ש' ואני יושבים באמצע מחצבת "כוכב השחר", בתוך חדרון דחוס כמלונה, ומרחרחים זה את זה כשני כלבלבים חשדניים. בחזית החדרון חלון קטן, ומעל החלון מסך הטלוויזיה שבאמצעותו אפשר לעקוב אחרי תנועת המשאיות העולות מהמחצבה אל החדרון.
ש', שיושב לידי, מנווט ביעילות את תנועת המשאיות, מזמן אותן אליו באמצעות מערכת הכריזה, ממלא טפסים במחשב, שולח אותם למדפסת שנמצאת לימינו, ומחתים את הנהגים שממתינים לו על הטפסים, כדי שיוכלו לצאת לדרכם אל כבישי הגדה, עם משאיות עמוסות בחומרי בנייה חיוניים.
ש' בן 25. נשוי פלוס תינוקת בת שנה. הוא נולד בקליפורניה. הוריו עלו לארץ כשהיה בן שנה. ציונות. בהתחלה גרו במעלה אדומים "ואז ההורים שלי רצו קצת יותר ציונות, אז עברנו לבית אל, כשהייתי בגן חובה, ב-98'-99'. האינתיפאדה השנייה הייתה כשהייתי ילד. אבל אין לי טראומה מהתקופה הזאת. בכלל לא. עדיין נסענו בכבישים, דרך רמאללה, דרך הכול.
"בתור ילד לא הרגשתי פחד או משהו. המשכתי לנסוע בטרמפים, הכול היה רגיל. ההורים שלי לא אמרו שום דבר. לא הייתה איזו אווירה שצריך להתנהג אחרת. אין לי טראומה, אבל כן ראינו מה הולך – אתה רואה שמדברים איתם שלום והם הורגים אותך והורגים אותך. אצלנו אומרים ניתן להם עוד, נעשה איתם שלום, והם הורגים אותך והורגים אותך. אני לא אומר שכל הערבים צריכים למות וצריך להטביע אותם וזה".
ש' מתגורר לא רחוק מהמחצבה, בהתנחלות שנושאת את השם הספרותי אש קודש. היישוב הוקם בשנת 2001 על ידי ארבעה בחורים שהתגוררו ברכב ישן, ולאחר חצי שנה הצטרפה אליהם משפחה ראשונה שהתגוררה באוהל. אש קודש הוא אחד מבין עשרות מאחזים שפוזרו על הגבעות כדי ליצור רצף של ישובים יהודיים בין ההר לבקעה. לאש קודש כבר יש אפילו תוכנית מתאר שהוכנה ב-2013 וממתינה מאז לאישור מדיני.
"בתור ילד לא הרגשתי פחד או משהו. המשכתי לנסוע בטרמפים, הכול היה רגיל. ההורים שלי לא אמרו שום דבר. לא הייתה איזו אווירה שצריך להתנהג אחרת. אין לי טראומה, אבל כן ראינו מה הולך – אתה רואה שמדברים איתם שלום והם הורגים אותך והורגים אותך"
גם באש קודש, כמו בכל מקום בגדה, הכול מעורבב. היסטוריה, מיתוסים, חרדות, דת ופוליטיקה. בהתחלה המקום נקרא גבעה ח', כשם זמני. אחר כך החליטו התושבים לקרוא לו על שם הספר "אש קודש", שבו תלמידיו של האדמו"ר מפיאסצנה שנרצח בגטו ורשה כינסו שיחות שלו במהלך מלחמת העולם השנייה, וגם כדי להנציח את אש קודש גילמור, שעבד כמאבטח בסניף הביטוח הלאומי בירושלים ונרצח בתחילת האינתיפאדה השנייה.
על תוכנית המאחזים – שאש קודש הוא אחד מהם – מספרים את הסיפור הבא: כשאריאל שרון היה שר התשתיות ועדיין יקיר המתנחלים בגדה המערבית, הוא ביקר פעם עם מי שהיה אז סגן שר השיכון, מאיר פורוש, בגוש טלמונים, הנמצא מערבית לרמאללה ומכונה היום על ידי דוברי יו"ש "גוש עוטף נתב"ג".
ליד בריכת המים בטלמונים, פנה שרון ליועץ המשפטי אחז בן ארי, הצביע על גבעה חשופה ממזרח ואמר: "זה מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. צריך לתפוס את הגבעה הזאת. אנחנו נבנה שם קודם כל בריכת מים". אנשי מקורות שהתלוו לשרון בביקור ניסו להסביר שהמקום גבוה מדי, ושעלולה להיות בעיה של לחץ. אבל שרון קטע אותם ואמר בתקיפות: "אני סומך עליכם. תפתרו את הבעיה".
אחר כך פנה שרון למתנחלים ואמר, ספק ברצינות ספק בצחוק: "על בריכת המים תציבו שומר. השומר יחוש בוודאי בבדידות. הוא יתחתן ותהיה לו משפחה. הילדים צריכים חברה. יבואו משפחות נוספות. אחר כך יהיה מניין. המניין צריך בית כנסת. הנשים צריכות מקווה. הילדים צריכים גן ופינות נוי. כך נהפוך את המצפה ליישוב".
זו הייתה, בקווים כלליים, גם ההיסטוריה של אש קודש. עכשיו כבר גרות במקום 70 משפחות, ובהן ש' ומשפחתו הצעירה. בין משאית למשאית שמגיחות מהמחצבה, אני מנסה לדובב את ש', שלא מתלהב לשוחח איתי, בתקווה לשמוע ממנו איך נראית תוכנית הסיפוח בעיניו. מה הוא כתושב האזור חושב על שכניו. על חבריו לעבודה. על העתיד.
ש' עובד במחצבת "כוכב השחר" כבר שבעה חודשים. מנהל עבודה בבטון. מוציא ביום בין 150 למאתיים משאיות. אבל הוא לא כל כך מכיר את הפועלים הפלסטינים הרבים שעובדים לצידו.
"יש פה פלסטינים שעובדים, אבל אני לא קשור אליהם. הם עושים פה את האגריגטים (חומרי חציבה שמשמשים בתעשיית הבטון והאספלט). אני במשרד שלי. אבל יש פה יהודים שהם גם חברים של הערבים. לי פשוט לא יוצא להיות איתם. יש לי איזה אחד-שניים שאני עובד איתם. לא יותר מזה".
הוא לא מבין למה מאשימים אותו ואת חבריו בגזענות. מנקודת מבטו, אי אפשר להאשים אותו בגזענות, כי הוא לא חושב שכל הערבים מחבלים.
"מגדירים את היהודים כעם חכם, עם הרבה פרסי נובל, אבל לא כל היהודים חכמים. אני, בוא נגיד, יהודי לא חכם, אתה מבין? אז מאותה סיבה אני לא אומר שכל הערבים מחבלים. אבל אני כן מאשים אותם שהם הורגים אותנו ועושים פיגועים. והם יורים. והם זורקים אבנים. והם עושים את כל הדברים האלה. ואתה רוצה לתת להם עוד ועוד.
"מגדירים את היהודים כעם חכם, אבל לא כל היהודים חכמים. אני, בוא נגיד, יהודי לא חכם, אתה מבין? אז מאותה סיבה אני לא אומר שכל הערבים מחבלים. אבל אני כן מאשים אותם שהם הורגים אותנו ועושים פיגועים"
"אני לא קורא עיתונים. מעדיף לקרוא ספרים. וגם לא שומע חדשות, רק אם אני במקרה ברכב לא שלי או משהו כזה. אז אני לא כל כך יודע מה זה תוכנית הסיפוח הזאת. שמעתי שמדברים על משהו. הבנתי שזה לחיות עם הערבים, תחת הממשל שלהם, או משהו כזה, באזורים מסוימים. לא?"
לא בדיוק. זה אומר שישראל תחיל את הריבונות על חלקים מהגדה המערבית. אולי גם על השטח שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
"אז מה זה אומר בתכלס?"
זו שאלה גדולה. את זה אני מקווה לשמוע ממך. אני אורח פה. אתה חי כאן. איך אתה רואה את זה?
"אני רואה את זה ככה: עם ישראל חי. אני מאמין שזה ארץ ישראל פה. ואני לא יודע מה זה כל הפוליטיקה. תמיד פוליטיקה זה כוח וזה שקר ומאחורי כל דבר שאומרים מסתתרת איזו אג'נדה של משהו אחר בכלל. וכולם נסחפים בסוף על איזה משהו מטומטם לגמרי בסופו של דבר. אם זה כוח, אם זה כסף, אם זה שם, אם זה להשאיר משהו מאחוריך.
"בגלל זה אני מעדיף לא להתווכח על פוליטיקה גם עם חברים שלי. כי יכול פתאום להיווצר איזה קונפליקט בגלל ויכוח על משהו מסכן שהוא לא באמת כזה קריטי, סתם. אז כן, אני מאמין שעם ישראל חי וזו ארץ ישראל בסופו של דבר".
ולא מפריע לך שהפלסטינים שעובדים איתך כאן במחצבה ושגרים פה לידך לא יהיו אזרחים שווים כמוך?
"אני לא חושב שמגיעה להם תעודת זהות כחולה. חד משמעית לא. הם לא ישראלים, בתכלס".
אתה נולדת באמריקה והגעת הנה בגיל שנה. יש אנשים שנולדו כאן ושמשפחתם חיה פה דורות.
"אולי. אבל אנחנו העם היהודי. ארץ ישראל היא לעם היהודי, בסופו של דבר. אפילו בן גוריון אמר את זה. אז כן, אנחנו היהודים. אז אפשר לחיות איתם ביחד ואפשר לעשות דברים ביחד, אבל לא – תעודת זהות אני לא אתן לו, שהוא יוכל להיכנס לאיפה שבא לו. אני לא מטומטם.
"הורגים אותי פעם אחת, פעמיים, שלוש, ארבע. לוקחים, לוקחים, לוקחים. אני לא יכול לסמוך עליהם. אם הייתה קבוצה שהייתי יכול לסמוך עליהם, והם היו עוברים קודם משהו מאוד מאוד חריג, שבודק אותם מ-א' ועד ת', אז אולי. אתה רואה – אתה מכניס פועלים לעבוד בירושלים, נותן להם אישור עבודה ותראה מה קורה".
אז מבחינתך, אין בעיה לוותר על הדבר הזה שנקרא דמוקרטיה, שבו לכל מי שנולד וחי במדינה יש זכויות אזרח שוות.
"בסופו של דבר, אני חושב שהעם היהודי צריך לקבל הטבות יותר מהערבים. כן. אני מאמין שאני בן של מלך ושהוא בחר בעם היהודי, אחרי שהוא ניסה לתת את התורה לכל מיני אנשים ולכל מיני עמים ואנחנו הלכנו בדרך שלו ועברנו הכול כדי להגיע לארץ המובטחת שלנו, ועדיין אנחנו בגלות, אפשר להגיד, אבל אנחנו עובדים על זה.
"אני מאמין שאני בן של מלך ושהוא בחר בעם היהודי, אחרי שהוא ניסה לתת את התורה לכל מיני אנשים ולכל מיני עמים ואנחנו הלכנו בדרך שלו ועברנו הכול כדי להגיע לארץ המובטחת שלנו, ועדיין אנחנו בגלות, אפשר להגיד, אבל אנחנו עובדים על זה"
"ובסופו של דבר, אני לא שונא את הערבים. אני שונא את מי שהורג אותנו, זה כן. מי שהורג את העם היהודי. מי שרואה חיילים וזורק עליהם אבנים. סתם, כי ככה גידלו אותם. זה הגידול שלהם. זה פאק רציני. אבל בסופו של דבר, זו ארץ של העם היהודי והיהודי צריך להיות פה בשלטון.
"הם כן בני אדם, אני לא אומר שצריך לזרוק אותם ופה ושם. כן צריך להגיע לאיזה הסדר, משהו הגיוני, אבל כשהעם היהודי ישלוט. כאן זה ארץ ישראל! האורח חיים של הערבי הוא לא כמו האורח חיים שלי. האורח חיים שלי זה לא רק איפה אני חי. זה האינטרסים שלי. זה למה אני חי פה. זה העקרונות שלי. הוא חי פה כי הוא פשוט חי פה. אני לא יודע מה העקרונות שלו, כי אני לא יושב איתם, לא מדבר איתם. אני לא יכול לסמוך עליהם, זה הכול".
והם יכולים לסמוך עליך?
"בטח. מתי ראית שנכנס ערבי לירושלים ועשו עליו לינץ'? מתי ראית ערבי שנכנס למקום מסוים ופירקו אותו בגלל שהוא ערבי? בקושי. אם אני אכנס עכשיו פה לכפר, בגלל הכיפה שלי אתה יודע מה יעשו לי? תראה לי ערבי אחד שמת סתם".
אני יכול להראות לך אלפי מקרים כאלה.
"אני אומר לך שאני הייתי בצבא, בסיירת גבעתי. אני מכיר את ההגבלות. הצבא, החוקים שלו, תאמין לי, ערבי שמת שם, מחבל שמת שם, לא מת סתם. תופסים אותך בצבא בביצים וכל כדור שם חשבו עליו 20 אלף פעם לפני. אתה לא יכול להאשים סתם".
גם כשהורגים ילדים קטנים?
"כן. גם ילד בן 13 יכול להרוג. הילד הזה בטוח בא עם סכין, בא עם משהו. מה אתה רוצה? שאני לא אירה בו? הוא בא עם סכין. בא לחתוך גרון. אתה יודע מה זה לחתוך גרון? אתה יודע עד כמה אתה צריך שישפיעו עליך, להיות בהמה, כדי לחתוך גרון? אני לא יכול לחתוך למישהו את הגרון. גם אם אני שונא אותו. גם אם הוא הרג את אח שלי. יכול להיות שאני אתקע בו כדור או משהו, אבל אני לא יכול לחתוך לו את הגרון. לחתוך גרון זה משהו רציני! אז אתה לא יכול לקחת את הסיכון.
"גם ילד בן 13 יכול להרוג. הילד הזה בטוח בא עם סכין. מה אתה רוצה? שלא אירה בו? הוא בא עם סכין. בא לחתוך גרון. אתה יודע מה זה לחתוך גרון? אתה יודע עד כמה אתה צריך שישפיעו עליך, להיות בהמה, כדי לחתוך גרון?"
"אני אומר לך שהצבא הוא עם יותר מדי גדרות. אם חייל עשה משהו וערבי מת מזה, אני מאמין שהם חשבו על זה אלף פעם לפני, כי החוקים של הצבא מאוד מאוד אגרסיביים. חייל צריך לעבור הרבה מאוד, להתגבר על כל הפחד שמכניסים לו, לפני שהוא יעשה משהו.
"חיילים מרגישים כבר פחד. הם חושבים לא פעמיים, אלא עשר פעמים לפני שהם עושים משהו. אי אפשר להגיד 'הוא סתם דפק לו כדור'. בטוח היה משהו. הוא חשד. הייתה סכנה לחיים שלו. תאמין לי שהוא לא היה הורג סתם בשביל להגיד את זה. אף אחד אין לו את הביצים בשביל לעשות את זה.
"אז כן, אתה בא מתל אביב ואני מתנחל, ואני רואה דברים אחרת ממך. לא שאני בא להתגאות, אבל כן, אני קצת יותר קשוח. עברתי יותר דברים בחיים. עמדתי בסיטואציות לא נעימות שהרגשתי שמאיימים עלי. כי חייתי פה. כי התחככתי בחיים ועמדתי במקומות.
"נגיד כשעמדתי לתפוס טרמפים ובאו אלי כמה ערבים לעשות פוזות או משהו כזה. בקטע של לאיים, בקטע של להוריד. ואתה צריך להגן על עצמך. בתל אביב לא יקרה לך שיבואו אליך איזה ארבעה-חמישה ערבים. לי זה קרה כמה פעמים. אצלי, ברוך השם זה נגמר טוב. ערבים הם נובחים אבל הם לא נושכים. אתה מראה להם שאתה קצת לוקו, ונגמר הסיפור".
ואיך החיים ביום יום באש קודש?
"ניו זילנד. ראית שר הטבעות וההוביט? ככה. אחי, יש אצלנו מצפור, יש נופים, אחי, קהילתיות, יפה אצלנו רצח".
* * *
בפרק הבא, ביום רביעי: כנראה שזו הבירה הטובה במזרח התיכון
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם