מעטים הם הרעיונות שעומדים מחוץ למבחן הזמן. רעיונות שנכתבו בהווייה אחרת, אך עדיין נמצאים בתודעת האדם. דוגמא לרעיון עתיק יומין שכזה הן עשרת הדברות. בכדי להבין את עוצמתן, יש לדמיין לרגע את התקופה בה נכתבו, במציאות אחרת מימינו – אלפי שנים מן הקיום הממשי, הרחק מן הזמן הנוכחי.

מה היא המהות של עשרת הדברות? מה הופך דווקא אותן לרלוונטיות גם היום? תהייה זו, עלתה למחשבותיי אל מול שקיעתו האיטית של הליברליזם בן זמננו. מה דורש המוסר הליברלי בבסיסו? כוחו גלום כביכול בפשטות שלו – הדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל.

מה מהות עשרת הדברות? מה הופך אותן לרלוונטיות גם היום? התהייה עלתה בי אל מול שקיעתו האיטית של הליברליזם בן זמננו. מה דורש המוסר הליברלי בבסיסו? כוחו בפשטותו – הדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל

האם יש אדם שאינו שואף לזכויות וערכים אלו בחייו – להיות חופשי בין שווים, תחת משפט צדק? מאין מגיחה ההתנגדות החריפה לזרם הליברלי? מדוע רעיון זה זוכה להתנגדות כה גדולה במאה ה-21? מה הוא האיום שהאדם  חש ביחס לדרישה לשוויון, צדק וחופש לכל?

בכדי לנסות לענות על שאלה זו, אערוך השוואה בסיסית, בין שני רעיונות מוסר – הליברליזם אל מול עשרת הדברות. בעוד הרעיון והדרישה הערכיים העומדים בבסיס עשרת הדיברות הם אינדיבידואלים בעיקרם – המתבטאים ב"צווי האלוהי – לא", הליברליזם פונה אל האדם מן הכלל (המדינה או המדינות) בכדי "להגן ולחנך" את הפרט.

מכאן עולה המחשבה (שבה גם גלומה חלק מן הביקורת) – כיצד יכול הליברליזם לחשוב על עצמו כמייצג הרשמי של התפיסה האוניברסלית המוסרית? משמע, מה היא ההצדקה של הליברליזם לדרוש מן האזרח (בחוק) את רצונות המוסר הליברלי? של מי היא בכלל, הבעלות על המוסר? ומעבר לכך, האם המוסר הליברלי הוא מקור כוחה הבלעדי של המדינה המודרנית? כמו כן, על כל ליברל לחשוב אם הוא עומד בפועל ברמה האישית בדרישה המוסרית שהוא דורש או שואף להנחיל לכלל על ידי השלטון הליברלי?

גישה המאמינה ביכולתה להשליט סדר מוסרי אבסולוטי, תפיסה הרואה את עצמה מתקרבת לאינסוף, עליה להגיע לסופה בעצמה, כיאה לסיפור המיתולוגי של איקרוס או לסיפור התנכ"י של מגדל בבל.

לדידי, על סתירה ומוגבלות זו (הנחלת המוסר כערך אבסולוטי) – עשרת הדיברות ניסו להתגבר. במהותן, הן אינן דורשות מהאדם לשנות את דרכו של אדם אחר. אלא הן קובעות לאדם עצמו בלבד את גבולותיו ועל ידי כך נוצר המוסר אישי.

ביכולתן של הדברות להנחיל לפרט את הגבולות של הרע והטוב ביחס אל עצמו בלבד (גם אם אינם מתקיימים בכל אחד מאתנו בפועל בצורה מלאה)  – ועל ידי גבול זה של טוב והרע עשרת הדיברות מצליחות בעקיפין ליצור את הסדר החברתי המוסכם על הכלל לאורך אלפי שנים, ללא קשר לאמונה הדתית. על ידי כך נוצר מעין סדר מוסרי האבסולוטי לא מחייב, ברוחן של עשרת הדברות, סדר אשר נמצא בתודעתנו גם בימים אלו.

מנגד, שקיעתו של  הליברליזם המוסרי בן זמננו נובעת, בין היתר, מן המאבק הגלובלי האבסולוטי המושרש בו, כתפיסה מוסרית הדורשת מן הפרט לקיים את המוסר הכללי (השליטה ההגמונית של המוסר הליברלי על ערכי מוסדות לאומיים ובין לאומיים) מוסר שלא באמת קיים בכל אחד ואחד מאתנו באופן שווה כדרך חיים ואינו מוסכם על הכלל כמוסר הבלעדי.

בנוסף, המוסר הליברלי ספג ניצול ציני של ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית. הגמוניה אשר מחריפה את הפערים החברתיים ואת אי השווין מכל עבר, משנה לשנה. הקפיטליזם הדורסני של ימינו, אינו מהווה כלל את מלוא מהותו של  המוסר הליברלי.

המוסר הליברלי ספג ניצול ציני של ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית, שמחריפה את הפערים החברתיים ואת אי השווין מכל עבר, משנה לשנה. הקפיטליזם הדורסני של ימינו לא מייצג את מהות המוסר הליברלי

חופש הביטוי, חופש העיתונות והלשון, חופש הדת והמצפון, חופש ההתאגדות וההתכנסות, זכות האדם על גופו וחופש התנועה, זכויות פוליטיות למיעוטים, מדיניות הגירה מתירנית, עזרה הדדית, סובלנות. כל אלו הם פרי יצירתו של תפיסת המוסר הליברלי, ללא קשר מחייב לגישה הכלכלית שנוצרה מתוכו ובדמותו.

עקרונות אלו הן הבסיס לחיים החופשיים, של העת המודרנית. בכדי להצליח לשמר את אותן העקרונות, בכדי לנצח את מבחן הזמן, על הליברלים לעשות חשבון נפש עמוק ולבחון את המודל הכלכלי הדורסני, הרוכב על תפיסתם המוסרית – ולשאול, האם באמת יש קשר מחייב של יחסי גומלין בין השניים? כאדם המחזיק במוסר ליברלי, אני סבור שאין קשר כלל.

לכן, על המחזיקים במוסר הליברלי לשמר את העקרונות של התפיסה הליברלית (שוויון, חופש וצדק – ברוחו של  סטיוארט מיל) ולתרגם את ערכי הליברליזם, לערכי מוסר אישיים (ברוח עשרת הדברות). ליצור טרנספורמציה חדשה של המוסר הליברלי. ליצור ערכים אשר אינם תלויים או מוגדרים תחת מדינה או מפלגה. להפך, ערכים אלו יהוו את הלך הרוח של האדם עצמו, כשהם מייצגים את המוסר האישי הנמצא בנפשו וברוחו ולא בהשקפתו הכלכלית והפוליטית, כפי שהם באים לידי ביטוי במתכונתם הנוכחית, בימים אלו.

לכן, על המחזיקים במוסר הליברלי לשמר את העקרונות של התפיסה הליברלית (שוויון, חופש וצדק – ברוחו של  סטיוארט מיל) ולתרגם את ערכי הליברליזם, לערכי מוסר אישיים (ברוח עשרת הדברות)

ההגמוניה הניאו-ליברלית הכלכלית חייבת להיפסק, אך המוסר הליברלי חייב להישאר. חלופה של מודל כלכלי חברתי, איננה חלופה של ערכי המוסר. ההגמוניה הניאו-ליברלית משרתת את מבנה הכוח הדורסני של הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית של המאה ה-21, ולא עושה צדק וחסד עם הרוב המוחלט של אזרחי העולם.

אומנם אני מייחל לשינוי הפרדיגמה הכלכלית במאה ה-21, אך אני גם חרד לגורלו של המוסר הליברלי בן זמננו – חובה להפריד בין השניים ויפה שעת אחת קודם.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.