עידן הקורונה בסין, אילסוטרציה (צילום: Roman Pilipey/Pool Photo via AP)
שנת העכברוש שלי, פרק שלישי

ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

תיעוד מיוחד

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

1

26.2.2020

מזג האוויר מתחמם והשמים בהירים יותר. עדיין יש ימים של גשם, אך הם פזורים לאורך כל החודש והמרחק ביניהם גדל. נסענו בצידו המזרחי של נהר ה-Huang pu, שחוצה את שנגחאי, הפעם עם רכב, כדי שנוכל להגיע רחוק יותר.

ככל שהתרחקנו ממרכז העיר ראינו יותר חנויות פתוחות ויותר אנשים ברחובות, אבל זו עדיין לא שנגחאי העמוסה ומלאת החיים של לפני ימי הקורונה.

יצאנו מהאזור המערבי של שנגחאי המכונה Puxi, כלומר הצד המערבי של הנהר, לצד החדש יותר של העיר הנקרא Pudong, שפירושו הצד המזרחי של הנהר.

הנהר Huangpu שחוצה את שנגחאי לחלק מזרחי ולחלק מערבי. שנגחאי 2020 (צילום: יפעת פרופר)
הנהר Huang pu שחוצה את שנגחאי לחלק מזרחי ולחלק מערבי. שנגחאי 2020 (צילום: יפעת פרופר)

בסין לא מקובל לתת שמות של אנשים לרחובות או לאזורים, כי לכו תדעו מתי זכרו של אדם כלשהו יחדל להתאים לנרטיב המפלגתי הנוכחי, מתי יתגלה שהוא בעצם היה מושחת, פעל באופן הנוגד את ערכי המפלגה, ואולי אף חבר לאנשים מהפלג היריב של המנהיג הנוכחי. ואז מה יקרה, ישנו את שם הרחוב?

כל הפרוצדורה הזו מסובכת מדי, והפתרון שאימצו כאן הוא לתת לרחובות שמות של מקומות בסין, למשל שמות של ערים או פרובינציות אחרות, שמות של הרים ונחלים, או שמות שמתארים את המיקום של הרחוב ביחס לנהר או להר הסמוך.

שמה של פרובינציית חוביי, למשל, שמגפת הקורונה החלה בעיר הבירה שלה ווהאן, גזור ממיקומה הגאוגרפי מצפון לאגם גדול.

יוצא מהכלל הוא מייסד סין המודרנית, ד"ר סון יאט-סן. רופא בהכשרתו המקצועית. הוא הנהיג את סין בתקופה שלאחר הפלת הקיסר האחרון וניסה לאחד אותה לרפובליקה, אך מת ממחלת כבד בשנת 1925.

הוא אחד האישים היחידים המוערכים על ידי כל הסינים, כולל הטאיוואנים, לכל אורך השנים. הוא כונה בפי הסינים בשם "ההר המרכזי", וכמעט בכל עיר ניתן למצוא לפחות רחוב או שדרה בשם זה.

פורטרט של סון יאט-סן מוצב בכיכר טיינאמן, ארכיון, 1996 (צילום: AP Photo/Greg Baker)
פורטרט של סון יאט-סן מוצב בכיכר טיינאמן, ארכיון, 1996 (צילום: AP Photo/Greg Baker)

* * *

אם רוצים להתבונן מעט בסין האחרת, של בני אדם, אנושית וחמה, נקודת התחלה נהדרת לכך יכולה להיות ביקור בפארק ציבורי. כאשר אני כותבת את הדברים מצחיקה אותי המחשבה והתקווה שהפארקים יהיו פתוחים בתקופה זו.

רוב הפארקים העירוניים, שמציעים מפלט מרעשי העיר – כולל הגנים הבוטניים העצומים שיש כאן – סגורים מאז פרוץ הקורונה. אני מבינה את הרצון להימנע מהתקהלות, אבל היום זה מצער אותי במיוחד. הייתי זקוקה לטיול ארוך ומנחם בחיק הטבע. רציתי להיזכר בכך שאותו טבע שיצר את הקורונה, יכול גם לנחם. שאחרי הקמילה בטבע מגיעה צמיחה, ושיופי יכול להינתן לכולם ובחינם.

פארק סיני קלאסי ממוקם בדרך כלל על שטח גדול, וכולל שבילי הליכה, אזור גדול של עצים או של שיחים, מדשאה רחבה, ולעתים גם אגם גדול עם סירות, נחלים זורמים וגשרים, בית תה אחד לפחות, נקודות תצפית על הנוף, והמון המון פרחים.

הסינים מרבים להגיע לפארק ולתרגל טאי-צ'י בשעות הבוקר המוקדמות, להיפגש עם חברים בשעות אחר הצהרים המוקדמות, ולשחק משחקי חשיבה מקומיים.

ריקודי זוגות לצלילי ולס מתקתק. בייגי'נג 2006 (צילום: יפעת פרופר)
ריקודי זוגות לצלילי ולס מתקתק. בייגי'נג 2006 (צילום: יפעת פרופר)

ברוב הפארקים יש שולחנות ופינות משחק, שסביבם מתגודדות חבורות של גברים מצוידים בבקבוקי מים חמים או בתה, גרעיני חמניות קלויים לפיצוח, וקופסת משחקים. במשך שעות הם יושבים ומשחקים, מעשנים, וכמובן ממליצים זה לזה מה לעשות. במקרה של משחקים או שחקנים מעניינים במיוחד, מתקבצים סביב השולחנות עוד אנשים ומצטרפים להתרגשות. מנצחים, מפסידים, נהנים.

אפשר למצוא שם גם חבורות של זוגות, המפזזים בריקודי ולס או טנגו לצלילי מוזיקה מתקתקה ורעשנית שבוקעת מרמקול. באזורים אחרים מתקבצות חבורות זמר של נשים וגברים, מצוידים במגבר נייד ופלייבק.

ויש גם חבורות נגנים חובבים, שמביאים את כל התזמורת: חצוצרות, תופים, אקורדיון, כלי פריטה מסורתיים, כלי נשיפה נוספים, מנצח, וכמובן דפי תווים. לעתים קרובות, החבורה שרה להנאתה שירים פטריוטים שמוכרים לכל הסינים.

