרלשטיין מאשימה את טראמפ במה שהיא מחשיבה להצהרות מופרזות באשר לסמכותו, היא סבורה שבמובנים אחרים הוא לא מממש את סמכותו במידה מספקת – למשל, הוא לא עושה מספיק כדי לדאוג לאספקה ולתאם את ההובלה שלה. לטענתה, דבר זה יהיה במסגרת "הסמכויות העצומות" שהממשלה הפדרלית יכולה להפעיל במסגרת תגובת חירום.

טראמפ מסייר במפעל המייצר ציוד מגן אישי, בפניקס, אריזונה, יום שלישי, 5 במאי 2020 (צילום: איי-פי/אוון ווצ'י)

פייק ניוז על סטרואידים

היקף הסמכות שממשלה יכולה להפעיל במסגרת התגובה שלה למגפה הוא נושא שעלה לאחרונה במחאות שהתעוררו הן בארצות הברית והן בישראל.

פרלשטיין אומרת שחלק מהמפגינים בארה"ב יותר מדי "דרוכים" ו"אגרסיביים", בעיקר בהקשר לנפנוף בנשק באמתלה של מימוש זכויותיהם בהתאם לתיקון השני לחוקה. עם זאת, היא אומרת, "מדובר בקבוצה די קטנה, אולי כמה מאות אנשים". היא מוסיפה כי "לפי סקרי דעת קהל, הרוב הגדול של האמריקאים תומך באמצעי הבידוד, בהתחשב בהתפשטות המהירה של הווירוס במדינה.

"אלה שמפגינים אולי עושים זאת על בסיס מה שהם מתארים כזכויות אזרח", היא אומרת. "על בסיס זה שהמדינה סגורה, שתנועתם מוגבלת, הם לא יכולים לערוך קניות, ללכת למסעדות, שזה מה שהם רוצים".

אולם היא מסתייגת מתמיכתו של טראמפ במחאות כאלה, שכוללת ציוצים בעמוד הטוויטר שלו הקוראים "לשחרר" מדינות שהתקיימו בהן הפגנות. "אני חושבת שזה מטריד מפני שהמסר אינו תואם את הנחיות משרד הבריאות, שאנחנו מתעלמים מהן באופן שמזיק לנו בארצות הברית", היא אומרת.

LIBERATE MICHIGAN!

— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) April 17, 2020

פנינה להב, פרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בוסטון, אומרת בתכתובת דוא"ל עם זמן ישראל שלדעתה, הגבלות הקורונה עשויות להגביל, אך לא לאסור, קיום הפגנות בארצות הברית. "הזכות להפגין היא די חזקה בארצות הברית", היא כותבת. היא מזכירה את התיקון הראשון לחוקה, אף על פי שתקנות הקורונה במדינות מסוימות הגבילו את מספר האנשים הרשאים להתאגד.

גם משרד הבריאות הישראלי קבע הגבלות על התקהלות במסגרת סמכויות החירום. להב מציינת כי בשיא הסגר המשטרה הגבילה את מספר המפגינים המותר לעשרה אנשים ואת המרחק בין קבוצות לעשרה מטרים ומעלה, ומי שהפר את אחת התקנות האלה נקנס ב-5,000 שקלים.

מפגינים בכיכר רבין בתל אביב, 2 במאי 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אולם נראה שהתקנות לא יושמו בצורה אחידה. להב מזכירה תמונה שפורסמה בתקשורת הישראלית ובה נראה קהל של מפגינים בכיכר הבימה בתל אביב. בתכתובת דוא"ל עמה היא כותבת כי "לא ברור אם למשטרה יש סמכות לקבוע הגבלות כאלה" וכי גובה הקנס הוא "דרקוני למדי".

יוג'ין קונטורוביץ', פרופסור בבית הספר למשפטים ע"ש אנטונין סקאליה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה, אומר כי לבד מהפגנות, לאזרחים שנפגעו מהתקנות יש אמצעי אחר לפנות אליו: בית המשפט.

יוג'ין קונטורוביץ', (צילום: Courtesy)

הוא מזכיר פסיקה של בית משפט פדרלי בארצות הברית לטובת אזרחים שהתלוננו על תקנות הקורונה האוסרות על תפילה קבוצתית.

הוא תוהה אם האמריקאים יתחילו לשאול "למה סוג כזה של עסקים הוא 'חיוני' וסוג אחר הוא 'לא חיוני', למה אני לא יכול להתרחק יותר מ-500 מטרים מהבית, למשל, אבל אנשים אחרים יכולים לצאת להפגין?". הוא מוסיף כי "הם יכולים ללכת לבית המשפט ולטעון שזה לגמרי לא הגיוני ולא טבעי".

קונטורוביץ' מציין כי אף על פי שהיה "סוג של סגר על ערים במגפת השפעת של 1918", "עומק הבידוד והסגר" של היום הוא "חסר תקדים". לדבריו, אם שגרת התגובה לקורונה תימשך, ו"דברים מסוימים יישארו קבועים לאורך זמן", אז "סביר שבתי משפט ירגישו יותר בנוח" לפסוק לגבי החוקיות של אמצעי החירום.

"עומק הבידוד והסגר בארה"ב הוא חסר תקדים. אם שגרת התגובה לקורונה תימשך, ודברים מסוימים יישארו קבועים לאורך זמן, אז סביר שבתי משפט ירגישו יותר בנוח לפסוק לגבי החוקיות של אמצעי החירום"

כמה מהמרואיינים הכירו בכך שככל שהמצב עשוי להיות מדאיג בישראל או בארה"ב, הדברים גרועים יותר במדינות לא דמוקרטיות כמו סין, שם אובחן הנגיף לראשונה ב-2019. "בישראל, מי שהפר את הסגר קיבל קנס של 500 שקלים", אומר קונטורוביץ'. "בסין, אנשים נשלחו למחנות מעצר לתקופה ממושכת".

"עם משטרים אוטוריטריים – כמו בסין, באיראן ובמדינות אחרות – יש כמה בעיות", אומר גרוס. "אחת מהן היא שקיפות, או אם השלטונות ידעו או לא ידעו על אודות הווירוס… זהו עידן הפייק ניוז על סטרואידים". שנית, הוא אומר, "ברגע שהם החלו לתקוף את הווירוס בגלוי, הם יכלו לנקוט אמצעים שרוב הדמוקרטיות נרתעות מהם – דמוקרטיות נורמליות, איתנות, שכולנו רוצים לחיות בהן".

לדבריו, "המאסר הגלוי של 60 מיליון בני אדם לא צריך להתקבל בקלות. הוא צריך לגרום לנו להרים גבה", מפני שדמוקרטיות מתייחסות ל"חופש התנועה, או ההתאגדות, מאוד מאוד ברצינות. סין יכלה בעיקרו של דבר לנקוט כמה אמצעים שפחות מתחשבים, אנסח זאת כך, בחירויות ובזכויות האלה".

"המאסר הגלוי של 60 מיליון בני אדם לא צריך להתקבל בקלות, מפני שדמוקרטיות מתייחסות לחופש התנועה, או ההתאגדות, מאוד מאוד ברצינות. סין יכלה לנקוט אמצעים שפחות מתחשבים בחירויות ובזכויות האלה"