בפארק אפשר למצוא גם בעלי חיות מחמד, בהם קשישים שמגיעים עם צרצרים בכלובי קש, כדי לנהל קרבות עם צרצרים אחרים. בסמוך לאגמים ולנחלים אפשר למצוא גם סינים שמגיעים כדי לדוג במים המזוהמים דגים שאיכותם מפוקפקת.

ויש גם את אלה שמגיעים כדי לשתף את הציבור בתלונותיהם ויוצרים סביבם מעגלים קטנים או גדולים, תלוי במידת העסיסיות של הדברים שהם אומרים.

הכל נעשה תחת השגחה צמודה של טלוויזיות במעגל סגור שמרשתות את כל שטח הפארק, ומלווה בנוכחות שוטרים סינים סמויים, שתפקידם לפקח על כך שהאנשים יוכלו לשחרר לחצים, אבל שלא יגזימו.

פארק בשנגחאי. משחק חשיבה סיני ״גו״ (צילום: יפעת פרופר)
פארק בשנגחאי. משחק חשיבה סיני ״גו״ (צילום: יפעת פרופר)

בשליחויות הקודמות שלנו, הרבינו לטייל עם הילדים בפארקים של בייג'ינג, ויש לי זיכרונות רבים ומשעשעים מהם. הנוכחות של שלושה בנים שובבים, חברותיים, בהירי שיער, כחולי עיניים ועגולי משקפים משכה תשומת לב רבה מצד המקומיים.

אני זוכרת את בננו ערן שר אופרה סינית, תוך כדי דיווש בסירת פדלים בלב אגם באחד הפארקים, וזוכה לתשואות מקהל הצופים הסינים המשועשעים.

אני זוכרת גם את ניסיונות ההחלקה הראשונים שלנו על האגמים הקפואים בחורף הקשוח. ישבנו על חמישה כיסאות בית ספר שחיברו להם מחליקיים, ובמשטח קרוב לזירת הכיסאות המחליקים למדנו להחליק על הקרח.

סירת פדלים בפארק. בייג'ינג 2005 (צילום: יפעת פרופר)
סירת פדלים בפארק. בייג'ינג 2005 (צילום: יפעת פרופר)

מהזיכרונות היפים אני חוזרת למציאות הנוכחית. הפעם, גם שוק הפנינים היה סגור, וכך גם רובו של "רחוב הזרים" – רחוב ארוך עם מסעדות מגוונות, שבימים רגילים קשה למצוא בהן מקום. בפתח המסעדות הבודדות שהיו פתוחות, מלצרים הזמינו את העוברים ושבים להיכנס, אבל רק אנשים בודדים הסתובבו ברחוב.

בכניסה לרחוב ולכל מסעדה מתבקשים האורחים להשאיר את פרטיהם המלאים, שם ומספר טלפון, וגם למדוד חום. הכל מתועד ונשאר בידי השומר של המסעדה. השאלה האם זו זהירות מתבקשת או היסטריה מוגזמת, תלויה בעיני המתבונן.

בפועל, רוב מדי החום אינם מכוילים כהלכה, לדעתי, ולא פעם כשנבדקתי בכניסה למקום כלשהו מד החום הורה על 34 מעלות. אבל כללי המדידה כרגע מאוד פשוטים בסין: כל עוד המספר קטן או שווה ל-37 מעלות, השלווה נשמרת.

בדיקת קורונה. מאי 2020 (צילום: (AP Photo/Mark Schiefelbein))
בדיקת קורונה בסין, אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

* * *

ההליכה ברחובות העיר בימים האחרונים מזכירה לי את סיפור היונה מתיבת נח. היונה עפה ושבה בחזרה לתיבה, אבל יחלוף זמן עד שהיא תשוב עם עלה של זית במקורה, ועוד זמן יחלוף עד שהיא לא תשוב לתיבה, ותמשיך בדרכה.

אט-אט נפתחות חנויות ומסעדות, אך שעות הפעילות צומצמו, ורוב המקומות פתוחים בין השעות 11 בבוקר לשש בערב בלבד. בימי שגרה, בעלי העסקים לא משכימים קום, והחנויות נפתחות מאוחר אך נשארות פתוחות עד עשר בלילה.

רוב מדי החום אינם מכוילים כהלכה, לדעתי, ולא פעם כשנבדקתי בכניסה למקום כלשהו מד החום הורה על 34 מעלות. אבל כללי המדידה כרגע מאוד פשוטים בסין: כל עוד המספר קטן או שווה ל-37 מעלות, השלווה נשמרת

החשש מהתפרצות נוספת ומאבדן שליטה, לצד אכיפת התקנות ביד ברזל, מסייעים לשמור על הסדר. אבל לאנשים נמאס להיות כלואים בבית, והם רוצים לצאת. השבוע ראיתי בשכונה שני ילדים סינים שיצאו לשחק ללא מסכה. הם נראו כל כך שמחים ומרוצים מהקורקינט שלהם. שמחתי לשמוע שוב צחוק של ילדים.

סין אינה מדינה רגילה. כל מי שמגיע לכאן צריך להבין שהכל יכול להשתנות בכל רגע וללא התראה, ושבמקרה כזה גם התיירים כפופים לשלטון. רצונו של האזרח כלל לא רלוונטי בסין. המפלגה חולשת על האמת ועל הרצון, ועל פיה יישק דבר.

ההיסטוריה הסינית הקרובה מוכיחה שכאשר יש התנגשות בין רצון האזרחים לרצון המפלגה, או כשהתנהלות אזרחית מסוימת עשויה להעמיד בסכנה את המשך שלטונה של המפלגה, יגבר האינטרס החזק יותר – והוא תמיד יהיה לטובת המשך קיום המפלגה. דרכי הפעולה והתגובה ייגזרו בהתאם לעיקרון הזה.

השבוע הונהג כאן נוהל חדש, שמחייב את אזרחי סין להתקין בטלפון שלהם אפליקציה המחברת אותם למרכז שליטה, ומנטרת נתונים לגבי התנועה שלהם.

כעת יכול להשתמש בתחבורה הציבורית רק אזרח סיני שנמצא בעיר בשבועיים האחרונים, ובלבד שהוא מצויד בברקוד אישי שמעיד על כך, שהפיקה האפליקציה. ללא הברקוד אין למקומיים כמעט אפשרות תנועה, אך הנוהל טרם הוחל על זרים.

לפי הנוהל החדש יכול להשתמש בתחבורה הציבורית רק מי שנמצא בעיר בשבועיים האחרונים, ובלבד שהוא מצויד בברקוד אישי, שהפיקה עבורו אפליקציית מעקב שהתקינו בטלפון. ללא ברקוד אין אפשרות לנסוע

האפליקציה נועדה לאכוף בצורה טובה יותר את חובת הבידוד לשבועיים, שחלה על מי שמגיע מחוץ לעיר. אך הסיני הממוצע נאלץ להתמודד עם עוד מגבלות: בחלק משכונות המגורים יש צורך באישורי כניסה, באחרות הוגבלו שעות היציאה.

כל האמצעים האלה מתלווים לאפליקציית ההלשנות שקיימת ממילא בסין. האם ייתכן שללא כל אמצעי האכיפה האלו היה כאן ברדק?

כמה רשויות מקומיות כבר החלו לפרסם תכניות ליום שאחרי. חלקן מבטיחות למומחים זרים רישיון מגורים, אישור עבודה לחמש שנים וסיוע נדיב בשכר דירה. מדובר בשינוי מהותי, לאחר שבשנים האחרונות הקשיחו הרשויות את מדיניות אישורי המגורים לזרים, וצמצמו את מספר האישורים האלה.

בשכונות מסוימות יש צורך באישור כדי לצאת ולהיכנס, בשכונות אחרות אימצו נהלי פיקוח על השעות שבהן מותר לתושבים לשהות מחוץ לשכונה. כל האמצעים האלה מתלווים לאפליקציית ההלשנות שקיימת ממילא בסין

האיתות על כך שהזרים אינם רצויים יותר בסין – שקדם כאמור לקורונה – הצטרף ליוקר המחיה שעלה, וגם לסירובם של בעלי נכסים להשכיר דירות לזרים או לחדש חוזי שכירות קיימים, ורבים מהזרים עזבו את המדינה בשנתיים האחרונות.

כתוצאה מכך צנח מספר התלמידים בבתי הספר הבינלאומיים, מספר הכיתות ובתי הספר הצטמצם, ומורים שלימדו בבתי הספר הללו עזבו עם משפחותיהם.

נשיא סין שי ג'ינפינג. מאי 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan, Pool)
נשיא סין שי ג'ינפינג. מאי 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan, Pool)

2

1-7.3.2020

החדשות מהארץ מדאיגות. אני מתרשמת שלמרות מספרם המועט של מקרי ההדבקות בישראל, רמת הלחץ וההיסטריה עולה כל הזמן, ורבים נדרשים בבידוד. אני מקווה שמספר החולים בארץ יהיה נמוך, וללא מקרים קשים.

הפרסומים על סגירת קווי תעופה מישראל לאירופה וממנה, ועל איסורי כניסה גורפים לאזרחי מדינות רבות, מוכיחים שבשעת לחץ ההתנהלות של הממשל הישראלי לא שונה בהרבה מזו של הסינים. בבקשה, תשמרו על עצמכם.

כאן, הימים דומים זה לזה. הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה. יש לי תחושה כי המידע אינו אמין, כי הסינים מונעים משיקולים אחרים כעת, וכי מטרתם לבנות נרטיב חדש לפיו מגפת הקורונה בעולם אינה תוצאה של רשלנות סינית שגלשה לא בכוונה לשאר העולם, אלא של רשלנות מערבית.

איכשהו הם ימצאו סיפור שמקורו של נגיף הקורונה הוא במערב, ויגרמו לאוכלוסייה המקומית להפנים את המסר. יתכן שבספרי ההיסטוריה של סין יירשם בעוד איקס זמן כי מגפת הקורונה נוצרה בשל נגיף שהובא מהמערב.

האיתות על כך שהזרים אינם רצויים יותר בסין, הצטרף ליוקר המחיה שעלה וגם לסירובם של בעלי נכסים להשכיר דירות לזרים, או לחדש את חוזי השכירות קיימים, ובשנתיים האחרונות רבים מהזרים עזבו את המדינה

טבלת הקורונה היומית בעיתונות השתנתה, וכעת מוצגת בה מפה עולמית עם מספר מקרי ההדבקה מסביב לגלובוס, לצד הטבלה המקומית.

מצב החירום בסין מורכב משלוש דרגות: 1. הדרגה הקשה והחמורה ביותר; 2. דרגת חירום בינונית; 3. חירום קטן. כאשר ביקשנו להבין מה כוללת כל דרגה התקשו להסביר לנו, או אולי לא רצו. קצת קשה להבחין בין שתי האפשרויות כאן.

שנגחאי מצויה עדיין במצב 1, אבל השמועות מדברות על כך שבתחילת השבוע הבא תוכרז הקלה, ומצב החירום ירד לדרגה 2.

אולי אז תהיה חזרה אמיתית לשגרה, כך שאנשים באמת יגיעו למקומות העבודה ויעבדו, תלמידים ישובו לבתי הספר, ואולי אפילו יפתחו את הפארקים.

בשלב זה, הנוהל הוא שיש להעדיף עבודה מהבית. במקרה שאנשים בכל זאת צריכים להגיע לעבודה, עליהם להימנע ממפגשים עם כמה אנשים בחדר אחד (משרד או מטבחון), להימנע מעומס במעליות או בלובי, וכן להימנע משעות עבודה ארוכות ומתישות. אבל כאשר צריך להימנע מכל כך הרבה דברים, נראה שאנשים מעדיפים לא להגיע בכלל לעבודה, ולעבוד מהבית במידת האפשר.

נוסע יושב במסכה ברכב. מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)
נוסע יושב במסכה ברכבת. מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)

* * *

גם בתי הספר סגורים מאז חופשת ראש השנה הסיני, שאמורה הייתה להסתיים בתחילת פברואר. אבל מאחר שהלמידה כאן היא ערך קדוש, החליטו לחדש את הלימודים מרחוק, ומדי יום מתייצבים הילדים מול הטאבלט, המחשב או הטלפון.

בתקשורת מתפרסמות תמונות של תלמידים ותלמידות בצעיפי צעירי המפלגה הקומוניסטית – צעיף ירוק לצעירים ביותר ואדום לתלמידי הכיתות הגבוהות – עומדים דום מול המסך לשירת ההמנון והנפת הדגל, רגע לפני השיעור המקוון.

כשניסינו לברר פרטים על היקף וטיב הלמידה, נותרנו ללא מענה. חלק מהחברים שלנו טוענים כי הילדים נדרשים לבצע מטלות רבות מדי; אחרים אומרים שהלמידה אינה משמעותית, ומביעים חושש מהפסד של חומר לימוד וידע חשוב.

הדירה שלנו בשנגחאי נמצאת ליד שני בתי ספר, יסודי ותיכון, ואפשר להשקיף עליהם מלובי היציאה מהמעליות בקומה ה-28 שבה אנו גרים. הכניסה לבתי הספר מותרת לתלמידים בלבד, וכאשר הורים מגיעים לבית הספר ונכנסים בשעריו, אפשר להניח שהסיבה לכך אינה משמחת עבור אף אחד.

תלמידי בית ספר יסודי בכפר בפרברי בייג'ינג. 2006 (צילום: יפעת פרופר)
תלמידי בית ספר יסודי בכפר בפרברי בייג'ינג. 2006 (צילום: יפעת פרופר)

שערי ביה"ס היסודי, אליו מגיעים התלמידים ללא תלבושת אחידה, נפתחים ב-7:45. התלמידים מגיעים בזמן, לא מקדימים ולא מאחרים. קצת אחרי השעה 8 (למעט בימים של גשם שוטף או סערות), הם יוצאים למסדר בוקר בחצר בית הספר, שבה מותקנת במה קטנה, ולידה תרנים לתליית דגלי המדינה והעיר.

קולו של המורה לספורט רועם (אפשר לומר, נובח) והוא מכוון את התלמידים. הם נעמדים בטורים ישרים ומסודרים בהתאם לכיתות הלימוד ולשכבות הגיל, רווחים של אורך יד בין שורה לשורה ושל רוחב יד בין טור לטור. אני זוכרת משהו דומה מהמסדרים של התעמלות הבוקר בבית הספר שלי (באמת), אבל כאן זה אחרת.

מאות ילדים צייתנים, בפסיפס מרהיב של תנועה וצבעים. בנים עם שיער קצר, בנות עם שיער ארוך, שחור, קוקו מתנפנף או תספורת קארה; אין כמעט בנות עם שיער קצר. בראש כל כיתה דגלן גאה שאוחז בדגל ענק של סין במשך 40 דקות.(צילום סרטון: יפעת פרופר)

המסדר מתחיל בנאום קצר של המנהל או אחת המורות. הגברים נובחים לרמקול, הנשים מדברות בטון מאנפף. מאות שנים של תרבות שוביניסטית עשו את שלהן.

לאחר הנאום מונף הדגל, ושרים את ההמנון כשהילדים מצדיעים, והצוות מניח יד על הלב. המחזה מרהיב ומבעית בה בעת. הארגון והסדר מופתיים, ותנועת התלמידים אחידה במפגן כוח ופטריוטיזם. הנרטיב הסיני מוטמע בקרבם בדרכים רבות: המדינה מעל הכל, למענכם ולטובתכם (או שלא). אני תוהה האם החינוך הזה משאיר מקום להרהורים ביקורתיים, לספקנות, או לאפשרות להיות שונה.

לקראת סוף ההמנון אפשר להבחין במספר תלמידים שלא בא להם, שמעגלים פינות ועושים פחות מהנדרש. המורות, המפטרלות בין השורות, רואות זאת מיד ומגיבות. לפעמים אחת מגיעה, מדברת, מנחה, ואם צריך גם מתריעה ונוזפת. אבל לרוב לא צריך. רק לעתים רחוקות מאד ראיתי ילדים ננזפים על ידי המנהל.

לאחר ההמנון, קבוצה נבחרת של תלמידים ותלמידות מדגימים תרגילי ספורט על הבמה במשך כחצי שעה. לאחר 40 דקות מתפזרת האספה בסדר מופתי ובמהירות, ובתוך חמש דקות הרחבה מתרוקנת והתלמידים שבים לכיתות.
(צילום סרטון: יפעת פרופר)

לפני שנתיים, קרא נשיא סין שי ג'ינפינג להקפיד על פעילות גופנית מרובה, לנוכח העלייה בהשמנה ובסוכרת בסין, ובמספר המכורים למשחקי מחשב.

בעקבות דבריו הונהגה בבתי הספר התעמלות בוקר יומית ונרשמה עלייה במספר הנרשמים למכוני כושר בסין. כאשר שאלנו חברים מה עמדת ילדיהם לגבי תרגילי הבוקר, נאמר לנו שהם נהנים מהם. אני נהנית מהצצה בלתי אמצעית על השגרה בביה"ס, מחזה שבדרך כלל לא יוצג למבקרים מכובדים בעת ביקורים רשמיים.

שיעורי ספורט נערכים לרוב בחוץ, והציוד מובא לשם על ידי עוזרי ההוראה (לכל מורה כאן יש לפחות עוזר הוראה אחד). השיעורים נראים לי מעניינים ומאתגרים, הציוד מגוון ומאפשר עבודה פרטנית או בקבוצות. בשולי המגרש יש בור קפיצה לרוחק ומקבילים, ואני מתרשמת שהילדים נהנים ולא מזייפים. הלוואי עלינו.

בהפסקות, המגרש מתמלא ילדים היוצאים לשחק: תופסת, מחבואים, כדורסל, כדור נוצה. קבוצות של ילדות מתגודדות בשולי המגרש, בדרך כלל בנפרד מהבנים. קולות צהלה של ילדים ממלאים את האוויר, תענוג.

תלמידי התיכון לובשים תלבושת אחידה, וגם הם עומדים במסדר, מניפים את הדגל, שרים את ההמנון ומתעמלים. לעתים, שעות המסדרים בשני בתי הספר חופפות, ונוצר בלגן של מוזיקת רקע להתעמלות באחד ושירת ההמנון בשני.

באחד מבתי הספר, הצלצול לתחילת מסדר הבוקר הוא השיר The Logical Song של להקת Supertramp. אחלה שיר, אני תוהה אם מישהו מהנהלת בית הספר מכיר את המילים. נראה לי שהן אינן מתיישבות עם התפיסה החינוכית הסינית.

התלמידים אינם מביאים ארוחות מהבית, והאוכל שמוגש בבית הספר אחיד לכולם. ארוחות בוקר, צהרים וחטיפים. הילדים מביאים מהבית קופסת אוכל, מקלות אכילה, בקבוק שתייה ריק ומפית. אני חושבת שבכפרים מקובל שהילדים חוזרים הביתה לאכול ארוחת צהרים ולנוח מעט, וחוזרים לבית הספר לאחר מכן.

בסוף יום הלימודים, בערך בארבע, משתרך בחוץ תור ארוך ומסודר של סבים וסבתות, שבאים לאסוף את הנכדים. לאור מספר מקרים של תקיפת ילדים בשער ביה"ס, חלקן קטלניות, ניצב שם מאבטח שעוצר את התנועה כשילדים חוצים את הכביש, שוטר, וכן מאבטח נוסף, חמוש בקלשון חשמלי בצורת חצי עיגול המחובר למוט. במקרה של תקיפה, אפשר ללכוד איתו את צוואר התוקף ולחשמל אותו.

במדינה שבה גיל היציאה לגמלאות הוא פחות או יותר 55, ולנוכח שוק העבודה התובעני והתחרותי, הסבים והסבתות הם אלה שמגדלים בפועל את הילדים. המוסכמה החברתית לגבי תפקידם חזקה מאוד, כך שגם במקרים שבהם היא אינה נוחה או מתאימה להם, הם ירכינו את ראשם ויעשו את מה שמצופה מהם.

מי שמגדל בפועל את הילדים הם הסבתות והסבים. המוסכמה החברתית לגבי תפקידם של הסבא והסבתא חזקה מאוד, כך שגם במקרים שבהם היא לא נוחה להם, הם ירכינו את ראשם ויעשו את מה שמצופה מהם

סבים וסבתות עם נכדיהם בשער בית הספר. בייג'ינג 2005 (צילום: יפעת פרופר)
סבים וסבתות עם נכדיהם בשער בית הספר. בייג'ינג 2005 (צילום: יפעת פרופר)

* * *

אתם שואלים אותי אם המצב משתפר או אם יש הקלה בלחץ? האם יש ברחובות יותר אנשים וניכרת חזרה לשגרה?

אז ככה: יותר אנשים מסתובבים ברחובות (עם מסכות, כמובן), בשעות הבוקר ואחר הצהרים יש אפילו עומס בכבישים, הקרונות ברכבות התחתיות כבר אינם ריקים, ויותר חנויות נפתחות.

אבל שעות הפעילות קוצרו, ובערב שנגחאי דומה עדיין לעיר רפאים. לצד הדחיפה של השלטונות לחזור לפעילות, יש חשש גדול מאד מגל שני של הדבקה מסיבית. התשובה הסינית לחשש זה היא להדק את השליטה ולנטר את התנועה.

לצורך כך פותחה האפליקציה עליה כתבתי כבר, המתארת את דרגת הסיכון של כל אדם בהתאם למקומות שבהם שהה. השימוש בה הוא חובה לאזרחי סין, והיא עובדת כך: ירוק זה מעולה, ניתן לנוע בחופשיות; אדום זה הכי גרוע, הישארו בווהאן; בין לבין יש גם צהוב. עדיף ללכת על ירוק, הוא הכי מרגיע. אם האפליקציה שלכם אינה ירוקה, התנועה שלכם תוגבל, או ליתר דיוק תימנע.

השימוש באפליקציה הוא חובה לאזרחי סין, והיא עובדת באופן הבא: ירוק זה מעולה, ניתן לנוע ללא מגבלות. אדום זה הכי גרוע, הישארו בווהאן. בין לבין יש גם צהוב. עדיף ללכת על הצבע הירוק, הוא הכי מרגיע

הסינים לא מהססים לפעול בנחישות כדי להגן על האזרחים. כחלק מכך, טיסות מחו"ל מעוכבות למשך שעות ארוכות, 3-8 שעות בממוצע. לאחר הנחיתה הנוסעים מתבקשים להישאר במטוס, עד שפקחי קורונה ממוגנים יבדקו אותם.

נוסעים שהגיעו ממדינות שנמצאו בהם מקרים רבים של קורונה נשלחים לבידוד במקומות שהקצתה לכך הממשלה, וזאת ללא קשר לשאלה האם האדם הזה חשוב או נושא במשרה בכירה בסין. הבידוד נאכף על כולם. נוסעים שמגיעים מאזורים "ירוקים" יכולים להיכנס לעיר, לאחר שהם עוברים מדידת חום.

גם אני מנסה לחזור לשגרה, ואפילו קבעתי פגישת עבודה עם מכרה. קבענו להיפגש בבית קפה, בדקנו שהוא פתוח ושניתן לשבת בו ולא רק לקנות וללכת, ובכל זאת כשהגעתי היא אמרה לי בחיוך: יש בעיה.

האם ניסיתם פעם להיפגש עם חברה לשיחה שקטה בבית קפה, כשהמרחק ביניכן הוא לפחות מטר וחצי? כל ניסיון שלנו לקרב את הכיסאות נתקל באיסור, ולא היה עם מי לדבר או למי להסביר. ככה זה כאן, אלה ההנחיות וכולם פועלים על פיהן.

החלטנו לנסות את מזלנו בבית קפה נוסף, ולבחור כזה שמארח בעיקר זרים, שאינם מתרגשים מישיבה צפופה באותו חלל. זו הייתה החלטה טובה. בית הקפה היה הומה, העובדים לבשו מסיכות, וגם הלקוחות נכנסו איתן, אך הסירו אותן בעת הישיבה. באמת מסובך לשתות קפה ולאכול עוגה (מצוינת) בפה חסום.

דיברנו המון. היא סיפרה לי על השעמום ועל הקושי הכרוך בניתוק מעבודתה, על הלחץ בבית כאשר כל המשפחה יחד (שלוש נפשות בסך הכל), ועל הדאגה מהעתיד. היא אפילו הרשתה לעצמה לבקר בעדינות כמה החלטות של הממשל.

לפתע נעמדה בסמוך לבית הקפה ניידת, ושני שוטרים הביטו ממנה פנימה. רגעים ספורים לאחר מכן הם נכנסו, והעירו לאחראית המשמרת על כך שהלקוחות אינם לובשים מסכות, ומסכנים את עצמם ואת האחרים. ברגע שהלקוחות הבינו שהשוטרים נכנסים, הם לבשו מסכות בזריזות. השוטרים הביטו בנוכחים בשביעות רצון ונסעו משם. כמה דקות לאחר מכן הסירו הלקוחות את המסכות.

אבל חצי שעה לאחר הביקור הראשון, השוטרים שבו לקפה. הפעם, הסועדים היו ערניים יותר ולבשו את המסכות מיד כשראו את הניידת עוד סיבוב בין השולחנות, עוד מבט מתרה, שיחה קצרה עם מנהלת המשמרת ושוב הם יצאו. אין כל צורך שהשוטרים יחזרו בשלישית. רוב הנוכחים נשארו עם המסכות לאחר ביקורם השני, ולא הסירו אותן יותר עד שקמנו. משמרות המהפכה נוסח סין.

אין כל צורך שהשוטרים יחזרו לבית הקפה בפעם השלישית. רוב הנוכחים המשיכו ללבוש מסכות לאחר הביקור השני של השוטרים, ולא הסירו אותן יותר עד שקמנו והלכנו משם. משמרות המהפכה נוסח סין

היחידה לטיפול נמרץ באחד מבתי החולים בבייג'ינג, המקבל חולים בקורונה (צילום: Zhang Yuwei/Xinhua via AP)
היחידה לטיפול נמרץ באחד מבתי החולים בבייג'ינג, המקבל חולים בקורונה (צילום: Zhang Yuwei/Xinhua via AP)

בכמה אתרי חדשות סיניים והונג קונגיים מתפרסמות כתבות תחקיר שמקלפות את מעטה הסיפורים הארוג היטב של הממשל על החזרה לשגרה ועל ההשתלטות על מגפת הקורונה. נראה גם כי חזרת המפעלים ברחבי סין לעבודה, כפי שמציג זאת הממשל, מבוססת על העמדת פנים ואחיזת עיניים.

סימני שאלה גדולים מרחפים גם על סוגיית ההפחתה הדרמטית במספר הנדבקים והמתים, ולגבי איכות הלמידה המקוונת, שהוצגה כאן כהצלחה גדולה.

עוד 3,045 מילים
כל הזמן // שבת, 11 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרת אלפים מפגינים בככר רבין: "השטח בוער, רוצים כסף עכשיו"

פוליטיקאים לא נאמו במחאת העצמאים ומובטלי הקורונה נגד הממשלה ● אסף אמדורסקי: ביבי נוכל שצריך ללכת לכלא ● עובדות סוציאליות נעצרו מחוץ לאולפן ערוץ 12 אחרי שעיכבו את כניסת ישראל כ"ץ ● מייסד "אני שולמן" אביר קארה הכחיש שיתוף פעולה עם נתניהו והודה שהוא בקשר עם שר האוצר, אחרי שתועד מסתמס איתו בשידור

עוד 21 עדכונים

האם עדנה ארבל נפלה קורבן לקונספירציה של אלי ציפורי?

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 766 מילים ו-1 תגובות

הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית נערכת ליום שאחרי הקורונה ● על הפרק: קושי להמשיך להתקיים כלכלית בסגנון חיים שמבוסס על לימוד תורה, התייצבות לצד המפגינים נגד הגזענות כלפי שחורים (מחשש שההתפרצות הגזענית הבאה תהיה כלפי יהודים), והיערכות לגל של קשיים נפשים בקהילה בעקבות הריחוק החברתי

עוד 1,262 מילים

מאז נחקק ב-2017, חוק השקיות מעולם לא נאכף

שלוש שנים וחצי מאז עבר חוק השקיות, אחד ההישגים הגדולים של המשרד להגנת הסביבה, מתברר: החוק כלל לא נאכף, ומפירי החוק מעולם לא נקנסו ● זאת משום שלא הותקנו עד כה התקנות הדרושות כדי לאפשר אכיפה ● שלא במפתיע, ניכרת התרופפות בזמן האחרון בהקפדה על החוק בסופרמרקטים ● במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שהשרה החדשה תדאג לאכיפה בהקדם

עוד 572 מילים

בלעדי מלחמות היהודים מגיעות לדובאי

הקהילה היהודית הזעירה של איחוד האמירויות עוד לא יצאה מארון הקודש בעקבות התחממות היחסים עם ישראל, וכבר קמה לה מתחרה מבית ● הרב לוי דוכמן ושותפו פתחו במסע יחצנות לפיו הקהילה החדשה שהקימו היא-היא קהילת יהודי דובאי האמיתית, והצליחו להרגיז את השלטונות באבו-דאבי, כמו גם את ותיקי היהודים במפרץ ● אבל יש להם גם תומכים: "המניין שלהם גדול, והעוף בשבת שינה את המשחק, כי בבית הכנסת הישן הכול צמחוני", אומר אחד מהם

עוד 1,770 מילים

למקרה שפיספסת

כאן זה לא אירופה

בשעה היעודה הכל היה ערוך ומוכן.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה בעל העיניים המוארות הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל לשאת את דבריו.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל

נושא ההרצאה היה "פגישה עם משורר" ספרה המרגש והחשוב של לאה גולדברג, הנחשב בעיני רבים וטובים כאחת מפסגות הפרוזה שנכתבו אי פעם בעברית.

גם המרצה הצעיר היה איש ידוע בתחומו. חוקר מזהיר שכבר קנה לו שם והשאיר את חותמו הברור בעולם המחקר הספרותי. לצורך ההרצאה הוכנה מצגת מאירת עיניים שסקרה בדרך בהירה ותמציתית את סיפור חייו של אברהם בן יצחק – סונה, מושא הספר, שהספיק להוציא בחייו רק 12 שירים אבל הצליח להטביע את רישומו כ"אחד מאבות השירה העברית המודרנית".

ואז, ממש שניה לפני שהתחיל השידור, רטט מכשיר הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה, בקיצורים המתבקשים כמובן:

"שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם. מספר הנפשות הרשומות בספרי התאגיד לא מעודכן וככל שלא יוצג בפני התאגיד מידע מדויק על ידכם בתוך שלושים יום ממועד מכתבנו זה, יקטין התאגיד את מספר הנפשות בנכס ל-2. נא העבירו לנו עד יום זה וזה ספח תעודת זהות או תמצית מרשם אוכלוסין של כל המתגוררים בנכס, כולל ילדים בגיל 18".

ככה.

ומרגע זה לא יכולתי להתרכז אפילו לשנייה בנושא ההרצאה המקוונת.

שניה לפני שהתחיל השידור רטט הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה: "שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם…"

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים כמובן בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח, וכדי להוכיח את קיומנו צריך עכשיו לקום מהכיסא, לרוץ בחום הבלהות החוצה, כדי לספק לתאגיד את כל הספחים והאישורים  הנדרשים.

והיה משהו סמלי בהופעה הזאת של ההודעה ממש שניה לפני שההרצאה התחילה.

כי אברהם בן יצחק המשורר היה מה שפעם היו קוראים בכפר הקטן שממנו באתי "איש העולם הגדול". יוצא ובא בטרקליני ספרות. פוגש אנשים רמי מעלה כמו ג'יימס גויס, פרידריך ניטשה, מרסל פרוסט ועוד ועוד. אחד כזה שיכול להגיד: "פגשתי את בובר ברחוב". מישהו שעל פי דבריה של גולדברג היה "המשורר העברי הראשון, אשר מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית". כל חזותו אמרה "אירופה אירופה". והיה בו "משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת, אותה אירופיות רחבת אופקים של אנשים שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות היו פתוחים לפניהם".

והנה לתוך הטרקלין המהודר והמדומיין שבו פוסעים מעדנות אנשי תרבות מעונבים, פרצו פתאום עם חולצות רטובות מזיעה אנשי התאגיד עם ה"שלום. בבדיקה שערכנו" שלהם, כאילו הם אומרים למרצה ולקהל השומעים:

אירופה?

אנחנו נראה לכם מה זה אירופה!

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח

ולרגע היה נדמה שגם מבין חרכי הספרייה המרשימה שניצבה מאחורי גבו של המרצה המחונן, החלו מציצות פתאום עשרות זוגות עיניים. אולי עיניהם הבוחנות של אנשי התאגיד, שהתגנבו ככה בחסות ה"זום" ובאו לבלוש באמצע ההרצאה גם בביתו של המרצה, לראות אם הוא רשום בפנקסי התאגיד וכמה אנשים מעל גיל 18 מתגוררים אצלו בנכס.

ומיד אחרי הפתיחה המרשימה של ההרצאה התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו פה אנשי התאגיד, אבל התחום שעליו אנחנו שולטים הוא לא רק ביוב ומים, אלא גם מה תשמעו או לא תשמעו בכל רגע נתון. בקיצור – טרדה גדולה קמה והופיעה פתאום בחלל החדר.

והאירוע המשונה הזה, הוליד אצלי ולא בפעם הראשונה, את המחשבה שזה כנראה דרכו של העולם:

ההנאה באה לעולם כרוכה תמיד עם איזו טרדה. ברגע של קורת רוח "אירופאית" צץ משהו מאיזה מקום וטורד את מנוחתך.

וככה הן מהלכות תמיד שלובות זרוע בעולם: הטרדה וההנאה. מחייכות לעבר העוברים והשבים ובאותה עת ממש, נועצות ציפורניים זו בזרועה של זו עד זוב דם.

דוחות ממס הכנסה. מכתבים רשומים מהרשות המקומית. שיחות טלפון מועד הבית. ריב אידיוטי על חניה. סכין שכמעט נשלפת. מילה שלא נאמרה במקומה. כל טרדה ו"החליפה" המיוחדת שלה. משהו שמבטיח כבר מהשנייה הראשונה – אני כאן כדי להוציא אותך סופית מדעתך!

התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו אנשי התאגיד, אבל תחום השליטה שלנו הוא לא רק ביוב ומים

ואין כמעט יום ואין כמעט שעה שלא צצה לה טרדה כזאת. ומה שמכריע בעולמך הוא לא דווקא ה"פוליטיקה" הגבוהה וכל הגנץ ונתניהו שפניהם ממלאים מבוקר עד ערב את המסך, אלא כל אותן טרדות יום יום שצצות ומעיקות ומכבידות ומאיימות כאמור לשבש ולמרר את חייך.

אבל למרבה הפלא התקלה בשידור תוקנה ופניו היפות של המרצה המחונן שבו לזרוח על המסך. שוב היינו באירופה. לא סתם אירופה – אלא אירופה האמיתית! ורוח גדולה עברה אותנו, כמו אותה רוח שעברה את אליהו הנביא כאשר נגלה אליו מלאך האלוהים.

ישבנו שם מול המסך בחדר הממוזג, והייתה לנו שעה קלה של קורת רוח, ולצדנו כנועות, רבצו כל הטרדות, שרועות על הרצפה הקרירה כמו כלבות ציד מנומנמות, מחכות לרגע הנכון שבו הן תוכלנה לקום בשנייה ממקום רבצן ולהסתער בכל הכוח החוצה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 853 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סכסוך המים בין אתיופיה למצרים מגיע לנקודת רתיחה ● חוקר טרור עיראקי נרצח בפתח ביתו בבגדאד ● ארדואן מכין הפתעה למתנגדיו ● בישראל וברצועת עזה מציינים 6 שנים למבצע צוק איתן, ודבר לא השתנה ● ודוגמנית-העל ממוצא פלסטיני, בלה חדיד, גונבת את ההצגה לפוליטיקאים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 822 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים

שקד היא מלכת ניגוד העניינים של הפוליטיקה הישראלית

איילת שקד, ממובילות היוזמה להקים ועדה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, לא היססה לפעול פעמים רבות תוך ניגוד עניינים מובהק ● כך התייצבה לצד אפי נוה, וגם לצד חברתה שירי דולב - שניסתה לגזור קופון מהקורונה ● ומה יש לשקד עצמה לומר בנושא? "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה" ● דעה

סוגיית ניגוד העניינים של שופטים היא נושא חשוב, שפגיעתו לא מבדילה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, ולכן מן הראוי שתטופל ותתוקן כמה שיותר מהר על ידי הכנסת. עם זאת, העיתוי להקמת ועדת חקירה בנושא כעת, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, הוא בעייתי, וזאת בלשון המעטה.

אבל בעייתית לא פחות מכך, היא עמדתה של אחת ממובילות היוזמה – חברת הכנסת והשרה לשעבר איילת שקד. "שופטים שלא יפסלו את עצמם בניגוד עניינים יועמדו לדין על הפרת אמונים", דרשה שקד בהצעת חוק שהעלתה לפני שבועיים. אבל מסתבר שאצלה, ברגע שניגוד העניינים נוגע לעצמה, המוסר הגבוה לפתע נעלם.

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדצמבר 2019 פרסם גור מגידו בדה מרקר כי שקד, ששיתפה פעולה כשרה עם לשכת עורכי הדין בקידום מינוי שופטים, ידעה בזמן אמת על מפקד הקולות שערך עבורה אפי נוה, יו"ר הלשכה דאז, בקרב מאות עורכי דין.

למעשה, שרת המשפטים שקד לא היססה (במהלך תקופת הדיל שלה עם נוה) להתערב לא רק בנושאי מינוי שופטים, אלא גם בנושאים פרלמנטריים הנוגעים אליו ישירות.

בין היתר, היא הקשתה על הקמת מוסד בוררות מול חברות הביטוח בישראל, בזמן שנוה ייצג כעורך דין את חברת הביטוח מנורה מבטחים.

אבל נוה לא היה לבד. הוא היה מקושר היטב לגילדה של עורכי דין, שייצגו את החברות הגדולות במשק, מבנקים ועד חברות מזון. שקד אף צולמה בפגישה משותפת עם נוה באחד מהמשרדים האלו, שייצג בין השאר את הבנקים פועלים ובינלאומי, אסם, מנורה והפניקס, וכן חברות של האחים עופר, תשובה ושטראוס.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה של ח"כ יואב קיש (ליכוד, היום סגן שר הבריאות), שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן

שקד גם התנגדה למתן סמכויות נרחבות לוועדה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לדון באשראי שנותנים בנקים וחברות ביטוח לטייקונים; היא זו שניצלה את סמכותה כשרת משפטים בשביל לגרום לדחיית מועד יישום החוק לסימון מוצרים מזיקים בשנתיים; והיא התנגדה גם להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי והציבה מכשולים בסגירת חור שהיה קיים בחוק הריכוזיות, וששירת את אי. די. בי.

איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)
איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)

שקד אף הגדילה לעשות במהלך הדיונים על הסרת חסינותו של חיים כץ בכנסת בסוף ינואר. כץ פעל בניגוד עניינים חריף, כאשר קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו מוטי בן-ארי. מדובר בהצעה שהיטיבה, בין השאר, עם בן-ארי.

בעקבות כך התעורר ויכוח ער על מהו ניגוד עניינים מנקודת מבט של פעילות ח"כים. על כך אמרה שקד: "ח"כ לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה. לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע בוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

עוד אמרה שקד בדיונים על הסרת חסינותו של כץ, כי ניגודי העניינים הפכו בלתי סבירים ומשתקים את עבודת השרים, וכי יש להחיל חובת גילוי ודיווח – ולא חובת מניעה.

אלא שגם במבחן התוצאה, שקד לא החילה על עצמה לא גילוי ולא מניעה. כעבור שלושה חודשים בלבד מאותם דיונים, ובעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, שקד קידמה בוועדת החוץ והביטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא גם במקרה חברתה הטובה של חברת הכנסת שקד.

אצל איילת שקד כנראה המשפט "נאה דורש נאה מקיים" לא תופס. ניגוד עניינים, מבחינתה, הוא כנראה בסך הכל עניין לחלשים – או לסתם שופטים.

שקד קידמה בוועדת החוץ ובטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא במקרה חברתה הטובה

עוד 539 מילים

קורס הכשרה לעובדים סוציאליים הופסק בשנית

מעקב בעקבות הפרסום בזמן ישראל, משרד הרווחה חידש את ההכשרה לעובדים סוציאליים שמטפלים בילדים נפגעי אלימות ● אבל הקורס הופסק שוב, בשל השביתה וההחמרה בהגבלות הקורונה ● ובינתיים, מתמודדים המטפלים עם אלימות גואה, איומים על חייהם והתאבדויות של מטופלים - בלא הדרכה והכוונה

עוד 613 מילים

ראיון סורוס, סודות ושקרים

כיצד הפך הטייקון ההונגרי-יהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (אוטוטו 90) לכוכב של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מסביב לעולם? ● אורבן מאשים אותו בהצפת הונגריה במהגרים לא חוקיים, הימין האמריקאי מאשים אותו במימון המהומות בארה"ב, יאיר נתניהו מכפיש אותו באירופה - ויש גם מי שמייחס לו את הפצת מגפת הקורונה ● אמילי טמקין, שכתבה ספר חדש על סורוס, מצביעה על המכנים המשותפים בין כל המגדפים, ומתעכבת על שם אחד: ארתור פינקלשטיין

עוד 2,375 מילים

עם עשרות חברות ומפעלים, קרן פימי של ישי דוידי הפכה לטייקון הגדול בישראל בתחום התעשייה ● הקרן לוקחת חברה, מפשיטה ומלבישה אותה מחדש, בתקווה שיימצא לה קונה ● בניגוד לתעשיינים המסורתיים, שמייסדים מפעל ומחזיקים בו עשרות שנים, כל הסיבוב הזה צריך לקרות בתוך שנים ספורות ● השבוע פרצו סכסוכי עבודה בשני מפעלים של הקרן ובמפעל נוסף מתוכננים פיטורים ● בהסתדרות מאשימים את הקרן בניצול משבר הקורונה: "יש פה מיליון מובטלים, זה לא מעניין אותם"

עוד 2,705 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה